פתיחת התפריט הראשי

משלי יד יח: "נָחֲלוּ פְתָאיִם אִוֶּלֶת, וַעֲרוּמִים יַכְתִּרוּ דָעַת."

תרגום מצודות: הפתאים אוחזים באיוולתם כאדם בנחלתו; וערומים אוחזים בדעת ועושים אותה כתר לראשם ויתפארו בה.

תרגום ויקיטקסט: אנשים פתיים מתפתים להאמין בהשקפת-עולם אוילית (שטחית), "נתקעים" בה כמו בנחלת-אבות, ואינם מסוגלים להחליף אותה; אולם אנשים ערומים (פיקחים) בוחנים כל מידע שהם מקבלים מכל הכיוונים כמו כתר המקיף את הראש; הם שולטים בעולם המידע כמו מלך שהכתר בראשו.


בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי יד יח.


תוכן עניינים

דקויותעריכה

נחלות בארץ הדעותעריכה

הפסוק ממשיל את עולם הדעות והרעיונות לארץ שיש בה נחלות, וכל אדם מקבל בה נחלה לפי מעשיו:

  • הפתיים משתכנעים בקלות ומאמינים לאנשים אוילים ושטחיים, שמדברים בביטחון-עצמי וטוענים שהדעות שלהם בדוקות היטב, וכך נוחלים ומקבלים מהם את הדעות השטחיות, ונחלתם בארץ-החכמה היא האיוולת - הדעות שטחיות.
  • לעומתם, הערומים לא מאמינים לכל דבר: הם מכירים את דרכי ההטעיה, ויודעים שלא כל אדם שיש לו ביטחון עצמי הוא באמת אדם חכם ומעמיק; לכן, כאשר הם שומעים דעה, הם מכתירים אותה, בודקים אותה בעצמם מכל הכיוונים לפני שהם משתכנעים להאמין בה, וכך זוכים לנחלה של דעת.

וערומים יכתירו דעתעריכה

1. יכתירו מלשון כִּתּוּר, הקפה מכל הכיוונים, כמו ב(שופטים כ מג): "כִּתְּרוּ אֶת בִּנְיָמִן, הִרְדִיפֻהוּ..." (שם בבניין פיעל, ואצלנו בבניין הפעיל): בודקים כל מידע מכל כיוון אפשרי לפני שהם מקבלים אותו.

2. יכתירו מלשון כֶּתֶר, סמל למלכות: מכבדים את הדעת, מתפארים בה ושמים אותה בעדיפות ראשונה: "יעשוהו כתר לראשם" (רש"י, מצודות).

3. זוכים לכתר של כבוד כתוצאה מהדעת: "יכתירו - יקנו כתר הדעת, ויעלו לגדולת החכמים." (אבן עזרא); כדברי המשורר: "דעה חכמה לנפשך, והיא כתר לראשך" (דונש בן לברט, דרור יקרא, בית אחרון).

הקבלותעריכה

כל אחד מבני ישראל קיבל נחלה בארץ ישראל, ונצטווה לדבוק בה ולא להעבירה לאחר, (במדבר לו ז): "וְלֹא תִסֹּב נַחֲלָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמַּטֶּה אֶל מַטֶּה כִּי אִישׁ בְּנַחֲלַת מַטֵּה אֲבֹתָיו יִדְבְּקוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל...""לְמַעַן יִירְשׁוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ נַחֲלַת אֲבֹתָיו", (מלכים א כא ג): "וַיֹּאמֶר נָבוֹת אֶל אַחְאָב חָלִילָה לִּי מה' מִתִּתִּי אֶת נַחֲלַת אֲבֹתַי לָךְ".

בפסוקנו, המושג נחלה הוא משל לחלק שאדם מקבל ודבק בו ולא יכול להינתק ממנו. האיוולת (= שטחיות) היא נחלתם הקבועה של הפתיים (= אנשים המשתכנעים בקלות): הם "מקבלים בירושה" דעה שטחית ממישהו אחר, ודבקים בה בלי לבדוק אם היא נכונה או לא.




דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/ktuv/mj/14-18