ביאור:בראשית מ
בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י
בראשית פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ (מהדורות נוספות)
| יוסף פותר את חלומות שר האופים ושר המשקים. אלכסנדר איבנוב, 1827 |
א וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, חָטְאוּ מַשְׁקֵה מֶלֶךְ מִצְרַיִם וְהָאֹפֶה לַאֲדֹנֵיהֶם, לְמֶלֶךְ מִצְרָיִם. ב וַיִּקְצֹף פַּרְעֹה עַל שְׁנֵי סָרִיסָיו, עַל שַׂר הַמַּשְׁקִים וְעַל שַׂר הָאוֹפִים. ג וַיִּתֵּן אֹתָם בְּמִשְׁמַר בֵּית שַׂר הַטַבָּחִים הוא פוטיפר, האחראי על העונשים של פרעה (כולל עונשי מאסר ועונש מוות), אֶל בֵּית הַסֹּהַר, מְקוֹם אֲשֶׁר יוֹסֵף אָסוּר שָׁם. ד וַיִּפְקֹד מינה שַׂר הַטַּבָּחִים אֶת יוֹסֵף אִתָּם, וַיְשָׁרֶת אֹתָם תפקידו היה לשרת את השרים לשעבר, וַיִּהְיוּ יָמִים שנה בְּמִשְׁמָר. ה וַיַּחַלְמוּ חֲלוֹם שְׁנֵיהֶם, אִישׁ חֲלֹמוֹ בְּלַיְלָה אֶחָד, אִישׁ כְּפִתְרוֹן חֲלֹמוֹ חלום שיתגשם כפתרונו, הַמַּשְׁקֶה וְהָאֹפֶה אֲשֶׁר לְמֶלֶךְ מִצְרַיִם אֲשֶׁר אֲסוּרִים בְּבֵית הַסֹּהַר. ו וַיָּבֹא אֲלֵיהֶם יוֹסֵף בַּבֹּקֶר, וַיַּרְא אֹתָם וְהִנָּם זֹעֲפִים. ז וַיִּשְׁאַל אֶת סְרִיסֵי פַרְעֹה אֲשֶׁר אִתּוֹ בְמִשְׁמַר בֵּית אֲדֹנָיו פוטיפר, לֵאמֹר: "מַדּוּעַ פְּנֵיכֶם רָעִים הַיּוֹם?". ח וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו: "חֲלוֹם חָלַמְנוּ וּפֹתֵר אֵין אֹתוֹ", וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף: "הֲלוֹא לֵאלֹהִים פִּתְרֹנִים - סַפְּרוּ נָא לִי".
ט וַיְסַפֵּר שַׂר הַמַּשְׁקִים אֶת חֲלֹמוֹ לְיוֹסֵף, וַיֹּאמֶר לוֹ: "בַּחֲלוֹמִי וְהִנֵּה גֶפֶן לְפָנָי. י וּבַגֶּפֶן שְׁלֹשָׁה שָׂרִיגִם ענפים דקים, וְהִיא כְפֹרַחַת עָלְתָה נִצָּהּ הפרחים שלה הִבְשִׁילוּ אַשְׁכְּלֹתֶיהָ עֲנָבִים (הגפן התפתח בחלום במהירות: הענפים הוציאו פרחים שהפכו מיד לענבים). יא וְכוֹס פַּרְעֹה בְּיָדִי, וָאֶקַּח אֶת הָעֲנָבִים וָאֶשְׂחַט אֹתָם אֶל כּוֹס פַּרְעֹה, וָאֶתֵּן אֶת הַכּוֹס עַל כַּף פַּרְעֹה". יב וַיֹּאמֶר לוֹ יוֹסֵף זֶה פִּתְרֹנוֹ: "שְׁלֹשֶׁת הַשָּׂרִגִים - שְׁלֹשֶׁת יָמִים הֵם: יג בְּעוֹד שְׁלֹשֶׁת יָמִים יִשָּׂא פַרְעֹה אֶת רֹאשֶׁךָ וַהֲשִׁיבְךָ עַל כַּנֶּךָ אל מקומך, לתפקידך המקורי, וְנָתַתָּ כוֹס פַּרְעֹה בְּיָדוֹ כַּמִּשְׁפָּט כמנהג שנהגת הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר הָיִיתָ מַשְׁקֵהוּ. יד כִּי אִם זְכַרְתַּנִי אִתְּךָ כַּאֲשֶׁר יִיטַב לָךְ וְעָשִׂיתָ נָּא עִמָּדִי חָסֶד, וְהִזְכַּרְתַּנִי אֶל פַּרְעֹה וְהוֹצֵאתַנִי מִן הַבַּיִת הַזֶּה. טו כִּי גֻנֹּב גֻּנַּבְתִּי מֵאֶרֶץ הָעִבְרִים, וְגַם פֹּה לֹא עָשִׂיתִי מְאוּמָה כִּי שָׂמוּ אֹתִי בַּבּוֹר".
טז וַיַּרְא שַׂר הָאֹפִים כִּי טוֹב פָּתָר, וַיֹּאמֶר אֶל יוֹסֵף: "אַף אֲנִי בַּחֲלוֹמִי וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה סַלֵּי חֹרִי סלים עם חורים עַל רֹאשִׁי. יז וּבַסַּל הָעֶלְיוֹן מִכֹּל מַאֲכַל פַּרְעֹה, מַעֲשֵׂה אֹפֶה, וְהָעוֹף אֹכֵל אֹתָם מִן הַסַּל, מֵעַל רֹאשִׁי". יח וַיַּעַן יוֹסֵף וַיֹּאמֶר: "זֶה פִּתְרֹנוֹ: שְׁלֹשֶׁת הַסַּלִּים - שְׁלֹשֶׁת יָמִים הֵם: יט בְּעוֹד שְׁלֹשֶׁת יָמִים יִשָּׂא פַרְעֹה אֶת רֹאשְׁךָ מֵעָלֶיךָ וְתָלָה אוֹתְךָ עַל עֵץ, וְאָכַל הָעוֹף אֶת בְּשָׂרְךָ מֵעָלֶיךָ".
כ
וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, יוֹם הֻלֶּדֶת אֶת פַּרְעֹה, וַיַּעַשׂ מִשְׁתֶּה לְכָל עֲבָדָיו. וַיִּשָּׂא והרים ממצב שפל אֶת רֹאשׁ שַׂר הַמַּשְׁקִים וְאֶת רֹאשׁ שַׂר הָאֹפִים בְּתוֹךְ עֲבָדָיו.
כא
וַיָּשֶׁב אֶת שַׂר הַמַּשְׁקִים עַל מַשְׁקֵהוּ, וַיִּתֵּן הַכּוֹס עַל כַּף פַּרְעֹה.
כב
וְאֵת שַׂר הָאֹפִים תָּלָה, כַּאֲשֶׁר פָּתַר לָהֶם יוֹסֵף.
כג
וְלֹא זָכַר שַׂר הַמַּשְׁקִים אֶת יוֹסֵף וַיִּשְׁכָּחֵהוּ. {פ}
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
הערות
- "מַדּוּעַ פְּנֵיכֶם רָעִים הַיּוֹם?" (פסוק ז) - יוסף למד לשים לב לרגשות הזולת. ניתן לראות בכך מעין תיקון לחוסר הרגישות שהוא הפגין כלפי אחיו כאשר הביא את דיבתם רעה וכאשר סיפר להם על חלומותיו. כעת לאחר שעמד בניסיון אשת פוטיפר, וכן שם לב לכך ששרי פרעה זועפים, ניתן בידו המפתח לצאת מבית הסוהר ולהפוך למשנה למלך. שני חלומות של יוסף (בהם אחיו משתחווים לו) גרמו להשלכתו לבור, ושני חלומות (של שר האופים ושל שר המשקים) גרמו לכך שיצא מבור בית הכלא.
- משחק מילים מעניין בפיו של יוסף בפתרון שני החלומות: הביטוי "ישא את ראשך" במשמעות חיובית (ירומם אותך) לשר המשקים, ובמשמעות פחות חיובית לשר האופים: "בְּעוֹד שְׁלֹשֶׁת יָמִים יִשָּׂא פַרְעֹה אֶת רֹאשְׁךָ מֵעָלֶיךָ" (פסוק יט).