פתיחת התפריט הראשי

פרק יבעריכה

פסוק אעריכה

וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ (בראשית יב, א)עריכה

נראה דרך רמז שידוע שהקב"ה אחר התחייה עתיד לבנות האדם מעפר רוחניי שלא ישלוט בו הכליון לעולם, כדאיתא בזוהר, ובזה יתבאר אצלי מאמר חז"ל בסנהדרין, צדיקים שעתיד הקב"ה להחיותם, שוב אינן חוזרים לעפרם וכו'. כלומר אינו חוזרים לעפרם שהיו מקודם שהוא עפר גשמי, תראו במדרש אליהו אשר לי כי שם הארכתי. והנה כוון שהאבות סי' לבנים, נהג הקב"ה באברהם מעיין תחייה בחיים חייתו, ומה גם שהוציאו מבית גלולי ארצו ומולדתו ועשהו בריה חדשה, וזהו אומרו לך לך מארצך, כלומר לך עצמך מארצך, היינו החומר שהיית בנוי בו, וממולדתך שהולדת חומר עפר היה והשתנה עצמך מבית אביך, וכאלו אין אתה ילוד אשה, לך לך מכל זה אל הארץ אשר אראך, שהוא עפר רוחני, ובהיותך משתנה מעפר גשמי לרוחני, נמצא אתה מעולה על כל החיים, ובזה ואעשך לגוי גדול על כל גויי הארץ שהם גשמיים, ואתה רוחני, ואברכך ואגדלה שמך, והיה מקור הברכות ואברכה מברכך וכו'. ונברכו בך כל משפחות האדמה בהיותם מבורכים מרוחניות, מיד וילך אברם כאשר דבר אליו ה'. כלומר הלך ונשתנה מתכונתו שהיה ככל אדם ונמצא עצמו בחינת מלאך, ועיין עוד לקמן.

עוד נראה לפרש 'לך לך' עולה מאה, רמז לו שבהליכה זו בבואו לכלל מאה, ימול, וכשימול יזדכך מהחומר שהולידו אביו, וזהו לך לך מארצך, ירצה ממאה שנים שתמול תלך ותצא מארצך מהחומר שהולידך אביך, כי תתהפך לחומר זך.

פסוק בעריכה

וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וכו'. וַיֵּלֶךְ אַבְרָם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו ה' וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ לוֹט וְאַבְרָם בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים וְשִׁבְעִים שָׁנָה וכו'. וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת שָׂרַי אִשְׁתּוֹ. (בראשית יב, ב בראשית יב, ד בראשית יב, ה)עריכה

קשה סמיכות מיד וילך אתו לוט דמורה על תוקף התעוררותו להלוך עם אברהם, וצריך להבין למה. עוד קשה הזכרת מספר שנותיו של אברםה פה למה. עוד להבין ויקח אברם את שרי היל"ל, מאי אשתו דמי לא ידע שהיא אשתו.

אמנם נראה בהיות שלוט הרגיש שהקב"ה הבטיחו לאברהם על כל הטובות, וכבר היה בדעתו ליורשו באומרו אברהם פרדה עקרה ואינו מוליד כאחז"ל, לכן מיד שהבין שהקב"ה ברכו, נתעורר לילך אתו להיות מוכן ליורשו כאומרו כבר אברהם בן חמש שנים ושבעים שנה בצאתו מחרן, והיום או מחר למות ואני יורשו, כי לא נתברר לו הברכות בפרטות ושברכו גם על הבנים, ואברהם הבין כוונתו של לוט, ועשה רושם בלקיחתו לשרה להוליכה שהיא אשתו מוכנת ומזומנת להיות לו ממנה בן, ומחשבותיך בטלים.

וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וכו'. אמרו חז"ל והביאו ג"כ רש"י ז"ל, "מהו שאומרים אלקי אברהם. פירש בעל מנחה בלולה ז"ל, רצונם לומר דאין הקב"ה מייחד שמו על היחיד רק על האומה, כמו אלקי ישראל, אלהי העמים, ומאחר שייחד שמו עליו, נחשב כגוי גדול, ואל תשיבני מן 'איה אלקי אליהו' (מלכים ב' ב). כי אלישע אמרו מעצמו ולא הקב"ה, ועל אלקי דוד אביך, כבר דרשו חז"ל על ועשיתי לך שם כשם הגדולים. תני רב יוסף אלו האומות. וזהו שאומרים מגן דוד" עכ"ל.

ולע"ד נראה ואעשך לגוי גדול, ידוע שכל האומות נקראו גוים, וגם ישראל נקרא 'ישראל גוי אחד בארץ', אחד מיוחד על כל הגוים, אמר הקב"ה לאברהם ואעשך לגוי גדול, כלומר אתה יחידי תחשב לגוי גדול כאילו אתה בפני עצמך אומה אחת, ונמצא אתה גדול על ישראל גוי אחד מיוחד בארץ, וכ"ש על כל האומות, כדכתיב כי אב המון גויים נתתיך, וכיצד יכירוך לגוי גדול, שואברכך ואגדלה שמך, והיה מקור הברכות ונברכו בך כל משפחות האדמה, ובזה ידעו כי אתה עליון על כלם, וכאלו את יחידי תחשב לגוי א' מיוחד.


פסוק געריכה

וַאֲבָרְכָה מְבָרֲכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר. (בראשית יב, ג)עריכה

קשה לשתוק מ- 'וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר' דבאומרו שמברך למבורכיו, ממילא שיקלל מקלליו.

