קטגוריה:בראשית ג ה

אחת הדרכים שבהן מסיתים מנסים להמריד את הציבור נגד המנהיגים היא האשמת המנהיגים באינטרס אישי. הראשון שהשתמש בדרך זו היה הנחש, שאמר לאשה:

(בראשית ג ה): "כִּי יֹדֵעַ אֱלֹהִים, כִּי בְּיוֹם אֲכָלְכֶם מִמֶּנּוּ וְנִפְקְחוּ עֵינֵיכֶם וִהְיִיתֶם כֵּאלֹהִים יֹדְעֵי טוֹב וָרָע"

ה' אסר על האדם לאכול מהעץ לטובתו של האדם (ראו דעת טוב ורע ), אולם הנחש טען שה' פעל מתוך אינטרס אישי - הוא רצה לשמור על הכבוד והמעמד שלו ולמנוע תחרות: " "כל אומן שונא את בני אומנתו, מן העץ אכל וברא את העולם" " ( רש"י ע"פ בראשית רבה ) .

הנחש דיבר אמת כשאמר שתכונת דעת טוב ורע היא תכונה אלהית, כמו שנאמר ב (בראשית ג כב): "ויאמר ה' אלהים 'הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע...'", אולם הוא חטא בהוצאת דיבר כשטען שה' פעל מתוך אינטרס אישי; זו אחת הסיבות שהנחש נחשב, בדברי חז"ל, כמוציא הדיבה הראשון.

יודעי טוב ורע זה דבר טוב.
חשוב היה לאלוהים שבני האדם ילמדו את דרך אלוהים. לבטח הוא לא רצה דורות ודורות של בני אדם חיים בגן עדן על חשבונו. בהמשמטת המילה "וִהְיִיתֶם כֵּאלֹהִים" הנחש אמר דבר אמת. הנחש גרם שבני האדם יחכימו.

אין ספק שזבובים, תולעים, ציפורים ושאר חיות אכלו מפרי עץ הדעת על העץ או רקובים על הרצפה. לא נראה שהחיות האלה למדו דעת טוב ורע. רק בני אדם היו מיועדים ומסוגלים ללמוד מהעץ, ולכן האיסור חל עליהם בלבד.

במילים האלה הנחש הגזים. לא משנה כמה פירות בני האדם יאכלו הם לעולם לא יהיו כאלוהים, ואפילו לא קרוב לגדולתו.
גם אלוהים אמר: "הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ, לָדַעַת טוֹב וָרָע" (בראשית ג כב), אבל הכוונה שהם יבינו טוב ורע - יודעי חוק ומשפט. הם יהיו מסוגלים לעשות כאברהם: לשמור את "מִשְׁמַרְתִּי, מִצְו‍ֹתַי, חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי" (ביאור:בראשית כו ה), אבל זה עדין רמה נמוכה בהרבה מאלוהים.
בני אדם יכולים ללמוד הרבה. הם יכולים לבנות מגדלים לשמים, וחלליות למרחב. יגיע יום שנטייל ביקום, ואולי גם נפזר את הDNA שלנו בכוכבים אחרים וניצור שם חיים, אולם לעולם לא נגיע ליכולת של אלוהים.

גם אלוהים וגם הנחש משתמשים בתוספת "כֵּ", כלומר כמעט כמו, לא ממש. אלוהים אומר "כְּאַחַד מִמֶּנּוּ", כלומר כאחד מבני האלוהים שלו, אבל לא כמו עצמו, וכידוע הם לא התנהגו כל כך יפה כאשר הם לקחו "לָהֶם נָשִׁים" מבנות האדם (בראשית ו ב).

הנחש דיבר ברבים - "וִהְיִיתֶם", "יֹדְעֵי". הדעת נרכשת רק כאשר יותר מאדם אחד לומד ומלמד. דעת נרכשת בזוגיות.

רוב הדברים הטובים והרעים בחיי בני אדם באים מבן/בת זוג ומשפחתם (שבטם ועמם). את הדעת הזאת אלוהים הכין לאדם ואשתו, ואת זה הם למדו מיד כאשר שניהם אכלו מהעץ וגילו את אהבתם אחד לשני. ואמת טען הנחש: "וִהְיִיתֶם כֵּאלֹהִים, יֹדְעֵי טוֹב וָרָע", ואכן, אחרי האכילה וגילוי האהבה, אדם ואשתו זכו בכוח אלוהי. כאלוהים גם הם יכולים ליצור בני אדם, כפי שאלוהים יצר את האדם (ביאור:בראשית ב ז) ובנה את האישה (ביאור:בראשית ב כב).

חווה מודעת ליכולת האלוהית שהיא קיבלה, ולכן היא אומרת: "קָנִיתִי אִישׁ אֶת יְהוָה", יצרתי איש כמו אלוהים. (ראו: פרוש למילה קניתי - הסבר 2).

הנחש מדבר לאישה ברבים.
לא ברור אם אדם שמע את דברי הנחש, הן הוא לא ניסה למנוע ממנה, ואז גם טענתו לאלוהים שהאישה "נָתְנָה לִּי מִן הָעֵץ וָאֹכֵל" (ביאור:בראשית ג יב), אינה מדויקת, הן גם הוא פותה על ידי הנחש והסכים למעשיה.

דברי הנחש הסבירו וכפו על האישה לתת מהפרי גם לאדם. הנחש כאילו אסר עליה להיות כאלוהים לבדה, ורמז שאם היא תאכל לבדה, היא לא תזכה להיות כאלוהים. לכן בהמשך, למרות שהאישה אכלה ראשונה ורק אחר כך נתנה לאדם, בכל זאת נאמר: "וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם" (ביאור:בראשית ג ז) ביחד, ולא נאמר שהיא כסתה את מערומיה כאשר היא באה לאדם לתת לו מהפרי.

ניתן להבין שרק כאשר אדם אכל מהעץ, רק אז שניהם אכלו מהעץ, ורק אז שניהם קיבלו את ברכת העץ.

ניתן ללמוד מזה:

1. דעת נוצרת ומתקיימת רק כאשר היא מופצת.
2. דעת גדלה כאשר יותר ויותר אנשים עוסקים ותורמים לה.

העיקרון הזה כלול כאשר אלוהים אמר: "עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ" (ביאור:בראשית ב יח), והכוונה לבעל, אישה, ילדיהם, ורעיהם.

אלוהים נטע שני עצים בתוך הגן: "וְעֵץ הַחַיִּים, בְּתוֹךְ הַגָּן, וְעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע" (ביאור:בראשית ב ט), אבל בלי להצביע על עץ הדעת, אלוהים אסר על אדם לאכול רק מעץ הדעת, ככתוב: "וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע, לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ" (ביאור:בראשית ב יז). כיוון שאדם לא ידע מי הוא העץ האסור הוא לא אכל משני העצים בתוך הגן, וכך גם אדם הורה לאישה.

לא ברור אם הנחש ידע אודות עץ החיים. בהמשך נראה שלאלוהים היה חשוב שאדם ואשתו לא יאכלו מעץ החיים, וזאת הסיבה לגרוש מהגן והצבת שומר על עץ החיים, ככתוב: "וְעַתָּה פֶּן יִשְׁלַח יָדוֹ, וְלָקַח גַּם מֵעֵץ הַחַיִּים, וְאָכַל, וָחַי לְעֹלָם" (ביאור:בראשית ג כב).

בכל אופן הנחש לא הסביר לאישה את חשיבות העץ השני, שלפי דברי אלוהים היה מותר לאכילה, ולא המליץ לה, בהזדמנות חגיגית זאת, לאכול ביחד גם מהעץ השני, המיוחד. ניתן להסיק שהנחש רק רצה שאדם ואשתו ילמדו דעת, אבל לא רצה להפריע לאלוהים בתוכניתו.