ביאור:בראשית מט
בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י
בראשית פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ (מהדורות נוספות)
א וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶל בָּנָיו, וַיֹּאמֶר: "הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם אֵת אֲשֶׁר יִקְרָא אֶתְכֶם יקרה לכם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים בעתיד הרחוק (לאחר יציאת מצרים). ב הִקָּבְצוּ וְשִׁמְעוּ בְּנֵי יַעֲקֹב, וְשִׁמְעוּ אֶל יִשְׂרָאֵל אֲבִיכֶם.
| פסיפס המתאר את סמלי השבטים, קיר בית הכנסת "עץ יוסף" בגבעת מרדכי |
ג
רְאוּבֵן, בְּכֹרִי אַתָּה, כֹּחִי וְרֵאשִׁית אוֹנִי ראשית כוחי, נולדת מביאתי הראשונה, ולכן לכתחילה היית ראוי לזכויות יתר של הבכור - יֶתֶר שְׂאֵת התנשאות על האחרים וְיֶתֶר עָז עזות, גבורה.
ד
פַּחַז כַּמַּיִם (אבל בגלל שהיית) פוחז וקל דעת, נמהר כמו מים אַל תּוֹתַר לא יהיה לך יתרון על שאר בני (ואכן הבכורה נילקחה ממנו וניתנה ליוסף - דברי הימים א ה א) כִּי עָלִיתָ מִשְׁכְּבֵי אָבִיךָ - אָז חִלַּלְתָּ יְצוּעִי על מיטתי המוצעת עָלָה שהסתלק (יצועי, כבר לא היה רק שלי), והכוונה למעשהו עם בלהה - לעיל לה, כב. {פ}
ה
שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אַחִים, כְּלֵי חָמָס שפיכות דמים מְכֵרֹתֵיהֶם חרבותם (או נכסיהם, או מקורותיהם).
ו
בְּסֹדָם בתוכניותיהם אַל תָּבֹא נַפְשִׁי, בִּקְהָלָם אַל תֵּחַד אל יתאחד כְּבֹדִי כלומר, אני. כִּי בְאַפָּם בכעסם, וללא הערכת הסיכון להם ולכל המשפחה הָרְגוּ אִישׁ את אנשי שכם (לד, כו) וּבִרְצֹנָם עִקְּרוּ נתצו שׁוֹר את חומת העיר שכם (כמו שׁוּר בפסוק כב) .
ז
אָרוּר אַפָּם כעסם (אבל הם עצמם לא ארורים) כִּי עָז, וְעֶבְרָתָם וארור כעסם כִּי קָשָׁתָה. אֲחַלְּקֵם בְּיַעֲקֹב בשטחי עם ישראל - (הלויים היו מפוזרים בכל חלקי הארץ ב-48 ערים, ולגבי שמעון ראה ביהושע יט, ט: "...וַיִּנְחֲלוּ בְנֵי שִׁמְעוֹן בְּתוֹךְ נַחֲלָתָם") וַאֲפִיצֵם בְּיִשְׂרָאֵל. {פ}
ח
יְהוּדָה, אַתָּה יוֹדוּךָ יהללוך אַחֶיךָ. יָדְךָ בְּעֹרֶף תכה בעורף, כיון שהאויב יפנה לך עורף ואתה תרדוף אחריו אֹיְבֶיךָ. יִשְׁתַּחֲוּוּ לְךָ בְּנֵי אָבִיךָ.
ט
גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה, מִטֶּרֶף בְּנִי עָלִיתָ מלטרוף, מלהרוג את יוסף התחמקת (לז, כו). כָּרַע רָבַץ כְּאַרְיֵה וּכְלָבִיא שם נרדף לאריה - מִי יְקִימֶנּוּ מי יכול להקים ממקומו אריה שרוצה לשכב??
י
לֹא יָסוּר שֵׁבֶט שרביט, סמל המלכות. והכוונה לדיין, שופט (השווה להלן פסוק טז) מִיהוּדָה, וּמְחֹקֵק כלי כתיבה בו נכתבים החוקים. והכוונה שוב לסמל של שופט או מלך מִבֵּין רַגְלָיו מזרעו, מצאצאיו, עַד כִּי יָבֹא שִׁילֹה המלך, שהכל שלו (BHS: מֹשְׁלֹה). פירוש אחר: עד שיבוא שלום ושלווה, באחרית הימים וְלוֹ יִקְּהַת יצייתו עַמִּים שאר השבטים.
יא
אֹסְרִי קושר (יהיו לשבט יהודה כל כך הרבה גפנים עד שהם לא יחששו שבעלי החיים שלהם יאכלו מהם קצת. פירוש אחר: התוצרת של גפן אחת תהיה כל כך רבה שיעמיסו אותה על חמור אחד) לַגֶּפֶן עִירֹה את העָיִר (חמור צעיר) שלו, וְלַשֹּׂרֵקָה סוג משובח של גפן בְּנִי אֲתֹנוֹ את בן האתון. כִּבֵּס בַּיַּיִן לְבֻשׁוֹ את בגדיו (בגלל הכמות הגדולה של יין שהוא יתברך בה, הוא יוכל כביכול לכבס את בגדיו ביין) וּבְדַם עֲנָבִים סוּתֹה לכבס את כסותו.
יב
חַכְלִילִי אדמימות עֵינַיִם מִיָּיִן מרוב שתיית יין, וּלְבֶן שִׁנַּיִם מֵחָלָב כביכול מרוב שפע של חלב. {פ}
יג
זְבוּלֻן לְחוֹף יַמִּים יִשְׁכֹּן, וְהוּא לְחוֹף אֳנִיֹּת באיזור נמל (להרחבה לגבי השיטות השונות בשרטוט גבולות נחלת זבולון ע"ע שבט זבולון בוויקיפדיה) , וְיַרְכָתוֹ עַל וקצה גבולו יגיע עד צִידֹן. {פ}
יד
יִשָּׂשכָר חֲמֹר גָּרֶם חמור בעל עצמות חזקות, רֹבֵץ בֵּין הַמִּשְׁפְּתָיִם גדרות הצאן (כלומר, שוכן בנחת באיזור המרעה).
טו
וַיַּרְא מְנֻחָה את נחלתו כִּי טוֹב, וְאֶת הָאָרֶץ כִּי נָעֵמָה, וַיֵּט שִׁכְמוֹ לִסְבֹּל סחב משאות וַיְהִי לְמַס עֹבֵד הגויים שנשארו בנחלתו יעבדו את אדמותיו ויעלו אליו מיסים. {ס}
טז דָּן יָדִין עַמּוֹ יהיה שופט לעמו (גם במובן של מנהיג, הנלחם באויבי העם), כְּאַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל ממושלי ישראל, השופטים (יש כאן ובפסוק הבא רמז לשופט שמשון, שמוצאו משבט דן, ונלחם בפלישתים באופן עצמאי ובתחבולות). יז יְהִי דָן נָחָשׁ עֲלֵי דֶרֶךְ, שְׁפִיפֹן נחש ארסי עֲלֵי אֹרַח, הַנֹּשֵׁךְ עִקְּבֵי סוּס וַיִּפֹּל רֹכְבוֹ אָחוֹר.
יח
לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי יְהוָה בקשה כללית (ויש מפרשים שנאמר לגבי שבט דן, ובפרט לגבי שמשון שהיה צריך את עזרת ה' בסוף ימיו). {ס}
| מפת נחלות השבטים |
יט
גָּד גְּדוּד על ידי קבוצת לוחמיו יְגוּדֶנּוּ יתקיף את האויב, וְהוּא יָגֻד עָקֵב יתקיף את האויב מאחור. {ס}
כ
מֵאָשֵׁר מאכלים שבאים מנחלת אשר, יהיה וכו' (ויש אומרים שהאות מ' שייכת למילה הקודמת: עקבם - ר' באבן עזרא) שְׁמֵנָה משובחת לַחְמוֹ, וְהוּא יִתֵּן מַעֲדַנֵּי מֶלֶךְ. {ס}
כא
נַפְתָּלִי אַיָּלָה שְׁלֻחָה משוחררת לרוץ, הַנֹּתֵן אִמְרֵי שָׁפֶר דברים יפים. {ס}
כב
בֵּן פֹּרָת שתיל פורה יוֹסֵף, בֵּן פֹּרָת עֲלֵי עָיִן על מעין מים, בָּנוֹת ענפים דקים צָעֲדָה עֲלֵי שׁוּר צעדו, הלכו וגדלו על החומה.
כג
וַיְמָרֲרֻהוּ מיררו את חייו (רומז לאחי יוסף שמכרו אותו וכמעט הרגו אותו) וָרֹבּוּ ירו בו, וַיִּשְׂטְמֻהוּ וישנאוהו בַּעֲלֵי חִצִּים.
כד
וַתֵּשֶׁב בְּאֵיתָן ביציבות קַשְׁתּוֹ, וַיָּפֹזּוּ יזוזו מהר זְרֹעֵי יָדָיו, מִידֵי בזכות אֲבִיר גיבור, אלוהי יַעֲקֹב, מִשָּׁם מהשמים רֹעֶה משגיח עליו אֶבֶן יִשְׂרָאֵל צור ישראל, מי שמגן על ישראל.
