ביאור:בראשית יב ב
בראשית יב ב: "וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית יב ב.
וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה עריכה
וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל עריכה
אברהם ידע ששרי עקרה, והיא כבר בת 65. ההצהרה "וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל" בישרה לו שיהיה לו יורש, אולי לא משרי אבל יהיה לו בן. הבן יגדל ויהיו לו בנים. כולם יישארו ביחד, אחים ערבים אחד לשני, ויהיו לגוי גדול.
"גוֹי גָּדוֹל" זהו תיאור יחסי. מה שגדול לאחד יכול להיות קטן לאחר. אלוהים לא הבטיח לאברהם 'גוי גדול מאוד מאוד' או 'עצום ורב' או 'מעצמת על לתמיד'. ההבטחה 'ככוכבי השמים' הינה מתייחסת לזמן אינסופי ולא לכמות אינסופית בזמן מסוים. לישמעאל אדוני אמר: (ביאור:בראשית יז כ), כלומר בכמות, אך לא בזמן.
וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ עריכה
הגוי הגדול הזה שעתיד לבוא יזכור לברכה את אברהם אביהם הקדמון. כלומר, הגוי הזה יצליח ויכשל, ירבה ויפחת, אך תמיד יזכור לטובה את אברהם ויברך אותו. לפי דברי אלוהים, העם ימשיך לתמיד: "הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה וסְּפֹר הַכּוֹכָבִים אִם תּוכַּל, לִסְפֹּר אֹתָם; ויַֹּאמֶר לוֹ, כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ (בראשית טו ה). המשמעות כאן היא אינה שיום אחד יהיו לאברהם כל כך הרבה צאצאים "כּוֹכָבִים", אלא שבכל הדורות יהיו מספר אנשים מזרעו, ולהם יהיו ילדים שימשיכו את הברכה לנצח, ככוכבי השמים, לאין מספר.
וֶהְיֵה בְּרָכָה עריכה
"וֶהְיֵה בְּרָכָה"
- זה איחול להצלחה,
- זאת פקודה להביא ברכה לעולם.
בני אברהם יהיו לגוי גדול. תהיה להם הצלחה חברתית וכלכלית. הם יהיו ברכה לעצמם ולאחרים. אסור להם להצליח על חשבון אחרים. הם חייבים להביא הצלחה לכולם. אלוהים פוקד עליהם לעמול ולדאוג לגויים סביבם כדי להראות את ברכת אלוהים שמקבלים המאמינים בו, והמצטרפים לעמו. אלוהים מטיל חובה על בני אברהם לפעול בדרך אלוהים של "צְדָקָה וּמִשְׁפָּט" (ביאור:בראשית יח יט), ולשמור את "מִשְׁמַרְתִּי, מִצְוֹתַי, חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי" (ביאור:בראשית כו ה).
במשך שנים רבות היהודים הביאו תועלת וברכה כלכלית ומוסרית לערים בהם הם שכנו. אנשים ושליטים הכירו בערכם ושמרו עליהם.
- כך יצחק מצא ברכה בגרר - ככתוב: "וַיִּזְרַע יִצְחָק בָּאָרֶץ הַהִוא, וַיִּמְצָא בַּשָּׁנָה הַהִוא מֵאָה שְׁעָרִים; וַיְבָרְכֵהוּ יְהוָה" (ביאור:בראשית כו יב).
- כך יעקב הביא ברכה ללבן - ככתוב: "אִם-נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ; נִחַשְׁתִּי, וַיְבָרְכֵנִי יְהוָה בִּגְלָלֶךָ" (ביאור:בראשית ל כז).
- כך יוסף הביא ברכה לפוטיפר במצרים - ככתוב: "וַיְבָרֶךְ יְהוָה אֶת בֵּית הַמִּצְרִי, בִּגְלַל יוֹסֵף; וַיְהִי בִּרְכַּת יְהוָה בְּכָל אֲשֶׁר יֶשׁ לוֹ, בַּבַּיִת וּבַשָּׂדֶה" (ביאור:בראשית לט ה).
- כך יוסף הביא ברכה והצלה לפרעה ומצרים - ככתוב: "הֶחֱיִתָנוּ; נִמְצָא חֵן בְּעֵינֵי אֲדֹנִי, וְהָיִינוּ עֲבָדִים לְפַרְעֹה" (ביאור:בראשית מז כה).
- כך יונה הציל את נינווה - ככתוב: "וַיִּנָּחֶם הָאֱלֹהִים עַל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לָהֶם, וְלֹא עָשָׂה" (יונה ג י).
- וכך פעל מרדכי עבור אחשורוש - ככתוב: "כִּי מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי מִשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, וְגָדוֹל לַיְּהוּדִים, וְרָצוּי לְרֹב אֶחָיו. דֹּרֵשׁ טוֹב לְעַמּוֹ, וְדֹבֵר שָׁלוֹם לְכָל זַרְעוֹ" (ביאור:אסתר י ג).
- ישנם דוגמאות נוספות בהיסטוריה של ספרד, פורטוגל, מרוקו, מצרים, תורכיה, הולנד, פולין, אוקרינה, הונגריה, גרמניה, ארה"ב. לכל מקום שהיהודים באו הופיעה פריחה כלכלית, ופגיעה בהם הביאה דעיכה.
אולם בשלב מסוים, היהודים איבדו את הבסיס הכלכלי שלהם:
- הדתיים התרכזו בתוך עצמם בבידוד, התנכרו לתפקידם להביא רווח וברכה לגויים, איבדו את ערכם לשליטים, וצרות באו עלינו.
- החילונים התפזרו וחיפשו דרכים לשיפור חיי האדם, ומתוך שאיפה לאדיאל מוסרי, פיתחו סוציאליזם (שהפך לקומוניזם הרסני). (לו אלוהים היה חושב שבני אדם צריכים לחיות כנמלים, הוא היה יוצר אותנו חסרי חופש בחירה לעשות את הטוב והרע וללמוד את תורתו.)
וֶהְיֵה בְּרָכָה עריכה
- זאת המצווה החשובה ביותר לקיום עם ישראל ומילוי תפקידו להפיץ את שם אדוני בגויים - כאור לגויים.
עצוב שהרמב"ם לא כלל את המצווה הזאת ברשימת מצוות עשה. הרמב"ם עצמו הבין שהוא מביא תועלת למלך מצרים כרופא המשפחה, למרות שהוא היה יהודי, אבל לא הבין שצריך להוסיף את זה לאוצר התרבות של עם ישראל.
המצווה היא:
- אלוהים פקד על אברם וזרעו להביא תועלת ורווח לעמי העולם, וכך תהיה לבני ישראל ולגויים ברכה. הברכה לא תבוא לבני ישראל אם הם יביאו רווח רק לעצמם. כך קרה ליצחק בגרר שגידל יותר מדי תבואה, פגע בהכנסות של השכנים, הם התנכלו לפגוע בו, והוא ברח חזרה למדבר. יצחק לא הביא תועלת לשכנים אלא נזק.
- הפקודה היא אישית לכל אדם מישראל - תביא תועלת. תעשה עבודה טובה כדי שהשכנים ירצו לעזור ולהגן עליך.
- הפקודה היא גם בתוך המשפחה - תביא תועלת לבת/בן זוגך, אחרת הנשואין יכשלו. תביא תועלת לילדך ולקרוביך, אחרת לא תראה אותם.
נראה שמדינת ישראל מבינה את זה, וישראל משתדלת להביא תועלת למדינות שחתמו איתנו הסכם שלום, אולם צריך להגביר את זה ולפרסם את המצווה הזאת לכל אחד מבני ישראל, ואולי כך האנטישמיות תרד.