משנה שבת ח א
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת שבת · פרק ח · משנה א | >>
המוציא יין, כדי מזיגת הכוס.
חלב, כדי גמיעה.
דבש, כדי ליתן על הכתית.
שמן, כדי לסוך אבר קטן.
מים, כדי לשוף בהם את הקילורג.
ושאר כל המשקין, ברביעית.
וכל השופכין, ברביעית.
רבי שמעון אומר, כולן ברביעית.
ולא אמרו כל השיעורין הללו אלא למצניעיהן.
הַמּוֹצִיא יַיִן, כְּדֵי מְזִיגַת הַכּוֹס.
- חָלָב, כְּדֵי גְּמִיעָה.
- דְּבַשׁ, כְּדֵי לִתֵּן עַל הַכָּתִית.
- שֶׁמֶן, כְּדֵי לָסוּךְ אֵבָר קָטָן.
- מַיִם, כְּדֵי לָשׁוּף בָּהֶם אֶת הַקִּילוֹר.
- וּשְׁאָר כָּל הַמַּשְׁקִין, בִּרְבִיעִית.
- וְכָל הַשּׁוֹפְכִין, בִּרְבִיעִית.
- רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:
- כֻּלָּן בִּרְבִיעִית;
- וְלֹא אָמְרוּ כָּל הַשִּׁעוּרִין הַלָּלוּ אֶלָּא לְמַצְנִיעֵיהֶן:
המוציא -
- יין - כדי מזיגת הכוס.
- חלב - כדי גמיאה.
- דבש - כדי ליתן על הכתית.
- שמן - כדי לסוך אבר קטן.
- מים - כדי לשוף את הקילורית.
- ושאר כל המשקין - ברביעית.
- וכל השופכין - ברביעית.
- רבי שמעון אומר:
- כולן - ברביעית.
- לא נאמרו כל השעורין האלו - אלא למצניען.
הכוס - שרמז אליו בזה המקום, הוא כוס של ברכה ושיעורו רביעית.
וכבר בארנו פעמים כי שיעור רביעית אצבעיים על אצבעיים על רום אצבעיים וחצי אצבע וחומש אצבע. וכל המדות בגודל שהוא הבוהן בלשון העברי.
והיו מוזגין יינם חלק אחד יין ושלשה חלקים מים, אם כן יהיה מזיגת הכוס רובע רביעית היין שלהן.
וגמיעה - הוא כדי בליעה אחת, אם הוא חלב בהמה טהורה שהוא ראוי לשתיה, אבל חלב בהמה טמאה שעורו להוצאת שבת כדי לכחול עין אחת.
וכתית - הוא קצה המכה רוצה לומר פי המכה, והקבוץ כתיתים, וכבר קדם פירושו.
ואמרו אבר קטן - רוצה לומר אבר קטן של אדם בן יומו, והאבר הקטן שבאדם הוא אצבע קטנה שברגל.
לשוף את הקילורית - שיעור שימס בו הסם לעין הנקרא בערבי "שיאוף", וזהו במימי היאור בלבד שהן יפין לעין, אבל שאר המימות שיעורן כדי לרחוץ פנים של מדוכה.
ושופכין - הדברים הנשפכין כולם, רוצה לומר הניגרים והם המשקין כולם.
ואין הלכה כרבי שמעון:
המוציא [יין] כדי מזיגת הכוס - של ברכת המזון, שהוא רובע רביעית יין חי, כדי שימזגנו לחשבון על חד של יין תלתא ממים ויעמוד על רביעית הלוג א שהוא שיעור כוס של ברכה:
כדי גמיעה - מה שאדם בולע בבת אחת ב, וחלב בהמה טמאה דלא חזי לשתיה שיעורו כדי לכחול עין אחת:
על הכתית - מכה שעל גבי הסוסים והחמורים מחמת המשאוי. ומצאתי כתוב ששחין היוצא בעור הבשר, כשמגיע להתבשל הוא עושה ראש למעלה וקרוי פי כתית. ואע"פ שהדבש עיקרו לאכילה, כיון שרפואתו מצויה, והוא משהו, אזלינן בתר שיעורא זוטרא לחומרא:
אבר קטן - של תינוק בן יומו והוא אצבע קטנה שברגל:
לשוף - לשפשף ולמחות בהן:
קילור - שנותנין על העין:
ושאר כל המשקין - שאין עושין מהם רפואה:
שופכין - מים סרוחין, וחזו לגבל בהן את הטיט:
כולן ברביעית - אף היין והחלב והדבש, דלא נאמרו שעורין במשנה אלא למצניעיהן, אבל שאר כל אדם אין חייבין אלא ברביעית. וסבירא ליה לר' שמעון דמצניע עצמו בעי שיעורא זוטא, ובבציר מהאי שיעורא לא מחייב דלית ליה לר' שמעון כל שאין כשר להצניע ואין מצניעין כמוהו שיתחייב עליו מצניעו בכל שהוא, ואין הלכה כר"ש:
כדי מזיגת הכוס. פי' הר"ב ויעמוד על רביעית פירש"י ביצה ומחצה רביעית הלוג וכתב הרמב"ם כי שיעור הכלי אצבעיים על אצבעיים על רום אצבעיים וחצי אצבע וחומש אצבע וכל המדות בגודל שהוא הבהן בל' העברי:
כדי גמיעה. בגמ' מיבעיא להו כדי גמיאה או כדי גמיעה אמר רב נחמן בר יצחק הגמיאיני נא מעט מים מכדך (בראשית כ"ד) ועיין ספי"ד וכתב בעל מגיד משנה בפרק י"ח מה"ש בשם הרמב"ם אין שיעורו ידוע לנו אבל פירושו כדי גמיעה של אדם בינוני והוא פחות אפילו מכדי לוגמיו ואצ"ל מרביעית ע"כ. ועיין מ"ב פרק ח' דיומא מ"ש שם בס"ד:
על הכתית. ובגמ' תנא על פי כתית. וז"ש הר"ב פי כתית:
אבר קטן. פירש הר"ב דקטן קאי אאבר ואאדם. הכי מפרשינן בגמ' ודלא כמשנה ו' פ"ד דעדיות ע"ש. [* ועיין מ"ש בשם הר"ש במשנה ב' פ"ב דכלים]:
מים כדי לשוף בהם את הקילור. דרפואתה מצויה דכל משקין מרפאים לעין ונגלדים כדבק על העין לבר ממיא דמסו ולא נגלדין כדאיתא בגמ':
(א) (על הברטנורא) פרש"י ביצה ומחצה רביעית הלוג וכ' הר"מ כי שיעור הכלי אצבעיים על אצבעיים על רום אצבעיים וחצי וחומש אצבע וכל המדות בגודל שהוא הבוהן בלשון העברי:
(ב) (על הברטנורא) ואין שיעורו ידוע לנו אבל פירושו כדי גמיעה של אדם בינוני והוא פחות אפי' מכדי לוגמיו כ"ש מרביעיתו מ"מ (פי"ח בשם הר'מ):
(ג) (על המשנה) לשוף כו'. דרפואתו מצויה דכל משקין מרפאים לעין ונגלדים כדבק על העין. לבר ממיא דמסו ולא נגלדין. גמרא:
