קטגוריה:בראשית יח ג
ויאמר אדני אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבר מעל עבדך
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק
* * *
וַיֹּאמַר אֲדֹנָי אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אַל נָא תַעֲבֹר מֵעַל עַבְדֶּךָ.
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק
* * *
וַיֹּאמַ֑ר אֲדֹנָ֗י אִם־נָ֨א מָצָ֤אתִי חֵן֙ בְּעֵינֶ֔יךָ אַל־נָ֥א תַעֲבֹ֖ר מֵעַ֥ל עַבְדֶּֽךָ׃
נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק
עזרה · תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *
וַ/יֹּאמַ֑ר אֲדֹנָ֗/י אִם־נָ֨א מָצָ֤אתִי חֵן֙ בְּ/עֵינֶ֔י/ךָ אַל־נָ֥א תַעֲבֹ֖ר מֵ/עַ֥ל עַבְדֶּֽ/ךָ׃
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק
* * *
הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה. לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
ביאורים: המפרשים עונים לשאלות • ביאור קצר על כל הפרק • ביאור מפורט על הפסוק
תרגום
אונקלוס: | וַאֲמַר יְיָ אִם כְּעַן אַשְׁכַּחִית רַחֲמִין קֳדָמָךְ לָא כְעַן תִּעְבַּר מֵעַל עַבְדָּךְ׃ |
ירושלמי (יונתן): | וַאֲמַר בְּבָעוּ בְּרַחֲמִין מִן קֳדָמָךְ יְיָ אִין כְּדוֹן אַשְׁכָּחִית חִינָא קוּמָךְ לָא כְדוֹן תְּסַלֵק אִיקַר שְׁכִינְתָּךְ מֵעִילוֹי עַבְדָךְ עַד דְאֵיכְנוֹס עִיבּוּרַיָא: |
רש"י (כל הפרק)
רמב"ן (כל הפרק)
"אדני אם נא מצאתי חן בעיניך" - מצינו אותו בספרים קמוץ והנה קראם בשם רבם באל"ף דל"ת כי הכיר בהם שהם מלאכי עליון כאשר יקראו אלהים ואלים ולכן השתחוה להם ארצה
"אל נא תעבור מעל עבדך" - עם כל אחד ידבר כדרך כל התורה ושמרתם את (כל) חקתי (ועשיתם אותם) ערות אביך וערות אמך לא תגלה (ויקרא יח ה ז) ובקצרכם את קציר ארצכם לא תכלה (שם יט ט) ובקשתם משם את ה' אלהיך ומצאת כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך (דברים ד כט) ורוב משנה התורה כן והפך מזה ראה אנכי נותן לפניכם היום (שם יא כו) ורבותינו אמרו (ב"ר מח ו) לגדול שבהם אמר וגם זה יתכן שאמר לגדול אל נא תעבור ואתה ורעיך אשר ישארו עמך תרחצו רגליכם והנכון בעיני שקרא את כולם אדונים ופנה אל כל אחד ואחד לראשון אמר אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבור וכן אמר לשני וכן אמר לשלישי לכל אחד בפני עצמו יתחנן אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבור מעל עבדך ויוקח נא מעט מים ורחצו רגליכם כלכם וזה דרך מוסר וכבוד מרוב חפצו להתנדב עמהם והנה הכיר בהם שהם עוברי דרך ואין חפצם ללון שם ולכן לא בקש מהם רק שיוקח מעט מים לרחוץ רגליהם מעט מפני החום לתת מים קרים על נפש עיפה וישענו תחת העץ לרוח היום לא יבואו באהל ובמשכןמלבי"ם (כל הפרק)
(ג) "ויאמר אדני." שם זה קדש (כמ"ש הרמב"ם פ"ו מה' יסוה"ת ה"ט) שאמר כן אל השכינה, וכן מ"ש וישתחו ארצה היה אל השכינה, כי הם אחר שנתגלמו בדמות אנשים נהג עמם כאלו הם אנשים עוברי אורח, וכשרץ לקראתם לא סר מראות ה' מעליו, ובקש שלא יעבור ממנו עד יקיים מצות הכנסת אורחים, וכמ"ש חז"ל שגדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני השכינה, והיה מדרך השלמים הדבקים אל ה' שגם בדברם אל אנשים ואל מלכי הארץ היה עקר דבורם אל ה', ודברו דבור כעל שתי פנים, כמ"ש (נחמיה ב) ואתפלל אל אלהי השמים ואומר למלך, שהדבור שדבר למלך היה עקר כוונתו תפלה לה', שמ"ש אם על המלך טוב, היה כונתו תפלה למלך העליון אלהי השמים שהוא ישלחהו אל יהודה, והמלך חשב שאליו הוא מדבר, וכן אברהם השתחוה ודבר זאת אל האורחים, וכונתו היה בין בהשתחויה בין בדבורו אל ה' הנראה אליו, וע"כ אמר שם קדש, כי היה כוונתו אל ה': "אולם "באיזה אופן נתגלמו המלאכים עד שהיו לאנשים עוברי דרך וישענו תחת העץ ויאכלו, אמרו המקובלים שמלאכי עליון ברדתם למטה יתלבשו גוף ובשר והצופים יראום בתמונה זאת בהשגה חושיית וקראו זאת גלוי עינים, ומעין זה היה המלאך שנראה להגר ולמנוח וליעקב בהאבק איש עמו וכן לאברהם וללוט במראה זו, והרי"א שאל על התלבשות הזה כמה שאלות, מאין יתהוה גוף הזה, ומה יהיה ממנו אחרי שישובו המלאכים למרומים, ומדוע לא יראוהו רק החוזים ולא כל בני אדם אחרי שנעשה גוף מוגשם, וע"כ דעתו שהצורות האלה לא היו במציאות, רק השם יראה להם צורות האלה שיראו אותם בעיניהם כל מי שירצה ה' שיראה צורות האלה, ויראו כן על דרך הפלא, ואין זה מפעל הדמיון כמראות שיראו המוקדחים והנכפים, כי מוחשות היו באמת הצורות לעיניהם. ודבריו לא ירוו נפש שוקקה, שא"כ מה בינו לצורות שיראו מוכי חולי הדמיון, אחר שגם צורות אלה לא נמצאו בפועל, ומה אם נמצאו בדמיון הנכפה, או בעין החולה בחולי עינים, או בעין החוזה שיראה ג"כ דבר שאינו נמצא, והכתובים כפי פשוטם מעידים שראו מלאכים ממש נמצאים חוץ מנפש הנביא, לא מדומים או מצטיירים במחזה, והם אכלו חמאה וחלב ובן הבקר והמאכלים נסתלקו מן השולחן בפועל ממש לא בנפש החוזה לבד. אולם זה שהמלאכים יתגלמו ברדתם למטה הוא זר לפי דעת הפילוסופיא שהמלאכים הם שכליים מפשטים מחומר לגמרי, אבל דעת המקובלים ועמהם גם חבל נביאים מפילוסופי בני עמנו שהמלאכים מרכבים מחומר וצורה, ויש שחמרם מיסוד האש הדקה ויש שחמרם מיסוד הרוח הדקה, כמו שכן דעת הראב"ע והכוזרי ור' שלמה בן גבירול ורבים וכן שלמים עם היות ביניהם דעות באיכות חמרם, ואם כולם בעלי גשם, עכ"פ לא יפלא לנו אם נאמר למשל שהמלאכים שנשתלחו לאברהם היה גופם מיסוד הרוח הדק, הנה יסוד הרוח שלנו דק חלק שמונה מאות מן המים, וגם אם תאמר שיסוד הרוח של גוף המלאכיי דק חלק אלף מיסוד הרוח שלנו, הנה יסוד הרוח בטבעו להתקמץ ולהתפשט כנודע, א"כ כשיתקמץ גוף המלאך הגדול אל גוף קטן כתבנית אדם חלק שמונה מאות אלף מגוף המלאך, כבר יתגלם כמים, ואם גוף המלאך יותר גדול כפי שאמרו חז"ל על וגויתו כתרשיש יהיה גופו מוקשה כזהב ויותר ממנו, ואחר שהמלאכים דמות פניהם כפני אדם, כשירדו לעוה"ז ויתקמצו ויתגלמו כתבנית אדם שלנו, יהיה בם ממש כגשם מוקשה ויתראה לעין בשר, ומה שהקשה מדוע לא ראו כל אדם, באמת מלאכי אברהם נראו לכל, וכל אנשי סדום ראום וחשבו שהם אנשים, והמראה של דניאל שאמר והאנשים אשר עמי לא ראו את המראה, שם ראהו ברוחניותו וגויתו כתרשיש, שזה לא יושג בעין בשר רק בעין הנבואיי, וכן תוכל לצייר לך איכות ההתגלמות הזה בפנים אחרים. כי אין לנו חוש ששי אשר בו נוכל לדעת דברים שלא נוכל להשיג בחמשה חושים שלנו. וכאשר יסמוך העור על עדות הפקח בענין המראות כן צריכים אנו לסמוך על עדות התורה בענינים הנבואיים האלה, וצדיק באמונתו יחיה:
ילקוט שמעוני (כל הפרק)
אמר ר' יוחנן: גדולה הכנסת אורחים כהשכמת בית המדרש, דקתני: מפנין אפילו ארבע וחמש קופות של תבן ושל תבואה מפני האורחין ומפני בטול בית המדרש. רב דימי מנהרדעא אמר: יותר מהשכמת בית המדרש, דקתני מפני האורחים ברישא. אמר רב יהודה אמר רב: גדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני שכינה, דכתיב: ויאמר אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבור מעל עבדך. אמר ר' אלעזר: בוא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם. מדת בשר ודם, אין קטן אומר לגדול: המתן עד שאבוא אצלך; אבל בהקב"ה כתיב: אל נא תעבור מעל עבדך. אמר ר' יוחנן: ששה דברים שאדם עושה אותם, אוכל מפירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא, ואלו הן: הכנסת אורחים, וביקור חולים, והשכמת בית המדרש, ועיון תפילה, והמגדל בניו לתלמוד תורה., והדן את חבירו לכף זכות. ובהני שייכי נמי כיבוד אב ואם וגמילות חסדים והבאת שלום בין אדם לחבירו, ותלמוד תורה כנגד כולן:
כל שמות האמורים באברהם קודש, חוץ מזה שהוא חול, ויאמר אדני אם נא מצאתי חן בעיניך. חנניה בן אחי ר' יהושע ור' אליעזר משום ר' אלעזר המודעי אמרו: אף זה קודש. כמאן אזלא הא דאמר רב יהודה אמר רב: גדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני השכינה? כמאן? כאותו הזוג:
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית יח ג.
אֲדֹנָי אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ
פנה אליהם ביחיד
למרות שאברהם ראה שלושה אנשים ניצבים מעליו (ביאור:בראשית יח ב), ולמרות שבהמשך הוא מדבר אליהם בלשון רבים, "וְרַחֲצו רַּגְלֵיכֶם; וְהִשָּׁעֲנו,ּ תַּחַת הָעֵץ...וְסַעֲדו לִּבְּכֶם, אַחַר תַּעֲבֹרו,ּ כִּי עַל כֵּן עֲבַרְתֶּם, עַל עַבְדְּכֶם" (בראשית יח ד-ה), במשפט הפתיחה הוא מתייחס אליהם בלשון יחיד. מדוע?
- רש"י מסביר שאברהם פנה לחשוב מביניהם, מכיוון שהשאר יעשו כרצון מנהיגם, ולכן השימוש בלשון יחיד.
- רמב"ן מסביר שאברהם פנה אישית לכל אחד בלשון יחיד, וכך חלק כבוד לכל אחד.
- אברהם לא ידע אם לכולם יש משימה אחת ואם כל אחד מודע למשימות האחרים. לכן כאשר הוא שאל בלשון יחיד, כל אחד מהאורחים יכול לסרב או להסכים, ביחיד, ללא שהות להתייעצות ממושכת בין האורחים.
- מכיוון שהאנשים הופיעו באורח פלא, "נִצָבִּים עָלָיו" (ביאור:בראשית יח א), דבר המתאים לשליחי אלוהים, אברהם בעצם פנה לאלוהים, בלשון יחיד, ולא לשליחיו, ככתוב בשיחת אברהם: "הִנֵּה נָא הוֹאַלְתִּי לְדַבֵּר אֶל אֲדֹנָי, וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר" (בראשית יח כז)
- אברהם לא היה יכול להגיד 'אדוני' ברבים, כי לעבד או משרת יכול להיות רק אדון אחד.
לפי תגובת המלאכים, "ויַֹּאמְרו,ּ כֵּן תַּעֲשֶׂה כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ" (בראשית יח ה), רואים שכל אחד מהשלושה ענה לאברהם, הרי המילה "ויַֹּאמְרו"ּ מופיעה בלשון רבים. ניתן גם להבין שהרמב"ן צודק ושכל אחד הבין שפנו אליו אישית ובכבוד, אחרת רק הגדול היה עונה.
אולם, אם אברהם דיבר ישירות לאלוהים, ככתוב: "ויֵַּרָא אֵלָיו יְהוָה, בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא" (ביאור:בראשית יח א), אזי כאשר שלושת האנשים ענו יחדיו, הם פעלו כמקהלה ודיברו בשם אלוהים. אישוש לכך ניתן למצוא במילה "כֵּן" המציינת פקודה אלוהית או מלכותית, כמו שכתוב: "ויַֹּאמֶר אֱלֹהִים ... ויְַהִי כֵן" (בראשית א ז).
בכל מקרה אברהם נתן כבוד לאלוהים ונתן כבוד לכל אחד משלושת האנשים.
אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ
זו פתיחה מקובלת בפניית בקשה למלך או לאדם חשוב מאוד. לכן אברהם פותח "אֲדֹנָי ... עַבְדֶּךָ" כדי לתת להם כבוד ואת נכונותו לשרתם.
אַל נָא תַעֲבֹר
אברהם לא מנסה לעצור את המלאכים בדרכם או לשכנע אותם לישון אצלו, הוא אפילו לא מבקש שהייה ארוכה או מזמין אותם לארוחת ערב כמקובל. אם כן, אברהם רק מבקש שהם יעצרו לזמן קצר ולא יעברו על פניו כי חשוב לו שהם יחשבו שהוא מכניס אורחים.
- אברהם לא הכניס אותם לאוהלו, לא הושיב אותם על כסאות וכרים, לא הכין ארוחה מלאה אלא רק ארוחה קצרה (עם זאת, שהוא בחר אוכל מעולה לאורחיו).
- אברהם לא השקה אותם יין, כפי שיוסף עשה לאחיו, "ויִַּשְׁתּו וּיִַּשְׁכְּרו,ּ עִמּוֹ" (ביאור:בראשית מג לד), כי הוא ראה שהם שליחים הנמצאים בתפקיד.
- אברהם לא נתן להם לאכול "מִנְחָה: מְעַט צֳרִי, ומְּעַט דְּבַשׁ, נְכֹאת וָלֹט, בָּטְנִים ושְּׁקֵדִים" (בראשית מג יא) ולא נתן להם צידה לדרך. לוט ראה שאין להם אוכל, והוא ערך לכבודם משתה, "ויַַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה" (ביאור:בראשית יט ג).
- אברהם לא שאל את המלאכים מה משימתם או לשמם. הוא לא רצה מהם דבר ולא רצה להתערב בעסקיהם. ואכן בהמשך כאשר הוא שמע שהם הולכים להפוך את סדום הוא התערב ונדנד לאלוהים בטענה שאלוהים יספה "צַדִּיק עִם רָשָׁע" (בראשית יח כג).
הרשימה המלאה של דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לפסוק זה
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria
דפים בקטגוריה "בראשית יח ג"
קטגוריה זו מכילה את 12 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 12 דפים.