מצודות על משלי יד
<< · מצודות על משלי · יד · >>
פסוק א
מצודת דוד
"חכמות נשים" - כל אחת מהחכמות שבנשים בנתה ביתה, ר"ל: מעמדת ביתה על בסיסה.
"תהרסנו" - מהרסת ביתה בידיה.פסוק ב
מצודת דוד
"הולך בישרו" - ההולך בדרך ישר הוא ירא את ה'; והמסיר דרכיו מן היושר יבזה את ההולך בישרו, כי מחשיבו לכסיל.
מצודת ציון
"ונלוז" - ענין הטיה והסרה, כמו (משלי ב): "ונלוזים במעגלותם".פסוק ג
מצודת דוד
"חוטר גאוה" - גאוה זקופה כמקל.
"תשמורם" - מלדבר גאות.
מצודת ציון
"חוטר" - מטה, כמו (ישעיהו יא): "ויצא חוטר מגזע ישי".פסוק ד
מצודת דוד
"באין אלפים" - בהעדר הבקר יהיה אוצר התבואה ברור ונקי, ר"ל: במקום שאין תלמידי-חכמים, אין הוראה מצויה.
"ורב" - הרבה תבואות באה ע"י כח השור כי יחרוש בשדה, ר"ל: המקבל עליו עול תורה כשור לעול, ימצא על ידו תורה הרבה.
מצודת ציון
"אלפים" - שורים, כמו (דברים ז): "שגר אלפיך".
"אבוס" - אוצר התבואה, כמו (ירמיהו נ): "פתחו מאבוסיה".
"בר" - ברור ונקי.פסוק ה
מצודת דוד
"עד אמונים" - העד אשר יתמיד לדבר אמונות, בודאי לא יכזב בדבר העדות; אבל הרגיל לדבר כזבים, ואם המה בדברים של מה בכך, מכל-מקום, הואיל ורגיל בכך יעיד גם-כן שקר, ויש לחקור הרבה בדבריו.
מצודת ציון
"ויפיח" - ענין דבור.פסוק ו
מצודת דוד
"ואין" - לא ימצא בלבו חכמה, כי השמן לבו; אבל לנבון נקל למצוא דעת, כי הורגל בה.פסוק ז
מצודת דוד
"לך מנגד" - לך ממרחק לכסיל.
"ובל ידעת" - או בל תדע שפתי דעת, כאומר: או הרחק ממנו או סופך להיות כמוהו.
מצודת ציון
"מנגד" - ממרחק, כמו (דברים לב): "מנגד תראה את הארץ".
"ובל" - הוי"ו היא במקום או, כמו (ויקרא כ): "אביו ואמו קלל".פסוק ח
מצודת דוד
"חכמת ערום..." - יסוד חכמת הערום הוא להבין דרכו, לבל יעשה כפי ההזדמן; ויסוד אולת הכסילים היא עשות המרמה, שחשבו כי לא יעשו גם המה כפי ההזדמן.פסוק ט
מצודת דוד
"יליץ אשם" - האשם שמביא היא תליץ עליו להתכפר על מעלו; אבל בין ישרים יש ויש רצון ה' ומבלי קרבן.
מצודת ציון
"יליץ" - מלשון מליצה.
"אשם" - קרבן אשם.פסוק י
מצודת דוד
"לב יודע" - לבו של האדם הוא יודע ומרגיש במרירות נפשו בעמל התורה, ואין זולתו מרגיש בצערו של זה, לכך בשמחתו בעת קבול השכר לא יתערב זר לחלוק בו, כי לבדו יקבל שכרו משלם.
מצודת ציון
"יתערב" - מלשון תערובות.פסוק יא
מצודת דוד
"בית" - ר"ל: עם שהוא בנין חזק כדרך הבית.
"ואוהל" - עם שהוא עראי כדרך האוהל, מכל-מקום יפריח ויעלה מעלה מעלה.פסוק יב
מצודת דוד
"ישר לפני איש" - נראה בעיניו כי ישר הוא.
"ואחריתה" - אבל סוף הדבר הוא מדרכי מות.פסוק יג
מצודת דוד
"גם בשחוק" - אפילו בעבור רבוי השחוק, עם כי לא עבר בזה על מצות ה', מכל-מקום יכאב לבו בעת יקבל הגמול על שפנה לבו לבטלה.
"ואחריתה" - ר"ל: אם-כן סופה תהיה אשר השמחה תהפך לתוגה.
מצודת ציון
"תוגה" - מלשון יגון ועצבון.פסוק יד
מצודת דוד
"סוג לב" - הלב הנסוג מה' ישבע מדרכיו, כי גמולו כמפעלו.
"ומעליו" - בעת יקבל הגמול, יהיה איש טוב נפרד מעליו לבל יהיה נלקה עמו.
מצודת ציון
"סוג" - ענינו ההחזרה לאחור, כמו (ישעיהו נט): "והוסג אחור משפט".פסוק טו
מצודת דוד
"לכל דבר" - לדברי לשון הרע הנאמר לו.
"לאשורו" - לדרכו האמיתי, רוצה לומר, לאמיתת הענין.
מצודת ציון
"לאשורו" - ענין דרך ופסיעות, כמו (איוב כג): "באשורו אחזה רגלי".פסוק טז
מצודת דוד
"חכם ירא" - החכם יפחד מדבר המפחיד ונשמר ממנו, ולזה הוא סר מן הרעה ולא תבוא עליו; אבל הכסיל מתמלא עברה להתקצף על כל, ובוטח בעצמו שלא יאונה לו רעה, ולא כן הוא; וקיצר בדבר המובן מעצמו.
מצודת ציון
"מתעבר" - מלשון עברה וכעס.פסוק יז
מצודת דוד
"קצר אפים" - מי שאינו מאריך אפו וממהר לכעוס, היא לו לאולת.
"ואיש מזמות" - הנמשך אחר מחשבות לבו, לבל יפלס דבר הטובה היא אם רעה, יהיה שנוא לכל - לשמים ולבריות.פסוק יח
מצודת דוד
"יכתירו" - אוחזים בדעת, ועושים אותה כתר לראשם ויתפארו בה.
"נחלו" - ר"ל אוחזים באולתם כאדם בנחלתו.פסוק יט
מצודת דוד
"שחו" - בסוף הדבר יהיו הרעים כפופים ונכנעים לפני הטובים, והרשעים יסבבו על שערי בית צדיק לשאול לחם.
מצודת ציון
"שחו" - ענין כפיפה והשפלה, כמו (ישעיהו ב): "וישח אדם".פסוק כ
מצודת דוד
"גם לרעהו" - לעני כמותו, עם כי הדרך להיות אוהבים בשוים בדבר מהדברים.
"רבים" - בין עניים בין עשירים.פסוק כא
מצודת דוד
"בז לרעהו" - המבזה לרעהו הוא חוטא.
"ומחונן" - המראה לענוים חנינה ואהבה, אשרי לו.פסוק כב
מצודת דוד
"הלא יתעו" - החושבים רע הלא תועים הם בדעתם, כי חשבו על הזולת ובאמת עליהם תשוב; אבל החושבים טוב הוא חסד ואמת, כי בעבור מחשבתם הטובה ימשך עליהם חסד ויאומת מחשבתם על מי אשר חשבו הטוב עליו.
מצודת ציון
"יתעו" - הונח על הרוצה ללכת בדרך זה והולך באחר, והושאל לכל התועה בדעתו.
"חורשי" - ענין מחשבה.פסוק כג
מצודת דוד
"בכל עצב" - בכל דבר עצבון ועמל יגיעת המלאכה יהיה לאדם יתרון וריוח מה; אבל דבר שפתים, העמל בו הוא אך למחסור, כי ברוב דברים לא יחדל פשע.
מצודת ציון
"עצב" - גם העמל נקרא עצב, כי עצב בעמלו.
"מותר" - יתרון והרוחה.פסוק כד
מצודת דוד
"עשרם" - אם מצאו עושר, מעטרת אותם, כי יוכר לכל תפארתם ונדיבות לבם בתתם לאביונים די המחסור ובפנים יפות.
"אולת..." - רוצה לומר, במעשה איוולתם תוכר האיוולת הטמונה בליבם, כי בעבור היות כל מעשיהם איוולת, נראה מזה כי יש עוד הרבה איוולת תקועה בליבם, ויגולה בעת ההזדמן.פסוק כה
מצודת דוד
"מציל וגו'" - עד אמת הוא מציל נפשות, כי אם יעיד להרוג הרוצח אז יציל מידו נפשות בני אדם ואם יעיד לפטרו אז יציל נפש הנדון.
"ויפיח" - המדבר כזבים מציל בכזביו את איש מרמה, כי מסייע לו בעדותו.פסוק כו
מצודת דוד
"ביראת ה'" - הליכת האדם ביראת ה' היא לו מבטח עוז, וגם לבניו יהיה מחסה לחסות בצל זכותו.פסוק כז
מצודת דוד
"מקור" - יראת ה' הוא מקור הנובע חיים, כי היראה תזהירו לסור ממוקשי מות, הם עוונות ופשעים.פסוק כח
מצודת דוד
"ברב עם הדרת מלך" - הדרת מלך נראה בעבור רוב העם אשר איתו.
"ובאפס" - וכשאין עמו עם רב, אזי נראה הדרתו במה שהרוזנים יחתו ויפחדו מפניו; והוא למשל לומר: הדרת המקום הוא כשרבים עושים את המצוה, ואם מועטים המה - אם יעשוהו ביתר שאת ובכונה רצויה הם המהדרים את המקום.
מצודת ציון
"ובאפס" - ענינו כמו באין, וכן (ישעיהו מה): "אפס בלעדי".
"לאום" - אומה.
"מחתת" - שבר ופחד.
"רזון" - ענינו כמו שר, וכן (שופטים ה): "האזינו רוזנים".פסוק כט
מצודת דוד
"ארך אפים" - מי שאינו ממהר לכעוס הוא רב תבונה, אבל קצר רוח הממהר לכעוס הוא מרים האולת על התבונה, כי על-ידי הכעס החכמה מסתלקת, ובוחר הוא אם-כן באיוולת יותר מן החכמה.פסוק ל
מצודת דוד
"חיי בשרים" - מי שיש לו לב רפוי, ואינו מקשה לבו לנטור קנאה, הוא לו לחיי בשרים, כי לא ידאג איך ובמה ינקום נקם; אבל המקשה לבו ונוטר קנאה, הוא סבה להביא רקבון בעצמותיו להתמדת הדאגה.
מצודת ציון
"חיי" - ענין רפואה, כמו (ישעיהו לח): "וימרחו על השחין ויחי".
"מרפא" - מלשון רפיון, עם שהיא באל"ף, כמו (ירמיהו לח): "על כן הוא מרפא".
"קנאה" - ענינו כעס, וכן (דברים לב): "קנאוני בלא אל".פסוק לא
מצודת דוד
"חרף עושהו" - כי בעבור חולשתו עושקו, וחושב הוא שאין ביד המקום שעשהו להצילו מיד עושקו; אבל החונן את האביון הוא מכבד את המקום שעשהו.
מצודת ציון
"חרף" - ענין גידוף.פסוק לב
מצודת דוד
"ברעתו" - בעת בוא רעה על הרשע הוא נדחה מה' ולא יוסיף לבטוח עוד בו; אבל מי שיחסה בה' אף בהיותו קרוב למיתה יחשב לצדיק. או: בעבור הרעה שעשה, נדחה הוא לעשות עוד רעה אחרת, כי עבירה גוררת עבירה; אבל הצדיק, כאשר היצר הרע יסיתו לעבור עבירה, יחסה עצמו למאן הסתתו בהזכיר לו יום המיתה, וכאשר אמרו רז"ל.פסוק לג
מצודת דוד
"תנוח" - תמצא מנוחה, ולא יודיענה למי שאינו ראוי לה.
"ובקרב" - מעט החכמה אשר היא בקרב הכסילים תודע לכל, כי מכריזה ברבים; איסתרא בלגינא קיש קיש קריא.פסוק לד
מצודת דוד
"וחסד לאומים" - חסד מעשה הצדקה של האומות יחשב עוד לחטאת, כי גוזלים מזה ונותנים לזה.
"תרומם גוי" - אלו ישראל, כי המה יתרוממו בעבור הצדקה.פסוק לה
מצודת דוד
"רצון מלך" - בנקל יתרצה המלך לעבד משכיל, כי אף אם יכעוס עליו יתרצה לו בעבור רוב שכלו.
אבל על "עבד" הנמצא בו כל דבר "בושה", לפי רוב הסכלות, "עברתו" עליו שמורה נצח.
מצודת ציון
"ועברתו" - מלשון עברה וכעס.
<< · מצודות על משלי · יד · >>