משנה שבת ח ו
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת שבת · פרק ח · משנה ו | >>
עצם, כדי לעשות תרווד.
רבי יהודה אומר, כדי לעשות ממנו חף.
זכוכית, כדי לגרר בו ראש הכורכר.
צרור או אבן, כדי לזרוק בעוף.
רבי אליעזר בר יעקב אומר, כדי לזרוק בבהמה.
עֶצֶם, כְּדֵי לַעֲשׂוֹת תַּרְוָד.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כְּדֵי לַעֲשׂוֹת מִמֶּנּוּ חָף.
- זְכוּכִית, כְּדֵי לִגְרֹר בּוֹ רֹאשׁ הַכִּרְכָּר.
- צְרוֹר אוֹ אֶבֶן, כְּדֵי לִזְרֹק בָּעוֹף.
- רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בַּר יַעֲקֹב אוֹמֵר,
- כְּדֵי לִזְרֹק בַּבְּהֵמָה:
עצם - כדי לעשות תורבד.
- רבי יהודה אומר:
- כדי לעשות חף.
- רבי יהודה אומר:
- זכוכית - כדי לגרוד בה ראש הכדכד.
- צרור אבן - כדי לזרוק בעוף.
- רבי אליעזר בן יעקב אומר:
- כדי לזרוק בבהמה.
- רבי אליעזר בן יעקב אומר:
תורבד - כף הרופאים קטן, ועוד קוראים אותו "תרווד", והרבה עושין אותו אצלנו.
וחף - שן משיני מפתח העץ.
וכדכד - ידוע, ובלע"ז "טורטיר", והוא הכישור:
תרווד - כף:
חף - שן משיני המפתח שפותחים בה הדלתות. ואין הלכה כרבי יהודה:
כרכר - של אורגין, ומעבירו על השתי כשהוא מתוח לפניו ושובט בו החוטין:
כדי לזרוק בבהמה - דלא טרח אינש למשקל צרור משום עוף להבריחו, דבקלא בעלמא סגי ליה:
[* חף. פירש הר"ב שן משיני המפתח וכו' ותבניתו כתבתי בפי"א דמסכת כלים משנה ה']:
הכרכר. פי' הר"ב ששובט בו וכו' כתבתי פירושו בסוף משנה ב' פרק ז' בס"ד:
.אין פירוש למשנה זו
ר' יהודה אומר כדי לעשות חף: ושיעוריה זוטר מדרבנן אע"ג דמתני' מיירי בתרווד קטן כמו שכתבו תוס' ז"ל:
זכוכית: ובגמ' תנא סכוכית כדי לפצוע בה שני נימין כאחת ופי' רש"י ז"ל בסכוכית היינו זכוכית: ובירוש' תמן לקמן בפ' כל הכלים תנן ושל זכוכית לצוק לתוכן שמן והכא את אמר הכין ומשני כאן בעבה כאן בחדה פי' בעבה שאינה ראויה לגרוד לצוק הוי שיעורה:
לגרוד בה: בדל"ת בסוף התיבה היא גירסת הערוך:
ראש הכרכד: בדל"ת בסוף וכן בערוך. ומצאתי בפי' כתיבת יד על הרמב"ם ז"ל שם פי"ח כרכד ידוע בלע"ז טורטירו והוא הכישור ע"כ:
צרור אבן כדי לזרוק בעוף ראב"י אומר כדי לזרוק בבהמה: והוא שמרגשת בצרור בהכאתו ושיעורו מפורש בברייתא אמר ראב"י משקל עשרה זוזים. ונראה שאין לגרוס או אבן רק צרור אבן דבצרור אם הוא פיסת רגב הואיל ומיפרכא לא חזי לקנוח ואסורה לטלטל וכן מצאתי הגירסא ג"כ בירושלמי וברב אלפס ובספר הרוקח סימן צ"ה וגם ביד שם סימן י"א וגם בהרא"ש ז"ל ובגמ' לענין משמוש וקנוח נראה דקרי לאבן צרור אבל הה"נ צרור קשה כאבן דמותר למשמש בו כלאחר יד משום סכנה אלא דלפי' ר"ח ז"ל שהביא הרא"ש ז"ל משמע שהוא צרור ממש שפירש צרור למשמש בו להחליק הצרור שלא יסרט בשרו:
יכין
עצם כדי לעשות תרווד: (לעפפעל):
רבי יהודה אומר כדי לעשות ממנו חף: (שליססעל צאהן):
זכוכית כדי לגרור בו ראש הכרכר: הוא כמו מחט חד שהאורג שובט בו חוטי השתי המתוחין שלא יתקפל חוט על חבירו. וכשנקטם ראשו מחדדו בזכוכית:
רבי אליעזד בר יעקב אומר כדי לזרוק בבהמה: שיעורי' משקל י' מעה. שהן יחד כמשקל קט"ז שעורות בינונית והוא מעט יותר מקווינט (ועי' מ"ש בס"ד פ"ו דשבועות ב') וס"ל דלא טרח אינש לגרש עוף ע"י זריקת צרור. דבהרמת קול מתגרש:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת