ספורנו/בראשית/יב

<< · ספורנו · בראשית · יב · >>

א

"אל הארץ אשר אראך" אל המקום מהארץ אשר אראך אותה במראות אלהים לפיכך עבר בארץ ולא נטע אהלו עד המקום שנראה אליו שם האל יתברך שאמרו ויעבור אברם בארץ עד מקו' שכם וירא אליו ה' ויאמר לזרעך נתתי את הארץ הזאת:

ב

"והיה ברכה" ברכת ה' היא שישמח ה' במעשיו כמו שאמרו רז"ל ישמעאל בני ברכני אמרתי לו יהי רצון מלפניך שיגלו רחמיך על בניך. אמר אם כן היה לי ברכה במה שתתבונן ותקנה שלמות ותלמוד דעת את העם:

ה

"ויצאו ללכת ארצה כנען" שהיתה מפורסמת אצלם לארץ מוכנת להתבוננות ולעבודת האל ית': " ויבוא ארצה כנען" לא כענין יציאת תרח ללכת ארצה כנען שלא בא אלא עד חרן:

ו

"ויעבר אברם בארץ" לא התעכב במקום ממנה עד שנראה אליו האל ית' כאשר יעדו באמרו אל הארץ אשר אראך:

ח

"בית אל מים והעי מקדם" בין שתי עיירות גדולות למען ירבו הבאים לשמוע בקראו בשם ה':

ט

"הלוך ונסוע הנגבה" כשנסע ממקום למקום כמנהג הרועים לא הלך למזרח ולא למערב שלא לנטות מאחת משתי העיירות שהתחילו קצתן להמשך אחריו:

י

"לגור שם" לא להשתקע:

יא

"כאשר הקריב" קרוב לעת הצורך פן תשכח: " לבוא מצרימה" בית הועד היה לזימה כמו שנ' עליהם אשר בשר חמורים בשרם כו':

יב

"והרגו אותי" שלא יקוו שאסכים לתתך להם:

יג

"למען ייטב לי" למען כשתאמרי שאת אחותי יקוה כל אחד מהם שאשיאך לו ולא יחשוב שום אחד מהם להרגנו אבל ייטיב לי במהר ובמתן כמו שהיה המנהג אז שהיו מפתים את אבי האשה במהר וקרוביה במגדנות כדי שיסכימו לתת אותה לתובע ולזה אמרה תורה מהור ימהרנה אם מאן ימאן אביה כסף ישקול ובין כך חשב לצאת משם:

יד

"ויראו המצרים" כלם נתנו עיניהם כה כאשר חשב אברהם:

טו

"ויראו אותה שרי פרעה" והם בטלו מחשבת ההמון:

טז

" ותקח האשה ולאברם היטיב." שלא נמלכו ראשונה בו לפתותו כמו שהיה המנהג וזה כי חשבו שלא היה צורך לזה כלל מאחר שלקחה המלך לאשה ומאחר שאמרה שהיתה אחות אברהם בלבד וראויה להנשא לא היו נשואין טובים מאלו שהיו להנשא למלך לאשה כמו שהעיד באמרו ואקח אותה לי לאשה אבל לקחוה למלך ראשונה ואחר כך המלך הטיב בעבורה במהר ובמתן כמנהג: " צאן ובקר ועבדים" רב כיד המלך:

יז

"וינגע ה' את פרעה נגעים גדולים" את פרעה לבדו בגדולים: " ואת ביתו" נתן נגעים גם בביתו אבל לא גדולים כשל פרעה וזה למען יראו שהצדקת לבדה נמלטת ויכירו שהכל היה בעבורה למען ישובו מרשעם:

יח

"למה לא הגדת לי." שגם אם היית חושד את ההמון לא היה לך לחשוד את המלך אשר במשפט יעמיד ארץ:

יט

"למה אמרת אחתי היא" אפי' אחר שהובאת לביתי: " ואקח אותה לי לאשה" לא לפלגש וזה בלתי רשותך כי חשבתי שבהיותה אחותך ייטיב בעיניך להתחתן במלך: