קטגוריה:משלי י לב

ניתן לפרש לפי משמעויות שונות של המילה רצון:

1. רצון = חפץ-לב: הצדיק יודע לדבר דברים המעוררים בזולת רצונות טובים, או לדבר דברים המתאימים לרצון ה'.

2. רצון = חיבה ואהבה: הצדיק יודע להגיד דברים המעוררים אהבה בין אדם לחברו ובין אדם לה'.

3. רצון = פיוס והשלמה: הצדיק יודע לפייס ולהשלים בין בני אדם, ו"לשכנע" את ה' (בתפילה) שיתפייס וישלים עם החוטאים.

לפי כל הפירושים הללו, פי רשעים תהפוכות = דברי הרשעים הפוכים מדברי הצדיקים, הם יודעים רק לגרום למהפכות, שנאה ומריבות בין אדם לחברו ובין הבורא לבריאה, (משלי טז כח): "אִישׁ תַּהְפֻּכוֹת יְשַׁלַּח מָדוֹן, וְנִרְגָּן מַפְרִיד אַלּוּף"*.

4. ולדעתי אפשר לפרש: רצון = רצונו של הצדיק עצמו: שפתיו של הצדיק (= הצד הצודק והזכאי במשפט) יודעות תמיד מה הצדיק רוצה להגיד, ולכן אינן מתבלבלות בחקירה; אולם, פיו של הרשע (= הצד האשם במשפט) מדבר תהפוכות ( = גירסאות מתחלפות ומתהפכות); הוא לא מצליח לשמור על גירסה אחידה, והשופט החכם ירבה לחקור אותו ויצליח לזהות את רשעתו ולפסול את עדותו: "מצות עשה לדרוש העדים, ולחקור אותן, ולהרבות בשאילתן; ומדקדקין עליהן, ומסיעין אותן מעניין לעניין בעת השאילה, כדי שישתוקו או יחזרו בהן, אם יש בעדותן דופי: שנאמר "ודרשת וחקרת ושאלת, היטב" (דברים יג,טו)." (רמב"ם הלכות עדות א ד).

פסוק דומה מלמד, שגם כאשר יש לצדיק "פליטת פה" הגורמת לו צרה גדולה, הוא מצליח להיחלץ ממנה בצדקתו ובנועם אמריו, (משלי יב יג): "בְּפֶשַׁע שְׂפָתַיִם מוֹקֵשׁ רָע, וַיֵּצֵא מִצָּרָה צַדִּיק"*.

משני הפסוקים ניתן ללמוד, שכדאי לאדם לאמן את שפתיו לדבר דיבורים טובים ורצויים; כך יינצל מצרות הנובעות מפליטות פה.