ביאור:משלי כד ג

משלי כד ג: "בְּחָכְמָה יִבָּנֶה בָּיִת, וּבִתְבוּנָה יִתְכּוֹנָן -"

תרגום מצודות: בעבור עסק החכמה יבנה בית האדם, ובעבור התבונה יתכונן ויתקיים הבית -

תרגום ויקיטקסט: רק בחכמה אפשר לבנות בית (בניין או משפחה), ורק בתבונה אפשר לכונן (לבסס ולייצב) אותו -

בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי כד ג.

דקויות

בית הוא מבנה פיסי שגרים בו, אבל גם משל למשפחה. כדי לבנות בית פיסי, כמובן יש צורך בחכמה - חכמת האדריכלות, הנדסת בניין ועוד. אותו הדבר נכון בבניית משפחה.

חכמה היא לימוד מהזולת; בחכמה ייבנה בית = לפני שמתחילים בבניית המשפחה, יש להתייעץ עם חכמים, לא לחשוב שאנחנו יודעים הכל בעצמנו. "זה טוב ללכת לייעוץ זוגי כשיש בעיות; זה עוד יותר טוב ללכת לייעוץ זוגי לפני שהבעיות מתחילות" (ע"פ הרב שלמה אבינר).

תבונה היא הסקת מסקנות באופן עצמאי; כן = בסיס; יתכונן = יהיה יציב; בתבונה יתכונן = לאחר שהמשפחה נבנתה, יש להשתמש כל הזמן בתבונה, בהסקת מסקנות מתוך העצות שקיבלנו מהחכמים והתאמתן למצבים המשתנים, על-מנת לשמור על יציבות המשפחה.

דעת היא היכרות מקרוב, היכרות של אהבה; ובדעת חדרים יימלאו כל הון יקר ונעים = המשפחה היא רק המסגרת; אחרי שהמסגרת בנויה ויציבה, יש למלא אותה בתכנים (כגון: ילדים משותפים, ערכים משותפים, פעילויות משותפות, רכוש משותף). לשם כך יש צורך בדעת, קשר קרוב ובלתי-פוסק בין בני הבית, ובמיוחד בין האיש לאשתו.

הקבלות

1. העצה בפסוקים אלה היא כל-כך חשובה, עד שגם ה' בעצמו השתמש בה:

בבריאת העולם, (משלי ג יט): "ה' בְּחָכְמָה יָסַד אָרֶץ, כּוֹנֵן שָׁמַיִם בִּתְבוּנָה; בְּדַעְתּוֹ תְּהוֹמוֹת נִבְקָעוּ, וּשְׁחָקִים יִרְעֲפוּ טָל"*.
ובבניית המשכן במדבר, (שמות לא ג): "וָאֲמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדַעַת וּבְכָל מְלָאכָה", (שמות לה לא): "וַיְמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים בְּחָכְמָה בִּתְבוּנָה וּבְדַעַת וּבְכָל מְלָאכָה"; ופירשו בתלמוד: "יודע היה בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהן שמים וארץ: כתיב הכא וימלא אותו רוח אלהים בחכמה ובתבונה ובדעת, וכתיב התם ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה, וכתיב בדעתו תהומות נבקעו" (רב יהודה בשם רב, בבלי ברכות נה א). הקבלות נוספות בין בריאת העולם למשכן, ראו במדבר רבה ב י.
וכך נאמר גם לגבי בית המקדש הראשון, (מלכים א ז יג): "וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה, וַיִּקַּח אֶת חִירָם מִצֹּר. בֶּן אִשָּׁה אַלְמָנָה הוּא מִמַּטֵּה נַפְתָּלִי, וְאָבִיו אִישׁ צֹרִי חֹרֵשׁ נְחֹשֶׁת, וַיִּמָּלֵא אֶת הַחָכְמָה וְאֶת הַתְּבוּנָה וְאֶת הַדַּעַת לַעֲשׂוֹת כָּל מְלָאכָה בַּנְּחֹשֶׁת; וַיָּבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה, וַיַּעַשׂ אֶת כָּל מְלַאכְתּוֹ".
בהתאם לכך, פירשו חכמי המדרש, שהפסוק שלנו מדבר על בית המקדש השלישי, שגם הוא "בחכמה ייבנה" (שמות רבה מח ד).

נראה שכל הפרשות קשורות זו לזו: ה' ברא את העולם בחכמה תבונה ודעת; הוא רצה שגם המקדש שבני ישראל עושים לכבודו ייבנה כך, ולכן נתן חכמה תבונה ודעת לבצלאל ולחירם, בוני המשכן והמקדש; וגם כשאנחנו בונים את ביתנו הפרטי, ראוי שנלך בדרכי ה' ונשתמש בחכמה בתבונה ובדעת.

2. יש דמיון רב בין שני המשלים שנזכרו בספר משלי - בריאת העולם ובניין הבית:

בשני המשלים החכמה והתבונה מהוות את המסגרת, והדעת ממלאת את המסגרת בתוכן: במשל הראשון המסגרת היא הארץ והשמיים, והתוכן הוא המים שממלאים את הארץ והשמיים (תהומות וטל); במשל השני המסגרת היא הבניין והתוכן הוא ההון היקר והנעים.
בשני המשלים החכמה היא החלק התחתון, הבסיסי יותר, של המסגרת, והתבונה היא החלק העליון, המתקדם יותר. במשל הראשון החכמה קשורה לארץ והתבונה קשורה לשמיים; במשל השני החכמה קשורה לבניין הבית והתבונה קשורה לכינונו, כלומר - חיזוקו, ייצובו וגימורו.

הסדר הוא חכמה, בינה ודעת:

קודם-כל יש להשתמש בחכמה, ללמוד מהזולת.
אחר-כך יש להשתמש בתבונה, לנתח את מה שלמדנו ולהסיק מסקנות.
ורק לאחר מכן מגיעים לרמה של דעת, היכרות קרובה ואישית עם הנושא.

3. הפסוק שלנו מלמד, שהחכמה הבינה והדעת עוזרות לאדם להשיג רכוש, וכפי שפירשו בתלמוד: "כל אדם שיש בו דעה - לסוף מתעשר, שנאמר ובדעת חדרים ימלאו כל הון יקר ונעים" (רבי אלעזר, בבלי סנהדרין צב., וכן פירוש מצודות על הפסוק). אולם, מאוחר יותר שלמה כנראה שינה את דעתו, (קהלת ט יא): "שַׁבְתִּי וְרָאֹה תַחַת הַשֶּׁמֶשׁ, כִּי לֹא לַקַּלִּים הַמֵּרוֹץ, וְלֹא לַגִּבּוֹרִים הַמִּלְחָמָה, וְגַם לֹא לַחֲכָמִים לֶחֶם, וְגַם לֹא לַנְּבֹנִים עֹשֶׁר, וְגַם לֹא לַיֹּדְעִים חֵן - כִּי עֵת וָפֶגַע יִקְרֶה אֶת כֻּלָּם".

4. הפסוקים שלנו מדברים על שימוש בחכמה למטרות של שלום - בניית בית ומשפחה. הפסוקים הבאים מדברים על שימוש בחכמה למטרות של מלחמה, (משלי כד ה): "גֶּבֶר חָכָם בַּעוֹז, וְאִישׁ דַּעַת מְאַמֶּץ כֹּחַ. כִּי בְתַחְבֻּלוֹת תַּעֲשֶׂה לְּךָ" " מִלְחָמָה, וּתְשׁוּעָה בְּרֹב יוֹעֵץ"*. סדר הפסוקים מלמד, שבניית בית ומשפחה קודמת ליציאה למלחמה, כמו שכתוב גם בתורה, (דברים כ ה): "מִי הָאִישׁ אֲשֶׁר בָּנָה בַיִת חָדָשׁ וְלֹא חֲנָכוֹ... אֲשֶׁר נָטַע כֶּרֶם וְלֹא חִלְּלוֹ... אֲשֶׁר אֵרַשׂ אִשָּׁה וְלֹא לְקָחָהּ - יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ, פֶּן יָמוּת בַּמִּלְחָמָה...".

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/ktuv/mj/24-03