קטגוריה:יהושע י כד

• לדף התרגום על כל הפרק •

יהושע פקד: "פִּתְחוּ אֶת פִּי הַמְּעָרָה, וְהוֹצִיאוּ אֵלַי אֶת חֲמֵשֶׁת הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה מִן הַמְּעָרָה" (ביאור:יהושע י כב).
ואז נאמר: "וַיַּעֲשׂוּ כֵן" (ביאור:יהושע י כג), והמילה "כֵן" היא מילת כבוד אדיר השמורה לאלוהים, מלכים ושליטים, כאשר אנשים מבצעים את פקודתו במלואה לפי החוק שנקבע בדבריו.

בזמן שהוציאו את המלכים מהמערה, יהושע פנה לבני ישראל סביבו, ולקציני המטה "הֶהָלְכוּא [ההולכים] אִתּוֹ".
מהכתוב אי אפשר לדעת המלכים היו חיים או מתים. הם לא יצאו בכוחות עצמם, ולא נאמר שהפילו אותם לרצפה כדי לדרוך על צוארם. סביר שהם כבר היו מתים או גוססים.

יהושע לא רצה לשמוע מהם מילה: לא ברכה, לא קללה, לא בכי ותחינה. הוא התחיל לדבר כדי שהם לא יפתחו את הפה.

"קָצִין" - איש כוחות הביטחון בעל דרגה פיקודית (מילוג) שלתקופה מוגבלת זכה בפיקוד, והוא כפוף לרשות גְּבוֹהָה יותר. במקרא נאמר שקצין הוא כמו שוטר ומושל, ככתוב: "אֲשֶׁר אֵין לָהּ קָצִין שֹׁטֵר וּמֹשֵׁל" (ביאור:משלי ו ז), ויפתח הגלעדי לא היה מרוצה שאנשי יבש גלעד הציעו לו להיות רק קצין, כדבריהם: "לְכָה וְהָיִיתָה לָּנוּ לְקָצִין וְנִלָּחֲמָה בִּבְנֵי עַמּוֹן" (שופטים יא ו), ואין להם ברירה אלא להציע לתת לו יותר, כדבריהם: "וְהָיִיתָ לָּנוּ לְרֹאשׁ, לְכֹל יֹשְׁבֵי גִלְעָד" (שופטים יא ח). כלומר קצין נמצא מתחת לראש העם.

יהושע פנה לקציני הצבא שהיו איתו. כמובן שהוא לא דיבר לקצינים שלא היו איתו.
אולם לא ברור מי הם הקצינים האלה:

• האם אלו הם קצינים שתמיד נמצאים והולכים איתו, ויועצים לו איך לנהל את המלחמה, אולם אין להם פיקוד על חיילים.
• או כאשר "וַיָּשֻׁבוּ כָל הָעָם אֶל הַמַּחֲנֶה אֶל יְהוֹשֻׁעַ מַקֵּדָה" (ביאור:יהושע י כא), הקצינים הבכירים, מפקדי הגֵּיסוֹת, שבו ליהושע למערה עם צבאם.

יהושע היה כבר זקן, הן הוא היה מפקד הצבא ביציאת מצרים, ומאז עברו כבר מעל ארבעים שנה. אחרי הנצחון הבא על מלכי הצפון שהצטרפו ל"יָבִין מֶלֶךְ חָצוֹר" (ביאור:יהושע יא א), נאמר: "וִיהוֹשֻׁעַ זָקֵן, בָּא בַּיָּמִים. וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלָיו: אַתָּה זָקַנְתָּה בָּאתָ בַיָּמִים, וְהָאָרֶץ נִשְׁאֲרָה הַרְבֵּה מְאֹד, לְרִשְׁתָּהּ" (ביאור:יהושע יג א).

יהושע מנסה להכין את הקצינים הבכירים, שסביר שכל אחד פיקד על הצבא של אחד השבטים, שהוא עומד להעביר את ניהול העם להם. ניתן לראות את זה גם בדבריו לקצינים: "אַל תִּירְאוּ וְאַל תֵּחָתּוּ. חִזְקוּ וְאִמְצוּ, כִּי כָכָה יַעֲשֶׂה יְהוָה לְכָל אֹיְבֵיכֶם, אֲשֶׁר אַתֶּם נִלְחָמִים אוֹתָם" (ביאור:יהושע י כה).

יהושע רוצה להדגיש מספר דברים:

• שהקצינים לא יפחדו ממלכי כנען. שהם יבינו שהאנשים האלה אינם אלים, ואינם מוגנים על ידי אלים. שהם רק בשר ודם, וניתן לנצח אותם.
• שהקצינים יהפכו לשנואים בעייני הכנענים, וכך לא תהיה לקצינים ברירה, אלא להלחם בכנענים ולהחרים אותם.
• שאנשי כנען יפחדו מהקצינים האלה, ויברחו מכנען חזרה לארץ אבותיהם בצפון וינטשו את הארץ המובטחת לבני ישראל.

נראה שכאשר הוציאו את המלכים מהמערה הניחו אותם על הקרקע כאשר פניהם פונים כלפי מעלה. לא נראה שהמלכים התנגדו או נאבקו. סביר שהם היו מתים או גוססים.
יהושע דרש שהקצינים יתקרבו למלכים על הקרקע, ונאמר "וַיִּקְרְבוּ" הקצינים, כפי שיהושע פקד עליהם.

"וַיָּשִׂימוּ" - שורש 'שים' או 'שום' - הניחו (מילוג), ככתוב: "וַיִּקַּח אַבְרָהָם אֶת עֲצֵי הָעֹלָה וַיָּשֶׂם עַל יִצְחָק בְּנוֹ" (ביאור:בראשית כב ו).
הפועל "שִׂים" הוא גם רמז לדבר שבועה, כפי שאברהם דרש שעבדו ישבע לו, כדבריו: "שִׂים נָא יָדְךָ, תַּחַת יְרֵכִי" (ביאור:בראשית כד ב), וגם יעקב דרש מיוסף להשבע לו (ביאור:בראשית מז כט).
ניתן להבין שהכוונה היתה 'לשים' בעדינות, ולא לדרוך בכבדות, ולהשען או למחוץ את הצואר והוֵשֶׁט, כדי לחנוק ולהרוג את המלך.

העורך בכוונה בחר במילה "שִׂימוּ" ולא 'לדרוך', כדי שנבין שהלחץ לא היה גדול מדי, אולם היה כאן דריכה במטרה להעליב, להשפיל, ולדכא.
ויהושע התכוון לפקודת אלוהים לאברהם: "קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ, כִּי לְךָ אֶתְּנֶנָּה" (ביאור:בראשית יג יז), וליהושע: "כָּל מָקוֹם אֲשֶׁר תִּדְרֹךְ כַּף רַגְלְכֶם בּוֹ, לָכֶם נְתַתִּיו" (ביאור:יהושע א ג), וכך הדריכה על צוארי המלכים מעניקה לקצינים בעלות על המלכים וארצם.

ייתכן שכל קצין שם את כף רגלו על כל אחד מחמשת המלכים, וכך עשו כל הקצינים.