מצודות על משלי כד
<< · מצודות על משלי · כד · >>
פסוק א
מצודת דוד
"באנשי רעה" - בהצלחת אנשי רעה.
"להיות אתם" - לעשות כמעשיהם.פסוק ב
מצודת ציון
"יהגה" - יחשוב, כמו (תהלים יט): "והגיון לבי".
מצודת דוד
פסוק ג
מצודת דוד
פסוק ד
מצודת דוד
פסוק ה
מצודת ציון
"מאמץ" - מחזק.
מצודת דוד
"בעוז" - עומד בחזקו בדבר יראת ה'.
"ואיש דעת" - בעל דעת, העדיף מחכם, הוא מאמץ כח בהוראה ומוסיף והולך.פסוק ו
מצודת ציון
"ברוב" - ענינו גדולה וחשיבות, כמו (ירמיהו מא): "ורבי המלך".
מצודת דוד
"כי בתחבולות" - ע"י תחבולות הדעת תוכל לעשות מלחמה מול היצר הרע המסית לעבירה.
"ותשועה" - התשועה ממנו היא באה ברבות מעלת היועץ וגדולתו בדעת, ולזה מאמץ כח בכל פעם כאשר יתחכם בדעת החכמה.פסוק ז
מצודת ציון
"ראמות" - שם אבן יקר, וכן (איוב כח): "ראמות וגביש".
מצודת דוד
פסוק ח
מצודת דוד
"מחשב להרע" - עם כי לא עשה הרעה, סוף יגולה קלונו ויקראו לו בעל מחשבות רעות.
דפסוק ט
מצודת דוד
"זמת" - מחשבת אולת ורשע נחשבת לחטאת, עם כי לא עשה מעשה.
"ותועבת וגו'" - ר"ל הליצנות מתעבת את האדם בעיני כל, עם כי אין בה כי-אם עקימת שפתים.פסוק י
מצודת ציון
"התרפית" - מלשון רפיון.
"כחכה" - כמו כחך.
מצודת דוד
פסוק יא
מצודת ציון
"ומטים" - מלשון נטיה.
"תחשוך" - תמנע.
מצודת דוד
פסוק יב
מצודת ציון
"תוכן" - מלשון תוך.
מצודת דוד
"כי תאמר" - כי תכחש לומר: הן לא ידענו אם לקוחים המה למות.
"הלא" - ר"ל הלא לא יועילו דברך, כי הלא ה', שהוא בתוך לבות בני אדם, הוא יבין אם ידעת אם לא ידעת.
"ונוצר וגו'" - כפל הדבר במ"ש.
"והשיב" - הוא ישיב גמול האדם כמפעלו, ואם ידעת והתרפית יהיה צר כחך מדה במדה.פסוק יג
מצודת ציון
"ונופת" - ענין הזלה ונטיפה, כמו (תהלים יט): "ונופת צופים".
"חכך" - מלשון חיך.
מצודת דוד
פסוק יד
מצודת דוד
"כן דעה" - כמו-כן דע חכמה לתקן את נפשך, אם מצאת אותה ויש לך לב משיג.
"ויש אחרית" - ר"ל וטובה היא מן הדבש, כי בזה יש אחרית טוב; אבל הדבש לפעמים יזיק באחרונה.
"ותקותך" - הגמול שאתה מקוה בעבורה, הנה לא תכרת כי בוא יבוא. וכפל הדבר במ"שפסוק טו
מצודת ציון
"תשדד" - מלשון שדידה וגזלה.
"רבצו" - מקום רבצו, והוא המקום אשר ישכב שמה לנוח, כמו (בראשית מט): "כרע רבץ כאריה".
מצודת דוד
פסוק טז
מצודת דוד
פסוק יז
מצודת דוד
פסוק יח
מצודת דוד
"ורע בעיניו" - על שאתה שמח בתקלתו.
"והשיב מעליו" - רוצה לומר, עליך ישוב האף מעליו, כי ממנו יסיר ועליך יחול.פסוק יט
מצודת ציון
"תתחר" - ענין ההתערבות להדמות, כמו (ירמיהו יב): "ואיך תתחרה את הסוסים".
מצודת דוד
פסוק כ
מצודת ציון
"ידעך" - ענין נתור וקפיצה, כמו (תהלים קיח): "דועכו כאש קוצים". וזהו כבוי הנר, שקופץ השלהבת מן הפתילה.
מצודת דוד
פסוק כא
מצודת ציון
"שונים" - מלשון השתנות וחלוף, כמו (אסתר ג): "ודתיהם שונות".
"תתערב" - מלשון תערובות.
מצודת דוד
"ירא וגו'" - אתה, בני, מתחילה ירא את ה' ואחר-כך את המלך; לעולם יראת ה' קודמת.
"ועם שונים" - עם אנשים שמשנים פקודת המלך, וילכו בשרירות לבם הרע, עמהם אל תתערב.פסוק כב
מצודת ציון
"אידם" - ענין שבר ומקרה רע, כמו (משלי יז): "שמח לאיד".
"ופיד" - ענינו כמו איד, וכן (איוב ל): "אם בפידו להן שוע".
מצודת דוד
"יקום אידם" - שברם של העוברים על מצות ה' ודבר המלך.
"ופיד שניהם" - עונש העובר על מצות ה' ועונש המדיח מפקודת המלך.
"מי יודע" - מה גודל העונש.פסוק כג
מצודת דוד
"גם אלה לחכמים" - ר"ל, עם כי נראה שהדברים האלה כל חכם יבין מדעתו ואין מהצורך להזהירו, מ"מ אמורים גם המה לחכמים, והם יוסיפו לקח להבין תוכיות הדברים.
"הכר פנים" - ר"ל אף לעשות משפט אמת ולומר להיוצא זכאי 'הנה הכרתי פניך לזכותך', הנה לא טוב ידבר, כי יש בדבר ח"ה חילול השם לפני הזכאים.פסוק כד
מצודת ציון
"יקבוהו" - יקללוהו, כמו (במדבר כג): "מה אקוב".
"יזעמוהו" - מלשון זעם וכעס.
"לאומים" - אומות.
מצודת דוד
"יקבוהו עמים" - כי כאשר יראה הרשע שקוראים אותו צדיק, יתפקר עוד יותר לעשות רעה לכל האומה בכלל, ולזה יקללו כולם את הקוראו צדיק.
"יזעמוהו לאומים" - כפל הדבר במ"ש.פסוק כה
מצודת ציון
"ינעם" - מלשון נעימות ויופי.
מצודת דוד
"ולמוכיחים" - אבל להמוכיחים את הרשע יונעם הדבר לומר לו בתוכחותיהם 'הלא באמת צדיק אתה, רק בדברים אחדים תשגה, לזאת הסר ממך גם את אלו'.
"ועליהם" - על המוכיחים ההם תבא ברכת טוב, כי הטיבו לעשות, כי אם יאמרו לו בפה מלא 'רשע אתה' יעיז פניו לומר שהדין עמו, אבל בדברים כאלה ימשך לבבו אליו לשמוע בקולו.פסוק כו
מצודת ציון
"ישק" - מלשון נשיקה, ור"ל חבור השפתים. וכן (תהלים פה): "צדק ושלום נשקו", שר"ל תלוים ומחוברים זה בזה.
"נכוחים" - אמיתים וישרים, כמו (ישעיהו נט): "ונכחה לא תוכל לבוא".
מצודת דוד
פסוק כז
מצודת ציון
"ועתדה" - ענין הזמנה, כמו (איוב טו): "התעתדו לגלים".
מצודת דוד
"הכן" - בתחלה הכן מלאכתך בחוץ, והם מלאכת שדה וכרם.
"ועתדה" - הזמן לך בשדה די מחסורך; אחר זה בנה ביתך לשבת בו, כי אם לא תכין די מחסורך לא תוכל שבת בית, כי תהיה נודד ללחם.פסוק כח
מצודת דוד
"עד חנם" - ר"ל דבר שלא ידעתו, ועם כי הוא בדבר חנם שאין בדבר היזק ממון.
"ברעך" - בעבור אמונת רעך, ר"ל על כי ידעת שדבריו אמת.
"והפתית" - ר"ל אף אם בשום פעם פתית אתה לרעך בשפתיך לעשות כזאת, עכ"ז עם כל זה אתה לא תעשה כן.פסוק כט
מצודת דוד
פסוק ל
מצודת דוד
פסוק לא
מצודת ציון
"קמשונים חרולים" - מיני קוצים, כמו (ישעיהו לד): "קמוש וחוח במבצריה", וכמו (איוב ל): "תחת חרול יספחו".
"וגדר" - כותל.
"נהרסה" - מלשון הריסה ונתיצה.
מצודת דוד
"כלו" - על כל השדה עלה קוצים, כי בעבור העצלות לא חרש כראוי לחתוך שרשי הקוצים לבל יגדלו.
"וגדר" - גדר האבנים שהיה סביב נהרסה, כי העצל סר השגחתו.פסוק לב
מצודת ציון
"ואחזה" - ענין ראיה, כמו (משלי כב): "חזית איש מהיר".
מצודת דוד
פסוק לג
מצודת ציון
"תנומות" - היא השינה הקלה.
מצודת דוד
"מעט שנות" - רוצה לומר: ראיתי כי דרך הנכון למעט בשינה ותנומה וגו'.
"חבוק ידים" - דרך השוכב לנוח, מחבק ידיו זה בזה.פסוק לד
מצודת ציון
"מתהלך" - הראוי כמתהלך, ותחסר הכ"ף.
"רישך" - מלשון רש ועני.
מצודת דוד
"ובא" - רוצה לומר: אם כך תעשה, אז, אף אם פעם יבא לך העוני, לא תתמיד, כי תלך לה כדרך המהלך בדרך, שאינו מתעכב זמן רב במקום אחד.
"ומחסורך" - אף אם יבא לך חסרון מה בעושר, לא יתעכב החסרון, וכדרך האיש המלובש במגן לרדת אל המלחמה, שאין דרכו להתעכב במקום מן המקומות; וכפל הדבר במילים שונות.
<< · מצודות על משלי · כד · >>