פתיחת התפריט הראשי

ביאור:משלי יד לב

משלי יד לב: "בְּרָעָתוֹ יִדָּחֶה רָשָׁע, וְחֹסֶה בְמוֹתוֹ צַדִּיק."

תרגום מצודות: בעת בוא רעה על הרשע הוא נדחה מה' ולא יוסיף לבטוח עוד בו; אבל מי שיחסה בה' אף בהיותו קרוב למיתה, יחשב לצדיק.

/ בעבור הרעה שעשה, נדחה הוא לעשות עוד רעה אחרת, כי עבירה גוררת עבירה; אבל הצדיק, כאשר היצר הרע יסיתו לעבור עבירה, יחסה עצמו לְמָאֵן הסתתו בהזכיר לו יום המיתה, וכאשר אמרו רז"ל.

תרגום ויקיטקסט: כאשר רשע מת, הוא נשפט על רעתו אשר עשה, נדחה ונדחף החוצה מתוך צרור החיים שעם ה'; אולם כאשר צדיק מת, הוא חוסה ומוגן בצרור החיים של ה'.


בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי יד לב.


דקויותעריכה

המילה במותו רומזת שהפסוק מדבר על חיים שאחרי המוות:

1. הצדיק, לאחר מותו, חוסה תחת כנפי השכינה, "כשימות הוא בטוח שיבא לגן-עדן" (רש"י, וכן רמ"ד וואלי פירוש ראשון); אולם הרשע, לאחר מותו, נדחה, נדחף החוצה מתחת כנפי השכינה בגלל רעתו, כמו בדברי אביגיל אל דוד, (שמואל א כה כט): "וְהָיְתָה נֶפֶשׁ אֲדֹנִי צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ, וְאֵת נֶפֶשׁ אֹיְבֶיךָ יְקַלְּעֶנָּה בְּתוֹךְ כַּף הַקָּלַע".

2. או: הרשע, לאחר מותו, נדחה מתחת כנפי השכינה, אבל רק אם מת ברעתו ולא עשה תשובה; אולם אם עשה תשובה עד שהיה צדיק ביום מותו, יהיה גם הוא חוסה תחת כנפי השכינה, כי שערי תשובה אינם ננעלים (רמ"ד וואלי פירוש שני).

- אולם, רעיון החיים שלאחר המוות אינו נפוץ במקרא, ולפיכך יש שפירשו שהמילה במותו רומזת למצב של סכנת-מוות:

3. "רשע... אין לו תקומה לפני רעה אחת... וצדיק... חוסה בעת הרעה... כי גם במותו הוא חוסה בה' יתברך להציל נפשו ממוות..." (ר' יונה).

4. "בעת בוא רעה על הרשע הוא נדחה מה' ולא יוסיף לבטוח עוד בו, אבל מי שיחסה בה' אף בהיותו קרוב למיתה - יחשב לצדיק;" (מצודת דוד פירוש ראשון, רלב"ג).

- אולם, שם ה' לא נזכר בפסוק זה - לא נאמר "חוסה בה'" או "חוסה תחת כנפי השכינה"; ועוד: תכונה זו, של בטחון בה' עד המוות, מתאימה יותר לטיפוסים אחרים, כגון ירא ה', ולא דווקא לצדיק, שהוא האדם העושה צדק במעשיו.

5. "רשע... ברעת עצמו, שיחתור על הצדיק, בה בעצמה ייפול... אבל הצדיק, אף במותו חוסה עליו צדקו..." (הגר"א, ודומה לכך מלבי"ם)

- אולם, לא ברור מה זה משנה אם הרשע נופל ברעה שהוא עצמו יזם, או ברעה אחרת; וכן, לא ברור מה הקשר בין שני חלקי הפסוק - לפי פירוש זה, היה ראוי יותר לכתוב "וחוסה בטובתו צדיק" (כמו שהרשע נדחה בגלל מעשיו הרעים, כך הצדיק מוגן בגלל מעשיו הטובים).

המילה במותו יכולה גם לציין את חוויית המוות כפי שהוא נתפס בתודעתו של הצדיק:


6. "בעבור הרעה שעשה, נדחה הוא לעשות עוד רעה אחרת, כי עבירה גוררת עבירה; אבל הצדיק, כאשר היצר הרע יסיתו לעבור עבירה, יחסה... בהזכיר לו יום המיתה..." (מצודת דוד פירוש שני);

7. או: הצדיק חוסה, מוגן, בזכות עובדת מותו של הרשע (דעת מקרא, פירוש ראשון);

- אולם, המילה חוסה רומזת לדבר ממשי אשר מגן ומציל, ולא רק למחשבה או לעובדה. יום המיתה אינו מגן על הצדיק, הוא רק מסייע לו להתגבר על יצרו, והיה ראוי לכתוב, למשל, "ונעזר במותו צדיק".

8. ואולי יש לפרש את הפסוק בשינוי קל: "וחוזה במותו צדיק" - הצדיק חוזה במותו של הרשע, (תהלים נח יא): "יִשְׂמַח צַדִּיק כִּי חָזָה נָקָם"*, ומעניין שכמה פרקים לאחר מכן נזכר ביטוי דומה, (תהלים סד יא): "יִשְׂמַח צַדִּיק בה' וְחָסָה בוֹ, וְיִתְהַלְלוּ כָּל יִשְׁרֵי לֵב".




דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/ktuv/mj/14-32