הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל יֹשְׁבֶיהָ יוֹבֵל הִוא תִּהְיֶה לָכֶם וְשַׁבְתֶּם אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ וְאִישׁ אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ תָּשֻׁבוּ.

המטרה של שנת היובל - חופש ולא שיוויון

(ויקרא כה י): "וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה, וּקְרָאֵתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל יֹשְׁבֶיהָ; יוֹבֵל הִוא תִּהְיֶה לָכֶם, וְשַׁבְתֶּם אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ וְאִישׁ אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ תָּשֻׁבוּ".

הוגי דעות רבים בדורנו ניסו להבין את הרעיון מאחרי מצוות היובל, ובהתאם לכך הציעו דרכים ליישם את הרעיון בימינו: הרצל ("אלטנוילנד", ה'תרס"ב) טען שמטרתה של המצוה היא "למנוע את הצטברות העושר בידי יחידים", ולפיכך הציע ליישם את המצוה ע"י בעלות קולקטיבית על הקרקעות - רעיון המיושם בימינו ב"חוק-יסוד: מקרקעי ישראל". ז'בוטינסקי ("רעיון היובל", ה'תר"ץ) טען שמטרתה של המצוה היא להבטיח שוויון-הזדמנויות, ולפיכך טען שבימינו יש לחלק באופן שיוויוני את כל הרכוש - ולא רק את הקרקעות - פעם ביובל; ועוד .

אולם, בתורה כלל לא נזכרו רעיונות אלה ביחס ליובל: לא רעיון הבעלות הקולקטיבית (שהרי התורה בפירוש קובעת שיש לחלק קרקע לכל אדם), ולא רעיון השיוויון (שהרי בתורה רק הקרקעות חוזרות לבעליהן - לא המטלטלים ולא הכסף, ואפילו לא הבתים בערים המוקפות חומה; ויקרא כה כט. מצוות היובל היא וקראתם דרור בארץ לכל יושביה

דרור = חופש ; מטרתה של מצוות היובל היא להבטיח את החופש.

הגדרת ה"חופש" בתורה שונה משמעותית מההגדרות המקובלות בימינו: כלכלני השמאל טוענים, שהחופש כולל שורה ארוכה של זכויות, כגון: זכות לחינוך חינם, זכות לבריאות, זכות לתחבורה, וכו'; אולם הם שוכחים, שכדי שיהיה חינוך חינם (למשל), מישהו צריך לממן את המשכורת של המורה, ולשם כך יש לגבות מיסים, הפוגעים בחופש של אנשים אחרים. ה"זכות" של כלכלני השמאל היא למעשה מילה מכובסת, מה שעומד מאחריה הוא רצון לשעבד את הזולת ולגרום לו לעבוד בשבילם; בדיוק להיפך מחופש. לעומתם, כלכלני הימין טוענים, שהחופש מתבטא בעיקר בזכות הקניין - זכותו של אדם ליהנות מפרי עמלו, בלי שיצטרך לתת חלק ממנו לאדם אחר או למדינה, ומכאן שאסור למדינה לגבות מיסים בכפיה. אולם, במדינה שבה כל קרקע שייכת למישהו, זכות הקניין של בעל הקרקע מקנה לו זכות בלתי מוגבלת לקבוע חוקים ולהטיל מיסים על האנשים שנמצאים בקרקע שלו. מה שאסור למדינה - מותר לבעל הקרקע, ובניגוד למדינה - את בעל הקרקע אי אפשר להחליף בבחירות! בעל הקרקע הוא למעשה דיקטטור בקרקע שלו; זכות הקניין של בעלי הקרקע סותרת ומבטלת את זכות הקניין של חסרי הקרקע - בדיוק להיפך מחופש.

הכלכלנים ה גיאואיסטים (מבית מדרשו של הנרי ג'ורג') הציעו לפתור את הבעיה ע"י הטלת מס ערך קרקע על כל בעלי הקרקעות, וחלוקתו כ דיבידנד לאזרחים; כך יתבטל היתרון הלא-הוגן שיש לבעלי הקרקעות על-פני חסרי הקרקעות.

אולם הפתרון של התורה הוא שונה: מצוות חלוקת הקרקעות מבטיחה שלכל אדם תהיה קרקע, וכך אף אדם לא יהיה עבד-עולם של בעלי הקרקעות.

כולם מסכימים, שאדם שמשועבד לאדם אחר, אינו חופשי; ואכן, בשנת היובל, כל העבדים העבריים יוצאים לחופשי. אולם, כדי להיות חופשי, אדם צריך יותר מזה: הוא צריך קרקע. אדם שאין לו קרקע, צריך לשלם כסף, רק כדי שיהיה לו מקום לעמוד במשך היום, ולשים את הראש למנוחה בלילה. הוא צריך לשלם דמי שכירות, ולשם כך הוא צריך למצוא מישהו שיסכים להעסיק אותו ולשלם לו משכורת. לכן, בשנת היובל, יחד עם שחרור העבדים, משחררים גם את הקרקעות - "ושבתם איש אל אחוזתו ואיש אל משפחתו תשובו ".

ערך החרות הוא הערך המרכזי של כל הפרשה (פרשת "בהר"), והוא מתבטא גם במצוות אחרות שנזכרות או נרמזות בפרשה:

א. למרות שמותר לקנות עבד עברי, השיעבוד שלו מוגבל ומצומצם, ויש להתייחס אליו כאל פועל שכיר - "כשכיר כתושב יהיה עמך, עד שנת היובל יעבוד עמך".
ב. הלוואה היא סוג של שיעבוד - "*עבד לווה לאיש מלווה*"; ולכן יש בתורה מצוות שמגנות על זכויותיו של הלווה ומצמצמות את השיעבוד שלו למלווה - אסור למלווה לקחת ריבית, כך שהשיעבוד לא גדל עם הזמן; ובסוף שנת השמיטה, החוב נשמט והלווה משתחרר מאימת הנוגש.
ג. לא רק בשנת היובל, אלא גם בשנת השמיטה - פעם בשבע שנים - הקרקע החקלאית משתחררת: כל אדם חופשי לאכול כל צרכו מהיבול שצומח בקרקע, גם אם הקרקע באופן רשמי שייכת למישהו אחר.

בני ישראל הם עבדי ה', ולכן הם ראויים להיות חופשיים משיעבוד לבשר ודם; הארץ שייכת לה', ולכן הארץ צריכה להיות חופשיה משיעבוד לבשר ודם:

(ויקרא כה כג): "וְהָאָרֶץ לֹא תִמָּכֵר לִצְמִתֻת, כִּי לִי הָאָרֶץ, כִּי גֵרִים וְתוֹשָׁבִים אַתֶּם עִמָּדִי"
(ויקרא כה נה): "כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים, עֲבָדַי הֵם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם"

גרות ועבדות

הקשר בין שיחרור הקרקעות לבין שיחרור העבדים, הוא בדיוק כמו הקשר בין גרות לבין עבדות:

(בראשית טו יג): "וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם: יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם, וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה"

בני ישראל היו גֵרים במצרים, לא היתה להם ארץ השייכת להם, ומתוך כך גם נעשו עבדים למצרים.

יציאת מצרים שיחררה את בני ישראל מהעבדות; השלב הבא היה לשחרר את בני ישראל מהגרות - להביא אותם אל ארץ שתהיה שייכת להם.

חוק היובל מחיל את השיחרור הכללי של עם ישראל, על כל אחד ואחד מבני ישראל: שיחרור מהעבדות, ובאותו זמן - שיחרור מהגרות ע"י חזרה לנחלת האבות.

לעיון נוסף

ע"פ חז"ל, שחרור העבדים התבצע ביום הכיפורים של שנת היובל. ראיה לכך ניתן למצוא בדברי הנביא ישעיהו, שקישר בין צום לבין שיחרור עבדים, (ישעיהו נח ו): "הֲלוֹא זֶה צוֹם אֶבְחָרֵהוּ: פַּתֵּחַ חַרְצֻבּוֹת רֶשַׁע, הַתֵּר אֲגֻדּוֹת מוֹטָה, וְשַׁלַּח רְצוּצִים חָפְשִׁים, וְכָל מוֹטָה תְּנַתֵּקוּ"( פירוט ).
רעיון דומה על משמעות מצוות היובל ושמיטת הכספים / אשר מאיר, דף קשר ישיבת הר עציון
רעיונות מעשיים לקיום מצוות היובל בימינו

שמירת היובל וקיומו בימי הבית הראשון והשני / ד"ר מאיר גרוזמן, דף פרשת השבוע בר אילן

הגירוש מטעמים "אזרחיים" וכאמצעי ענישה / אביעד הכהן, מכללת שערי משפט

חופש התנועה והגבלתו לתכלית ראויה / אביעד הכהן, מכללת שערי משפט

היובל והזכויות הטבעיות

מה הן הזכויות הטבעיות של האדם? על-פי ההשקפה הליברלית, אלה הן הזכויות הנובעות מהטבע ולא מאנשים אחרים; אלה הן זכויות הפרט, שיש לאדם כאשר הוא נמצא לבדו, ללא אנשים אחרים. כדי לברר אם זכות כלשהי היא אכן "זכות טבעית", יש לבדוק האם האדם יכול לצפות שתהיה לו זכות זו, גם כאשר הוא נמצא לבדו. הנה כמה דוגמאות:

"הזכות לחינוך חינם" - איננה זכות טבעית! כשאדם נמצא לבדו, הוא לא יכול לצפות "להתחנך" בחינם. אם הוא רוצה ללמוד, הוא יצטרך להתאמץ וללמד את עצמו. ולכן, גם כשהאדם נמצא בחברה, אין לו זכות לכפות על אנשים אחרים לספק לו חינוך, ומכאן שגם למדינה אין זכות לגבות מיסים על-מנת לספק חינוך חינם.
"הזכות שלא להירצח" - היא זכות טבעית. כשאדם נמצא לבדו, אף אדם אחר לא ירצח אותו. לכן, גם כשהאדם נמצא בחברה, יש לו זכות לדרוש מאחרים שלא ירצחו אותו ולא יפגעו במצבו הטבעי.
ההתלבטות מתחילה כשבודקים שתי זכויות - "הזכות לקרקע" ו"הזכות לתנועה חופשית". כשהאדם נמצא לבדו, יש לו שתי הזכויות הללו - כל הקרקעות בעולם עומדות לרשותו, והוא יכול לנוע בהן בלי הגבלה. גם כשהאדם נמצא בחברה, הוא יכול לדרוש שתהיה לו קרקע - אבל מצד שני, כשלאדם אחד יש קרקע, הוא מונע מאדם אחר את חופש התנועה, להיכנס לאותה הקרקע!

יש כאן התנגשות של חרויות, ולכן נדרשת פשרה הוגנת. הפשרה שהתורה מציעה היא, לחלק את הקרקעות באופן שווה, קרקע שווה לכל אזרח, ולוודא שהקרקע לא תימכר לצמיתות. כך לא ייווצר מצב, שאדם אחד איבד לנצח את חופש התנועה שלו, בעוד שאדם אחר שולט בכל הקרקעות.

ראו דיון בנושא באתר התנועה הליברלית החדשה: http://www.facebook.com/groups/174244599304069/276214512440410/

תגובות

מאת: דוד אקסלרוד

טוב. אבל, אחר הכל אתה לא יכול להתכחש לכך שיובל הוא מכשול רציני מפני צבירת נכסים.

מה שנקרא היום "כרישי נדל"ן" בטח לא יאהבו את הרעיון.

הקטגוריות נמצאות ב: ביאור:המטרה של שנת היובל - חופש ולא שיוויון

מידת השיוויון

מקורות

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2006-05-25.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/tora/wyqra/wy-25-10

ביאור:ויקרא כה י

תוכן עניינים