ביאור:בראשית יב י

בראשית יב י: "וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה לָגוּר שָׁם כִּי כָבֵד הָרָעָב בָּאָרֶץ."



בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית יב י.


וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה לָגוּר שָׁםעריכה

וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץעריכה

אין פלא שיש רעב למי שגר בנגב. בצורת קלה, ובנגב יש רעב. מכאן אפשר ללמוד שאברם לא היה חזק ועשיר, והיה חייב להתרחק מצרות ולחפש מקום פנוי, והמקום היחיד שהיה בנמצא הוא הנגב.

וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה לָגוּר שָׁםעריכה

האפשרויות שעמדו בפני אברם הן:

  • לחזור לחרן. אברם לא רצה להגיד: "אֲנִי מְלֵאָה הָלַכְתִּי, וְרֵיקָם הֱשִׁיבַנִי יְהוָה" (רות א כא) כי כולם היו צוחקים עליו ועל אלוהיו. ייתכן שהיו אפילו רואים בו משוגע השוגה בהזיות ושומע קולות.
  • לעלות צפונה בכנען. גם שם היה מחסור בעשב לצאן, ולבטח אברם היה נאלץ להילחם כדי להאכיל את צאנו.
  • להשאר. הוא לא היה יכול להישאר כי "כָבֵד הָרָעָב בָּאָרֶץ".

אברם לא רצה ללכת מערבה לפלשתים שבגרר או מזרחה למדבר, לכן כל שנותר לו זה רק להדרים מצרימה. מצרים מקבלת אספקת מים סדירה מהנילוס, אשר מקבל את מימיו מהגשמים באפריקה. התבואה במצרים עלולה לסבול מרוחות עזות וחום קיצוני, אבל לא מחוסר מים, שכן כפי שידוע יוסף אגר אוכל, אך לא בנה בריכות ובורות מים.

בתקופת בצורת התבואה לא מבשילה לחיטה, אבל לצאן עדיין יש מספיק עשב וקש למאכל. כאשר יעקב ירד למצרים צאנו נותר בחיים למרות הרעב הכבד בכנען.

וַיֵּרֶדעריכה

המילה 'לעלות' מסתמנת בכתוב כמילה חיובית יותר מאשר המילה 'לרדת'. לדוגמא, יורדים מהשמים לארץ, ככתוב: "ויֵַּרֶד יְהוָה, לִרְאֹת אֶת הָעִיר וְאֶת הַמִּגְדָּל, אֲשֶׁר בָּנו,ּ בְּנֵי הָאָדָם" (בראשית יא ה). כאן אנו נתקלים לראשונה שתיאור שמציג את המעבר מכנען למצרים כירידה, התדרדרות.

מטרת הרעבעריכה

לאלוהים היו הרבה סיבות לעשות נסיונות, והרעב הפעיל את הנסיון שאיפשר לאלוהים ללמוד על הבחירה שבני האדם עושים.

אלוהים רצה:
  1. לוודא האם אברם מאמין באלוהים ובהבטחתו, או ישוב לחרן, כי ארץ כנען היא אזור שסובל מרעב. אברם התבייש לשוב למשפחתו ללא יורש ולספר שכנען סבלה רעב. לכן לאברם לא היתה ברירה אלא לרדת למצרים, ששם הנילוס מביא מים כל שנה ויש יבולים גם ללא גשם במצרים.
  2. אלוהים ראה שאברם נדחף לבאר שבע ולא היה לו כוח להשאר במרכז הארץ המובטחת (ביאור:בראשית יב ט). אלוהים איפשר לו למצוא בארות, אבל זה לא היה מספיק. אלוהים רצה לעשות את אברם עשיר וכך הוא ישוב עם צבא ויוכל להתישב באלוני ממרא ולהיות נשיא בארץ.
  3. אלוהים רצה שלוט יפרד מאברם. אברם חשב שלוט יהיה יורשו, אבל אלוהים לא רצה שהוא ישפיע על אברם וילדיו. לכן אברם התעשר במצרים ולא התחלק עם לוט. כך נוצר סיכסוך בין הרועים ואברם דרש שלוט יפרד מעליו (ביאור:בראשית יג ט).
  4. אלוהים יצר את התקדים שבשנת רעב יורדים למצרים, והמצרים יתיחסו יפה ויקבלו את בני ישראל לארצם. יצחק גם הוא רצה לרדת למצרים אבל זה היה יוצר סיבוך (ביאור:בראשית כו ב), ואולי יצחק היה רוצה להשאר שם, כשם שהוא רצה להשאר בגרר.
  5. אלוהים רצה לוודא האם פרעה יהרוג את בני ישראל כאשר הוא יוריד על פרעה עשר מכות. כך אלוהים הביא מחלה למצרים, ופרעה גרש את שרי ואברם, אבל לא דרש את המתנות חזרה (ביאור:בראשית יב כ). סביר שפרעה הבין שהכל נגוע ומסוכן לבני עמו. כך פרעה הזה הראה מה יעשה פרעה אחר בעתיד, וישלח את בני ישראל עם רכוש גדול.
  6. אלוהים רצה לוודא האם הקוסמים של מצרים מסוגלים לרפא מחלות (ביאור:בראשית יב יז). כאשר הם לא הצליחו לרפא את המחלה שהוא הביא עליהם, אלוהים ראה את יכולתם הרפואית.
  7. אלוהים רצה לנסות את שרי האם היא תאמין בו גם כאשר אבדו כל הסיכוים. זאת היתה עקדת שרי, והיא עברה את זה בהצלחה (ביאור:בראשית יב יח).
  8. אלוהים רצה לספק לשרי שפחה מצריה יפה, הגר, כדי ששרי תתן אותה לאברם והיא תלד לאברם ילד לתרגול (ביאור:בראשית טז ב). הילד הזה יהיה קשור למצרים ולא לכנען ובני ישראל.
  9. אלוהים ידע שארץ מצרים היא מרכז הקוסמים, והוא ידע שיוסף יזרק לבור כקוסם שמנבא את העתיד, ואחיו ימכרו אותו לשיירה שיורדת למצרים, כי שם מקומו עם כל הקוסמים. לכן יוסף צוחק על אחיו ואומר להם: "הֲלוֹא יְדַעְתֶּם, כִּי נַחֵשׁ יְנַחֵשׁ אִישׁ אֲשֶׁר כָּמֹנִי" (ביאור:בראשית מד טו).