ונראה עם מה שפירש הרי"ף ז"ל פסוק ברוך תהיה מכל העמים לא יהיה בך עקר ועקרה. כלומר אעפ"י שיברכוך העמים לא תהיה כך, עקר ועקרה, כדי שלא יאמרו שברכתם עשתה פירות, כמו רבקה שהיתה עקרה כדי שלא יאמרו שברכתו של לבן עשתה פירות כאחז"ל, לך לא יהיה כך, תהיה מבורך מפי כל העמים, ועכ"ז לא תגיע לך נזק, כי לא יהיה בך עקר ועקרה ע"כ.

וקשה לפירושו שלא נמלט שיאמרו שתפלתם עשתה פירות, ונראה דלתקן זה אמר מיד והסיר ה' ממך כל חולי וכו'. ונתנם בכל שונאיך. כלומר אמר הקב"ה זאת אעשה להם שלא יוכלו לומר שתפלתם עושה פירות, שהסיר ממך כל חולי ותשים עליהם, ואם איתא שברכתם עושה פירות, יברכו זה לזה ויסירו החולי מעליהם אם יוכלו, וכראותם שאינן יכולים יהיו עונין אמן בע"כ. כי לא מברכתם אתה מבורך, וא"ת למה אני אומר ברוך תהיה וכו'. כלומר מפי כל העמים כדרש"י ז"ל, משום מעלה כי אין לך צורך לברכתם, כי את מבורך מעצמך בעשותך רצוני, וזהו הרומז כאן ואברכה מברכיך. וקשה שיאמרו שלא ברכתי גרם להם ההצלחה כ"א שהם מבורכים בזכותם, לזה אמר ומקללך אאר, ואם איתא שהם מבורכים בזכותם ולא בעבורך, א"כ יסירו מעליהם הארירה, וכראותם שאין יכולים עד שאתה תברכם, יהיו עונין בע"כ שבשבילך מתברכים.


פסוק געריכה

וַיֵּלֶךְ אַבְרָם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו ה'. (בראשית יב, ד)עריכה

מפרשים ז"ל ואגדלה שמך. הגדיל שמו, ע"י שנתוסף לו ה"א נעשה שמו יותר גדול שהיה מארבע אותיות ונעשה מחמש ע"כ.

ונראה דבזה דאומרו וילך אברם, כלומר כיון שאמר לו ואגדלה שמך לעשות שמו יותר גדול, וילך אברם. ופנים חדשות באו לכאן שהוא אברהם בה"א, ונכון דרך הלצה.

במדרש: וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ. מה כתיב למעלה מן הענין, וימות תרח בחרן, ואח"כ ויאמר ה' אל אברם. אם לענין החשבון, עוד מתבקש לו ה"ה שנים, אלא בתחלה אתה דורש שרשעים בחייתם קרויין מתים, לפי שהיה אברהם אבינו מתפחד ואומר אצא ויהיו מחללים בי שם-שמים, ויאמרו הניח אביו לעת זקנותו והלך לו, אמר לו הקב"ה לך לך. אני פוטר מכבוד אב-ואם ואין אני פוטר לאחר מכבוד אב-ואם, ולא עוד אלא שאני מקדים מיתתי ליציאתך בתחלה, וימות תרח. ואח"כ ויאמר ה' אל אברם עכ"ל.

קושית המפרשים ז"ל מפורש, שאם פחדו של אברהם היה על דורו שלא יתחלל שם-שמים ע"י, באומרם הניח לאביו והלך. מה תיקן הקב"ה באומרו לך לך, לך אני פוטרך, כי הם אינן יודעים שפטרו באומרו לך לך, ולכתוב קדימת מיתת אביו ליציאתו שכתב בתורה לא היה בזמנם, ואם פחדו על דורות הבאים, מה צורך מכל זה, כבר יודעים שהקב"ה אמר לו שיצא ויניח לאביו. ובמקום אחר תירצתי ע"ז.

ונראה שכמעט קושיא ליתא, דהחילול קאי לדורות הבאים, כי בדורו מה חילול שמים יש, שהלא הם היו מחזיקים לאברהם לחוטא ח"ו על שלא היה עובד ע"ז ומאמין באל חי, ועוד דבדורו לא שייך לומר מחללין בי ש"ש, כי דורו לא היו מאמינים בש"ש כדי שיהיה מחולל, וא"ת החילול הוא שיאמרו מה אלוה זה שאברהם מכיר שמחייב לו לזלזל בכבוד אביו, הלא יודעים שאביו מכריחו לע"ז עד שמסרו לנמרוד כאחז"ל, וא"כ אומרים פטור הוא מכבודו ע"ד אמר לו אביו שיטמא למתים, או אמר ליה אל תחזיר שלא ישמע לו. וא"כ חילול ליכא. וגם אין לומר שהחילול קאי על הנפש אשר עשה בחרן, שהם הגרים שגייר, שהרי הם יודעים שע"פ הדיבור הולך, אלא מוכרח שפחדו של אברהם על הדורות הבאים שאמר מחללין בי ש"ש, ויאמרו הניח אביו לעת זקנותו והלך וכו'. כלומר כיון שהיה זקן קרוב למיתה, היה לו להמתין שם עד יום מותו, אולי יכול להחזירו למוטב ובמותו ילך לו, בראות שהניחו בטעותו והלך לו, נמצא זלזל בכבודו, דלא חש על אביו שימות חייב, לכך אמר הקב"ה אני כותב לך לך שידעו שלך אני פוטרך וכו'. כי גלוי לפני שלא יועיל הפצרותך בו להחזירו, אלא הוא ישוב מעצמו אחר זמן, והוא יותר מעלה שיבין מעצמו וישוב כאחז"ל, בישרו שיש לאביו חלק בעוה"ב, ולא עוד אלא שלכבודך אני כותב מה שלא היה, שאני מקדים מיתתו לומר שחישבתי לך שכבר מת ולכך יצאת.