מלבי"ם על משלי כד
<< · מלבי"ם על משלי · כד · >>
פסוק א
- א) בל תקנא בהצלחתם ותרצה לעשות כמעשיהם,
- ב) שגם "לא תתאו להיות אתם" באהבה ואחוה (הגם שלא תעשה כמעשיהם,) כדי להשיג מהם תועלת:
פסוק ב
פסוק ג
ביאור המילות
פסוק ד
פסוק ה
פסוק ו
ביאור המילות
פסוק ז
ביאור המילות
" ראמות", אבנים טובות שאמרו עליהם שבאו מלמעלה, ראמות וגביש (איוב כ"ח).
" ואויל", הוא המסתפק כמ"ש בכ"מ.
"ופיו", מרמז על דבור החכמה (למעלה י' כ'):פסוק ח
ביאור המילות
"מחשב". בפועל בא על מחשבה בלתי ראויה, התו"ה צו (סי' קי"א).
" מזמות", ע"ל (י"ב ב'):פסוק ט
ביאור המילות
"זמת". עי' גדרו התו"ה קדושים (סי' קי"א).
" וחטאת", הוא נגד חקי החכמה כמ"ש בכ"מ:פסוק י
פסוק יא
פסוק יב
ביאור המילות
פסוק יג
פסוק יד
פסוק טו
- יש אורב מפני חמדת הממון, שרוצה לשלול "נוהו",
- ויש אורב מחמת נקמה או קנאה, שרוצה לשדד "רבצו", שלא יהיה לו רביצה ומנוחה.
פסוק טז
פסוק יז
- השמחה היא התמידית על דבר תמידי,
- והגיל הוא לפי שעה, על דבר מתחדש, כמו בשורה טובה וכדומה.
ועל זה אומר:
- "שלא תשמח" בתמידות במה שאויבך "נפל" ממדרגתו,
- ואף גם בעת "שנכשל", שהוא התחלת הנפילה, "אל יגל לבך" לפי שעה, על הבשורה שהגיע לך מתחילת מפלתו.
ביאור המילות
"תשמח", "יגל לבך" - הבדלם - למעלה.
וה"מכשול" הוא התחלת ה"נפילה", ונופל עליו "גילה", שהוא על דבר המתחדש.פסוק יח
פסוק יט
- או שמעשיהם רעים בעיניו, ואינו מקנא בהם להיות כמותם, אבל אז ייחר לו על הצלחתם, ויתרעם על שאין ה' מענישם, ועל זה אומר: "אל תתחר", רוצה לומר, אל יחרה לך על המרעים והצלחתם;
- או שיקנא בהם וירצה להיות כמוהם, על זה אמר "אל תקנא ברשעים".
ביאור המילות
"אל תתחר" - עי' מלבי"ם על תהלים לז א.
ועל צד שמעשיהם רעים בעיניו, קראם "מרעים", שכולל שרע בעיניו מעשיהם.פסוק כ
- בל תתחר, ולא יירע לך על הצלחתם, "כי לא תהיה למרעים אחרית", ויקבלו עונשם בסוף, ואחריתם נכרתה;
- ובל תקנא על הצלחתם עתה, כי "נר רשעים", המאיר להם, רוצה לומר: הצלחתם, "ידעך", אינו נר מאיר, רק דועך וקופץ ומתכבה בכל רגע, רוצה לומר, שהצלחתם אינה הצלחה אמיתית, כי מפחדים תמיד מן העונש ומרעות, ואינם שלוים ושאננים.
פסוק כא
ביאור המילות
פסוק כב
- א) כי המורדים האלה "אידם יקום פתאום", אם יתגלה המרד והקשר, שאז יקום אידם, וחוץ מזה שגם אם יצליח המרד וישנו ההנהגה, "מי יודע פיד שניהם" ר"ל הפיד שיקום על ידי השינוי שלהם, וע"י ההנהגה השניה שמקימים, אם לא תהיה רעה ופיד ושבר, כי הם יקימו הנהגה כחפצם לעשוק ולחמס ולרוצץ את העם:
פסוק כג
אמר "גם להכר פנים במשפט", גם זה "לא טוב", הגם שאינו מחניף את הרשע לאמר לו שהוא צדיק, רק שמכיר פני הצדיק, שמפני שיודע שהוא צדיק תמיד יכיר פניו להצדיקו גם עתה,
הגם שזה ראוי להעמיד הצדיק על חזקתו, הוא לא טוב במשפט, כי צריך להחזיק שני בעלי הדין לרשעים עד שיחקור את הדין...
פסוק כד
ויש הבדל בין עמים ובין לאומים:
- שהלאומים, יש להם דת מיוחד והם בעלי דת,
- והעמים, יש להם מלך ונימוס מיוחד.
"העמים יקבהו" מצד שמהרס הנימוס, "והלאומים יזעמוהו" מצד שמהרס את הדת, והזעם יפול על העונש הבא על ידי הקללה, כאילו הלאומים כבר יפרשו ענשו.
ביאור המילות
פסוק כה
"ינעם" מצד עצמו. כי הדרך הטוב ינעם לנפש, וחוץ מזה "עליהם תבא ברכה" לא קללה כמו אל המחנפים, ומצייר "שהטוב" הוא יתרבם.
פסוק כו
ביאור המילות
פסוק כז
ביאור המילות
פסוק כח
- בין אם תעשה זה מחמת שכר, שעל זה אמר "והפתית", רוצה לומר, שתרויח פת לחם על-ידי "שפתיך"...
ביאור המילות
פסוק כט
- ...ובין אם תעשה זה להשיב לו גמול על הרע שעשה לך, שעל זה אמר "אל תאמר כאשר עשה לי כן אעשה לו",
- ובין אם תעשה זאת מצד שהוא רגיל להשכיר את עצמו להיות עד שקר, ותאמר "אשיב לאיש כפעלו";
לא תעשה כן בשום אופן.
פסוק ל
פסוק לא
ביאור המילות
פסוק לב
ביאור המילות
פסוק לג
ביאור המילות
פסוק לד
<< · מלבי"ם על משלי · כד · >>