משנה שבת טז ד

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת שבת · פרק טז · משנה ד | >>

ולשם מוציא כל כלי תשמישו, ולובש כל מה שיכול ללבש, ועוטף כל מה שיכול לעטף.

רבי יוסי אומר, שמונה עשר כלים.

וחוזר ולובש ומוציא ז, ואומר לאחרים, בואו והצילו עמי.

משנה מנוקדת

וּלְשָׁם מוֹצִיא כָּל כְּלֵי תַּשְׁמִישׁוֹ.

וְלוֹבֵשׁ כָּל מַה שֶּׁיָּכוֹל לִלְבּשׁ,
וְעוֹטֵף כָּל מַה שֶּׁיָּכוֹל לַעֲטֹף.
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר:
שְׁמוֹנָה עָשָׂר כֵּלִים.
וְחוֹזֵר וְלוֹבֵשׁ וּמוֹצִיא;
וְאוֹמֵר לַאֲחֵרִים, בּוֹאוּ וְהַצִּילוּ עִמִּי:

נוסח הרמב"ם

ולשם הוא מוציא -

את כל כלי תשמישו.
לובש - כל שהוא יכול ללבוש,
ועוטף - כל שהוא יכול לעטוף.
רבי יוסי אומר:
שמונה עשר כלי.
וחוזר, ולובש - ומוציא.
ואומר לאחרים -
בואו - והצילו עימי.

פירוש הרמב"ם

השמונה עשר בגדים הן מנוים בתלמוד זאת המשנה והם:

  • בגד ישימו אותו על הראש,
  • ומצנפת ובגד יתכסה בו האדם בכניסתו לבית המרחץ,
  • ושני מנעלים,
  • ובגד הזיעה, כלומר שהוא דבוק לבשרו של אדם,
  • וחלוק שעושה בו מלאכתו,
  • וחלוק אחר רחב, לובשין אותו על שני הבגדים,
  • ובתי שוקים, לכסות השוקים,
  • ובתי ידים, מלבישין אותן על הידים ומגיעין עד השחי, כי ארצם היתה קרה והיו מכסין ידיהם תמיד, וכסות אחר על השוקים,
  • ורדיד קטן, יעטף בו ראשו וכתפיו,
  • ושני רדידים, יתנגב בהם כשהוא רוחץ בבית המרחץ,
  • ובגד נכבד, ילבש אותו על כל בגדיו,
  • ומפה, ינגב בו ידיו בעת הנטילה
  • ואזור.

ואין הלכה כרבי יוסי:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

ולשם הוא מוציא - לתנא קמא לחצר המעורבת, ולבן בתירא אפילו לחצר שאינה מעורבת:

כלי תשמישו - שצריכים לו לאותו היום לסעודה:

י"ח כלים - שהוא רגיל ללבוש בחול בבת אחת ותו לא ה. ואלו הן, הסרבל העליון, ומלבוש שממלאין אותו מוך וצמר גפן בין תפירה לתפירה שקורין בערבי מחשי"א, וחגור רחב שחוגר ממעל למדיו, ובגד צר וקצר שקורין בלע"ז גונ"א, וחלוק שלובש על בשרו שקורין קמיז"א, וחגור שחוגרים עליה, וכובע שבראשו, ומצנפת ושני מנעלים שברגליו, ושני בתי שוקים ו, ושני בתי ידים שמלבישים אותם על הידים ומכסין בהן הזרועות עד האצילים, ושני רדידים שמתנגב בהן, וטלית קטן שמכסה בו ראשו וכתפיו, וסודר שבצוארו ותלויין שני ראשיו לפניו וקורין לו בערבי שי"ד:

בואו והצילו עמי - שכשם שהוא מציל כך הם מצילים. אבל לעיל אמר בואו והצילו לכם, שפעמים שהוא מציל יותר ממה שהם יכולים להציל, כגון שהוא לא סעד והן סעדו ח, או איפכא:

פירוש תוספות יום טוב

רבי יוסי אומר י"ח כלים. פירש הר"ב שהוא רגיל ללבוש בחול. וטעמיה דאי לביש טפי ונפיק בהו לרה"ר הוי משאוי ומש"ה אפילו לחצר המעורבת אסור משום דכיון דמטריד חיישינן דלמא נפיק בהו לרה"ר הר"ן:

שמנה עשר כלים. כתב הר"ב ושני בתי שוקים שאינן מחוברי' כאחת כדרך מלבושי האשכנזים וסביבותיהם אבל הרמב"ם מנאן לחד מנא ומסתבר כדבריו שכן הן מלבושי אותן הארצות וכדרך מלבושי ארץ פלוניאה וכן מונה מלבושים אחרים ואין להאריך בהן. ומ"ש הר"ב ושני בתי ידים שמלבישים כו' ומכסים בהן הזרועות כו' כתב הרמב"ם כי ארצם היתה קרה וכו'. ובערך ארץ מצרים ששם נתישב הרמב"ם הוא אומר. שכן א"י צפוני לארץ מצרים כנזכר הרבה פעמים במקרא וראשונה בפרשת לך לך וכל שתי ארצות ששתיהן לצפון מנטיית השמש אותה הארץ שהיא דרומית לשנייה הנה היא יותר חמה מהשנייה מפני קורבתה יותר לנטיית השמש ומפני כן אלו הארצות הם קרים [יותר] מא"י לפי שהם הרבה יותר לצפון מא"י ואף בבל היא צפונית קצת לערך ארץ ישראל:

וחוזר ולובש ומוציא. כתב הר"ן והא דלא שרינן הכי באוכלין ומשקין משום דהתם כיון דבידו הוא מוציא מתוך שאדם בהול על ממונו אי שרינן ליה אתי לכבויי אבל הכא כיון שאין אתה מתירו אלא דרך לבישה רמי אנפשיה ומדכר ע"כ. ולכל הפוסקים לא דברי ר' יוסי בלבד הוא אלא ד"ה מלבד להרמב"ם כפי מה שפירש בו בכ"מ שהן דברי ר"י בלבד. [* ואע"פ שבספר רבינו אשר כתב אתאן לת"ק ויש לו קצת פנים מפרש"י מ"מ בספר מעדני מלך כתבתי שאין הכרח מפרש"י ושצ"ל אתאן ככ"ע]:

בואו והצילו עמי. כתב הר"ב אבל לעיל אמר והצילו לכם שפעמים שהוא מציל יותר ממה שהם יכולים להציל וכו'. [* דהכי מפרש הר"ב מאי דאתמר עלה דמתניתין גבי מזונות קתני לכם משום דלא קא חזי אלא מזון ג' סעודות אבל גבי לבושים קתני עמי משום דקא חזי ליה לכולי יומא ר"ל דכיון דלא קא חזי אלא שלש סעודות אפשר שזה סעד א' או ב' וזה לא סעד כלל או רק א' אבל מלבושים לכולי יומא חזו בשוה ונמצא שכולם שוים בהצלת מלבושים]. והא דאמרן לעיל דמהפקר קא זכו. לאו מטעמא דאמר והצילו לכם. אלא דזכו מן ההפקר כמציל מזוטו של ים ומשלילותו של נהר ונקט דאומר לאחרים שאע"פ שאומר להם כן על דעת שיצילו ולא יעכבו לעצמן שרי כמ"ש שם הר"ן:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ה) (על הברטנורא) וטעמייהו דאי לביש טפי ונפיק בהו לרה"ר הוי משאוי ומש"ה אפילו לחצר המעורבת אסור משום דכיון דמיטריד חיישינן דלמא נפיק בהו לרה"ר. הר"נ:

(ו) (על הברטנורא) שאינן מחוברין וע"ע בתוי"ט שהוא ע"פ מנהג מלבושי המדינות:

(ז) (על המשנה) וחוזר ולובש ומוציא והא דלא שרינן הכי באוכלין ומשקין משום דהתם כיון דבידו הוא מוציא מתוך שאדם בהול כו' אתי לכבויי אבל הכא כיון שאין אתה מתירו אלא דרך לבישה רמי אנפשיה ומידכר:

(ח) (על הברטנורא) ר"ל כיון דלא קא חזי אלא ג' סעודות אבל מלבושים לכולא יומא חזי בשוה:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

ולשם הוא מוציא וכו':    וסתמא דמתני' ר"מ דתניא לובש ומוציא ופושט וחוזר ולובש ומוציא ופושט ואפי' כל היום כולו דברי ר"מ:

וחוזר ולובש וכו':    אתאן לת"ק הרא"ש ז"ל ובטוא"ח ס"ס ש"א אבל ביד לא הובאה וכתוב בכ"מ דס"ל לרבינו ז"ל שהם דברי ר' יוסי ע"ש וגם בב"י א"ח סי' של"ד: וכתב הר"ן ז"ל הא דלא שרינן הכא גבי אוכלין ומשקין משום דהתם כיון דבידו הוא מוציא מתוך שאדם בהול על ממונו אי שרית ליה אתי לכבויי אבל הכא כיון שאי אתה מתירו אלא דרך לבישה רמי אנפשיה ומדכר וכן ס"ל להרשב"א ז"ל: ויש חולקים דגם יכול להציל כל מזון שיש לו כל שאינו מציל יותר ממזון שלש סעודות בכל דרך כמו שכתוב שם בבית יוסף: עוד כתב הר"ן ז"ל וטעמיה דר' יוסי דאמר י"ח כלים אבל טפי לא לפי שאין דרך בני אדם ללבוש יותר מאלו ואי לביש טפי ונפיק בהו לרה"ר הוי משוי ומש"ה אפי' לחצר המעורבת אסור משום דכיון דמיטריד חיישי' דילמא נפיק בהו לרה"ר. ואפשר דע"כ ל"פ רבנן עליה אלא משום דכיון דאינו מציל אלא ברה"י לא חיישי' להכי אבל דנפיק בהו לרה"ר מודו דאסור משום משוי ולפ"ז אסור לצאת ברה"ר במלבושין שאין דרך לישא אותם כאחד ע"כ וכן כתוב בשבלי הלקט סי' (כ"ז) [ק"ז] בשם בעל היראים מדקתני מתני' הכא גבי דליקה ועוטף כל מה שיכול לעטוף למדנו דשלא במקום דליקה אסור שני סרבלין או שני תכשיטין זה ע"ג זה אם אינו צריך אלא לאחד מהם ע"כ:

בפי' ר"ע ז"ל ושני בתי שוקיים ושני בתי ידים אכן בפי' הרמב"ם ז"ל לא הזכיר מלת שני רק גבי רדידים וגבי מנעלים וא"כ לא ידענא אם בתי שוקיים מונה לב' או אם בתי הידים מונה לשנים כדי שיעלה החשבון מכוון לי"ח ומסתברא דבתי השוקיים מונה לא' שיתכן שיהיו כמו מכנסים משא"כ בבתי הידים. וע"ש כי מנה לבושים אחרים שלא כדרך שכתוב בפי' ר"ע ז"ל:

ואומר ואחרים בואו והצילו עמי:    שם ביד ובהרא"ש ז"ל הלשון בואו והצילו לכם וכל א' וא' לובש ומתעטף בכליו ומוציא והרי הוא שלו כמו המאכל שהרי מן ההפקר הם זוכין ע"כ: וכבר הביא ר"ע ז"ל הטעם שנתן בגמ' למה שינה לשנות כאן עמי ולעיל גבי אוכלין קתני לכם. ותמהתי על ה"ר יהוסף ז"ל שכתב על לשון ר"ע ז"ל פי' זה אין נ"ל דא"כ כמוני היה לו לומר או לשון אחר ומה שייך לומר עמי משום דבר זה על כן נ"ל דה"פ דלעיל אמר הצילו לכם כי הוא צריך להפקיר להם כשאומר להם להציל כי אינם רשאים להציל בשבילו כי אינו רשאי להציל אלא מזון ג' סעודות שיאכל בשבת ועל כן כיון שהם הפקר בעל כרחו שהרי האש ישרפה ולכן אומר להם הצילו לכם כלומר הצילו לאכלכם שהרי הם הולכים לאבוד והרי הן הפקר לכל אדם לאכילה כי אם לא היו הפקר להם היו אסורין להצילם כיון שאינם צורך שבת שהרי הוא הציל כפי צרכו ולשאר בני אדם אסורין בלא הפקר אבל גבי מלבושים אינו צריך להפקירם שיהיו שלהם כי אין מצילין אותם אלא דרך לבישה ולא הוי טלטול שאינו לצורך השבת אע"פ שאינם שלהם ועל כן אינו צריך להפקירן וגם אינם הפקר בע"כ כי יכול הוא להצילן ע"י שיחזור פעמים אחרות משא"כ לעיל גבי אכילה דהוי הפקר בע"כ כי גם אם יחזור פעם אחרת אינו רשאי להציל יותר ועל כן לא אמר כאן אלא הצילו עמי כלומר סייעוני אבל לעיל לא ירצו לסייעו כלום שיאכלום וישלמו לו כי אינם צריכין לכך שהרי הן הפקר בעל כרחו עכ"ל ז"ל:

תפארת ישראל

יכין

ולשם:    לחצר המעורבת עם זו:

מוציא כל כלי תשמישו:    שצריך לסעודה:

רבי יוסי אומר שמנה עשר כלים:    לפי מנהג אנשי (אזיען). ומנויין בגמ'. וקיי"ל כת"ק:

וחוזר ולובש ומוציא:    ולא התירו כה"ג באוכלים. דהכא מדלא התירו רק ע"י לבישה. יזכר שלא לכבות. משא"כ באוכלין (רשב"א). וי"א דר' יוסי קאמר לה. ולא קיי"ל כוותיה (שם):

ואומר לאחרים בואו והצילו עמי:    ר"ל בשוה עמי. משא"כ לעיל קאמר "הצילו לכם" דלפעמים אינן שוין עמו בהצלתן כשאחד סעד וא' לא סעד עדיין. [והגאון מהו' עקיבא שליט"א כתב דבאוכלין דא"א לבעה"ב להציל יותר מג"ס. אידך הוה הפקר. להכי קאמר הצילו לכם. אבל במלבושים דחזו לכולא יומא כשיפשוט וילבש. לא הוה אינך הפקר. להכי קתנו הצילו עמי. [אב"י ק"ק בא"ח בש"ע של"ד בס"ח הביא הדעה הא' בסתם שפושט ולובש. א"כ הכי קיי"ל (כש"ך י"ד רמ"ב) וא"כ האיך כתב בס"ט בואו והצילו לכם. וי"ל]:

בועז

פירושים נוספים