ביאור:מדרש תנאים לדברים/לג
פרק לג עריכה
פסוק א עריכה
ריבוי הברכות ע"י ו החיבור, "וזאת". |
"וזאת הברכה" - זאת וזאת, הן וכבשיהן!
לפי שהוא מקנתרן בראשו שלענין, "מזי רעב" (דברים לב, כד) - לפי כך הוא חוזר ומברכן בסופו: "וזאת הברכה"!
דבר אחר: "וזאת הברכה" - זאת וזאת, הן וכבשיהן!
לפי שהיה מוכיח את ישראל בראשו של ספר "אלה הדברים" (דברים א, א)
לפי כך הוא חוזר ואומר להן דברי נחמות בסופו, "וזאת הברכה".
וכל הנביאים למדו ממשה להיות מוכיחין את ישראל דברים קשים מתחלה!
אין לך שאמר דברים קשים מתחלה כיוצא בהושע, שנאמר (הושע ט, יד) "תן להם ה', מה תתן..."
"הוכה אפרים שרשם יבש" (הושע ט, טז) "ימאסם אלהי" (הושע ט, יז)
וחזר ואמר להם דברי נחמות (הושע י"ד, ה'-ח') "ארפא משובתם... אהיה כטל לישראל... ילכו יונקותיו... ישובו ישבו בצלו"
וכן יואל אומר דברים קשים מתחלה (יואל א', ב'-ה') "שמעו זאת הזקנים עליה לבניכם ספרו יתר הגזם אכל הארבה
הקיצו שכורים ובכו" - וחזר ואמר להם דברי נחמות (יואל ד, יח) "והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס"
וכן עמוס אמר דברים קשים מתחלה (עמוס ד, א) "שמעו הדבר הזה פרות הבשן אשר בהר שומרון" - אלו בתי דינין שלהן
"העושקות דלים הרוצצות אביונים"! - וחזר ואמר להם דברי נחמות (עמוס ט, יג) "הנה ימים באים נאם ה' ונגש חורש בקוצר"
וכן מיכה אמר דברים קשים מתחלה (מיכה ג', ב'-ד') "שונאי טוב ואהבי רע... ואשר אכלו שאר עמי... אז יזעקו אל ה'"
וחזר ואמר להם דברי נחמה (מיכה ז', י"ח-כ') "מי אל כמוך נושא עון... ישוב ירחמינו... תתן אמת ליעקב"
וכן ירמיה אומ' דברים קשים מתחלה (ירמיה ז, לד) "והשבתי מערי יהודה ומחוצות ירושלם קול ששון וקול שמחה"
וחזר ואמר להם דברי נחמה (ירמיהו ל"א, י"ב-י"ג) "אז תשמח בתולה במחול... וריויתי נפש הכהנים דשן"
יכול משאמר להם דברי תוכחות ואמר להן דברי נחמה - חזר ואמר להם דברי תוכחות?
תלמוד לומר (ירמיהו נ"א, ס"ג-ס"ד) "והיה ככלותך לקרוא את דברי הספר הזה תקשר עליו אבן ואמרת ככה תשקע בבל ולא תקום"
הוי משאמר להן דברי תוכחות וחזר ואמר להן דברי נחמות - לא חזר ואמר להן דברי תוכחות אלא דברי נחמות!
דבר אחר "וזאת הברכה", זו מוסף על ברכה ראשונה! ואיזו? זו "תפלה למשה איש האלהים" (תהלים צ, א).
אבל איני יודע איזה יקדום, אם תפלה קודמת לברכה ואם ברכה קודמת לתפלה?
וכשהוא אומר "וזאת הברכה" הוי תפלה קודמת לברכה!
דבר אחר "וזאת הברכה" הרי זו ברכה מוספת על הברכה שבירכן יעקב אביהם
דכתיב "וזאת אשר דבר להם אביהם ויברך אותם" (בראשית מט, כח).
נמצינו למידים שממקום שסיים אבינו יעקב לברך - משם התחיל משה רבינו מברך "וזאת הברכה"!
"הברכה" אל תקרא הברכה אלא הבריכה: מה בריכה, מטהרת טמאים - כך משה, מקרב רחוקים!
להלן בתיה, וכאן "יחי ראובן ואל ימות"!
"אשר ברך משה" אלו אחרים בירכו את ישראל - ראויים היו לכך; על אחת כמה וכמה שבירכן משה!
נמצינו למידים שראוי היה משה לברך את ישראל, וראוים היו ישראל להתברך מפי משה!
"איש האלהים" - מלמד שהיה מברך והקדוש ברוך הוא מקיים, וכן דוד אומר (שמואל ב כג, ג) "צדיק מושל יראת אלהים"
מצינו שהצדיקים מושלים במעשיו שלהקדוש ברוך הוא, שהרי גזר גזירות בעולם ובאו צדיקים וביטלום:
משה עשה את היום - לילה; יהושע עשה את הלילה – יום; שמואל עשה את הקיץ – חורף;
אליהו עשה את החורף – קיץ; משה עשה את הים – יבשה; אלישע עשה את הנחל - גבים גבים!
הקדוש ברוך הוא מחיה מתים - ואליהו ואלישע החיו מתים; הקדוש ברוך הוא ממתיק מר ומברך את הממועט - אף הן עשו כיוצא בו
לפי כך נקראו הנביאים "איש האלהים", ומשה רבינו אב לנביאים; והוא אחד מעשרה שנקראו "איש האלהים"
משה נקרא איש האלהים (תהלים צ, א) "תפלה למשה איש האלהים"
אלקנה נקרא איש האלהים, שנאמר (שמואל א ב, כז) "ויבא איש האלהים אל עלי" - זה אלקנה
שמואל נקרא איש האלהים, שנאמר (שמואל א ט, ו) "הנה נא איש אלהים בעיר הזאת"
דוד נקרא איש האלהים, שנאמר (נחמיה יב, כד) "כמצות דוד איש האלהים"
שמעיה נקרא איש האלהים, שנאמר (מלכים א יב, כב) "ויהי דבר ה' אל שמעיה איש האלהים"
ויעדוא נקרא איש האלהים, שנאמר (מלכים א יג, א) "הנה איש אלהים בא מיהודה"
אליהו נקרא איש האלהים שנאמר (מלכים ב א, יג) "תיקר נא נפשי בעיניך איש האלהים"
אלישע נקרא איש האלהים, שנאמר (מלכים ב ד, ט) "הנה נא ידעתי כי איש אלהים קדוש הוא
מיכה נקרא איש אלהים, שנאמר (מלכים א כ, כח) ויגש איש האלהים ויאמר אל מלך ישראל
ויאמר כה אמר ה' יען אשר אמרו ארם אלהי הרים ה'...
אמוץ נקרא איש האלהים, שנאמר (דברי הימים ב כה, ז) "ואיש האלהים בא אליו לאמר המלך אל יבא עמך צבא ישראל"!
"את בני ישראל" - הכל בזכות יעקב, שנאמר (בראשית מט, ב) "הקבצו ושמעו בני יעקב"!
"לפני מותו", וכי עלת על דעתינו לאחר המיתה? ואם כן למה נאמר "לפני מותו" - סמוך למיתה
והרי הוא אומר (מלאכי ג, כג) "הנני שלח לכם את אליהו הנביא לפני בוא יום ה'"
וכי עלת על דעתינו לאחר הביאה? ואם כן למה נאמר "לפני בוא יום ה'"? סמוך לביאה!
פסוק ב עריכה
"ויאמר ה' מסיני בא" מלמד שלא רצה משה לתבוע צרכיהן של ישראל תחלה, עד שפתח בשבחו שלהקדוש ברוך הוא
מושלו משל, למה הדבר דומה? לניטור שהיה עומד על הבימה ונשכר לאחד שיבוא וידבר על ידיו
ולא רצה לתבוע צרכו שלאותו האיש תחלה, אלא פתח בשבחו שלמלך
התחיל מקלסו ואומר אשרי העולם מי בתוכו, אשרי העולם מי דיינו, עלינו זרחה חמה, עלינו זרחה לבנה
וחזר ופתח בצרכו שלאיש, וחזר וחתם בשבחו שלמלך!
וכן את מוצא שלא רצה משה לתבוע צרכיהן שלישראל תחילה, אלא פתח בשבחו שלהקדוש ברוך הוא "ויאמר ה' מסיני בא"
ואחר כך בצרכן שלישראל "וזאת ליהודה", "וללוי אמר", "לבנימין אמר", "וליוסף אמר" - וחזר וחתם בשבחו שלהקדוש ברוך הוא "אין כאל ישורון"!
וכן את מוצא בדוד, שלא רצה לתבוע צרכיהן של ישראל תחילה, אלא פתח בשבחו שלהקדוש ברוך הוא תחלה
(תהלים קמט, א) "שירו לה' שיר חדש" - ואחר כך פתח בצרכיהן שלישראל "כי רוצה ה' בעמו" (תהלים קמט, ד)
וחזר וחתם בשבחו שלהקדוש ברוך הוא "הללויה הללו אל בקדשו" (תהלים קנ, א)!
וכן את מוצא בשלמה בנו, שלא רצה לתבוע צרכיהן של ישראל תחלה אלא פתח בשבחו שלהקדוש ברוך הוא תחלה
"ויאמר ה' אלהי ישראל אין כמוך" (מלכים א ח, כג) ואחר כך הוא אומר "רעב כי יהיה בארץ" (מלכים א ח, לז)
ובאחרונה הוא אומר "ועתה קומה ה' אלהים לנוחך ה' אלהים אל תשב פני משיחך" (דברי הימים ב ו', מ"א-מ"ב)
וכן את מוצא בשמונה עשרה ברכות שקבעו חכמים ונביאים, שלא רצו לתבוע צרכיהם של ישראל תחלה
אלא פתחו בשבחו של הקדוש ברוך הוא: ברוך אתה ה' אלהינו ואלהי אבותנו אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב
ובשניה הוא אומר תחית המתים, ובשלישית הוא אומר קדושת השם
ואחר כך הוא אומר גאלינו ה' אלהינו גאולה שלימה מלפניך, ובאחרונה הוא אומר ועתה אלהנו מודים אנחנו לך!
דבר אחר "ויאמר ה' מסיני בא", מלמד כשנגלה הקדוש ברוך הוא ליתן תורה לישראל
לא נגלה להם מרוח אחת אלא מארבע רוחות, שנאמר "ה' מסיני בא" - זו רוח צפונית
"וזרח משעיר למו" - זו רוח מזרחית; "הופיע מהר פארן" - זו רוח דרומית; "ואתה מרבבת קדש" - זו רוח מערבית!
דבר אחר "ה' מסיני בא" - מלמד כשנגלה הקדוש ברוך הוא ליתן תורה לישראל לא נתנה להן בלשון אחת אלא בארבעה לשונות
שנאמר "ה' מסיני בא" - זה לשון הקדש; "וזרח משעיר למו" - זה לשון רומי
"הופיע מהר פארן" - זה לשון ערבי; "ואתה מרבבות קדש" - זה לשון ארמי!
דבר אחר "ה' מסיני בא" מלמד כשנגלה הקדוש ברוך הוא ליתן תורה לישראל
לא לישראל נתנה בלבד אלא לכל אומות העולם, שנאמר (ישעיה מה, יט) "לא בסתר דברתי"
כשנתתיה מתחלה - לא נתתיה "בסתר במקום ארץ חשך לא אמרתי לזרע יעקב" לאלו אני נותנה!
"תהו בקשוני", לא נתתיה בטכס אלא "אני ה' דובר צדק מגיד מישרים"!
דבר אחר "ה' מסיני בא", מלמד כשנגלה הקדוש ברוך הוא ליתן תורה לישראל הרעיש כל העולם כולו על יושביו
שנאמר (תהלים כ"ט, ג'-י"א) "קול ה' על המים, קול ה' בכח, קול ה' בהדר
קול ה' שובר ארזים, קול ה' חוצב..., קול ה' יחיל מדבר, קול ה' יחולל אילות"
באותה שעה נתכנסו כל אומות העולם אצל בלעם בן בער, אמרו לו: תאמר שהקדוש ברוך הוא מביא מבול על עולמו ומחריבו
כשם שעשה לראשונים? "ה' למבול ישב"?
אמר להן לאו; היום הוא מולך בעולמו! היום הוא מישב את עולמו! שנאמר "וישב ה' מלך לעולם"
תורה הוא נותן לעמו, שבח הוא נותן לבניו, שכר טוב ליראיו, שנאמר "ה' עז לעמו יתן" אמרו לו: אם כן "ה' יברך את עמו בשלום"!
דבר אחר "ה' מסיני בא" מלמד כשם שהרעיש הקדוש ברוך הוא את השמים ואת הארץ ביום מתן תורה
כך הוא עתיד להרעיש בו את כל העולם כולו ביום שיפרע בו משעיר
שנאמר (שופטים ה', ד'-ה') "ה' בצאתך משעיר בצעדך משדה אדום ארץ רעשה... הרים נזלו מפני ה'
מה תלמוד לומר "זה סיני מפני ה' אלהי ישראל"? אלא מלמד,
כשם שהרעיש הקדוש ברוך הוא את השמים ואת הארץ ביום מתן תורה
כך הוא עתיד להרעיש בו את כל העולם כולו ביום שיפרע בו משעיר!
דבר אחר "ה' מסיני בא" מלמד כשנגלה הקדוש ברוך הוא ליתן תורה לישראל
חיזר על כל אומות העולם שיקבלו את התורה - ולא רצו לקבל שנאמר "ויאמר ה' מסיני בא"
נגלה על בני עשו הרשע, אמר להן: מקבלין אתם את התורה? אמרו לו ומה כתוב בה?
אמר להם "לא תרצח" אמרו: כל עצמן שלאותן האנשים לא הבטיחן אביהם אלא על החרב,
שנאמר (בראשית כז, מ) "ועל חרבך תחיה", היאך אנו יכולין לקבל את התורה? ולא רצו לקבל.
נגלה על בני עמון ומואב, אמר להן: מקבלין אתם עליכם את התורה? אמרו לו: ומה כתוב בה? אמר להם "לא תנאף"
אמרו לו: כל עצמן שלאותן האנשים אינן באין אלא מטיפה שלזנות, שנאמר (בראשית יט, לו) "ותהרין שתי בנות לוט מאביהן"
היאך אנו יכולין לקבל את התורה? ולא רצו לקבל:
נגלה על בני ישמעאל ועל בני קטורה, אמר להן: מקבלין אתם התורה? אמרו לו: ומה כתוב בה?
אמר להן "לא תגנב", אמרו לו: כל עצמן שלאותן האנשים, אינן חיין אלא מגניבה וגזל
שנאמר (בראשית טז, יב) "והוא יהיה פרא אדם"; היאך אנו יכולין לקבל את התורה? ולא רצו לקבל!
כיון שבא אצל ישראל "מימינו אשדת למו" פתחו כולן פיהם ואמרו (שמות כד, ז) "כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע"
אמר: אין אומה בעולם יכולה לקבל את התורה הוי אומר אלא ישראל! לכך נאמר (דברים לב, ח) "למספר בני ישראל"
מנין אתה אומר שאין מלך ושלטון בעולם, עד שהיה הדיבור מרתיק על פתחו שיקבל את התורה, ולא רצו לקבל
שנאמר (תהלים קלח, ד) "יודוך ה' כל מלכי ארץ כי שמעו אמרי פיך" ששמעו מסוף העולם ועד סופו!
דבר אחר "ה' מסיני בא", מגיד שכבודו שלהקדוש ברוך הוא מלא עולמו
שנאמר 'התשלח ברקים וילכו וישובו ויאמרו לך הננו' והלא אינו אומר כן!
אלא (איוב לח, לה) "התשלח ברקים וילכו ויאמרו לך הננו" מגיד הכתוב, בכל מקום שהן הולכין - הן נמצאים לפניך
ואומרים 'עשינו את שליחותינו'
כענין שנאמר (ירמיה כג, כד) "הלא את השמים ואת הארץ אני מלא".
מושלו משל למה הדבר דומה? למלך שהיה לו בנים הרבה, והיה מבקש ליתן מתנה לאחד מהן
והיה מתבייש מאחיו ומכל קרוביו; מה עשה? גילח את ראשו ופירכס את עצמו ואמר 'לזה אני נותן מתנה'
כך עמד אבינו אברהם - ויצא ממנו פסולת: ישמעאל וכל בני קטורה; עמד אבינו יצחק - ויצא ממנו פסולת: עשו וכל אלופי אדום
עמד אבינו יעקב - ולא יצא ממנו פסולת, אלא נולדו לו כולם צדיקים, שנאמר (בראשית כה, כז) "ויעקב איש תם"
אמר המקום לאומות: לאלו אני נותן את התורה! לכך נאמר "ה' מסיני בא"!
דבר אחר "ה' מסיני בא וזרח משעיר" מלמד שלא נכנסה ביניהן אומה ומלכות מעולם, שנאמר
(בראשית כה, כו) "אחרי כן יצא אחיו וידו אחזת בעקב עשו" מהוא אומר? (בראשית לו, לא) "ואלה המלכים אשר מלכו"
הא מלמד שלא נכנסה ביניהן מלכות מעולם!
"הופיע מהר פארן" ארבע הופעות הן: הופעה הראשונה זו שלמצרים
שנאמר (תהלים פ, ב) "רעה ישראל האזינה נהג כצאן יוסף יושב הכרובים הופיע
הופעה השניה זו שלמתן תורה שנאמר "הופיע מהר פארן"
הופעה השלישית זו שלאדום, שנאמר (תהלים צד, א) "אל נקמות ה' אל נקמות הופיע"
הופעה הרביעית זו שלגוג שנ' (תהלים נ, ב) "מציון מכלל יופי אלהים הופיע"
"ואתה מרבבת קדש", שלא כמדת בשר ודם מדת הקדוש ברוך הוא
מלך בשר ודם כשהוא עושה משתה וכשהוא שמח בחופתו - מראה הוא את גנזיו ואת כל אשר לו
אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן, אלא "ואתה מרבבות קדש", ולא כל רבבות קדש!
מלך בשר ודם יש בתוך פלטין שלו גבורים ממנו, נאים ממנו, משובחים ממנו; יכול אף מי שאמר והיה העולם כן?
תלמוד לומר "ואתה מרבבת קדש" ניכר הוא אות בתוך רבבות קדש
וכן את מוצא שכנסת ישראל משבחת להקדוש ברוך הוא בשעה שהיא חוזרת לבקשתו במדבר,
מה כנסת ישראל אומרת לאומות העולם? "השבעתי אתכם בנות ירושלם" (שיר השירים ה, ח)
מה אומות העולם אומרות לכנסת ישראל? "מה דודך מדוד" (שיר השירים ה, ט)
אלו היית כאורה וכבודה בת נאים היה הדבר כן; על אחת כמה וכמה שאת נאה וכבודה בת נאים!
מי יראך ולא ישבחך? מה כנסת ישראל אומרת לאומות העולם (שיר השירים ה', י'-ט"ז) "דודי נאה" ומשובח ממני
אם אומר לכם מקצת שבחו, שמא מכירים אתם אותו? "דודי צח ואדום ראשו כתם פז, עיניו כיונים, לחיו כערוגת הבושם
שוקיו עמודי שש, חכו ממתקים"! מכאן אתה אומר, כשראו אותו על הים לא הוצרך אחד מהם לשאול איזה הוא
אלא כולן פתחו פיהן ואמרו (שמות טו, ב) "זה אלי ואנוהו"!
דבר אחר "ה' מסיני בא", היה ראוי לומר 'לסיני בא', ולמה אמר "מסיני"?
אמר ר' שמעון בן יוחאי: מסיני הוא בא לדין אומות העולם, ששמעו את התורה ולא קיבלו אותה
שנאמר (מיכה ה, יד) "ועשיתי באף ובחמה נקם את הגוים" וכן את מוצא, שהרי הוא מזכיר שעיר ופארן
שאמר משה: רבונו של עולם, כשתהא כועס - השב הכעס על אלו, שלא קיבלו את תורתך! והרי הוא אומר (חבקוק ג, ו) "עמד וימדד ארץ ראה ויתר גוים".
"מימינו אש דת למו", שכשהיה הדיבר יוצא מפי הגבורה היה יוצא מימינו של הקדוש ברוך הוא לשמאלן של ישראל
ועוקב את מחנה ישראל שנים עשר מיל על שנים עשר מיל, וחוזר ובא מימינם שלישראל לשמאלן שלישראל
והקדוש ברוך הוא מקבלו בימין - וחוקקו על הלוחות, שנאמר (תהלים כט, ז) "קול ה' חוצב להבות אש"
דבר אחר התורה משולה באש וישראל משולים באש "והיה בית יעקב אש" (עובדיה א, יח)
וגהנם אש "והנה תנור עשן ולפיד אש" (בראשית טו, יז)
אמר הקדוש ברוך הוא: אם משמרין אתם את התורה - הרי אתם מוצלין מדינה שלגיהנם!