כדי מזיגת הכוס: של ברכת המזון וכו'. לשון ר"ע ז"ל. אמר המלקט כתבו תוס' ז"ל והא דלא נקט במתני' כדי מזיגת רביעית מילתא אגב אורחיה קמ"ל דכוס של ברכה ברביעית ועוד דמהאי טעמא דחזי לכוס של ברכה חשיב ומיחייב בפחות מרביעית לפי שיכול להוסיך עליו מים ע"כ.' ובגמ' דייקי' ממתני' דכוס של ברכה טעון רביעית דקתני כדי מזיגת הכוס ותני עלה כדי מזיגת כוס יפה וקתני סיפא ושאר כל המשקין [ברביעית] שמעי' מינה דאין הוצאה במשקה הראוי לשתיה בפחות מרביעית הלכך ע"כ כי שיעור ביין כדי מזיגה שיעור הראוי לשתיית רביעית נקט והיינו רובע רביעית דכי יהיב על חד תלת מיא כדרך המזיגות הראויות לשתיה יעמוד על רביעית. ובירושלמי בפירקי' ובפ' ערבי פסחים ובפ"ג דשקלים משמע דמתני' ר' יהודה היא דתניא התם מים כדי גמיאה. ר' יהודה אומר כדי מזיגת הכוס יין כדי גמיאה ר' יהודה אומר כדי מזיגת הכוס:
חלב כדי גמיאה: גרסי' באל"ף לשון הגמיאיני נא הכי פשטינן בגמ'. וכתב הרמב"ן ז"ל בפ' כי תצא בפסוק לא תתעמר שאעפ"כ אומרים ממנו מגמע ואינו פולט אבל מגמע ובולע ע"כ: ובירושלמי הדא דתימא בחלב בהמה טהורה אבל בחלב בהמה טמאה כדי לכחול עין אחת וכן פי' ר"ע ז"ל והכריחו בתוס' בשם ר"י ז"ל דכדי גמיאה נפיש מכגרוגרת. והר"ן ז"ל כתב שיעורא דבכדי גמיאה לא אתפרש ובודאי שהוא פחות מרביעית דהא קתני סיפא ושאר כל המשקין ברביעית ש"מ דכדי גמיאה בציר מרביעית דרביעית להקל נאמר ולא מצינן למימר דכדי גמיאה היינו מלא לוגמיו דהא וכו' עד אלא ודאי לענין שבת בשל עולם הן שמין בבינונית עכ"ל ז"ל. וגם המגיד משנה כתב שם פי"ח שהוא פחות אפ' מכדי לוגמיו של אדם בינוני ואין צ"ל מרביעית ע"כ:
דבש: ירושלמי הדא דתימא בדבש ישן שאינו טוב כי אם ליתן על הכתית אבל חדש אינו ראוי לאכילה ולא לכתית ושיערו כדי לשורפו ולבשל בו ביצה קלה:
שמן כדי לסוך אבר קטן של תינוק בן יומו: כדפי' ר"ע ז"ל ופי' רש"י ז"ל אבר קטן אחד מפרקי אצבע קטנה ע"כ וכר"ש בן אלעזר וכן א"ר ינאי ודלא כר' נתן. ונלע"ד דשמן אכילתו ורפואתו תרוייהו שכיחי ובעינן למיזל ביה לחומרא כדבש אע"פ שלא נזכר בגמ' שאכתוב בסמוך:
מים כדי לשוף וכו': ואע"ג דמים שתייתו שכיחא רפואתו לא שכיחא דהא יש שפום קילור ביין וחלב והוה לן למיזל בתר שתייתו לקולא כדאזלינן גבי יין וחלב שהם ג"כ שתייתן שכיחא רפואתן לא שכיחא דהא יש שפים במים תירץ אביי בגמ' דבגלילא שנו שהן עניים ומקפידי' מדבר מועט וחסין על יין וחלב לשוף קילור ואין שפים כלל אלא במים הלכך הדר ה"ל כדבש דרפואתו נמי שכיחא כמו אכילתו שהרי אין שום משקה אחר ראוי לכתית הכא נמי שיפה במים שכיחא ובעינן למיזל לחומרא בשיעור קטן. רבא אמר אפילו תימא בשאר מקומות כדשמואל דאמר שמואל כל שקייני מסו ומטללי פי' מסככין על העין עד שתכלה מראיתו לגמרי מפני שהן עבין בר ממיא דעדיפי מכולהו דמסו ולא מטללי והוי בכל המקומות רפואת המים שכיחא. ובירושלמי א"ר אלעזר הדא דאת אמר באילין מיא דטלא ברם באילין דידן כדי להדיח פני מדוכה. והרמב"ם ז"ל כתב בפירוש מישנתנו וזהו במימי היאור בלבד שהם יפין לעין. אמנם שם רפי"ח פסק כירוש' שכתבתי:
ושאר כל המשקין ברביעית: ומשמע אפי' דם ודלא כר"ש בן אלעזר ורשב"ג שאומרו בברייתא כדי לכחול בו עין אחת שכן כוחלין בדם תרנגול הבר ובדם דעטלף:
וכל השופכין ברביעית: כתבו תוס' ז"ל דדוקא אברייתא קבעי בגמ' שופכין למאי חזו משום דדומיא דדם קתני להו התם כדאיתא בגמ' דמאיס טובא ומשני דחזו לגבל בהן את הטיט אבל שופכין דמתני' איכא למימר דחזו לכמה דברים לרחוץ בהן כוסות וקערות דלא מאיסי כולי האי אלא שאינם ראוין לשתיה ע"כ. וגרסי' שוּפָכִין הפ"א בנקודת קמץ:
ר"ש אומר כולן ברביעית: ירושלמי משיבין חכמים לר"ש אפשר לומר דבש ברביעית וחומץ ברביעית והוא מותיב לין כמה דאית לכון כל האוכלין מצטרפין לכגרוגרת כן אוף אנן אית לן כל המשקין מצטרפי' לרביעית:
לא נאמרו כל השעורים הללו אלא למצניעיהן: א"ר מנא למצניעיהן כל שהן ותני כן על דר"ש לא נאמרו כל השיעורים הללו אלא למצניעיהם הא למוציאיהם ברביעית:
יכין
המוציא יין כדי מזיגת הכוס: ר"ל שיוציא רביעית הכוס. שכשימזגנו בג' חלקים מים. יהיה רביעית הלוג. והוא ביצה ומחצה. שהוא שיעור כוס בהמ"ז וקידוש והבדלה. וא"כ שיעור הוצאת יין /ביצה:
חלב כדי גמיעה: כפי בליעת אדם בבת אחת. והוא יותר מכגרוגרת [תוס'. והקשה בני הרב המאה"ג מהו' ברוך יצחק שליט"א הגאבדק"ק לאנדסבערי לפי מ"ד כריתות (די"ד א') דבית הבליעה אינו מחזיק יותר מב' זיתים. ולרמג"א (תפ"ו) ר"ל שאינו מחזיק ג' זיתים. אבל באמת מחזיק יותר מב' זיתים. והוא כשיעור ביצה. וא"כ איך שיערו כאן כדי גמיעה בגרוגרת שהוא רק שליש ביצה או / ביצה ותרצתי לו דאע"ג דבית הבליעה מחזיק כביצה. עכ"פ אין דרך לגמוע יותר משיעור גרוגרת]:
דבש כדי ליתן על הכתית: מכה שבגב הבהמות. ואע"ג דחזי לאכילת אדם. אזלינן לחומרא דסגי בשיעור מועט:
שמן כדי לסוך אבר קטן: ר"ל אצבע קטנה שברגל של ילד בן יומו. ולרש"י א' מפרקי אצבע ילד בן יומו:
מים כדי לשוף: לשפשף:
בהם את הקילור: מטלית שנותנין על העין לקרר חמימותו [אב"י ול"מ נ"ל שהיא מלה יוונית קאלליראן. והוא תחבושת העין. ונקרא כך על שתואר הרטיה כעין עוגה שנקרא ג"כ קילורין]:
וכל השופכין: מים דלא חזו לשתיה רק לגבל הטיט:
רבי שמעון אומר כולן ברביעית: כל המינין שנזכרו במשנה:
ולא אמרו כל השיעורין הללו: לעיל במשנה. שכולן פחות מרביעית:
אלא למצניעיהן: אסוקי מלתא דר"ש היא. וס"ל דלמצניע עצמו מדהחשיבן להך מילתא סגי ליה בשיעור זוטא. משא"כ לסתם בנ"א צריך רביעית:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת