פתיחת התפריט הראשי

ביאור:משלי יד ג

משלי יד ג: "בְּפִי אֱוִיל חֹטֶר גַּאֲוָה, וְשִׂפְתֵי חֲכָמִים תִּשְׁמוּרֵם."

תרגום מצודות: בפי אויל גאוה זקופה כמו חוטר (מקל); ושפתי חכמים תשמורם מלדבר גאות.

תרגום ויקיטקסט: אדם אויל (שטחי) מדבר בפיו דברי גאוה, שתלטנות ואלימות מילולית; אולם אנשים חכמים רגילים לדבר בענוה, ושפתיהם שומרות עליהם מנזקי האלימות.


בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי יד ג.


דקויותעריכה

חֹטֶר = ענף או מקל, כמו ב(ישעיהו יא א): "וְיָצָא חֹטֶר מִגֵּזַע יִשָׁי, וְנֵצֶר מִשָּׁרָשָׁיו יִפְרֶה". מה הנמשל?

1. חוטר = מקל שמכים בו - משל לאלימות. האויל מתגאה בכוחו ומאיים "להכות למי שיעבור על דבריו במקלו" (הגר"א); אולם החכמים אינם נגררים למאבק מילולי עם האויל; השפתיים השותקות שלהם שומרות עליהם מהמחלוקת.

2. חוטר = ענף - משל לתוצאה טבעית והכרחית, כמו שהענף הוא תוצאה טבעית של השורש. אויל = שטחי, אינו טורח להתעמק בדבריו של הזולת אלא מחליט מייד שהזולת טועה ורק הוא צודק; התוצאה טבעית של שטחיות זו היא דברי גאוה שהוא אומר בפיו: "שורש הגאוה - בלב הכסיל, והענף - בפיו... ולא ייתכן לענף מבלי שיישא פרי, והפרי הוא דברי הגאוה והבוז" (רבי יונה גירונדי). ולעומתו - חכמים = היודעים להקשיב וללמוד, לדבר וללמד, רגילים להקשיב לזולת וללמוד ממנו, ולכן שפתיהם רגילות לדבר בנחת וענוה, ושומרות עליהם מנזקי התוקפנות והגאוה: "שפתותיהם שומרות אותם, אם יעלה דבר גאוה על ליבם, שלא יבטאו בשפתותיהם... כי הרגילו שפתותיהם במענה רך ובדברי ענוה..." (רבי יונה גירונדי). לפי זה, מטרת המשל היא להדגיש את החשיבות של תיקון המידות והמחשבות, שבסופו של דבר משפיעות גם על הדיבור. פירוש זה מתאים לפסוקים נוספים המתארים את הפה והשפתיים הנמשלים לישות עצמאית.

3. חוטר = חטוטרת - משל לדבר בולט. גאוותו של האויל גלויה לעין כל מתוך דברי פיו: "וגאוותו בולטת מפיו כחטוטרת היוצא מן האילן" (מלבי"ם). האויל מדבר דברי ספקנות וכפירה הנובעים מתוך ההנחה שהוא יכול להבין הכל, ומה שהוא לא מבין - לא קיים; הדיבור הזה מעיד על גאוה. אבל שפתי חכמים מכירות במגבלות הידע האנושי, והן שומרות על החכמים מגאוה.

4. חוטר = מנהיגות וממשלה, כמו המילה הדומה שבט. המושל האויל מנהיג בגאוה ומזלזל בנתיניו, אבל המושלים החכמים מנהיגים בנחת, ושפתיהם המדברות בנועם עוזרות להם לשמור על שלטונם (ע"פ דעת מקרא).

הקבלותעריכה

כנגד הפסוק שלנו, נאמר בנבואת אחרית הימים, (ישעיהו יא א): "וְיָצָא חֹטֶר מִגֵּזַע יִשָׁי, וְנֵצֶר מִשָּׁרָשָׁיו יִפְרֶה". גם שם ישנה חשיבות רבה לדברי הפה והשפתיים, וגם שם ניתן לפרש את החוטר בכמה דרכים:

1. חוטר = מקל שמכים בו. בניגוד לאויל, המכה מתוך גאוה, המשיח יגן על הענוים; בניגוד לאויל, המכה במקלו, המשיח יכה בדבריו, (ישעיהו יא ד): "וְשָׁפַט בְּצֶדֶק דַּלִּים, וְהוֹכִיחַ בְּמִישׁוֹר לְעַנְוֵי אֶרֶץ; וְהִכָּה אָרֶץ בְּשֵׁבֶט פִּיו, וּבְרוּחַ שְׂפָתָיו יָמִית רָשָׁע"; כתוצאה מכך תתבטל האלימות בעולם, (ישעיהו יא ו): "וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ, וְנָמֵר עִם גְּדִי יִרְבָּץ...".

כך גם בחסידות, המָשִׁיחַ נקרא מֵשִׂיחַ, כי כל כוחו נובע מהשיחה, התפילה אל ה' והעיסוק בדברי תורה.

2. חוטר = תוצאה טבעית. בניגוד לאויל, שליבו מלא במידות רעות המתבטאות בדברי פיו, ליבו של המשיח יהיה מלא ברוח ה' ובמידות טובות, תוצאה טבעית של שושלת מלכי בית דוד המחוברים אל ה', (ישעיהו יא ב): "וְנָחָה עָלָיו רוּחַ ה', רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה, רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה, רוּחַ דַּעַת וְיִרְאַת ה'".

3. חוטר = דבר בולט. בניגוד לאויל, המבליט את גאוותו, אצל המשיח לא תהיה חשיבות למראה עיניים, (ישעיהו יא ג): "וַהֲרִיחוֹ בְּיִרְאַת ה', וְלֹא לְמַרְאֵה עֵינָיו יִשְׁפּוֹט וְלֹא לְמִשְׁמַע אָזְנָיו יוֹכִיחַ"; בניגוד לאויל, הכופר בה', המשיח יבליט את הצדק והאמונה, (ישעיהו יא ה): "וְהָיָה צֶדֶק אֵזוֹר מָתְנָיו, וְהָאֱמוּנָה אֵזוֹר חֲלָצָיו".

4. חוטר = מנהיגות וממשלה: בניגוד לפסוק שלנו, בו המושל הוא אויל, בימות המשיח המושל יהיה מלא ב"רוח חכמה ובינה".

נבואת ישעיהו מסמלת את העברת מקל השלטון מידי האויל לידי החכם.




דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/ktuv/mj/14-03