מ"ג דברים טו יז
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ולקחת את המרצע ונתתה באזנו ובדלת והיה לך עבד עולם ואף לאמתך תעשה כן
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְלָקַחְתָּ אֶת הַמַּרְצֵעַ וְנָתַתָּה בְאָזְנוֹ וּבַדֶּלֶת וְהָיָה לְךָ עֶבֶד עוֹלָם וְאַף לַאֲמָתְךָ תַּעֲשֶׂה כֵּן.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְלָקַחְתָּ֣ אֶת־הַמַּרְצֵ֗עַ וְנָתַתָּ֤ה בְאׇזְנוֹ֙ וּבַדֶּ֔לֶת וְהָיָ֥ה לְךָ֖ עֶ֣בֶד עוֹלָ֑ם וְאַ֥ף לַאֲמָתְךָ֖ תַּעֲשֶׂה־כֵּֽן׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וְתִסַּב יָת מַרְצְעָא וְתִתֵּין בְּאוּדְנֵיהּ וּבְדַשָּׁא וִיהֵי לָךְ עֶבֶד פָּלַח לְעָלַם וְאַף לְאַמְתָּךְ תַּעֲבֵיד כֵּן׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וְתִסַּב יַת מַחְטָא וְתִנְעוֹץ בְּאוּדְנֵיהּ וּבִתְרַע בֵּית דִינָא וִיהֵי לָךְ עֶבֶד פְּלַח עַד יוֹבְלָא וְאוּף לְאַמְתָךְ תִּכְתּוֹב גֵט חֵירַר וְתִתֵּן לָהּ: |
רש"י
"ואף לאמתך תעשה כן" - העניק לה יכול אף לרציעה השוה הכתוב אותה ת"ל (שמות כא) ואם אמור יאמר העבד עבד נרצע ואין אמה נרצעת
מפרשי רש"י
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
וְאַף לַאֲמָתְךָ תַּעֲשֶׂה כֵּן – הַעֲנֵק לָהּ. יָכוֹל אַף לִרְצִיעָה הִשְׁוָה הַכָּתוּב אוֹתָהּ? תַּלְמוּד לוֹמַר: "וְאִם אָמֹר יֹאמַר הָעֶבֶד" (שמות כא,ה); עֶבֶד נִרְצָע וְאֵין אָמָה נִרְצַעַת (ספרי קכב).
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •
מדרש ספרי
• לפירוש "מדרש ספרי" על כל הפרק •
המרצע. זה מרצע הגדול.
א"ר אלעזר, (והרי) יודן ברבי היה דורש, שאין רוצעים אלא במילת. (וחכמים אומרים, אין כהן נרצע שמא נעשה בעל מום.) ר' מאיר אומר מן הסחוס, שהיה ר' מאיר אומר אין כהן נרצע [מפני שנעשה בעל מום.] אם במילת הוא נרצע, איך הוא נעשה בעל מום? אלא מלמד שאין רוצעין אלא בגובה של אוזן.
אזנו. (בבא מציעא לא) נאמר כאן "אזנו" ונאמר להלן (ויקרא יד) "אזנו". מה "אזנו" האמור להלן ימנית אף "אזנו" האמור כאן ימנית.
(ימנית בגובה שבאוזן, ונאמר באזנו ובדלת.) יכול בצד אזנו? תלמוד לומר באזנו ובדלת, מגיד שנותן באוזן עד שמגיע לדלת.
והיה לך עבד עולם. כל ימי עולמו של אדון - אף [אם] הוא נמכר ל' שנה ומ' שנה לפני היובל.
מכאן אתה אומר, עבד עברי עובד את הבן ואינו עובד את הבת. נרצע ונמכר לגוי - אינו עובד לא את הבן ולא את הבת.
מנין ליתן את האמור של זה בזה, ואת האמור של זה בזה? תלמוד לומר עבד עולם, "עולם" "עולם" לגזרה שוה.
ואף לאמתך תעשה כן. להעניק.
יכול אף לרציעה? תלמוד לומר (שמות כא) ואם אמר יאמר העבד, העבד ולא אמה.
מלבי"ם - התורה והמצוה
קנד.
ולקחת את המרצע . פלוגתא זו נמצא בקדושין כא ובכ"מ בש"ס. ומפ' שרבי דריש כללי ופרטי, וריב"י דריש רבויא ומעוטא. ועי' במ"ל (הל' עבדים פ"ג ה"ט), ועמ"ש בהתו"ה משפטים לה .
קנה.
ונתתה באזנו . העתקתי גרסת הגר”א שמחק מ”ש וחכ”א.
ופלוגתא זו בגמ’ (קדושין כא, בכורות לז) ושם תחת "רמ”א" (=ר' מאיר אומר) כתוב "וחכ”א", ועיין מכלתא משפטים לד .
ועוד למד ממצורע ש"אזנו" הוא ימנית, כמ”ש במכלתא משפטים לג עיי”ש. ומפני ששם אמר ורצע את אזנו - משמע אפי’ לא נקב מעבר לעבר, פירש פה שיתן באזנו עד שיגיע לדלת. עיין התו"ה משפטים לב .
קנו.
והיה לך עבד עולם . ובפ' משפטים ועבדו לעולם . ושם אמר אי " לעולם ", כמשמעו? ת"ל ושבתם איש אל אחוזתו . ורבי אמר שם, הגיע היובל - יצא, מת האדון - יצא.
ופרשתי שם שרבי ס"ל שמלת " עולם " כולל משך זמן גדול, והוא או היובל שהוא הזמן הכללי שנקרא עולם, כמ"ש גבי שמואל - וישב שם עד עולם . או עולמו של האדון - כ"ז שהוא חי. כמ"ש במכלתא, "הא כיצד? הגיע היובל - יצא, מת האדון - יצא".
והספרי פה חדש, שמש"ש (=שמה שכתוב שם) ועבדו לעולם , פי' עד היובל, ומ"ש והיה לך עבד עולם - היינו כל ימי עולמו של אדון. שע"ז יצדק הלשון שיהיה לך עבד עולם, כ"ז שאתה חי (וכ"ה בירושלמי פ"ק דקדושין סוף ה"ב).
ומזה מבואר שנרצע אינו עובד את הבן, כי אינו עבד רק בחיי האדון. ועז"א "מנין ליתן את של זה בזה וכו'", ר"ל שהיה יכול לומר שם “ועבדו עד היובל", ופה היה יכול לומר "והיה לך עבד כל ימי חייך"! ותפס בשני המקומות שם " עולם " לכלול שתיהן.
קנז.
ואף לאמתך תעשה כן . פי' חז"ל שמוסב על הענקה הקודמת (שכתובה לפני כן) , ולא על רציעה.
ובירושלמי (שם) אמר ואף לאמתך תעשה כן וכתיב והיה לך עבד עולם , הקיש אמה העבריה לנרצע - מה נרצע יוצא במיתת רבו, אף אמה העבריה יוצאת במיתת רבה. וא"כ מוסב גם עמ"ש בסמוך והיה לך עבד עולם - ר"ל עולמו של אדון, ואח"כ אינו עובד את הבן! ואף לאמתך תעשה כן, שאינה עובדת את הבן.