והרי הוא אומר (ישעיה מג, ב) "כי תעבר במים אתך" - אלו אומות העולם!
שנאמר (ישעיה ח, ז) "הנני מעלה עליהם את מי הנהר". "ובנהרות לא ישטפוך" - אלו ימי גוג ומגוג!
"כי תלך במו אש לא תכוה" - אין אשה שלגיהנם שולטת בך
דבר אחר "אש דת" מה האש, ניתנה מן השמים - כך תורה, ניתנה מן השמים!
דבר אחר מה האש, חיים לעולם - כך דברי תורה, חיים לעולם!
דבר אחר מה האש, כל המשתמש בה חם לו, פירש ממנה צן לו - כך כל המתעסק בדברי תורה, יש לו חיים, פירש מדברי תורה - אין לו חיים!
דבר אחר מה האש, כל המשתמש בה היא עושה רושם בגופו - כך כל הניאות בדברי תורה, בטלו חייו מן העולם
שכך היה הלל אומר ודי ישתמש בתגא חלף; הא כל הניאות בדברי תורה - בטלו חייו מן העולם!
דבר אחר מה האש, כל המשתמש בה ניכר בין הבריות - כך תלמידי חכמים, ניכרין בין הבריות בהליכתן בעטיפתן בדיבורן!
"אש דת" ואין דת אלא תורה; שנאמר (אסתר ג, ח) "ודתיהם שנות מכל עם".
דבר אחר "אש דת" - שאלולי הדת שניתנה עמה לא היה העולם יכול לעמוד בה!
פסוק ג עריכה
ראו ספרי שמד. כאן פורטו מעט יותר ההלכות המפלות את ישראל לטובה; וראו ירושלמי בבא קמא ד ג.בסיפור על שני האיסטרוגולין לפי המדרש שלפנינו השכיח מהם רבן גמליאל כל מה שלמדו, ולא הסתפק בהבטחתם שלא יודיעו את מה שלמדו למלכות, וכן נוסף סוף דברי אביגיל, על גורל הרשעים לאחר מותם – ראו ספרי במדבר קלט. |
"אף חבב עמים", מלמד שחיבב הקדוש ברוך הוא את ישראל יתר מכל אומות העולם!
"כל קדושיו בידך" - אלו פרנסיהן של ישראל, שהן נותנין נפשם על ישראל
כגון שנאמר במשה (שמות לב, לב) "ועתה אם תשא חטאתם, ואם אין מחני נא" כו'!
אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא 'רבון העולמים, אם אין את מוחל לעונותיהן שלישראל –
מחוק שמי "מספרך אשר כתבת", ספר כתוב לצדיקים לעתיד לבוא; שנאמר (תהלים סט, כט) "ימחו מספר חיים"
וכגון שנאמר בדוד (דברי הימים א כא, יז) "הלא אני אמרתי למנות בעם"
"והם תכו לרגלך" – אפלו למרות שהם חוטאים ומרגיזים!
"ישא מדברותך" - שקבלו עליהן כל דברי תורה ואמרו (שמות כד, ז) "כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע"!
דבר אחר "אף חבב עמים", מלמד שחלק הקדוש ברוך הוא כבוד לישראל יתר מכל אומות העולם
דתנינן תמן שור שלישראל שנגח שורו שלנכרי – פטור; ושלנכרי שנגח שורו שלישראל – חייב!
בת ישראל לא תילד את הנכרית, אבל נכרית מילדת בת ישראל!
בת ישראל לא תניק בנה שלנכרית, אבל נכרית מניקה בנה שלישראלית ברשותה!
גזילו של ישראל אסור וגזלו של גוי מותר! אבידתו שלישראל אסורה ואבידתו שלגוי מותרת!
אמרו מעשה ששילחה מלכות שני אסטרוגולין, אמרו להן לכו ולמדו תורתן שליהודים ובואו והודיעונו מה כתוב בה
הלכו להן אצל רבן גמליאל לאושא ולמדו ממנו מדרש הלכות ואגדות
הגיע זמנן ליפטר, אמרו לו רבינו, כל תורתכם נאה ומשובחת היא, חוץ מדבר הזה:
שאתם אומרים שור שלישראל שנגח שור שלנכרי פטור ושלנכרי שנגח שורו שלישראל חייב!
בת ישראל לא תילד את הנכרית אבל נכרית מילדת את בת ישראל!
בת ישראל לא תניק בנה שלנכרית אבל נכרית מניקה בנה שלישראלית ברשותה!
גזילו שלישראל אסור ואבדתו שלגוי מותרת! הדבר הזה אין אנו מודיעין למלכות
באותה השעה עמד רבן גמליאל ונתפלל עליהן, ובקשו דבר ממה שהיה בידם ולא מצאו!
"כל קדשיו בידך" - אלו גדוליהן שלישראל, שהן ממשכנין נפשם על ישראל
כגון שנאמר ביחזקאל (יחזקאל ד', ד'-ו') "ואתה שכב על צדך הימני
ואני נתתי לך את שני עונם למספר ימים וכלית את אלה"!
"והם תכו לרגלך" - אפלו אנוסים ובזוזים!
"ישא מדברותיך" שקיבלו עליהן את כל דברי תורה, ואמרו (שמות כד, ז) "כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע"!
דבר אחר "אף חבב עמים" מלמד שלא כחיבה שחיבב הקדוש ברוך הוא את ישראל - חיבב את אומות העולם!
"כל קדשיו בידך" - אלו נשמתן שלצדיקים, שהן צרורות אצלו במרום
שכן אביגיל אומרת לדוד ברוח הקדש (שמואל א כה, כט) "והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים"
יכול אף של רשעים כן? תלמוד לומר "ואת נפש אויבך יקלענה בתוך כף הקלע"
מלמד שהוא מוסרן למלאכי שרת, והן מצערין אותן ומשנקין אותן, להודיען מה יהיה בסופן
שנאמר (איוב לג, כב) "ותקרב לשחת נפשו וחיתו לממתים"
"והם תכו לרגלך" - אפלו נרתעין לאחוריהן שנים עשר מיל וחוזרין שנים עשר מיל!
"ישא מדברותך" - שקיבלו עליהן את כל דברי תורה, ואמרו (שמות כד, ז) "כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע"!
הדרשה טוענת שהמילה "עמים" משמעה ישראל, ההפך מהפשט; הא עוסקת בתקופת הגלות ובגאולה ממנה, ונוספה על הבסיס של הספרי במאוחר. |
דבר אחר "אף חבב עמים" - אלו ישראל, שנאמר (דברים לג, יט) "עמים הר יקראו"
"כל קדשיו בידך" אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו שלעולם, כשיגלו ישראל מעל אדמתם זכור להם זכות אבות והושיעם!
"והם תכו לרגלך" כשם שניהלתם במדבר כך תנהלם לעתיד לבוא, שנאמר (ישעיה מט, י) "לא ירעבו ולא יצמאו ולא יכם שרב ושמש"
"ישא מדברותך" שתצילם ברחמיך מעול מלכיות ומן המות, שנקרא דבר שנאמר (חבקוק ג, ה) "לפניו ילך דבר"!
פסוק ד עריכה
"תורה צוה לנו משה מורשה" הצווי הזה אינו אלא לנו, אינו אלא בעבורינו
שכן משה אומר (דברים י, ג) "ואעש ארון עצי שטים" וכן שלמה אומר (מלכים א ח, כא) "ואשים שם מקום לארון"
הוי הצווי הזה אינו אלא לנו, אינו אלא בעבורינו!
"צוה לנו משה" - לפי שנתן נפשו עליה נקראת על שמו!
"מורשה" אל תהי קורא 'מורשה' אלא 'מאורסה'; מלמד שהתורה ארוסה לישראל, וכאשת איש לאומות
ומנין שהתורה ארוסה לישראל? שנאמר (הושע ב, כא) "וארשתיך לי לעולם... וארשתיך לי באמונה"
ומנין שהיא כאשת איש לאומות? שנאמר (משלי ו', כ"ז-כ"ט) "היחתה איש אש בחקו... אם יהלך איש על הגחלים... כן הבא אל אשת רעהו"
דבר אחר "מורשה" - אפלו יחיד שבישראל שלמד דברי תורה ופירש למקומות אחרים, אינו בוש שיחזור
שכן הוא אומר לירושת אבותי אני חוזר!
מושלו משל: למה הדבר דומה? לבן מלכים שהלך למדינת הים, אפלו לאחר מאה שנה אינו בוש שיחזור
שכן הוא אומר למלכות אבותי אני חוזר!
"קהלת יעקב" שתהו עשויים אגודה אחת, ולא עשויים אגודות אגודות!
דבר אחר "מורשה" ולא 'ירושה', שלא יאמר בן עם הארץ 'הואיל ואין אבי תלמיד חכמים, מה אני מועיל אם אלמד תורה?
אלא "יזל מים מדליו" (במדבר כד, ז) - מן הדלים שבו:
פסוק ה עריכה
"ויהי בישורון מלך" מגיד הכתוב, כשהנשיא מושיב ישיבת זקנים מלמטן - מלכות שמים מתקיימת בהן מלמעלן
שנאמר "ויהי בישורון מלך", אימתי? "בהתאסף"! ואין 'בהתאסף' אלא לשון סנהדרין, שנאמר (במדבר יא, טז) "אספה לי שבעים איש"
"ראשי" מגיד הכתוב, כשהראשים נכנסין ליטול עצה מלמטן - מלכות שמים מתקיימת בהן מלמעלן,
שנאמר "ראשי", ואין 'ראשי' אלא גדולים, שנאמר (במדבר כה, ד) "ויאמר ה' אל משה קח את כל ראשי העם"!
"יחד שבטי ישראל" - שתהו עשויים אגודה אחת ולא עשויים אגודות אגודות!
אלא כענין שנאמר (שמואל ב ב, כה) "ויתקבצו בני בנימין אחרי אבנר ויהיו לאגודה אחת"
מושלו משל, למה הדבר דומה? למלך שהביא ספינות, וחיברן זו לזו במסמרים ובהגנים, ובנה עליהן פלטין
כל זמן שהספינות קיימות - פלטין קיימת; נשתברו הספינות - אבדה פלטין!
כך, כל זמן שישראל עשויין אגודה אחת - מלכות שמים מתקיימת בהן מלמעלן
שנאמר (עמוס ט, ו) "הבונה בשמים מעלותיו ואגודתו על ארץ יסדה"!
דרשות על גאולת מצרים ועל הגאולה העתידה. |
דבר אחר "ויהי בישורון מלך" - זה משה רבינו; "בהתאסף ראשי עם" - אלו שבעים זקנים; "יחד שבטי ישראל" - שעל ידו נגאלו ישראל
דבר אחר "ויהי בישורון מלך" - זה המלך המשיח; "בהתאסף ראשי עם" - אלו שבעה רועים ושמנה נסיכים (מיכה ה, ד); "יחד שבטי ישראל" – "ואסף נדחי ישראל" (ישעיה יא, יב)!
פסוק ו עריכה
"יחד שבטי ישראל - יחי ראובן ואל ימות" וכי מה ענין זה לזה?
מושלו משל: למה הדבר דומה? למלך שהלך אצל בניו לפרקים, והיו מלוין אותו - והוא פוטרן, מלוין אותו - והוא פוטרן
אמר להן אביהם: בני, שמא יש לכם דבר, או שמא יש לכם עסק? אמרו לו: אבא אין לנו דבר ואין לנו עסק
אלא הרי אנו מפייסין אותך בשביל שתתרצה לאחינו הגדול!
כך אלולי השבטים - לא נתרצה המקום לראובן. לכך נאמר "יחד שבטי ישראל - יחי ראובן ואל ימות, שאלולי השבטים לא נתרצה המקום לראובן!
אמנות הפיתוי; ראו ספרי שמג, וכן לעיל פסוק ב: התפילה מוצגת כדרך להתחנף לקב"ה כדי שיעשה את רצון הצדיקים, בדומה למעשיהם של כותים מקבצי נדבות, הכופים על בעלי הבתים לתת להם את רצונם בדרכי פיתוי. |
"יחי ראובן ואל ימת" אמר ר' שמעון בן יוחאי: בוא וראה היאך הצדיקים מפתין להקדוש ברוך הוא
ממי את למד? ממשה רבינו, שהוא רבן שלכל הנביאים; כשביקש לקרב את ראובן
תחלה הוא אומר "ה' מסיני בא... אף חבב עמים" ואחר כך "יחי ראובן"!
ועליו אמר שלמה (משלי י, לב) "שפתי צדיק ידעון רצון, פי כסיל מחתה לו", שאינו יודע לרצות ולא לפתות!
וממנו למד דוד, כשביקש על אותו עון: בתחלה התחיל מקלס להקדוש ברוך הוא, שנאמר (תהלים י"ט, ב'-י"ד) "השמים מספרים כבוד אל"
ואחר כך התחיל מקלס לתורה "תורת ה' תמימה" ואחר כך מבקש על השגיאות, "שגיאות מי יבין" ובסוף הוא אומר "מנסתרות נקני"
מפני שהנסתרות להקדוש ברוך הוא, שנאמר (דברים כט, כח) "הנסתרות לה' אלהינו"
אחר כך מבקש על הזדונות "גם מזדים חשוך עבדך ונקיתי מפשע רב", מאותו עון שלבת שבע:
אמר ר' אחא: הכותים הללו יודעין ללבב על הפתחים: בתחלה הוא מבקש מים, כשהוא שותה אומר יש לכם בצל?
מפתה אותן בדברי קלוס; משנותנין לו בצל מהוא אומר להן 'בצל בלא פיתא מאי'?
כך הצדיקים יודעין לפתות להקדוש ברוך הוא: תחלה מקלסין, ואחר כך תובעין בקשתן "יחי ראובן ואל ימות"!
ראו ספרי שמז. כאן נוספו הדרשות על "ואל ימות" – לעולם הבא; וראו גם לעיל ספרי שכט. לפי הדרשה שלפנינו אחרי תחיית המתים לא יחזרו החיים למות. |
ר' חנניה בן גמליאל אומר לעולם אין מחליפין לא זכות בחובה ולא חובה בזכות - אלא בראובן ודוד:
"יחי ראובן" - במעשה יוסף, "ואל ימת" - במעשה בלהה; "ושמעי הולך בצלע" אף על פי כן "ההר לעומתו" (שמואל ב טז, יג)
"שלמה בנה את המלוא", אף על פי כן "סגר את פרץ עיר דוד אביו" (מלכים א יא, כז)
וחכמים אומרים: לעולם אין מחליפין לא זכות בחובה ולא חובה בזכות אלא נותנין שכר על הזכות ונפרעין על החובה
הא מה תלמוד לומר "יחי ראובן ואל ימת"? - שעשה ראובן תשובה!
"יחי ראובן ואל ימות", והלא מת הוא! אלא "ואל ימת" - לעולם הבא! מיכן לתחית המתים מן התורה!
והרי הוא אומר (תהלים מט, י) "ויחי עוד לנצח לא יראה השחת", משעה שהוא חויה - אינו נזקק לבור שחת
והרי הוא אומר (בראשית מט, ד) "כי עלית משכבי אביך" בעלייתו חטא ובירידתו עשה תשובה!
והרי הוא אומר (בראשית לה, כב) "ויהי בשכן ישראל... ויהיו בני יעקב שנים עשר"
מה שנים עשר, לא נמצא בהן עולה שלכלום - כך ראובן, לא נמצא בו עולה שלכלום!
"ויהי מתיו מספר" בעולם הזה, שימיו במספר; אבל לעתיד לבוא – "יחי ראובן ואל ימת"!
דבר אחר "ויהי מתיו מספר" שיהיו בניו גבורים; ואין "מתיו" אלא גבורים בכוח וגבורים בתורה:
גבורים בכוח מנין? (ישעיה ג, כה)! "מתיך בחרב יפלו"; וגבורים בתורה מנין? (תהלים קג, כ) "גבורי כח עושי דברו"!
וכתיב "בארה בנו את אשר הגלה תגלת פלנאסר מלך אשור הוא נשיא לראובני" (דברי הימים א ה, ו) למה נקרא שמו בארה? שהוא בארה של תורה!
פסוק ז עריכה
"יחי ראובן ואל ימת - וזאת ליהודה" וכי מה ענין זה לזה? לפי שעשה יהודה מה שעשה, ועמד ואמר "צדקה ממני"
כיון שראה ראובן שעמד יהודה והודה - אף הוא עמד והודה! הוי יהודה גרם לראובן לעשות תשובה!
עליהם הוא מפרש בקבלה (איוב ט"ו, י"ח-י"ט) "אשר חכמים יגידו" מה שכר נטלו על כך?
"להם לבדם ניתנה הארץ"
"וזאת ליהודה ויאמר" - מלמד שנתפלל משה על שבט יהודה
"שמע ה' קול יהודה" - בשעה ששבט יהודה נכנס בצרה יהא מתפלל לפניך, ותהא מעלה אותו מתוכו!
"ואל עמו תביאנו" שיכנס עם אבות לקבורה. ר' מאיר אומר: אינו צריך
והלא כבר נאמר (בראשית נ, ה) "בקברי אשר כריתי לי בארץ כנען שמה תקברני" - אני נקבר שם, אין אחר נקבר שם
הא מה תלמוד לומר "ואל עמו תביאנו"? - שיכנס עמהם לארץ! ר' יהודה אומר: אינו צריך
והלא כבר נאמר (שמות יג, יט) "כי השבע השביע את בני ישראל לאמר"
והלא כל שבט ושבט העלה עצמות שבטו עמו! הא מה תלמוד לומר "ואל עמו תביאנו"? - שיכנס עם אבות לקבורה!
"ידיו רב לו" - בהריגתו את עשו, שנאמר: (בראשית מט, ח) "ידך בערף איביך"
"ועזר מצריו תהיה" - בעמידתו לפני יוסף!
דבר אחר: "וזאת ליהודה", מלמד שנתפלל על שבט שמעון "שמע ה' קול יהודה"
ואין 'שמע' אלא שמעון, שנאמר (בראשית כט, לג) "כי שמע כי שנואה אנכי"
בשעה ששבט שמעון נכנס בצרה - יהא שבט יהודה מתפלל לפניך ותהא מעלה אותו מתוכה!
"ואל עמו תביאנו" - שקירבו עמו בנחלה, שנאמר (שופטים א, ג) "ויאמר יהודה לשמעון אחיו עלה אתי בגורלי"
"ידיו רב לו" – בשכם, שנאמר (בראשית לד, כה) "ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי"
"ועזר מצריו תהיה" כמו שנאמר (בראשית לה, ה) "ויסעו ויהי חתת אלהים"
דבר אחר "וזאת ליהודה", מלמד שנתפלל משה על מלכי בית דוד!
"שמע ה' קול יהודה", בשעה שמלכי בית דוד נכנסים בצרה יהו מתפללין לפניך ותהא מעלה אותן מתוכה!
"ואל עמו תביאנו" - זה יאשיהו שנאמר (מלכים ב כב, כ) "ונאספת אל קברת אבותיך בשלום"
"ידיו רב לו" זה מנשה "וגם דם נקי שפך מנשה" (מלכים ב כא, טז)
"ועזר מצריו תהיה" זה יהושפט, שנאמר (דברי הימים ב יח, לא) "ויזעק יהושפט וה' עזרו"
דבר אחר "וזאת ליהודה" מלמד שנתפלל משה על ידי דוד מלך ישראל
"שמע ה' קול יהודה", בשעה שדוד מלך ישראל נכנס לצרה יהא מתפלל לפניך ותהא מעלה אותו מתוכה!
"ואל עמו תביאנו" - שיחזור אצל אחיו בשלום
"ידיו רב לו" שלא ירד אחר עמו למלחמה בשעה שהרג את גלית
"ועזר מצריו תהיה" - כמו שנאמר (תהלים קכא, ב) "עזרי מעם ה'"
פסוק ח עריכה
"וללוי אמר" ר' שמעון בן אלעזר אומר: בכל מקום הוא מזכיר שמעון ולוי כאחת, ששניהן שתו בכוס אחד, שנאמר (בראשית מט, ז) "ארור אפם כי עז"
מושלו משל: למה הדבר דומה? לשנים שלוו מן המלך: אחד לווה מן המלך - ופרע למלך וחזר והלוה את המלך
ואחד לוה מן המלך, לא דיו שלא פרע אלא חזר ולוה!
כך שמעון ולוי, שניהם לוו מן המקום. איכן לוה לוי מן המקום? בשכם. "ויקחו שני בני יעקב" (בראשית לד, כה)
ופרע למלך - איכן פרע לוי למקום? במדבר, שנאמר (שמות לב, כו) "ויעמד משה בשער המחנה"
איכן הלוה לוי את המקום? בשטים, שנאמר (במדבר כה, ז) "וירא פינחס בן אלעזר"
איכן לוה שמעון מן המקום? בשכם, שנאמר "ויקחו שני בני יעקב" (בראשית לד, כה)
ולא דיו שלא פרע אלא חזר ולוה! איכן לוה שמעון מן המקום? בשטים, שנאמר (במדבר כה, יד) "ושם איש ישראל המכה"
"תמיך ואוריך" למה? שראוי ללבוש אורים ותומים
"לאיש חסידך" למי שנעשו לו חסדים על ידי בניך
"אשר נסיתו במסה" - בכל שנסיתו עמד בנסיונו
"תריבהו על מי מריבה" סיקה פנטיון נעשה לאחיו: אם משה אמר "שמעו נא המורים" (במדבר כ, י), אהרן ומרים מה עשו?
פסוק ט עריכה
"האמר לאביו ולאמו לא ראיתיו" וכי עלת על דעתך ששבט לוי עובד עבודה זרה היה?
ומה תלמוד לומר "האמר לאביו ולאמו"? זה אבי אמו מישראל!
"ואת אחיו לא הכיר" - זה אחי אמו מישראל! "ואת בניו לא ידע" - זה בן בתו מישראל!
בספרי שם דורשים "שמרו אימרתך" – במצרים "ובריתך ינצורו" – במדבר או במרגלים (שהרי לא היה נציג לשבט לוי בין המרגלים). הדרשה כאן קוראת "אמרתך" כרמז למילה (גזירת השוליים). בעניין הים ראו מכילתא ויסע א, שחטאו בים סוף בע"ז! |
"כי שמרו אמרתך" – במצרים; "ובריתך ינצורו" על הים!
דבר אחר "כי שמרו אמרתך" – במילה; "ובריתך ינצורו" במרגלים!
אף על פי כן "נוצר תאנה יאכל פריה" (משלי כז, יח); על ידי שמיחו ביד ישראל במצרים על עבודה זרה!
ומנין' שעבדו ישראל עבדה זרה במצרים? שנאמר (יחזקאל כ, ז) "ואמר להם איש שקוצי עיניו השליכו"
ומנין ששבטו שללוי מיחה בידן? שנאמר (שמות ד, יד) "הלא אהרן אחיך הלוי ידעתי כי דבר ידבר הוא"
ומה תלמוד לומר "דבר ידבר"? דיבר ומיחה בידן במצרים, ועתיד לדבר ולמחות במדבר!
פסוק י עריכה
"יורו משפטיך ליעקב", שיהו כל ההוריות נתונות על פיהם
שנאמר (דברים כא, ה) "ועל פיהם יהיה כל ריב" - אלו ריבי פרה וריבי עגלה ערופה וריבי שוטה
"וכל נגע" - נגעי אדם ונגעי בגדים ונגעי בתים
"ותורתך לישראל" זו שאל אגריפס ההגמון את רבן יוחנן בן זכאי, אמר לו: כמה תורות ניתן לכם מן השמים?
אמר לו: שתים; אחת בפה ואחת בכתב. אמר לו: וכי נאמר 'ותורתיך לישראל'? אמר לו: אף על פי כן שתים, שנאמר "ותורתך לישראל"
"ישימו קטורה באפך" - זו קטרת שלפני לפנים! "וכליל על מזבחך" - זו מנחת כהן, שהיא כליל לאשים!
רבי אומר: "ישימו קטורה באפך" - זו קטרת שלפני לפנים! "וכליל על מזבחך" - אלו איברי עולה!
פסוק יא עריכה
"ברך ה' חילו" – בנכסים. הא למדנו שרוב הכהנים עשירים.
אבא הדרוס אומר "נער הייתי גם זקנתי..." (תהלים לז, כה) - זה זרעו שלאהרן!
"ופעל ידיו תרצה" - מלמד שהן מקריבין קרבנות ומרצין את המקום על ישראל!
דבר אחר "ברך ה' חילו ופעל ידיו תרצה" - אפילו חולין שבו תרצה
מיכן אמרו כהן שעבד ונמצא חלל - עבודתו כשרה לשעבר, ואינו עובד להבא; ואם עבד - לא חילל עבודה!
"מחץ מתנים קמיו" - כל שיבוא ויעורר כנגדו על הכהונה יהא נופל לפניו
ר' אומר: מחץ מתנים קמיו - זה קרח; ומשנאיו מן יקומון" - זה עזיהו!
פסוק יב עריכה
"לבנימין אמר ידיד ה'" אשריך בנימין, שנקראת ידיד למקום! הרבה אוהבים למלך; האהוב שבכולם - מי שהמלך אוהבו!
ששה נקראו ידידים: הקדוש ברוך הוא נקרא ידיד, שנאמר (ישעיה ה, א) "אשירה נא לידידי"
אברהם נקרא ידיד, שנאמר (ירמיה יא, טו) "מה לידידי בביתי"
ישראל נקראו ידידים, שנאמר (ירמיה יב, ז) "נתתי את ידידות נפשי
בית המקדש נקרא ידיד, שנאמר (תהלים פד, ב) "מה ידידות משכנותיך"
שלמה נקרא ידיד, שנאמר (שמואל ב יב, כה) "ויקרא שמו ידידיה"
בנימין נקרא ידיד, שנאמר "לבנימין אמר ידיד ה'! יבוא ידיד בן ידיד, ויבנה בית ידיד לידיד, בתוך חלקו של ידיד!
יבואו ישראל שנקראו ידידים, ויבנו בית המקדש שנקרא ידיד, להקדוש ברוך הוא שנקרא ידיד
בזכות אברהם שנקרא ידיד, על ידי שלמה שנקרא ידיד, בתוך חלקו שלבנימין שנקרא ידיד!
"ישכן לבטח" ואין בטח אלא רחצן, שנאמר (ויקרא כו, ה) וישבתם לבטח בארצכם
ואומר (יחזקאל לד, כה) "וישבו במדבר לבטח וישנו ביערים"
"חפף עליו" - בעולם הזה; "כל היום" - לימות המשיח; "ובין כתפיו שכן" - לעולם הבא!
דבר אחר "חפף עליו" - זה בנין ראשון; "כל היום" - זה בנין אחרון; "ובין כתפיו שכן" - בנוי ומשוכלל לעתיד לבוא!
את מוצא באבינו אברהם, שראה אתו בנוי וראה אתו חרב וחזר וראה אותו בנוי
שנאמר (בראשית כב, יד) "ויקרא אברהם את שם המקום ההוא ה' יראה" - הרי בנוי
"אשר יאמר היום בהר" - הרי חרב; "ה' יראה" - בנוי ומשוכלל לעתיד לבוא
וכן את מוצא באבינו יצחק, שראה אותו בנוי, וראה אתו חרב, וחזר וראה אותו בנוי
שנאמר (בראשית כז, כז) "ראה ריח בני" - הרי בנוי; "כריח שדה" - הרי חרב; "אשר בירכו ה'" - הרי בנוי ומשוכלל לעתיד לבוא
והרי הוא אומר (תהלים קלג, ג) "כי שם צוה ה' את הברכה"!
וכן את מוצא באבינו יעקב, שראה אתו בנוי, וראה אתו חרב, וחזר וראה אותו בנוי
שנאמר (בראשית כח, יז) "ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה" הרי בנוי; "אין זה" - הרי חרב
"כי אם בית אלהים" - הרי בנוי ומשוכלל לעתיד לבוא!
בספרי שם מופיעים רק שלושת האבות, וכאן נוספו משה, דוד ושלמה. |
וכן את מוצא במשה, שראה אתו בנוי, וראה אתו חרב וחזר וראה אתו בנוי
שנאמר (במדבר כח, ב) "את קרבני לחמי" - הרי בנוי; "לאשי" - הרי חרב; "תשמרו להקריב לי במועדו" - בנוי ומשוכלל לעתיד לבוא!
וכן את מוצא בדוד שראה אותו בנוי, וראה אתו חרב וחזר וראה אותו בנוי
שנאמר (תהלים סח, יז) "למה תרצדון הרים" - הרי בנוי; "גבנונים" - הרי חרב; דורש גבנת, שפסול לקרבן "ההר חמד אלהים לשבתו" - בנוי ומושכלל לעתיד לבוא!
וכן את מוצא בשלמה בנו, שראה אותו בנוי, וראה אתו חרב וחזר וראה אתו בנוי
שנאמר (מלכים א ח, יג) "בנה בניתי" - הרי בנוי; "בית זבול" - הרי חרב; אל תהי קורא 'בית זבול' אלא 'בית זבל'!
"מכון לשבתך עולמים" - בנוי ומשוכלל לעתיד לבוא!
"ובין כתפיו שכן" - בין חרב ובין שאינו חרב; והרי הוא אומר (דברי הימים ב לו, כג) "כה אמר כרש מלך פרס
מי בכם מכל עמו ה' אלהיו עמו ויעל"- בין חרב בין שאינו חרב!
דבר אחר "ובין כתפיו שכן" - אין לך באדם הזה גבוה מבין כתפיו, כך היה בית המקדש גבוה מכל העולם כולו
שנאמר (דברים יז, ח) "וקמת ועלית"; "קומו ונעלה ציון" (ירמיה לא, ה); "והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה" (ישעיה ב, ג)
ר' שמעון אומר: בית המקדש שבשילו - בתוך חלקו של יוסף היה
שנאמר (תהלים ע"ח, ס'-ס"ט) "ויטש משכן שילו וימאס באהל יוסף... ויבחר את שבט יהודה...
ויבן כמו רמים מקדשו"
דבר אחר "ובין כתפיו שכן" או אינו אלא גד במזרח ודן במערב כתפיו נדרש כשבטים עמיתים? ר' אומר בכל התחום הוא אומר "וירד הגבול" "ותאר הגבול"
ובסוף התחום הוא אומר (יהושע טו, ח) "ועלה הגבול גי בן הנם אל כתף היבוסי מנגב"
מלמד שבית הבחירה היה בנוי בתוך חלקו של בנימין!
ר' יהודה אומר: בית המקדש בתוך חלקו של יהודה היה
וכראש תור נכנס מחלקו של יהודה לתוך חלקו שלבנימין, לכך אמר "ובין כתפיו שכן"
והרי הוא אומר (תהלים קלב, ו) "הנה שמענוה באפרתה"!
ר' יהודה אומר: בית המקדש בתוך חלקו שליהודה היה, שנאמר (רות א, ב) "אפרתים מבית לחם יהודה"!
ר' שמעון אומר: בתוך חלקו שלבנה שלמי שמתה באפרתה! ומי מתה באפרתה? רחל, שנאמר (בראשית מח, ז) "ואני בבאי מפדן מתה עלי"
יכול שתהא כל העיר בתוך שלו? תלמוד לומר "ובין כתפיו שכן"; בית המקדש בתוך שלו ושאר כל העיר בתוך חלקו של יהודה
ומה אני מקיים (בראשית מט, י) "לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו"?
יורש חקים, זו היתה לשכת הגזית שהיתה בתוך חלקו של יהודה
וכן את מוצא בשעה שחילק יהושע את הארץ נטל חמש מאות אמה על חמש מאות אמה מדשנה שליריחו
ואמר יהיה זה למי שיבנה בית המקדש בתחומו!
ר' שמעון אומר: דשנה שליריחו ניתן לבני קני חתן משה, שנאמר (שופטים א, טז) "ובני קני חתן משה עלו מעיר התמרים"
אמרו: משתחלק ארץ ישראל, איזה שבט שיקבל עליו שיתן לי בית תומן עפר בתוך שלו?
אלא הריני הולך לתוך ארצי, ואוכל פירות מתוך שדיי, ושותה יין מתוך כרמיי
וכן את מוצא, שהניחו פירות ארץ ישראל פירות מאכל ומשקה והלכו להם לערד מדבר, להיות חמורים ליעבץ, ואיזה הוא יעבץ? זה עתניאל בן קנז
מפני מה לא שרתה השכינה אלא בתוך חלקו שלבנימין? שכל השבטים נולדו בחוצה לארץ ובנימין נולד בארץ ישראל
וכל השבטים נשתתפו במכירתו שליוסף ובנימין לא נשתתף במכירתו של יוסף
לפי כך זכה שתשרה שכינה בחלקו, שנאמר "לבנימין אמר ידיד ה'"
מה ראה בית המקדש להיות בתוך חלקו שלבנימין? אלא אמר הקדוש ברוך הוא
איני בונה בית המקדש אלא שיתפללו בני לפני בתוכו - ואני מתמלא עליהם רחמים
היאך אני שורה בתוך חלקן שלאלו, והן לא נתמלאו רחמים על אחיהם?
דבר אחר מה ראה בית המקדש להיות בתוך חלקו שלבנימין?
מושלו משל: למה הדבר דומה? למלך שבא אצל בניו לפרקים; אמר להן: עשו לי סעודה!
זה אומר אצלי וזה אומר אצלי! אמר הקטן שבהם: אפשר שאבא מניח את אחי הגדולים ושורה אצלי?
מה עשה? עמד לו מן הצד, פניו קפושות ונפשו עגומה עליו
אמר להן אביהן: בני, אין אתם רואין את אחיכם הקטן שעמד לו מן הצד פניו קפושות ונפשו עגומה עליו?
אלא הואיל וכך, תהא סעודה משלכם - ולינה בתוך שלו!
כך אמר הקדוש ברוך הוא לשבטים: יהו קרבנות משלכם - ובית המקדש בתוך חלקו שלבנימין!
דבר אחר מה ראה בית המקדש להיות בתוך חלקו שלבנימין?
מושלו משל: למה הדבר דומה? למלך שהיו לו בנים הרבה; משהגדילו הלך כל אחד ואחד תפס את מקומו
והיה הקטן שבהם אוכל ושותה עמו, ומסתמך עליו ויוצא - ומסתמך עליו ונכנס
כך היה אבינו יעקב מסתמך על בנימין; אמר המקום במקום שסמך צדיק זה את ידיו - שם אני שורה! לכך נאמר "ובין כתפיו שכן"!
פסוק יג עריכה
"וליוסף אמר מבורכת" - אין לך בכל הארצות מבורכת כארצו שליוסף!
"ממגד שמים מטל" - מגיד שהטל מצוי בה בכל שעה!
"ומתהום רבצת תחת" - מלמד שהיא מרבצת מעינות!
פסוק יד עריכה
"וממגד תבואות שמש" מגיד שארצו של יוסף פתוחה לחמה
שאין לך פירות יפים וטעומים מפירות שהן פתוחין לחמה; כשם שהן פתוחין לחמה כך הן פתוחין ללבנה שנאמר "וממגד גרש ירחים"!
פסוק טו עריכה
"ומראש הררי קדם" הררי בית המקדש קודמים להרי יוסף, והררי יוסף קודמין להררי ארץ ישראל
"וממגד גב' עולם" - אלו האבות והאמהות, שנמשלו בהרים ובגבעות
שנאמר (שיר השירים ד, ו) "אלך לי אל הר המור ואל גבעת הלבונה"!
פסוק טז עריכה
"וממגד ארץ ומלואה" מה אוצר הזה, מלא ואינו חסר כלום - כך ארצו שליוסף, אינה חסירה כלום!
ר' שמעון בן אלעזר אומר: אדם מעמיד ספינתו בתוך ארצו של יוסף - ואינה חסירה חוצה לה כלום:
"ורצון שכני סנה" שעשה רצון מי שנגלה על משה בסנה
"תבואתה לראש יוסף" - הבא בראש עכשו בא בראש לעתיד לבוא
"ולקדקד נזיר אחיו" - למי שריחקו אתו אחיו ועשו אותו נזיר
פסוק יז עריכה
"בכור שורו הדר לו" ניתן הוד למשה והדר ליהושע; שאלו ניתן הוד ליהושע לא היה העולם יכול לעמוד בו!
"וקרני ראם קרניו" הרימן הזה נאה בקרניו - אבל אין בו כוח; השור כחו יפה - אבל אינו נאה בקרניו
ניתן ליהושע כחו של שור וזיויו של רימן!
"בהם עמים ינגח" וכי כל העמים כיבש יהושע? והלא לא כיבש אלא שלשים ואחד מלכים!
אלא שכיבש מלכים שולטים מסוף העולם ועד סופו!
"יחדו אפסי ארץ" וכי כל הארצות כיבש יהושע? והלא לא כיבש אלא פרטוס זה קטן! אלא שכיבש מלכים שולטים בכל הארצות!
"והם רבבות אפרים" אף על פי שלא פירש לנו יהושע עשרן שלכנענים, מנין אנו למידים אותם? מאדני בזק
שנאמר (שופטים א, ז) "ויאמר אדני בזק: שבעים מלכים..."
והרי הדברים קל וחומר: מה אם מי שאין דרכו להמנות עם המלכים, היו שבעים מלכים מלקטים תחת שלחנו - הא למוד וראה מה היה עשרן שלמלכי כנען!
"והם אלפי מנשה", אף על פי שלא פירש לנו יהושע מה שהיכה בכנענים, מנין אנו למידים אותה? מזבח וצלמונע!
שנאמר (שופטים ח, י) "וזבח וצלמונע בקרקור" וגו' - הרי מאה ושלשים וחמשה אלף
לקיים מה שנאמר "והם רבבות אפרים והם אלפי מנשה".
פסוק יח עריכה
"ולזבולון אמר שמח זבולון בצאתך", לפי שהוא אומר (בראשית מז, ב) "ומקצה אחיו לקח חמישה אנשים", ולא נתפרשו בשמתם - זה אחד מהם!
"שמח זבולון בצאתך" פרש איפודין מזונות הדרך שלך, לפי שהיה זבולון סרסור בין אחיו לאחרים: לוקח מאחיו ומוכר לאחרים, ולוקח מאחרים ומוכר לאחיו!
דבר אחר "שמח זבולון בצאתך" בשעה שהוא יוצא למלחמה; מלמד ששבט זבולון לעולם נוצח וחוזר מן המלחמה בשמחה!
"ויששכר באהלך" אלו בתי מדרשות שלך, שהן מפלפלין דברי תורה!
מנין אתה אומר ששבטו שליששכר משובח בתורה בכל מקום? שנאמר (במדבר ז', י"ח-י"ט) "ביום השני הקריב נתנאל הקריב את קרבנו"
מה תלמוד לומר הקריב הקריב שני פעמים? אלא מלמד שנתן את העצה, שסדר ההקרבה יהיה לפי סדר המסעות. והרי הוא אומר (דברי הימים א יב, לג) "ומבני יששכר יודעי בינה לעתים"
מגיד שמאתים ראשי סנהדריות בתוך שבטו שליששכר (שם) "ראשיהם מאתים" מגיד שסנהדרין גדולה עתידה להיות בתוך שבטו שליששכר
והרי הוא אומר (שופטים ה, טו) "ושרי ביששכר עם דבורה" מלמד שבית המדרש הגדול לומד מההסמכה של יששכר לדבורה השופטת עתיד להיות בתוך שבטו שליששכר
וכן אביו מברכו ואומר לו (בראשית מט, טו) "וירא מנוחה כי טוב" מלמד שבית המדרש עתיד להיות בתוך שבטו שליששכר!
פסוק יט עריכה
"עמים הר יקראו" לפי שאומות העולם מניחים מדינותיהם, ובאין לפרגמטיא שלארץ ישראל ומוצאים את כל ישראל בירושלם
והיו אומרים הואיל והטרחנו כל הדרך הזו בואו ונעלה לירושלם, ונדר פרגמטיא שליהודים מהיא
והיו עולין לירושלים ומוצאים את כל ישראל בירושלם, כולהם אוכלין מאכל אחד וכולהם שותין משקה אחד וכולהם מתפללין לאל אחד
אבל אומות העולם אינן כן, אלא שלא כמאכלו שלזה מאכלו שלזה, ולא כמשקיו שלזה משקיו שלזה, ושלא כאלוהו שלזה אלוהו שלזה
והיו אומרים אין כאלהי ישראל! אין יפה להידבק אלא באומה הזאת! ולא היו זזין משם עד שהן מתגיירין, ומקרבין זבחים למקום
שנאמר "שם יזבחו זבחי צדק"!
"כי שפע ימים יינקו" שנים נותנין בשפע ונוטלין בשפע, ואלו הן: הים והמלכות. הים נותן בשפע ונוטל בשפע, והמלכות נותנת בשפע ונוטלת בשפע!
דבר אחר "כי שפע ימים יינקו" זה ים שלחיפה, שאין לך צרור שלכסף וזהב וספינה אבידה בים עד שהוא מקיאו ומשליכו לים של חיפה!
שהוא משמרתו שלים הגדול, והוא מתוקן לצדיקים לעתיד לבוא!
דבר אחר "כי שפע ימים יינקו" - זה חלזון
אמר ר' יוסי פעם אחת הייתי עולה מעכו ליפו ופגע בי זקן אחד ושאל בשלומי והייתי מכיר אותו אמרתי לו בני הפרנסה מנין?
אמר לי מחלזון הזה! אמרתי לו בני, מצוי הוא? אמר לי רבי, השמים שהרבה מקומות בים שהוא מושלך בהן בהרים
וסממיות מקיפות אותו; וכל מי שהוא בא ונוטל ממנו - הן נושכות אותו, ומת ונימוק במקומו
אמרתי לו בני, ניכר הוא זה שהוא מתוקן לצדיקים לעתיד לבוא
"וספני טמוני חול" ספוני זו טרית, טמוני זה חלזון, חול זה זכוכית!
לפי שהיה זבולון מתרעם על הקדוש ברוך הוא, ואומר: רבון העולמים לאחי נתת ארץ יפה ולי נתת את הים הזה!
לאחי נתת שדות וכרמים ולי נתת את החול הזה! אמר לו חייך שאני מצריכם לך, בחול לזכוכית
אמר לו וכי מי מודיעני? אמר לו: כל מי שהוא גונבך אל יהא מוצא בפרגמטיא שלו כלום!
פסוק כ עריכה
"ולגד אמר", לפי שהוא אומר (בראשית מז, ב) "ומקצה אחיו לקח חמשה אנשים" ולא נתפרשו בשמותן - זה אחד מהם!
"ברוך מרחיב גד", מגיד שתחומו שלגד מרחיב והולך עד כלפי המזרח!
"כלביא שכן" מלמד שהוא שרוי על ספר; שכל מי שהוא שרוי על ספר משול באריות!
"וטרף זרוע אף קדקוד" – "טרף זרוע" – לשעבר, "אף קדקד" - לעתיד לבא!
פסוק כא עריכה
"וירא ראשית לו" הבא בראש עכשיו בא בראש לעתיד!
"כי שם חלקת מחקק ספון" זה קבורתו של משה, שנתונה בחלקו שלגד. והלא לא מת אלא בחלקו שלראובן!
שנאמר (דברים לב, מט) "עלה אל הר העברים הזה הר נבו" ואין נבו אלא חלקו שלראובן
שנאמר (במדבר לב, לז) "ובני ראובן בנו..."; ומה תלמוד לומר כי שם חלקת מחוקק ספון"?
מלמד שהיה משה מוטל בכנפי השכינה מחלקו שלראובן לחלקו שלגד,
ומלאכי שרת מספידין עליו ואומרים "יבוא שלום" (ישעיה נז, ב)
וזה אחד מעשרה דברים שנבראו בערב שבת בין השמשות, ואלו הן: הקשת והמן והמטה והשמיר והכתב והמכתב והלוחות
ופתיחת פי הארץ, שבלעה את הרשעים, ופתיחת פי האתון שקיללה את הרשע, ומערה שעמד בה משה ואליהו, וקבורתו שלמשה
שהיא אחד מעשרה דברים שנבראו בערב שבת בין השמשות!
"ויתא ראשי עם" שעשה את התורה תוים תוים!
דבר אחר "ויתא ראשי עם", מלמד שעתיד משה ליכנס בין חבורה לחבורה, בראש חבורה שלבעלי מקרא
ובראש חבורה שלבעלי משנה, ובראש חבורה שלבעלי תלמוד, ונוטל שכר עם כל אחד ואחד
והרי הוא אומר (ישעיה נג, יב) "לכן אחלק לו ברבים"
"צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל", וכי מה עשה משה צדקה עם ישראל?
והלא כל אותן ארבעים שנה שעשו ישראל במדבר היה המן יורד להם, והבאר עולה להם, והשליו מצוי להם, וענני כבוד מקיפין אותן
וכי מה עשה משה עם ישראל? אלא שהכתיב להם בתורה (דברים טו, ז) "לא תאמץ את לבבך" ועושה צדקה בליבב שלום על אחת כמה וכמה!
"צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל" מלמד שצדקה תלויה בדין תחת כסא הכבוד, שנאמר (ישעיה נו, א) "כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה"!
פסוק כב עריכה
"ולדן אמר" לפי שהוא אומר (בראשית מז, ב) "ומקצה אחיו לקח חמשה אנשים" ולא נתפרשו בשמותן - וזה אחד מהם!
"דן גור אריה" מלמד שהוא שרוי על ספר, שכל מי שהוא שרוי על ספר משול באריות!
"יזנק מן הבשן", מה הזינוק הזה יוצא ממקום אחד ונחלק לשנים - כך נטלו בני דן חלקם בשני מקומות
שנאמר (יהושע יט, מז) "ויעלו בני דן וילחמו עם לשם וילכדו אותה" (שופטים יח, כט) "ואולם ליש שם העיר לראשונה"
פסוק כג עריכה
"ולנפתלי אמר", לפי שהוא אומר (בראשית מז, ב) "ומקצה אחיו לקח חמשה אנשים" ולא נתפרשו בשמותן - זה אחד מהם!
"נפתלי שבע רצון", בימים בדגים ובספינות!
"ומלא ברכת ה'" - זו בקעת גינסר, שהיא בתוך חלקו שלנפתלי!
דבר אחר "ומלא ברכת ה'" - זה בית המדרש הגדול של טבריה, שהוא מלא ברכה, שהוא בתוך חלקו שלנפתלי!
"ים ודרום ירשה" ים - זה ימה שלסיגפו, ודרום - זה שלטבריה! 'ירשה' - מלמד שהוא מושך מלוא חבל חלקו בדרום
ר' מאיר אומר: "ים ודרום" - זה ים שלטבריה, ולא עוד אלא שהוא מושך מלוא חבל חרם לדרום שנאמר "ים ודרום ירשה"
פסוק כד עריכה
"ולאשר אמר", לפי שהוא אומר (בראשית מז, ב) "ומקצה אחיו לקח חמשה אנשים" ולא נתפרשו בשמותן - זה אחד מהם!
" ברוך מבנים אשר" אין לך מבורך בבנים כאשר!
"יהי רצוי אחיו" - מלמד שהוא מרצה את אחיו בשמן אמפקנין ובקבליות, והן מרצין אותו בתבואה!
בארצו של אשר היו בעיקר מטעי זיתים, ולכן בשנת השמיטה כמעט ולא נפגע היבול, ואכלו ממנו. |
דבר אחר "יהיה רצוי אחיו" - מלמד שהוא מרצה אחיו לאביהם שבשמים בשמטים,
שאין לך בכל הארצות משמטת כארצו שלאשר!
ראו ספרי שם. |
דבר אחר "יהיה רצוי אחיו" לפי שעשה ראובן מה שעשה, והלך אשר והגיד לאחיו; דבבו אותו אחיו ולא בקשו להתרצות לו
אלא אמרו לו 'כך היית צריך לדבר על אחינו הגדול?' כיון שעמד ראובן והודה - חזרו להתרצות לו וריצה את אחיו!
לכך נאמר "יהיה רצוי אחיו"!
דבר אחר "יהיה רצוי אחיו", לפי שהיו השבטים מתיחסים: זה אומר 'שלי היא הכהונה' וזה אומר 'שלי היא הכהונה'
אמר להם אשר: אם לראובן המקום מונה - שלי היא הכהונה, ואם לבנימין המקום מונה - שללוי היא הכהונה!
וריצה את אחיו, לכך נאמר "יהיא רצוי אחיו"
"וטבל בשמן רגלו", מגיד שארצו שלאשר מושכת שמן כנהר!
מעשה שנצטקצקו אנשי לדקיה לשמן, ומינו להן בימוטוס אחד. אמרו לו 'שמן במאה רבוא הבא לנו'!
בא לתחום צר, אמר להן: שמן במאה רבוא אני מבקש! אמרו לו עלה לגוש חלב ואת מוצא!
עמד ועלה לגוש חלב, אמר להן: שמן במאה רבוא אני מבקש! אמרו לו לך אצל פלוני ואת מוצא!
הלך לבקשו בביתו - ולא מצאו; אמרה לו אשתו: הרי הוא בשדה! הלך אחריו לשדה, ומצאו:
אדם זקן, מתניו חגורים, יושב ועוסק תחת הזית! אמר לו: שמן במאה רבוא אני מבקש!
אמר לו: המתן עד שאני גומר את הזית, ואני בא ונותן לך
כיון שגמר מלאכתו - לבש את כליו והתחיל ממשמש לפניו והולך.
אמר אותו בימוטוס בלבו: דומה ששיחקו בי היהודים! לזה שמן במאה רבוא, שיתן לי?
כיון שנכנס לביתו - אמר לשפחתו מלאי לנו את הספל שמן ונדיח את רגלינו!
מילת להם את הספל שמן ורחצו רגליהם, לקיים מה שנאמר "וטבל בשמן רגלו".
כיון שאכלו ושתו אמר לו: רצונך ליתן לך שמן במאה רבוא? אמר לו: הן! עמד ומד לו שמן במאה רבוא!
אמר לו: רצונך ליטול עוד? אמר לו: אין בידי! אמר לו: טול לך, ואני בא ונוטל את השאר! עמד ומד לו עוד בשתים עשרה רבוא!
אמר ר' שמעון בן יוחאי: מעיד אני עלי את השמים ואת הארץ, שלא הניח אותו בימוטוס גמל וחמור בארץ ישראל
עד שמשכו עמו ללדקיה טעונים שמן! יצאו אנשי לדקיה מהלך שלשת מילין וקילסו אותו
אמר להן אותו בומיטוס: לא אותי תקלסו, אלא לזקן הזה שאחרי, שהכל משלו, ואני חייב לו עוד שתים עשרה רבוא
וקראו עליו הפסוק הזה (משלי יג, ז) "יש מתעשר ואין כל מתרושש והון רב"!
פסוק כה עריכה
"ברזל ונחשת מנעלך" מלמד שארצו שלאשר היא היתה מנעולה שלארץ ישראל!
"וכימיך דבאך" שיהו כל הארצות דובאות כסף ומביאות לארץ ישראל,
כענין שנאמר (בראשית מז, יד) "וילקט יוסף את כל הכסף"
והרי הוא אומר "וכימיך דבאך", שיהו כל הארצות דובאות כסף ומביאות לארץ ישראל!
פסוק כו עריכה
"אין כאל ישורון", ישראל אומרים "אין כאל" והמקום אומר להן "אלא ישורון"!
ישראל אומרים "מי כמכה באלים ה'" (שמות טו, יא) ורוח הקדש משיבה אותם "אשריך ישראל מי כמכה" (דברים לג, כט)
ישראל אומרים שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד (דברים ו, ד) ורוח הקדש משיבה אותם ואומרת "ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ" (דברי הימים א יז, כא)
ישראל אומרים "דודי צח ואדום דגול מרבבה" (שיר השירים ה, י) ורוח הקדש משיבה אותם ואומרת "מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב" (שיר השירים ז, ב)
ישראל אומרין "כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים" (שיר השירים ב, ג) ורוח הקדש משיבה אותן ואומרת "כשושנה בין החוחים כן רעיתי בין הבנות" (שיר השירים ב, ב)
ישראל אומרים "מי כה' אלהינו בכל קראנו אליו" (דברים ד, ז) ורוח הקדש משיבה אותן ואומרת "כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו (שם)
ישראל אומר "זה אלי ואנוהו" (שמות טו, ב) ורוח הקדש משיבה אותן ואומרת "עם זו יצרתי לי" (ישעיה מג, כא)
ישראל אומרים "כי תפארת עזמו אתה" (תהלים פט, יח) ורוח הקדש משיבה אותן ואומרת "ישראל אשר בך אתפאר" (ישעיה מט, ג)
בספרי שם חסרות שתי הדרשות הראשונות על "רוכב שמים". הראשונה מזהה את רוכב השמים עם יוצרם ועם בורא העולם; השניה תולה את גאוותו וגדולתו של הקב"ה בעזרתו לישראל. הדרשה השלישית, המופיעה בספרי, תולה את עזרת הקב"ה לישראל במעשיהם. |
"רכב שמים" אין רוכב אלא שליט, ואין שמים אלא ערבות, והרי הוא אומר (תהלים סח, ה) "סלו לרכב בערבות ביה שמו"
ומהוא "ובגאותו שחקים"? - שבגאות מסבב שאר השחקים, לפי שהוא למעלה מהן!
דבר אחר "רכב שמים בעזרך" - בשעה שהוא עוזר את ישראל שמו מתגדל בעולם!
"רכב שמים בעזרך" - כשישראל עושין רצונו שלהקדוש ברוך הוא "רכב שמים בעזרך"
וכשאין עושין רצונו שלהקדוש ברוך הוא – "ובגאותו שחקים"!
"ובגאותו שחקים", נתקבצו כל ישראל אצל משה רבינו, אמרו לו משה רבינו, אמור לנו מהיא מדת כבוד שלמעלה?
אמר להם "אין כאל ישורון", מה אם שמים התחתונים אין אדם יכול להסתכל בהן - כל שכן במדת כבודו!
אין אתם צריכין לשאול כוח גדול שלמעלן! מושלו משל: למה הדבר דומה?
לאחד שהיה מבקש לראות פניו שלמלך; אמרו לו השומעים: לך למדינתו ואתה רואהו!
כיון שהגיע לפתח המדינה ראה וילון אחד פרוס על פתח המדינה, ואבנים טובות ומרגליות קבועות בו
ולא הספיק לזון עיניו ממנו עד שנפל לו על פניו! אמרו לו השומעים: ומה אם בוילון שהוא פרוס על פתח המדינה לא יכולתה לעמוד ולהסתכל
כשתגיע למדינה עצמה - על אחת כמה וכמה! כשתגיע לפתח פלטין - על אחת כמה וכמה! כשתכנס לתוך פלטין - על אחת כמה וכמה!
כך אמר משה לישראל: מה אם שמים התחתונים כך - אין אתם צריכין לשאול כוח גדול שלמעלן!
פסוק כז עריכה
ר' יצחק מציג תפיסה שלפיה הקב"ה אינו בעולם אלא חורג מחוץ לו, ומתנגד לתפיסה הפנתיאיסטית. לסיפור על שלושת הספרים ראו ספרי שנו. |
"מענה אלהי קדם", אמר ר' יצחק: אין אנו יודעין אם הקדוש ברוך הוא מעונו שלעולם, ואם עולמו מעונו?
אלא ממה שכתוב (תהלים צ, א) "ה' מעון אתה" אנו יודעין שהקדוש ברוך הוא מעונו של עולמו ואין עולמו מעונו!
"מענה", שלשה ספרים מצאו בעזרה: ספר מעון וספר זעטוטי וספר היא: באחד מצאו "מעון אלהי קדם" ובשנים מצאו "מענה אלהי קדם". קיימו שנים ובטלו אחד!
באחד מצאו "וישלח את זעטוטי בני ישראל" ובשנים מצאו "וישלח את נערי בני ישראל" (שמות כד, ה) קיימו שנים וביטלו אחד!
באחד מצאו תשע "היא" ובשנים מצאו אחת עשרה "היא". קיימו שנים וביטלו אחד!
"ומתחת זרעת עולם" - אלו ישראל, שהן תקפו שלעולם, שעליהם העולם עומד!
דבר אחר "ומתחת זרעות עולם", מלמד שארץ ישראל היא תקפו שלעולם!
ראו נוסחה שונה בספרי שם. |
"ויגרש מפניך אויב" - אלו שברחו לאסיא! "ויאמר השמד" אלו שנמצאו במחבואות!
דבר אחר "ויגרש מפניך אויב" - אלו שנמצאו בארץ ישראל! "ויאמר השמד" אלו שנמצאו בהרים!
פסוק כח עריכה
ראו ספרי שנו. לעניין "בדד" מעדיפים שם את הביטוי של בלעם במקום זה של משה! |
"וישכן ישראל בטח" - אין בטח אלא רוחצן, שנאמר (ויקרא כו, ה) "וישבתם לבטח בארצכם"
ואומר (יחזקאל לד, כה) "וישבו במדבר לבטח וישנו בערים"
"בדד", לא כבדד שאמר בלעם (במדבר כג, ט) "הן עם לבדד ישכן" ולא כבדד שאמר ירמיה "איכה ישבה בדד" (איכה א, א)
אלא כבדד שאמר משה "ה' בדד ינחנו" (דברים לב, יב)
"עין יעקב" אין עין אלא נבואה, כענין שנאמר (ישעיה כט, י) "כי נסך ה' עליכם רוח תרדמה ויעצם את עיניכם"
דבר אחר "עין יעקב" - כברכה שבירכן יעקב אביהם (בראשית מח, כא) "והיה אלהים עמכם"!
"אל ארץ דגן ותירוש" כענין שנאמר (בראשית כז, כח) "ויתן לך אלהים מטל השמים... ורוב דגן ותירוש"!
"אף שמיו יערפו טל" כמו שנאמר (ישעיה מה, ח) "הרעיפו שמים ממעל"!
פסוק כט עריכה
ראו ספרי שנו. כאן בן המלך נמצא בחופתו, ושם מבשר לו את שכרו הפדגוג שלו. |
"אשריך ישראל מי כמוך" כיון שראה משה מה מתוקן לצדיקים לעתיד לבוא, אמר להם: איני יודע מה לומר לכם, אלא אשריכם מה מתוקן לכם!
מושלו משל: למה הדבר דומה למלך? שהיה משיא את בנו, והיה עומד בחופתו ומראה אותו
אמר לו: בני, כל השדות הללו – שלך; כל הכרמים הללו – שלך; כל הזתים הללו – שלך; כל הפלטיות הללו – שלך!
נתיגע המלך ממראה אתו, אמר לו: בני, איני יודע מה לומר לך, אלא כל מה שאת רואה בעיניך בעולם - הרי הוא שלך!
כך, כיון שראה משה מה מתוקן לצדיקים לעתיד לבא, אמר איני יודע מה לומר לכם, אלא אשריכם מה מתוקן לכם!
"עם נושע בה'" - בני אדם שמתגברין בכוח גדול שלמעלן
את מוצא, בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא למשה (שמות כג, כ) "הנה אנכי שלח מלאך לפניך" אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא
רבון העולמים, אומות העולם משתמשין בשר ואנו משתמשין בשר? "אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה ובמה יודע אפוא"? (שמות לג, טו)
וכן אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא: רבון העולמים, כשם שהיית נוהג עם אבותיהם מלפניהם - כך תהא נוהג עם בניהם אחריהם!
כשם שנאמר באברהם (בראשית יב, א) "ויאמר ה' אל אברם לך לך", כשם שנאמר ביצחק (בראשית כו, ג) "גור בארץ הזאת ואהיה עמך"
כשם שנאמר ביעקב (בראשית כ"ח, י"ג-ט"ו) "הארץ אשר אתה שוכב עליה... והנה אנוכי עימך",
הא כשם שהיית נוהג עם אבותיהם מלפניהם - כך תהא נוהג עם בניהם אחריהם!
"מגן עזרך", כמו שנאמר (תהלים כח, ז) "ה' עזי ומגיני בו בטח לבי ונעזרתי"
"ואשר חרב גאותך" מלמד שנתפלל משה שיחזור להן הזיין שניטל מהן בחורב, שנאמר (שמות ל"ג, ה'-ו') "ועתה הורד עדיך מעליך" 'וינצלו בני ישראל את עדים' אין כתיב, אלא "ויתנצלו בני ישראל"!
ומנין שנשבע הקדוש ברוך הוא שהוא עתיד להחזירו להם? שנאמר (ישעיה מט, יח) "חי אני נאם ה' כי כלם כעדי תלבשי"
"ויכחשו אויביך לך", כענין שנאמר (שמואל ב כב, מה) "בני נכר יתכחשו לי"
"ואתה על במותימו תדרוך" כענין שנאמר ביהושע (יהושע י, כד) "ויקרא יהושע אל כל איש ישראל
ויאמר אל קציני אנשי המלחמה ההלכו אתו קרבו שימו את רגליכם על צוארי המלכים האלה ככתוב בתורת משה"
ומה כתוב בתורת משה? "ואתה על במותימו תדרך"!