פתיחת התפריט הראשי


תוכן עניינים

פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)


"חכמות נשים". הנה כל אחת מהנשים החכמות בנתה ביתה בחכמתה כי היא מעמדת את הבית ושומרת הקנינים אשר בו והאשה האולת תהרוס ביתה בידה מצד העדר השגחתה מהבית וזה הערה גם כן לאשה חכמה המשרתת השכל בחכמה במוחשה לבנות ביתו בעיוניות כי היא עוזרת מאד לבניין הבית ואולם האשה האולת לא תתעורר אליו בזה אבל הורסת בידה הבית שהיה ראוי שיבנהו השכל:

 

פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)


"הולך בישרו". מי שהוא הולך ביושר הוא ירא את ה' כי הש"י יישיר לזה בתורתו ובמצותיו ומי שהוא נוטה מדרכי היושר הוא מבזה הש"י:

 

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"בפי אויל". הנה בפי אויל מטה גאוה להשחיתו וההפך בדרכי החכמים כי הם באופן מהשפלות ופיוס לאנשים שישמרום מכל רע:

 

פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)


"באין אלפים". הנה יקרה שממציאות הדברים ומהפקדו ימשך דבר אחר בעינו וזה כשלא ימצאו שורים ימצאו אוצרות התבואה שאוכלים השורים מלאים בר והנה מפני המצאם ימצאו רב תבואות כי רב תבואות בכח שור ואפשר שירצה בזה והוא יותר נכון כאשר לא היו שורים של פטם שמפטמים אותם באבוס בר הנה אז יהיו רב תבואות בכח שור והעיר בזה כי הנפש החמרית כאשר לא ישתמשו בה בעבודת השכל היא תאכל פרי תבואתו ותשחיתהו בהשתמשו בהכנתו להתחכם בהגעת תאות החומר ואם ישמשו בה לעבודת השכל יגיעו בכחה רב תבואות בענינים העיוניים:

 

פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)


"עד אמונים לא יכזב". מי שלא יכזב והוא מי ששונא השקר הוא בהכרח עד אמונים כשישאל על עדות מה ומי שידבר כזבים הוא עד שקר:

 

פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)


"בקש לץ חכמה ואין". הנה הלץ בקש חכמה ולא יוכל ללמוד ואולם הנבון נקל היותר עמוק שיהיה בעניני הבינה והוא ידיעת קדושים ר"ל ידיעת מלאכי השרת:

 

פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)

"לך מנגד לאיש כסיל" - להתחבר עמו, והנה, לא תדע שפתי דעת, כי חברתו תמנע אותך מזה.

פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)

"חכמת ערום" - חכמת האיש הערום הוא הבין דרכו, שיילך בה בשיתחכם בדרכים ובסדרים שיובילוהו אל חפציו.

ואולם, "איוולת הכסילים" הוא הבין "מרמה", כי לא יתחכמו למצוא הדרכים הישרים אשר יגיעו בהם אל חפציהם, ולזה השתדלו למצוא דבר אוון ומרמה, ייחשב אצלם שיגיעו בו אל מבוקשם, ולזה לא יבינו דרכם ולא יגיעו אליו.

פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)


"אוילים יליץ". האשם הוא סבה שידברו האוילים כי כאשר יראו שלא הגיעו אל מבוקשם שיהיה אשמם סבה לזה אז יתרעמו זה לזה ויתמהו במה שהיתה החטאת הזאת ויגידו או מה שהמציאו מהסבו' אשר הוא אשם להם כשיחקרו במום הסבות ההם ואמנם בין ישרים יסופר השגת הרצון כי הם יבואו בדברים בסבותיהם ולזה ישיגו רצונם מצורף לזה שהם נעזרים בו מהשם יתברך:

 

פסוק י (כל הפרק)(כל הפסוק)


"לב יודע מרת נפשו". לב האדם והוא השכל יודע מרירות נפשו הבהמית וצערה מצד היות הנפש אחרת אך לא יתערב עמו זר משאר כחות הנפש בשמחתו במה שהשיג מהשגות עיוניו:

 

פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)


"בית הרשעים". אף על פי שבנינו חזק מאד ישמד ויחרב כי אין השם יתברך משגיח בו לשמרו מהפגעים והוא בעצמו יביא אל עצמו פגעים גדולים מפני רוע פעולותיו ואולם אהל הישרים אף על פי שהוא חלוש בבנין מאד יתקיים ויעמוד ויעשה פרי:

 

פסוק יב (כל הפרק)(כל הפסוק)


"יש דרך". שיחשב שיהיה ישר מפני העלם ממנו האמת בה וכבר יראה בסוף כי אחריתה היא להגיע אל דרכים מובילים אל מות ואף על פי שאין בדרך ההיא בעצמה חטא ואשם:

 

פסוק יג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"גם בשחוק". המשל כי בפעולות השחוק והבטלה שלא יחשב שיהיה בענינם רשע הנה יכאב לב כי הם סבה אל שיבצר מהשכל שלימותו והנה אחריתה של אותה השמחה היא תוגה לזאת הסבה:

 

פסוק יד (כל הפרק)(כל הפסוק)


"מדרכיו ישבע". רעות מי שלבו נסוג מהדרך הישרה ומעליו יסור איש טוב כדי שלא יספה בכל חטאתיו:

 

פסוק טו (כל הפרק)(כל הפסוק)

"פתי יאמין לכל דבר" - הנה, האיש הפתי יאמין לכל דבר, ולזה יתפתה לכל הדברים מזולת התבוננות אם הוא ראוי לעשות כן אם לא, ומזולת התבוננות בדרכים הראוים להגיע אל התכלית ההוא.

ואולם, "החכם יבין לאשורו", אם הוא ראוי אם לא, ובאי זה דרך יגיע אליו.

פסוק טז (כל הפרק)(כל הפסוק)

"חכם ירא וסר מרע" - הנה, החכם הוא ירא מהדברים ומפחד, ובסיבה זה ישמור עצמו מרע.

ואולם, הכסיל הוא כועס ומקנטר עם מי שראוי לפחד ממנו, והוא בוטח שלא יקרהו נזק בזה, ומפני זאת התכונה יגיעו לו רעות גדולות.

פסוק יז (כל הפרק)(כל הפסוק)


"קצר אפים". מי שהוא קצר אפים ר"ל שלא יביט בענינים כי אם בקצר' ובמהירות מזולת שיתיישב בהם הנה הוא יעשה אולת כי מגדר האולת הוא שלא תבא בדברים בסבותיהם וכן מי שהוא איש מזמות שחושב מחשבות רבות וזמן ארוך אם ראוי לעשות הדברים אם לא הנה ישנא כי לא ישיגו ממנו האנשים מבוקשם רק בקושי עצום מאד וזה כי ימצא שום מחשבה תקבל למה שישאלו ממנו לא יתן שאלתם וזה ג"כ סבה להתבלבל הרבה מעניניו כי מי שיחשוב בכל הדברים אם ראוי שיעשה אותם אם לא בזה האופן לא יעשה דבר גם מהדברים הצריכים לו מאד ולזה צריך שיזהר האדם באלו הענינים ולא יעמיק בהם ולזה ראוי לאדם שלא ימהר בזאת החקירה יותר מהראוי ולא יאריך בה יותר מהראוי:

 

פסוק יח (כל הפרק)(כל הפסוק)


"נחלו פתאים". הנה הפתאים נחלו אולת כי הם בלתי מעיינים בדרכים איך יגיעו אליו אבל במהירות יפותו לזה ואמנם החכמים ימתינו שימצאו הדעת ר"ל שיעיינו בהתישבות גדול ונפלא כדי שיתברר להם מה שראוי לעשותו ואיך יתישרו להגיע אליו:

 

פסוק יט (כל הפרק)(כל הפסוק)


"שחו רעים". הנה לך עדות על מעלת הצדיקים והטובים על הרשעים והרעים שאתה תראה ששפלו הרעים לפני הטובים והרשעים ימצאו על שערי הצדיקים:

 

פסוק כ (כל הפרק)(כל הפסוק)


"גם לרעהו ישנא רש". הנה האיש העני בממון או בדעת יהיה שנוא גם לרעהו ואמנם אוהבי עשיר בממון או בדעת הם רבים כי במתן הממון יקנה לו האדם אוהבים או במתן החכמה גם כן:

 

פסוק כא (כל הפרק)(כל הפסוק)


"בז לרעהו חוטא". הנה מי שהוא מבזה האנשים עד שיגיע מרוע תכונתו שיבזה גם לרעהו הוא חוטא ומאושר מאד מי שהוא חונן ומשגיח על העניים והשפלים:

 

פסוק כב (כל הפרק)(כל הפסוק)


"הלוא יתעו". הנה האנשים שהם חורשי רע יתעו בדרכם כי ימצאו להם מונעים רבים מההגעה למבוקשם ואולם חורשי טוב ימצאו בדרכים חסד ואמת והנה האמת הוא שיתישר להם הדרך בדרך שחשבו אותו והחסד הוא שיתישר להם מהטוב יותר ממה שחשבו מפני העזר האלהי אשר ילוה אליהם:

 

פסוק כג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"בכל עצב". הנה בכל יגיע ועמל יהיה לאדם יתרון ותועלת עד שכל מה שיעמול בו יותר יגיע לו מהתועל' יותר ואולם דבר שפתים הנה היגיע' והרבוי בו אינו ליתרון אבל למחסור:

 

פסוק כד (כל הפרק)(כל הפסוק)

(משלי יד כד): "עטרת חכמים עשרם" - הנה, עטרת החכמים עשרם, אשר חכמתם מציאותו, כי בו יוכרו תכונותיהם הטובות בנדיבות ובצדק ובעושר, גם כן יהיו פנויים לעיין בחכמה.

ואולם "אולת הכסילים", רוצה לומר, היציאה מהדעת החלושה אשר בהם, הנה "אולתם" סבה לו, כי הוא סבת הרוע והבלבול בכונותיהם ופעולותיהם; וההפסד ההוא סיבה שיצאו מדעתם מרוב הצער והדאגה.

פסוק כה (כל הפרק)(כל הפסוק)


"מציל נפשות". הנה מי שיעיד אמת במה שישאל עליו מציל נפשות מהחמס ואולם איש מרמ' ידבר כזבים בעדותו כאשר ישאל עליו והנה זה סבה להשחית נפשו' בחמס:

 

פסוק כו (כל הפרק)(כל הפסוק)

(משלי יד כו): "ביראת ה'" - יש לבטוח בעוזו יתברך שיציל האיש ההוא ירא ה', גם לבני האיש יהיה השם יתברך למגן ולמחסה עליהם בזכות אביהם, ולהצילם מהרעות הנכונות לבוא עליהם.

פסוק כז (כל הפרק)(כל הפסוק)


"יראת ה'". היא מקור חיים כי ממנה תוצאות החכמ' אשר בה יושגו החיים הנצחיי' והיא ג"כ סבה לסור ממוקשי מות בעניני' העיוניי' ובעניני' הגופיי':

 

פסוק כח (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ברב עם". הדר המלך הוא כשיהיה לו רבוי עם כי בם יתחזק כנגד הקמי' עליו ואולם בהעדר העם ממנו יש לו מחתה שיהיה לו רזון וכחש בקום עליו אדם להלחם בו:

 

פסוק כט (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ארך אפים". מי שהו' ארוך העיון וחוקר בו מחקר ארוך הו' רב תבונ' כי בזה ישיג האמת ממה שיחקר בו ואולם מי שהוא קצר רוח מהשלמת החקירה אבל ישפוט תכף הנה הו' ירים לו מחלקי הסותר מה שהו' אולת ר"ל מה שהו' הפך האמת:

 

פסוק ל (כל הפרק)(כל הפסוק)


"חיי בשרים". הנה הלב שהו' מרפא ונותן רפיון ומרגוע לכעסו הוא חיי בשרי' כי בזה תועלת לו לשמרו מהפעלות הכעס ובו ג"כ תועלת לשמרו מהרע שימשך ממנו לו ולזולתו ולז"א כי הוא חיי בשרי' ואמנ' לב קנאה ושנאה הוא מבלה גם העצמו' לרוב שיגיע הרע ממנו:

 

פסוק לא (כל הפרק)(כל הפסוק)


"עושק דל". מי שהו' עושק דל הוא כאילו חרף הש"י כי חשב שאין שם מי שישמרהו מידו לחלשתו ועל זה נשען כשעשקהו ולא נתן אל לבו כי הש"י יוכל להצילו מידו ולזה יהיה מי שחונן אביון מכבד הש"י כי הוא אינו מקוה בזאת המתנה גמול כי אם מהש"י:

 

פסוק לב (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ברעתו ידחה רשע". הנה הרשע ידחה ברעתו כשתבא לו מהאמין בש"י כי ירעב והתקצף באלהיו ופנה למעלה ואולם הצדיק לא ידחה מאמונתו אפי' בסבת המות אבל במותו יחסה בש"י:

 

פסוק לג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"בלב נבון תנוח חכמה". הנה בלב נבון תנוח החכמה ולא יפול להם ספק בה אחר הגעתה כי הם יודעים אותה בסבותיה ואמנם בקרב הכסילים תצטרך להתודע להם כי הם לחסרונם אינם מכירים כשהגיע האמת בדבר שכבר הגיע:

 

פסוק לד (כל הפרק)(כל הפסוק)


"צדקה תרומם גוי". הצדקה שעושים ישר' לעשות דבריהם בצדק וביושר תרומם אותם ותתנם למעלה על כל גויי הארצות ואולם החסד שעושים שאר האומות על מה שהוא ראוי לאהבת הש"י כאילו תאמר מה שיענו נפשם בענויים נפלאים ומה שידמה לזה מהדברים הקשי' שיעמיסו עליהם הוא חסרון לא תוספ' בעבודת הש"י ואף אם היתה כוונתם לשמים:

 

פסוק לה (כל הפרק)(כל הפסוק)


"רצון מלך". רצון המלך הוא לעבד משכיל וזריז ועברת המלך הוא בעבד מאוחר התנועה ובושש ללכת באשר ישולח: