רשב"ם על ויקרא כה

(א). בהר סיני: קודם שהוקם אוהל מועד:

(ב). ושבתה: לשון ביטול:

(ג). ואספת: שלא תפקיר:

(י). ושבתם איש לירושתו: כמו שמפורש לפנינו שהמוכר שדהו חוזר לו בחנם ביובל ואיש אל משפחתו עבד עברי חוזר חפשי ביובל:

(יא). נזיריה: גידולי ענבים שנשרו לא תבצרו, וכן ספיחים בתבואה:

(יב). מן השדה תאכלו: ולא מן הנאסף אל הבית שאסור לאוספו:

(טז). כי מספר תבואות: שעד היובל הוא מוכר לך ולא גוף הקרקע:

(כא). לשלש השנים: לפי הפשט זריעת ששית תפרנס ששית ושביעית ושמינית, ובשמינית יזרעו ויאכלו מתבואת ששית עד תחילת תשיעית שיתפרנסו מתבואה הנזרעת בשמינית:

(כד). גאולה תתנו לארץ: אם ירצה המוכר לפדותה לפני היובל:

(כז). והשיב את העודף: מן השנים עד היובל שלא אכל עדיין:
העודף: המעדיף על שנים שאכל כבר:

(לג). ואשר יגאל מן הלוים: כמו שאמרנו גאולת עולם תהיה ללוים, והוא ירצה לגאול ואין לו במה לגאול, ויצא ממכר בית וגו' כלומר תשוב לו בחנם:

(לד). ושדה מגרש וגו': כמפורש באלה מסעי:

(לט). עבודת עבד: לרדותו בפרך כעבד כנעני:

(מז). או לעקר: שנעקר מזה המלכות רחוק מארצכם, לא תושב ולא גר ולא גוי ואזרח: