פתיחת התפריט הראשי
מקראות גדולות משלי


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אולים יליץ אשם ובין ישרים רצון

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אֱוִלִים יָלִיץ אָשָׁם וּבֵין יְשָׁרִים רָצוֹן.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
אֱ֭וִלִים יָלִ֣יץ אָשָׁ֑ם
  וּבֵ֖ין יְשָׁרִ֣ים רָצֽוֹן׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"אוילים יליץ אשם" - שהם חוטאים שצריכין לתת ממון למי שחטאו לו ויליץ בעדם אשמם שהם מביאים ממונם לו כמו הפלשתים שנאמר קחו לכם ה' טחורי זהב וה' עכברי זהב וגו' ונתתם לאלהי ישראל כבוד אולי יקל את ידו מעליכם (שמואל א' ו)

"אשם" - אמנד"א בלע"ז

"ובין ישרים רצון" - אפיימינ"ט בלע"ז הקב"ה מרוצה להם

רלב"ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"אוילים יליץ". האשם הוא סבה שידברו האוילים כי כאשר יראו שלא הגיעו אל מבוקשם שיהיה אשמם סבה לזה אז יתרעמו זה לזה ויתמהו במה שהיתה החטאת הזאת ויגידו או מה שהמציאו מהסבו' אשר הוא אשם להם כשיחקרו במום הסבות ההם ואמנם בין ישרים יסופר השגת הרצון כי הם יבואו בדברים בסבותיהם ולזה ישיגו רצונם מצורף לזה שהם נעזרים בו מהשם יתברך:

 

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"אוילים יליץ אשם", המליץ הוא העומד בין שני אנשים לגלות רעיונות האחד לחברו הבלתי מבין לשונו וסתריו, כמו כי המליץ בינותם, ושעורו "בין אוילים יליץ אשם ובין ישרים יליץ רצון", ר"ל הגם שהאוילים הם המסתפקים ומכחישים חקי החכמה ומתנגדים לה בהחלט (לא ככסילים שעושים זה במרמה להפיק תאותם), והישרים הם הפך האוילים שלבם ישר בדרכי הבינה ומשיגים האמת, ודרכי החכמה בטוחים ומבוצרים בלבם, יוכר תוכיות מחשבותיהם וסתרי לבותם, כי האוילים הם אשמים בנפשם (גדר האשם הוא המכיר שהוא חייב עונש על מעשיו) שהלב המרגיש ירגיש על מעשיו אם טוב אם רע, ולב האויל ירגיש שהוא חייב עונש, ונפשו הפנימית מרה על מעשיו, ולב הישרים ישמח ומרגיש כי מעשיו רצוים, וזה המליץ בינותם לגלות תעלומות סתריהם, כי האשם ימליץ בין האוילים, ויודיע סתר לבבם שמרגיש שהם חייבים עונש, ואין עושים מעשיהם בשמחה כי לבם לא ינוח, "ובין ישרים הרצון" הוא המליץ ומגלה סתרי מחשבותיהם, שמרגישים שמעשיהם לרצון ושמחים במעשיהם:

ביאור המילות

"אוילים, ישרים". הישר הוא שלבו ישר בדרכי הבינה וזה הפך האויל המסתפק, ומלת "יליץ" נמשך לשתים, וכן מלת בין נמשך גם למעלה, וגדר מלת "אשם" שמכיר שהוא חייב עונש כמ"ש בס' התו"ה ויקרא (סי' שס"ט):

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"יליץ אשם" - האשם שמביא היא תליץ עליו להתכפר על מעלו; אבל בין ישרים יש ויש רצון ה' ומבלי קרבן.

מצודת ציון

"יליץ" - מלשון מליצה.

"אשם" - קרבן אשם.

<< · מ"ג משלי · יד · ט · >>