ביאור:בראשית יב ז

בראשית יב ז: "וַיֵּרָא יְהוָה אֶל אַבְרָם וַיֹּאמֶר לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לַיהוָה הַנִּרְאֶה אֵלָיו."

בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית יב ז.

וַיֵּרָא יְהוָה אֶל אַבְרָם

אברם הגיע לשכם. שכם היא עיר מרכזית בכנען, אליה הגיעה גם יעקב עם בואו לכנען "ויִַּחַן אֶת פְּנֵי הָעִיר" (ביאור:בראשית לג יח).

אברם עמד ליד שכם ונהנה מיופי הארץ ומעוצמת העיר. אלוהים חשב שזה זמן טוב לחזור ולהבטיח לו: "לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹאּת". גם עם יעקב אלוהים דיבר בשכם: "קוםּ עֲלֵה בֵית אֵל וְשֶׁב שָׁם; ועֲַשֵׂה שָׁם מִזְבֵּחַ" (ביאור:בראשית לה א). אחר כך אברם המשיך משכם לבית אל, ככתוב: "ויַַּעְתֵּק מִשָּׁם הָהָרָה, מִקֶּדֶם לְבֵית אֵל ויֵַּט אָהֳלֹה" (בראשית יב ח).

העיר שכם היתה באזור אידיאלי לגידול צאן, ולכן גם בני יעקב יצאו "לִרְעוֹת אֶת צֹאן אֲבִיהֶם, בִּשְׁכֶם" (ביאור:בראשית לז יב). אולם אברם ממשיך לבית אל ומשם דרומה, "ויִַּסַּע אַבְרָם, הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ הַנֶּגְבָּה" (בראשית יב ט), עד לנקודה כל כך דרומית שכל בצורת קלה מביאה לרעב בארץ. ניתן להסיק שאברהם לא החזיק בכוח צבאי משמעותי, ולכן הוא נדחף דרומה עד שמצא מקום חופשי לחנות.

לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת

אלוהים מזכיר במספר מילים זעום את שני סעיפי ברכתו: ₍₁₎ לזרעך ₍₂₎ הארץ הזאת.

וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לַיהוָה

בניית המזבח מהווה ציון דרך והכרזת בעלות על המקום. מה גם שהקמת מזבח זהו מנהג של נתינת כבוד והודיה לאלוהים.