קטגוריה:בראשית יח כג
ויגש אברהם ויאמר האף תספה צדיק עם רשע
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק
* * *
וַיִּגַּשׁ אַבְרָהָם וַיֹּאמַר הַאַף תִּסְפֶּה צַדִּיק עִם רָשָׁע.
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק
* * *
וַיִּגַּ֥שׁ אַבְרָהָ֖ם וַיֹּאמַ֑ר הַאַ֣ף תִּסְפֶּ֔ה צַדִּ֖יק עִם־רָשָֽׁע׃
נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק
עזרה · תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *
וַ/יִּגַּ֥שׁ אַבְרָהָ֖ם וַ/יֹּאמַ֑ר הַ/אַ֣ף תִּסְפֶּ֔ה צַדִּ֖יק עִם־רָשָֽׁע׃
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק
* * *
הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה. לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
ביאורים: המפרשים עונים לשאלות • ביאור קצר על כל הפרק • ביאור מפורט על הפסוק
תרגום
אונקלוס: | וּקְרֵיב אַבְרָהָם וַאֲמַר הֲבִרְגַז תְּשֵׁיצֵי זַכָּאָה עִם חַיָּיבָא׃ |
ירושלמי (יונתן): | וְצַלִי אַבְרָהָם וַאֲמַר הֲרוּגְזָךְ שֵׁצְיָא זַכְּאַי עִם חַיָיב: |
רש"י (כל הפרק)
"ויגש אברהם" - מצינו הגשה למלחמה (ש"ב י) ויגש יואב וגו' הגשה לפיוס ויגש אליו יהודה והגשה לתפלה (מ"א יח) ויגש אליהו הנביא ולכל אלה נכנס אברהם לדבר קשות ולפיוס ולתפלה
"האף תספה" - הגם תספה ולתרגום של אונקלוס שתרגמו לשון רוגז כך פירושו האף ישיאך שתספה צדיק עם רשעאבן עזרא (כל הפרק)
רמב"ן (כל הפרק)
מלבי"ם (כל הפרק)
השאלות
(כג – לב) טענת אברהם היה שלא יספה צדיק עם רשע. ואיך שאל עי"ז שינצלו כל אנשי המקום בעבורם הלא די שינצלו הצדיקים לבד:
על שאלה של ארבעים וחמשה ושל עשרים אמר הנה נא הואלתי לדבר. ועל השאלה של שלשים ושל עשרה אמר אל יחר לאדני ועל שאלה של ארבעים אמר סתם; על שאלה של מ"ה ושל עשרים ועשרה אמר לא אשחית ועל ארבעים ושלשים אמר לא אעשה:
(כג) "האף תספה צדיק עם רשע". כי כ"מ שניתן רשות למשחית אינו מבחין בין טוב לרע, וע"כ כשעבר ה' לנגוף את מצרים כתיב ועברתי בארץ מצרים אני ולא מלאך ולא שרף וכו' כמ"ש חז"ל, כי אחר שהיה צריך לפסוח על בתי ב"י, וזאת לא יעשה המשחית שאינו מבחין בין טוב לרע, ותחלה חשב אברהם שה' ילך אתם ופסח על בתי הצדיקים, אבל כשראה שהוא עודנו עומד לפני ה' והם הלכו לבדם, והם ישחיתו את הצדיקים ג"כ לכן טען על זה:
ילקוט שמעוני (כל הפרק)
ויגש אברהם ויאמר וגו'. רבי יהודה ורבי נחמיה ורבנן. רבי יהודה אומר, הגשה למלחמה, "ויגש יואב והעם אשר עמו" וגו' למלחמה. רבי נחמיה אומר, הגשה לפיוס, כמה דאת אמר: "ויגשו בני יהודה אל יהושע" לפיוס. רבנן אמרין, הגשה לתפילה, כמה דאת אמר: "ויהי כעלות המנחה ויגש אליהו הנביא ויאמר ה' אלקי אברהם יצחק וישראל היום יודע כי אתה אלהים בישראל" וגו'. ר' אליעזר פשיט ליה: אם למלחמה – אני בא; אם לפיוס – אני בא; אם לתפילה – אני בא. ר' פנחס ורבי לוי בשם רבי יוחנן: זה שהוא עובר לפני התיבה אין אומרים לו בוא ועשה, בוא וקרב, בוא ועשה קרבן של ציבור, אלא בוא וקרב להתפלל. אמר ר' תנחומא: למה התקינו ברכת חמש עשרה עד שומע תפילה? כנגד ט"ו אזכרות שב"הבו לה' בני אלים" עד "ה' למבול ישב", שהוא מכלה את הפורענות מלבוא לעולם.
ר' הונא בשם ר' אחא: האף תספה, אתה גורר את האף והאף לא יגררך. אמר ר' יהושע ברבי נחמיה: אף שאתה מביא לעולם אתה מכלה בו הצדיקים עם הרשעים, ולא דייך שאינך תולה לרשעים בשביל הצדיקים אלא שאתה מכלה הצדיקים עם הרשעים? ר' ורבי יונתן. ר' אומר: בשר ודם חמה כבשתו, אבל הקב"ה כובש את החמה, שנאמר: "נוקם ה' ובעל חמה". ר' יונתן אומר: בשר ודם קנאה כבשתו, אבל הקב"ה כובש את הקנאה, שנאמר: "אל קנוא ונוקם ה'". האף תספה. ר' שמלאי שאל לר' יונתן, מאי דכתיב: "יש נספה בלא משפט"? אמר ליה: בלא משפט מקומו. מעשה באחד שנשתלח לגבות בני טבריא ובני ציפורי, כשהוא גובה בטבריא ראה אחד מציפורי ותפסו. אמר לו: מציפורי אני! אמר לו: יש בידי לגבות בני ציפורי. לא הספיק לגבות בני טבריא עד שבאת רווחא לציפורי, נמצא נספה בלא משפט מקומו. ר' לוי אמר: לדוב שהיתה משכלת בחיה, ולא מצאה לשכל בחיה ושיכלה בבהמה. למגל כוסחת כובין ולא שלים לה, שושנה ולא שלים לה:
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית יח כג.
צַדִּיק
אלוהים הגדיר את דרך אלוהים: "לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט" (ביאור:בראשית יח יט).
צדיק פועל לפי חוק עליון, חוק אלוהי. צדיק הוא אדם הגון העושה מעשה אפילו בניגוד למשפט (חוק) מקומי, ומסכן את עצמו כדי למנוע עוול.
היו בעיר הרבה חפים מפשע: ילדים קטנים, נשים ואנשים שלא פשעו. אברהם מבין שאדם אשר אינו פועל למנוע עוול, דינו כדין הרשעים, כפי שנאמר: כדי שרשעים יצליחו כל שנדרש הוא שאנשים טובים לא יעשו דבר.[1] העובדה שהחף מפשע פוחד לחייו אינה פוטרת אותו משותפות לפשע מכיוון שהוא נהנה מפירות הפשע.
בסדום היה רק צדיק אחד: לוט. לוט הזמין את הזרים לביתו ולחסותו, ובזכותו קיבלה משפחתו את האפשרות לברוח בשלום. בנוסף לוט קיבל את הזכות להציל את כל האנשים שהוא חושב שמגיע להם,[2] אבל לוט לא הלך לאף אחד לאחר שחתניו צחקו עליו. לוט ניסה להציל את העיר בכך שהוא לא יצא, אבל המלאכים לקחו אותו בכוח מהעיר.
וַיִּגַּשׁ אַבְרָהָם
"וַיִּגַּשׁ" - הלך לקראת, התקרב, הקריב את עצמו כמנחה.
וכך נאמר על יהודה: "וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה, וַיֹּאמֶר בִּי אֲדֹנִי ... וְעַתָּה, יֵשֶׁב נָא עַבְדְּךָ תַּחַת הַנַּעַר" (ביאור:בראשית מד יח,לג), וכך יהודה התקרב ליוסף, וגם היה מוכן להקריב את עצמו לעבדות כתחליף של בנימין.
למה אברם התערב לטובת אנשי סדום הרשעים?
- אברהם הבין שהוא אחת מהסיבות להחרבת סדום.
עוד מקודם סדום היתה עיר של חוטאים, מאז שלוט נפרד מאברם. אלוהים שלח את כדרלעמר והמלכי הצפון להביא להם חוקים אנושיים, אולם הם לא למדו. כדרלעומר כבש אותם ולקח אותם לעבדות והפך אותם לפליטים כדי שירגישו מה הם עושים לאחרים, אולם הם לא למדו. אברם רדף אחרי המלכים, התנהג כצדיק וסיכן את נפשו כדי הציל את אנשי סדום הרשעים, והחזיר אותם לסדום. אם אברהם לא היה נוהג ככה, ואנשי סדום היו נותרים בגלות, אזי הם היו נשארים בחיים. אך במקום זאת, הם חזרו לעירם וחזרו להיות רשעים, ולכן היה עליהם למות.
אברהם לא בקש מאלוהים להזהיר אותם, ולא הציע ללכת לעיר ולהזהיר אותם, כי אלוהים כבר הזהיר אותם פעמיים לפחות.
בנוסף, אברם נשבע לא לקחת דבר מרכוש סדום, כדבריו: "אִם מִחוטּ וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל, וְאִם אֶקַּח מִכָּל אֲשֶׁר לָךְ; וְלֹא תֹאמַר, אֲנִי הֶעֱשַׁרְתִּי אֶת אַבְרָם" (ביאור:בראשית יד כג).
- שבועה זו גרמה לבעיות:
- אברם נשבע בשם אלוהים, ושבועתו לגבי סדום, תקפה גם ליורשיו. והנה שרה עומדת ללדת בן, ולוט או אנשי סדום אחרים, הרי יביאו לו וליצחק מתנות.
- כל עוד סדום קיימת ישנה סכנה שאנשיה ייתנו מתנות לבני ישראל, וכך בעצם תופר שבועת אברם שנעשתה בשם אלוהים.
- אנשי סדום היו רשעים עוד לפני שלוט בא לעיר, ולא סביר שאנשי סדום נעשו רשעים יותר בדיוק עכשו. .
- מכאן שדבריו של אברהם, כמו כן לידת בנו העתידית, הם בין הגורמים להחרבת העיר, ומכאן שהרס העיר הוא על מצפונו של אברהם. .
ואכן, אברם מבין זאת ונבהל, ומבקש מאלוהים לא להרוג צדיקים הגרים בעיר ואולי גם לא להרוס את העיר, אלא לפגוע רק ברשעים, כדבריו: "הַאַף תִּסְפֶּה, צַדִּיק עִם רָשָׁע ... חָלִלָה לָּךְ הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ, לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט" (ביאור:בראשית יח כה).
אלוהים משיב: לא רק שלא ימתו צדיקים בעיר, אלא גם שהוא לא יחריב את העיר אם יימצאו בה עשרה צדיקים. אולם סביר שאלוהים ידע שאין בעיר עשר צדיקים ואין סיכויים שהעיר תשרוד.
- בזאת תמה אחריותו של אברהם להפיכת סדום. אם הם לא ימצאו אשמים – דמם בראשם..
הרשימה המלאה של דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לפסוק זה
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria
- ^ Edmund Burke
- ^ המלאכים אישרו ללוט להציל את "כֹל אֲשֶׁר לְךָ בָּעִיר" (ביאור:בראשית יט יב).
דפים בקטגוריה "בראשית יח כג"
קטגוריה זו מכילה את 7 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 7 דפים.