קטגוריה:משלי טז י

1. מפרשים רבים פירשו שקסם הוא משל לכוח פלאי, מעבר לכוחו של אדם רגיל: "הנה, על שפתי מלך דבר ידמה לקסם, להגיד האמת בדברים, כי כל דבר לא יכחד מן המלך... כי עניניו במלכותו מסודרים מהשם יתברך... כי בסיבת רצון האנשים למצוא חן בעיניו, ימצא בכל דבר מי שיגלה אזנו להגיד האמת" (רלב"ג, וכן מצודת דוד).

לפי זה, הפסוק בא לפאר ולרומם את המלך, שיש לו כוח כה גדול לגלות את האמת במשפט.

אולם ישנן מספר ראיות לכך שהפסוק דווקא מותח ביקורת על מוסד המלוכה. ראשית, ברוב המקרא המילה קסם קשורה לעבודה זרה המאפיינת את תרבות הגויים ומנוגדת לעבודת ה' (ראו "הקבלות"). שנית, מעילה היא שימוש בדבר-קודש לתועלת אישית וגם היא מנוגדת לעבודת ה'. בחירת המילים בפסוק שלנו בוודאי אינה אקראית: מכל המילים שיכלו לציין את כוחו של המלך, הפסוק בחר דווקא במילים עם משמעות המנוגדת לעבודת ה'. שלישית, הפסוק שלנו מופיע אחרי סדרה של עשרה פסוקים שכמעט כולם מזכירים את שם ה'. דווקא הפסוק שלנו לא מזכיר את שם ה', וגם כאן יש רמז שהמלך-הקוסם עומד בניגוד לעבודת ה'.

לפי זה, ייתכן שהפרק מבטא את חכמתם של יועציו הזקנים של המלך שלמה. היועצים פונים אל שלמה בנימוס ואומרים לו: "המלך הוא כמו קוסם. יש לו כוח עצום. אבל הכוח הזה הוא מסוכן. הוא עלול לקרב את המלך לתרבות הגויים ולהרחיק את המלך מה'. הוא עלול להביא את המלך למעול מעל בה'. המלך צריך להיזהר שלא ישתמש בכוחו הגדול לרעה ובמשפט לא ימעל פיו".

2. בדורנו, המושג קסם מתבטא בפלאי הטכנולוגיה, שהרי "כל טכנולוגיה מתקדמת מספיק אינה ניתנת להבחנה מקסם" (ארתור סי. קלארק). הטכנולוגיה נותנת בידי השלטון כוחות מופלאים לגילוי האמת, כגון: מאגר ביומטרי ותגי זיהוי תת-עוריים. האם אפשר לסמוך על השלטון, שישתמש בהם רק למטרות טובות ובמשפט לא ימעל פיו?

1. על-פי הטעמים המילה שייכת לחלק השני - יש קסם על שפתי מלך, ולכן עליו להיזהר שלא ימעל פיו כאשר הוא עוסק במשפט;

2. אולם אפשר גם לפרש שהמילה שייכת לחלק הראשון - יש קסם על שפתי מלך כאשר הוא עוסק במשפט (כשלמה במשפטו המפורסם), ולכן עליו להיזהר שלא ימעל פיו.

1. יש שפירשו שזו כהצהרת אמון במלך: "ולזאת הסבה בעינה, לא ימעל פי המלך במשפט, כי יגיד האמת, ויהיו משפטיו לפי המשפט המוגבל מהשם יתברך" (רלב"ג, מצודת דוד), "בדבר המשפט, הדברים ניתנים בפיו כקסמים בלי הבנה ושום שכל, לפי שבאים מלמעלה, והוא אינו אלא כגרזן ביד החוצב בו, ולכן במשפט לא ימעל פיו, שלא יגזור כלום נגד הגזרה העליונה..." (רמ"ד ואלי פירוש שני), שהרי, (משלי כא א): "פַּלְגֵי מַיִם לֶב מֶלֶךְ בְּיַד ה', עַל כָּל אֲשֶׁר יַחְפֹּץ יַטֶּנּוּ"*.

- אולם, פירוש זה אינו מתאים למשמעות המקובלת של השורש מעל; ואולי הם קראו כאן "במשפט לא ימעד פיו".

- ועוד: כידוע, לא כל המלכים השתמשו בכוחם כדי לעשות צדק; ואולי יש לפרש כאן, שאם המלך רוצה לשפוט בצדק, אז הוא יצליח בכך, ולא ימעד.

2. לענ"ד מסתבר יותר שזו אזהרה למלך - שלא ינצל לרעה את הכוח הפלאי שה' נתן לו, אלא ישתמש בו רק לצורך המשפט (כמשמעות הפועל מעל בלשון המקרא).

כך כנראה פירשו חכמי המדרש: "נאה חכמתו של שלמה, שלימד חכמה לאחרים מנפשו. כיצד, אמר שלמה: מעיד אני עליי שמיים וארץ, שכל חכמה שנתן לי הקב"ה, לא הוצאתי מפי דבר שקר, אלא הכל במשפט, לכך נאמר במשפט לא ימעל פיו" (רבי אלכסנדראי, מדרש משלי): שלמה לימד חכמה לאחרים מנפשו - הוא לימד לאחרים רק אחרי שנתן דוגמה אישית בעצמו. רק אדם שחי כל ימיו לפי העקרונות שהוא מטיף להם, זוכה לאותו כוח "קסם" המאפשר לו להשפיע על אחרים. הצלע השניה במשפט לא ימעל פיו היא תנאי לקבלת הכוח הנזכר בצלע הראשונה קסם על שפתי מלך.

שימוש בדבר-קודש לתועלת אישית נקרא מעילה גם כשהוא נעשה בשוגג, (ויקרא ה טו): "נֶפֶשׁ כִּי תִמְעֹל מַעַל, וְחָטְאָה בִּשְׁגָגָה מִקָּדְשֵׁי ה'...". המלך צריך להיזהר, לא רק מניצול לרעה של כוחו, אלא גם משימוש לא זהיר בכוחו - ניסוח מעורפל של חוקים ותקנות, שעלול לגרום עוול כאשר החוקים ייאכפו בצורה לא שיוויונית: "המלך, כל מה שיבטא בשפתים, אף על פי מקרה, הוא דומה כקסם, שימהרו וינחשו ויחלטו הממנו, שכפי שיוציא בשפתיו ואיכות דבורו החיצוני שבו ילביש אמרי פיו הוא כקסם להחליט על זה ענינים גדולים, ועל-כן במשפט לא יכסה את פיו במעיל, שכל דבור פיו שידבר בחכמה להחליט את המשפט ידבר בבירור שלא יהיה שום מקום לטעות, פן על-ידי-כך יבא פיו לידי מעילה ובגד גלוי" (מלבי"ם).

מלך וקסם נזכרו בשני פרקים סמוכים בספר דברים.

המלך ב(דברים יז יד): "כִּי תָבֹא... וְאָמַרְתָּ אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ כְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבֹתָי - שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ בּוֹ... לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי"*, כלומר: לא תשים עליך מלך בעל סמכויות אבסולוטיות כמו שמקובל אצל הגויים, אלא "מלך" ייצוגי בלבד, בלי צבא ובלי הרמון ובלי תקציב, שסמכותו היחידה היא לכתוב את התורה ולקרוא בה ולירוא את ה' (ראו שם בהמשך פסוקים 16-20).

הקסם ב(דברים יח ט): "כִּי אַתָּה בָּא... לֹא תִלְמַד לַעֲשׂוֹת כְּתוֹעֲבֹת הַגּוֹיִם הָהֵם. לֹא יִמָּצֵא בְךָ... מַעֲבִיר בְּנוֹ וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ קֹסֵם קְסָמִים מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּׁף"... (דברים יח יד): "כִּי הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אַתָּה יוֹרֵשׁ אוֹתָם אֶל מְעֹנְנִים וְאֶל קֹסְמִים יִשְׁמָעוּ, וְאַתָּה לֹא כֵן נָתַן לְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ: נָבִיא מִקִּרְבְּךָ מֵאַחֶיךָ כָּמֹנִי יָקִים לְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ, אֵלָיו תִּשְׁמָעוּן".

המלך והקסם שניהם מייצגים את תרבות הגויים. שניהם אנשים שהגויים ייחסו להם שליטה מוחלטת: המלך שולט באנשים והקוסם "שולט" בעתיד. התורה מזהירה מפני שניהם ואומרת: "אל תלכו אחרי מלך/קוסם ככל הגויים אלא רק אחרי 'מלך'/נביא שה' בחר". "אל תמנו שליטים חזקים המייצגים את העוצמה האנושית, אלא שליחים צנועים המייצגים את הנאמנות לה'" (להרחבה בנושא זה ראו ספרו של מיכה גודמן "הנאום האחרון של משה").

גם הפסוק שלנו מופיע אחרי סדרה של עשרה פסוקים שכמעט כולם מזכירים את שם ה'. דווקא הפסוק שלנו לא מזכיר את שם ה'. יש כאן רמז שהמלך-הקוסם עומד בניגוד לעבודת ה' - כמו בספר דברים. "המלך הוא כמו קוסם, יש לו כוח עצום, והלוואי שלא ישתמש בכוחו כדי למעול מעל בה'".

שמואל הנביא התנגד בתוקף למלוכה. ה' הצדיק אותו ואמר, (שמואל א ח ח): "כְּכָל הַמַּעֲשִׂים אֲשֶׁר עָשׂוּ מִיּוֹם הַעֲלֹתִי אֹתָם מִמִּצְרַיִם וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה וַיַּעַזְבֻנִי וַיַּעַבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים - כֵּן הֵמָּה עֹשִׂים גַּם לָךְ"*: מינוי מלך משול לעבודת אלהים אחרים.

עברו שלושה דורות, אנחנו בימי שלמה והמלוכה היא עובדה מוגמרת. גם מי שמתנגד למלוכה, כשמואל הנביא בדורו, לא יעז לומר שהמלוכה היא עבודת אלילים. המושג קסם קשור למנהגים של עובדי אלילים, כמו בספר דברים (לעיל) וב(ירמיהו יד יד): "חֲזוֹן שֶׁקֶר וְקֶסֶם ואלול[וֶאֱלִיל] ותרמות[וְתַרְמִית] לִבָּם הֵמָּה מִתְנַבְּאִים לָכֶם" ועוד. השימוש במושג זה בפסוק המדבר על המלך נועד לרמוז לביקורת של שמואל על המלוכה.

שאול מלך ישראל נאשם במעילה שהוא מעל בה', (דברי הימים א י יג): "וַיָּמָת שָׁאוּל בְּמַעֲלוֹ אֲשֶׁר מָעַל בה': עַל דְּבַר ה' אֲשֶׁר לֹא שָׁמָר, וְגַם לִשְׁאוֹל בָּאוֹב לִדְרוֹשׁ". המעילה מתייחסת לחטאיו של שאול במלחמות (שמ"‎א יד-טו), וגם להעלאה באוב, הנקראת קסם, (שמואל א כח ח): "וַיִּתְחַפֵּשׂ שָׁאוּל, וַיִּלְבַּשׁ בְּגָדִים אֲחֵרִים... וַיֹּאמֶר: קסומי[קָסֳמִי] נָא לִי בָּאוֹב, וְהַעֲלִי לִי אֵת אֲשֶׁר אֹמַר אֵלָיִךְ". גם שמואל הנביא האשים את שאול המלך ב"חטאת קסם", (שמואל א טו כג): "כִּי חַטַּאת קֶסֶם מֶרִי וְאָוֶן וּתְרָפִים הַפְצַר! יַעַן מָאַסְתָּ אֶת דְּבַר ה' - וַיִּמְאָסְךָ מִמֶּלֶךְ"*.

שלמה מתייחס לחטאיו של שאול, קודמו של דוד אביו, ואומר שהמלך לא צריך ללכת לקוסמים ובעלי-אוב לצורך גילוי האמת; המלך ההולך בדרך ה' זוכה לחכמה אלהית מופלאה כמו קסם, המאפשרת לו לברר את האמת במשפט, כמו שעשה שלמה עצמו, (מלכים א ג כח): "וַיִּשְׁמְעוּ כָל יִשְׂרָאֵל אֶת הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר שָׁפַט הַמֶּלֶךְ, וַיִּרְאוּ מִפְּנֵי הַמֶּלֶךְ, כִּי רָאוּ כִּי חָכְמַת אֱלֹהִים בְּקִרְבּוֹ לַעֲשׂוֹת מִשְׁפָּט"*. הקסם צריך להיות על שפתי מלך במשפט - המלך צריך להשתמש בחכמתו הקסומה כדי לחשוף את האמת במשפט - וכך לא ימעל פיו - לא יגיע למצב של מעילה ופניה אל בעלי אוב (ע"פ גליה).

גם צדקיהו מלך יהודה נאשם במעילה, (יחזקאל יז יט): "לָכֵן כֹּה אָמַר ד' ה': חַי אָנִי אִם לֹא אָלָתִי אֲשֶׁר בָּזָה וּבְרִיתִי אֲשֶׁר הֵפִיר וּנְתַתִּיו בְּרֹאשׁוֹ; וּפָרַשְׂתִּי עָלָיו רִשְׁתִּי וְנִתְפַּשׂ בִּמְצוּדָתִי וַהֲבִיאוֹתִיהוּ בָבֶלָה וְנִשְׁפַּטְתִּי אִתּוֹ שָׁם מַעֲלוֹ אֲשֶׁר מָעַל בִּי" - צדקיהו הפר את שבועתו (למלך בבל), וכך מעל בדברי פיו.

לפי פירוש זה, מסתבר שהמשמעות של קסם פה, היא כמו בערבית = שבועה, כמו ב(יחזקאל כא כח): "וְהָיָה לָהֶם כקסום[כִּקְסָם] שָׁוְא בְּעֵינֵיהֶם שְׁבֻעֵי שְׁבֻעוֹת לָהֶם, וְהוּא מַזְכִּיר עֲוֹן לְהִתָּפֵשׂ". גם משפט קשור לשבועה - מקום המשפט הוא מקום השבועה, מכאן הקשר בין שבע לשבועה - החודש השביעי הוא החודש של מזל מאזנים = משפט = שבועה (אביתר כהן).

לפי זה יש לפרש: כשהמלך נושא קסם (שבועה) על שפתיו, אסור לו למעול בשבועה, כי ה' ישפוט אותו לחומרה כמו את צדקיהו.