קטגוריה:בראשית לה כב
ויהי בשכן ישראל בארץ ההוא וילך ראובן וישכב את בלהה פילגש אביו וישמע ישראל ויהיו בני יעקב שנים עשר
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק
* * *
וַיְהִי בִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בָּאָרֶץ הַהִוא וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן וַיִּשְׁכַּב אֶת בִּלְהָה פִּילֶגֶשׁ אָבִיו וַיִּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל וַיִּהְיוּ בְנֵי יַעֲקֹב שְׁנֵים עָשָׂר.
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק
* * *
וַיְהִ֗י בִּשְׁכֹּ֤ן יִשְׂרָאֵל֙ בָּאָ֣רֶץ הַהִ֔וא וַיֵּ֣לֶךְ רְאוּבֵ֗֔ן וַיִּשְׁכַּ֕ב֙ אֶת־בִּלְהָ֖ה֙ פִּילֶ֣גֶשׁ אָבִ֑֔יו וַיִּשְׁמַ֖ע יִשְׂרָאֵ֑͏ֽל
וַיִּֽהְי֥וּ בְנֵֽי־יַעֲקֹ֖ב שְׁנֵ֥ים עָשָֽׂר׃
נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק
עזרה · תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *
וַ/יְהִ֗י בִּ/שְׁכֹּ֤ן יִשְׂרָאֵל֙ בָּ/אָ֣רֶץ הַ/הִ֔וא וַ/יֵּ֣לֶךְ רְאוּבֵ֔ן וַ/יִּשְׁכַּ֕ב֙ אֶת־בִּלְהָ֖ה֙ פִּילֶ֣גֶשׁ אָבִ֑֔י/ו וַ/יִּשְׁמַ֖ע יִשְׂרָאֵֽ֑ל וַ/יִּֽהְי֥וּ בְנֵֽי־יַעֲקֹ֖ב שְׁנֵ֥ים עָשָֽׂר׃
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק
* * *
הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה. לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
ביאורים: המפרשים עונים לשאלות • ביאור קצר על כל הפרק • ביאור מפורט על הפסוק
תרגום
אונקלוס (תאג'): | וַהֲוָה כַּד שְׁרָא יִשְׂרָאֵל בְּאַרְעָא הַהִיא וַאֲזַל רְאוּבֵן וּשְׁכֵיב יָת בִּלְהָה לְחֵינְתָא דַּאֲבוּהִי וּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל וַהֲווֹ בְנֵי יַעֲקֹב תְּרֵי עֲסַר׃ |
ירושלמי (יונתן): | וַהֲוָה כַּד שְׁרָא יִשְרָאֵל בְּאַרְעָא הַהוּא וַאֲזַל רְאוּבֵן וּבִלְבֵּל יַת מַצְעָא דְבִלְהָה פְּלַקְתֵּיהּ דְאָבוֹי דַהֲוָה מְסַדְרָא כָּל קָבֵיל מַצְעָא דְלֵאָה אִמֵי וְאִתְחַשֵׁיב עִילוֹי כְּאִלוּ שִׁימֵשׁ עִמָהּ וּשְׁמַע יִשְרָאֵל וּבְאִישׁ לֵיהּ וְאָמַר וַוי דִלְמָא נָפַק מִינִי פִּיסוּלָא הֵיכְמָא דְנָפַק מִן אַבְרָהָם יִשְׁמָעֵאל וּמִן אַבָּא נְפַק עֵשָו מְתִיבָא רוּחָא דְקוּדְשָׁא וְכֵן אָמַר לֵיהּ לָא תִדְחַל דְכֻלְהוֹן צַדִיקִין וְלֵית בְּהוֹן פִּיסוּלָא דְמִבָּתַר דְאִתְיְלִיד בִּנְיָמִין הֲווֹ בְּנֵי יַעֲקב תְּרֵיסַר: |
רש"י
"בשכן ישראל בארץ ההיא" - עד שלא בא לחברון אצל יצחק ארעוהו כל אלה
"וישכב" - (שבת נה) מתוך שבלבל משכבו מעלה עליו הכתוב כאלו שכבה ולמה בלבל וחלל יצועיו שכשמתה רחל נטל יעקב מטתו שהיתה נתונה תדיר באהל רחל ולא בשאר אהלים ונתנה באהל בלהה בא ראובן ותבע עלבון אמו אמר אם אחות אמי היתה צרה לאמי שפחת אחות אמי תהא צרה לאמי לכן בלבל
"ויהיו בני יעקב שנים עשר" - מתחיל לענין ראשון משנולד בנימין נשלמה המטה ומעתה ראוים להמנות ומנאן ורבותינו דרשו ללמדנו בא שכולן שוין וכולן צדיקים שלא חטא ראובןרש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
וַיִּשְׁכַּב – מִתּוֹךְ שֶׁבִּלְבֵּל מִשְׁכָּבוֹ, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ שְׁכָבָהּ. וְלָמָּה בִּלְבֵּל וְחִלֵּל יְצוּעָיו? שֶׁכְּשֶׁמֵּתָה רָחֵל, נָטַל יַעֲקֹב מִטָּתוֹ, שֶׁהָיְתָה נְתוּנָה תָּדִיר בְּאֹהֶל רָחֵל וְלֹא בִּשְׁאָר אֹהָלִים, וּנְתָנָהּ בְּאֹהֶל בִּלְהָה. בָּא רְאוּבֵן וְתָבַע עֶלְבּוֹן אִמּוֹ; אָמַר: אִם אֲחוֹת אִמִּי הָיְתָה צָרָה לְאִמִּי, שִׁפְחַת אֲחוֹת אִמִּי תְּהֵא צָרָה לְאִמִּי? לְכָךְ בִּלְבֵּל (שבת נ"ה ע"ב).
וַיִּהְיוּ בְנֵי יַעֲקֹב שְנֵים עָשָׂר – מַתְחִיל לָעִנְיָן הָרִאשׁוֹן: מִשֶּׁנּוֹלַד בִּנְיָמִין, נִשְׁלְמָה הַמִּטָּה, וּמֵעַתָּה רְאוּיִים לְהִמָּנוֹת, וּמְנָאָן. וְרַבּוֹתֵינוּ דָּרְשׁוּ, לְלַמְּדֵנוּ בָּא שֶׁכֻּלָּם שָׁוִים וְכֻלָּם צַדִּיקִים, שֶׁלֹּא חָטָא רְאוּבֵן (שם).
אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
רמב"ן
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
וישכב את בלהה. דרשו רז"ל בלבל יצועי אביו, וכן בתוכחת אביו כתוב (בראשית מט) אז חללת יצועי עלה, לא קנטרו אלא על העליה, לומר לך שלא חטא בשכיבה אלא בבלבול. וכן אמרו רז"ל כל האומר ראובן חטא אינו אלא טועה. ומפני שבלבל יצועי אביו ולא מצא יעקב לשכב את בלהה העלה עליו הכתוב כאלו שכבה. וכן אתה מוצא בבני עלי (ש"א ב) אשר ישכבון את הנשים הצובאות פתח אהל מועד, וכתיב (שם) ותהי חטאת הנערים גדולה מאד את פני ה', ואמרו רז"ל מפני שהיו מעלין את קניהן לשילה לטהר, והיו משהין אותן ומלינין אותן חוץ לבתיהן מעלה עליהן הכתוב כאלו שכבון.
ואם תחשוב מן ויסע ישראל עד שנים עשר תמצא בו תיבות כמנין השם המיוחד, ואולי יש בזה רמז שלא חטא ראובן שהרי העיד בו הקב"ה בשמו כמו שהעיד בשמותיהן של שבטים שחתם שמו בהם, הראובני השמעוני וכן כולן.
וכתב החכם רמב"ן כי מ"ש ויהיו בני יעקב שנים עשר להודיע שלא הוליד אחר השנים עשר, כי מה שבלבל יצועי אביו עשה כן מיראתו פן יוליד עוד מבלהה הפלגש, ועל כן הודיע הכתוב כי לא הוליד אחרי כן כלל. ועוד יגיד הכתוב ויהיו בני יעקב י"ב כי כולם שוים במעלה אחת בהויה אחת, וכשם שהם לא חטאו כך ראובן לא חטא.ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
(כא - כג) "ויסע ישראל" וגו' "ויהי בשכן ישראל" וגו' "וילך ראובן וישכב." דעת חז"ל שכל האומר ראובן חטא אינו אלא טועה, רק שבלבל יצועי אביו, וכן נראה ממ"ש "ויהיו בני יעקב שנים עשר", שהוא פסקא באמצע פסוק, שנראה שלא חטא ראובן, כי היו כלם צדיקים ושוים בצדקתם. והמקובלים בארו שמנשה ואפרים היו ראוים לצאת מיעקב בלילה ההוא שבלבל יצועי אביו, וע"י הבלבול הזה לא נולדו, וזה נחשב לראובן כאלו שכב עם בלהה, וכמ"ש האר"י ז"ל ובס' כנפי יונה. ובאור הדברים שממה שהחזיק יעקב את מנשה ואפרים כבניו מבואר שהיו ראוים לצאת ממנו, כי בעת שאמר ה' ליעקב פרה ורבה, כבר היתה רחל מעוברת בבנימין, וה' הבטיח לו שיוליד עוד בנים, וחשב יעקב שרחל תלד עוד שני בנים, וכאשר ראה שמתה רחל, נטה אהלו באהל בלהה שפחת רחל שיחשב הבן על שמה, וראובן שידע מנבואה זאת ורצה שהבנים המובטחים יולדו מלאה אמו בלבל יצועו שהי' באהל בלהה כדי שישימה באהל לאה, וזאת העלה הכתוב כאלו שכב את פילגש אביו, כי זלזל בכבודה ובכבוד אביו, וגרם שלא יולד הזרע שהיה מוכן לצאת ממנה, שאף שעשה זאת לכבוד אמו, העיז פנים נגד אביו ואשתו. וז"ש שאחר שמתה רחל "נסע יעקב משם ויט אהלה מהלאה למגדל עדר". ר"ל ששם נטה אהלו סמוך לאהל בלהה, כדי שיקרא הבן הנולד ע"ש רחל "ויהי בשכון ישראל בארץ ההוא" עת ששכן על אופן זה אהלו סמוך לאוהל בלהה "הלך ראובן" בעת אשר "שכב את בלהה פילגש", ומי שכב, "אביו", דהיינו בעת ששכב אביו את בלהה פילגשו הלך ראובן שם ובלבל יצועו, והיה טענתו שבלהה היא פילגש וראוי יותר שיטה אהלו באהל אמו שהיא אשתו לא פילגשו. ועי"כ לא נולדו השני בנים שהיו ראוים לצאת מיעקב. "וישמע ישראל", יעקב שמע והבין מה שגרם בזה, שעי"כ "ויהיו בני יעקב" רק "שנים עשר". שלולא שבלבל יצועו היו ארבעה עשר כפי הבטחת ה', ובזה נבין למה נטלה הבכורה ממנו ונתנה ליוסף עבור זה כמ"ש בד"ה (ה א) ובחללו יצועי אביו נתנה בכורתו לבני יוסף ולא להתיחס לבכורה, שלא היה זה דרך עונש רק שאחר שגרם שלא יולדו מנשה ואפרים מיעקב היה מוכרח להחזיק מנשה ואפרים כבניו, שבזה נתקיים דבר ה' שא"ל פרה ורבה, היינו ששני שבטים הנולדים מיוסף יהיו כבניו, ובהכרח לתת להם פי שנים, ולקח פי שנים של ראובן שגרם זאת ונתנה לבני יוסף שלא יפסידו יתר שבטים שלא חטאו. ובזה יובן מ"ש יעקב ליוסף אל שדי נראה אלי בלוז בארץ כנען ויברך אותי ויאמר אלי הנני מפרך והרביתיך, ועתה שני בניך הנולדים לך בארץ מצרים לי הם, ר"ל שבהכרח כוון על מנשה ואפרים, כי ואני בבואי מפדן מתה עלי רחל, ולא הולדתי עוד ממנה. וזה שכוונו במד' הילד איננו ואני אנה אני בא ממעשה בלהה, שמזליה חזי שע"י יוסף שיוליד שני הבנים האלה יתוקן חטא מעשה בלהה:
ילקוט שמעוני
• לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק •
ויהי בשכן ישראל בארץ ההיא. אמר ר' סימון: קשה הוא לפני הקב"ה לעקור שלשלת יוחסין ממקומה; הדא הוא דכתיב: "ובני ראובן בכור ישראל כי הוא הבכור ובחללו יצועי אביו נתנה בכורתו [לבני יוסף] וגו' ולא להתיחש לבכורה". אמור מעתה: בכורת ממון נטלה ממנו ולא בכורת יוחסין. ר' לוי ור' סימון, חד אמר: לא לראובן להתיחס; וחד אמר: אין מייחסין ליוסף אלא לראובן, ואפילו בשעת הקלקלה אין מיחסין אלא לראובן; הדא הוא דכתיב: ויהי בשכן ישראל בארץ ההיא וילך ראובן וגו' ויהיו בני יעקב שנים עשר:
אמר ר' שמואל בר נחמן: כל האומר ראובן חטא אינו אלא טועה, שנאמר: ויהיו בני יעקב שנים עשר, מלמד שכולן שקולין כאחת. אלא מה אני מקיים: וישכב את בלהה פילגש אביו? שבלבל מצע אביו, ומעלה עליו הכתוב כאילו שכבה. ר' שמעון בן אלעזר אומר: מוצל אותו צדיק מאותו עון ולא חטא בא לידו; אפשר עתיד זרעו לעמוד על הר עיבל ולומר: "ארור שוכב עם אשת אביו", ויבוא חטא זה לידו?! ומה אני מקיים וישכב? עלבון אמו תבע; אמר: אם אחות אמי תהא צרה לאמי, שפחת אחות אמי תהא צרה לאמי? עמד ובלבל מצעה. אחרים אומרים: שתי מצעות בלבל, אחת של אביו ואחת של שכינה; היינו דכתיב: "אז חללת יצועי עלה". כתנאי: "פחז כמים אל תותר", רבי אליעזר אומר: פזת"ה חבת"ה זלת"ה. רבי יהושע אומר: פסע"ת על דת חטא"ת זני"ת. רבן גמליאל אומר: פלל"ת חלת"ה זרח"ה תפלתך. רבי אלעזר המודעי אומר: זעזעת הרתעת פרח"ה חט"א ממ"ך. ר' ירמיה בר אבא אמר: זכרת עונשו של דבר, חלית עצמך חולי גדול, פרשת מלחטוא.
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית לה כב.
וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן וַיִּשְׁכַּב אֶת בִּלְהָה פִּילֶגֶשׁ אָבִיו
מצבה המשפטי של בלהה
"וַתִּתֶּן לוֹ [רחל] אֶת בִּלְהָה שִׁפְחָתָהּ, לְאִשָּׁה ... וַתַּהַר בִּלְהָה וַתֵּלֶד לְיַעֲקֹב בֵּן" (ביאור:בראשית ל ה). לפי חוקי חמורבי 147-144, בלהה נעשתה פלגשו של יעקב שאסור למכור אותה, וכל עוד היא לא מעליבה את אשת יעקב היא זכאית להיות פלגש. אם יעקב יכיר בבניה הם ירשו כבניו, ולא, הם יצאו לחופשי ללא ירושה, חוקי חמורבי 171-170. גם סיפור הגר וישמעאל פעלו לפי החוקים האלה.
לאחר שבלהה שכבה עם ראובן, היא הפכה לפילגשו של ראובן. יעקב משחרר אותה מלהיות אישתו ומצהיר שהיא שפחתה של רחל, וכך היא חופשיה לראובן. מעמדו של ראובן לא נפגע כתוצאה מהמעשה הזה בעייני אחיו.
ראובן, בכורו של יעקב
ראובן היה בכורו של יעקב מלאה, האישה השנואה. יש מספר מקומות חשובים בהם ראובן מדבר ראשון לאחיו:
- (ביאור:בראשית לז כב) "וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם רְאוּבֵן: אַל תִּשְׁפְּכוּ דָם הַשְׁלִיכוּ אֹתוֹ אֶל הַבּוֹר הַזֶּה אֲשֶׁר בַּמִּדְבָּר, וְיָד אַל תִּשְׁלְחוּ בוֹ"
- (ביאור:בראשית מב כב) "וַיַּעַן רְאוּבֵן אֹתָם לֵאמֹר: הֲלוֹא אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם לֵאמֹר אַל תֶּחֶטְאוּ בַיֶּלֶד וְלֹא שְׁמַעְתֶּם, וְגַם דָּמוֹ הִנֵּה נִדְרָשׁ."
- (ביאור:בראשית מב לז) "וַיֹּאמֶר רְאוּבֵן אֶל אָבִיו לֵאמֹר: אֶת שְׁנֵי בָנַי תָּמִית, אִם לֹא אֲבִיאֶנּוּ אֵלֶיךָ; תְּנָה אֹתוֹ עַל יָדִי וַאֲנִי אֲשִׁיבֶנּוּ אֵלֶיךָ."
רואים את ירידתו של ראובן מגדלותו - בהתחלה האחים מקשיבים לו, אחר כך הוא ממרמר והם מתעלמים ממנו, ובסוף יעקב כועס על תשובתו. מאז והלאה ראובן לא מדבר יותר.
ראובן היה בקי בחוקי חמורבי
כאשר ראובן הציע לזרוק את יוסף לבור, הוא השתמש בחוקי חמורבי מספר 2, שקוסם או מכשף יזרק למים וכך יבדק אם הוא קוסם אמיתי או לא, והרי יוסף חלם חלומות נבואה.
= רשימת החוקים שראובן כמעט שבר
- 157. "אם איש ... זנה עם אמו - ישרפו את שניהם." - אולם כאן זאת לא אימו, אלה פילגש אביו, שאינה יכולה להתנגד.
- 158. "אם איש ... זנה עם אשתו הראשונה של אביו, אשר ילדה לאביו ילדים - הוא ינותק מאחוזת אביו." - קרוב מאוד, אבל בלהה לא היתה האישה הראשונה אלא פלגש.
- 169. "אם הבן עשה עוולה חמורה כנגד האב - יסלחו לו. אם הבן יעשה עוולה חמורה בשנית - האב רשאי לעזבו." ראובן עשה עוולה אחת נגד אביו, ולכן יעקב סלח לו לאחר אזהרה.
למה ראובן עשה זאת?
לפי חוקי חמורבי הבכור מקבל שווה כאחיו מרכוש אביו. אולם לפי חוקי חמורבי 165 האב יכול לתת לבנו האהוב כרצונו, ולשאר הבנים אין זכות לערער. לפי חוקי כנען, שמשה אימץ, לבכור מגיע כפול מאחיו (דברים כא יז).
סיפור ראובן ובלהה מזכיר במידה מסוימת את סיפור בנות לוט. גם לוט לא דאג לחתן את בנותיו בכבוד, ולבנות לא היתה ברירה אלא להכריח אותו לשאת אותן. כאן יעקב לא חיתן את בניו, אז בכורו שכב עם פילגשו.
- יעקב לא חיתן את בניו, ייתכן שראובן חשב שבנות כנען אינן ראויות לנשואין כפי שאברהם אמר: "וְאַשְׁבִּיעֲךָ בַּיהוָה אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וֵאלֹהֵי הָאָרֶץ: אֲשֶׁר לֹא תִקַּח אִשָּׁה לִבְנִי מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי" (ביאור:בראשית כד ג), ויצחק אמר ליעקב: "וַיְצַוֵּהוּ וַיֹּאמֶר לוֹ: לֹא תִקַּח אִשָּׁה מִבְּנוֹת כְּנָעַן" (ביאור:בראשית כח א), ולכן הוא לקח את האישה היחידה שאינה מכנען במחנה.
- למנוע בנים נוספים ליעקב. יעקב נשבע ללבן, שהוא לא יקח נשים נוספות. עכשו שרחל מתה ייתכן שראובן חשב שיעקב יקח אישה נוספת כשם שאברהם לקח את קטורה ויביא עוד ילדים. ייתכן שראובן רצה לטמא את בלהה, כך שיעקב לא יבוא אליה יותר ולא יולדו ילדים נוספים ליעקב, וכדי שאחיו לא יבאו אליה.
- להבטיח שלאה, אימו, תהיה האישה הראשונה והיחידה. אחרי מות רחל, בלהה, שפחתה ופילגשו של יעקב, טיפלה בבנימין הרך. היתה אפשרות שבלהה תקח את מקומה של רחל כאישה הראשונה מעל לאה. כאשר ראובן שכב איתה, הוא הכריח אותה להיות פילגש והבטיח שלאה תהיה האישה הראשונה במקום אחותה רחל. כך ראובן הבטיח שלאה תקבר במערת המכפלה, וזלפה ובלהה לא תקברנה במערת המכפלה, ככתוב: "שָׁמָּה קָבְרוּ אֶת אַבְרָהָם וְאֵת שָׂרָה אִשְׁתּוֹ, שָׁמָּה קָבְרוּ אֶת יִצְחָק וְאֵת רִבְקָה אִשְׁתּוֹ, וְשָׁמָּה קָבַרְתִּי אֶת לֵאָה" (בראשית מט לא).
- ראובן לקח בעלות על בלהה ובנימין. יעקב שמע אבל לא הגיב נגד ראובן, או הנחה את הבנים איך לשאת נשים. לא נאמר שראובן הפסיק לשכב עם בלהה או מה קרה לבלהה. ייתכן שהיא הפכה לאשתו של ראובן. סביר שבלהה, שפחת רחל ופלגש יעקב, לקחה את בנימין הקטן וגידלה אותו. ייתכן שראובן חשב שבנימין יהפך לבן זקונים של יעקב, ויקח לעצמו את אהבת יעקב ליוסף. כאשר ראובן נשא את בלהה, הוא כאילו אימץ את בנימין לבן, והוא קיווה שאיחוד בין הבכור והצעיר, יאחד את כל האחים תחת פיקודו.
- ראובן הראה זילזול באביו ובחוק, ולאחר חוסר התגובה של יעקב, הבנים הבינו שהם חופשיים לשאת את בנות כנען, ואפילו אם משפחת הכלה הם ערלים, ככתוב: "וַיַּרְא שָׁם יְהוּדָה בַּת אִישׁ כְּנַעֲנִי וּשְׁמוֹ שׁוּעַ, וַיִּקָּחֶהָ וַיָּבֹא אֵלֶיהָ" (ביאור:בראשית לח ב), וגם אז יעקב שתק.
- קיימת דעה שבן ששוכב עם פילגש אביו בניגוד לרצון אביו, כאילו מרד באביו ולקח את השלטון ממנו, כפי שאבשלום עשה לפילגשי דוד. ייתכן שראובן חשב כך, אבל הנסיון הזה לא הביא לו שלטון על אחיו או על אביו.
וַיִּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל
"וַיִּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל" – השימוש במילה "ישראל" מציג שכל המשפחה שמעה. יעקב ובניו וכל המחנה שמעו.
וַיִּהְיוּ בְנֵי יַעֲקֹב שְׁנֵים עָשָׂר
לאחר שיעקב שמע הוא עשה מספר דברים:
- יעקב הצהיר מי הם בניו, ככתוב: "וַיִּהְיוּ בְנֵי יַעֲקֹב שְׁנֵים עָשָׂר", בצורה זאת:
- יעקב הצהיר שלא יהיו לו ילדים נוספים והוא לא יכיר בילדים שיוולדו לפילגשיו כבניו.
- יעקב הכריז שבלהה וזלפה אינן נשותיו אלא השפחות של נשותיו. כך יעקב העניש את השפחות ושיחרר את עצמו מהן, ואם יוולדו להן בנים נוספים הבנים האלה יהיו שייכים לו כעבדים, או לאביהם. במידה מסוימת יעקב שיחרר את השפחות להנשא לבניו.
- יעקב הצהיר שכל 12 הבנים הם בניו, ולכן בני הפילגשים יתחלקו שווה עם הבנים בירושתו, לפי חוקי חמורבי מספר 170, וכולם זכאים לחלק שווה בברכת אלוהים.
- יעקב הצהיר שראובן הוא בכורו וראשון לבניו (ביאור:בראשית לה כג).
- יעקב לא העניש את ראובן, אבל בגלל שבני הפילגשים ירשו יחד עם בני הנשים, חלקו של ראובן ירד.
- יעקב החליט שהוא יעניש את ראובן בסוף חייו, וקללתו לראובן גרמה ששבט ראובן וויתר על חלקו בכנען ונשארו בעבר הירדן המזרחית. חלק מהשבט התבולל בשבט יהודה, והשאר גלו בתחילת גלות עשרת השבטים (דברי הימים א ה כו) ואבדו.
- לאחר שראובן שכב עם בלהה, יעקב הלך ליצחק אביו בחברון. ייתכן שיעקב חיפש נחמה אצל אביו לאחר שראובן, שמעון ולוי העליבו אותו קשות.
הרשימה המלאה של דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לפסוק זה
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria • שיתופתא
דפים בקטגוריה "בראשית לה כב"
קטגוריה זו מכילה את 12 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 12 דפים.