כה
מֵאֵל אָבִיךָ וְיַעְזְרֶךָּ, וְאֵת ומאת שַׁדַּי וִיבָרְכֶךָּ. בִּרְכֹת שָׁמַיִם גשמים מֵעָל, בִּרְכֹת תְּהוֹם מי מעיין רֹבֶצֶת תָּחַת, בִּרְכֹת שָׁדַיִם וָרָחַם הרבה חלב להרבה תינוקות.
כו
בִּרְכֹת אָבִיךָ שאני מברך אותך כעת גָּבְרוּ הן מרובות עַל בִּרְכֹת הוֹרַי, עַד תַּאֲוַת עד הקצה של גִּבְעֹת עוֹלָם. תִּהְיֶין כל הברכות האלו תהיינה על לְרֹאשׁ יוֹסֵף, וּלְקָדְקֹד ומונחות על קודקודו, ראשו של נְזִיר המיוחד בכל אֶחָיו. {פ}
כז בִּנְיָמִין זְאֵב כמו זאב יִטְרָף, בַּבֹּקֶר יֹאכַל עַד טרף (יקח ביזה מאויביו שניצח), וְלָעֶרֶב יְחַלֵּק שָׁלָל את השלל מהביזה בבוקר".
כח כָּל אֵלֶּה שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, שְׁנֵים עָשָׂר. וְזֹאת אֲשֶׁר דִּבֶּר לָהֶם אֲבִיהֶם, וַיְבָרֶךְ אוֹתָם - אִישׁ אֲשֶׁר כְּבִרְכָתוֹ כברכה הראויה לו בֵּרַךְ אֹתָם.
כט וַיְצַו אוֹתָם וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם: "אֲנִי נֶאֱסָף אֶל עַמִּי. קִבְרוּ אֹתִי אֶל אֲבֹתָי, אֶל הַמְּעָרָה אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה עֶפְרוֹן הַחִתִּי. ל בַּמְּעָרָה אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה, אֲשֶׁר עַל פְּנֵי מַמְרֵא לפני ממרא, מזרחית לממרא (כמו בביאור:בראשית כג: "וַיָּקָם שְׂדֵה עֶפְרוֹן אֲשֶׁר בַּמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר לִפְנֵי מַמְרֵא... וְאַחֲרֵי כֵן קָבַר אַבְרָהָם אֶת שָׂרָה אִשְׁתּוֹ אֶל מְעָרַת שְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה עַל פְּנֵי מַמְרֵא, הִוא חֶבְרוֹן") בְּאֶרֶץ כְּנָעַן, אֲשֶׁר קָנָה אַבְרָהָם אֶת הַשָּׂדֶה מֵאֵת עֶפְרֹן הַחִתִּי לַאֲחֻזַּת קָבֶר. לא שָׁמָּה קָבְרוּ אֶת אַבְרָהָם וְאֵת שָׂרָה אִשְׁתּוֹ, שָׁמָּה קָבְרוּ אֶת יִצְחָק וְאֵת רִבְקָה אִשְׁתּוֹ, וְשָׁמָּה קָבַרְתִּי אֶת לֵאָה. לב מִקְנֵה קניין הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ מֵאֵת בְּנֵי חֵת". לג וַיְכַל יַעֲקֹב לְצַוֹּת אֶת בָּנָיו, וַיֶּאֱסֹף רַגְלָיו אֶל הַמִּטָּה, וַיִּגְוַע וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו.
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
הערות
- מודגש ששבט דן הוא "כְּאַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל" (טו), אולי כדי להבהיר שלמרות שהוא מבני השפחות אין הוא ואחיו נחשבים פחות מהבנים שנולדו מרחל ולאה.
- שבט יוסף נתברך ב"בִּרְכֹת שָׁדַיִם וָרָחַם", וכן בברכת משה (דברים לג, יז) "וְהֵם רִבְבוֹת אֶפְרַיִם, וְהֵם אַלְפֵי מְנַשֶּׁה" בורך בפריה ורביה. ואכן שבט מנשה גדל מ- 32,200 בשנה השניה ליציאה ממצריים ל-52,700 בערבות מואב. לכן גם ביהושע יז, יד מתלוננים מנשה ואפרים שהם נחלו שטח קטן מדי למרות ש"וַאֲנִי עַם רָב".
- "אֶבֶן יִשְׂרָאֵל" (פסוק כד) - מכאן שמה של השכונה הירושלמית "אבן ישראל", הראשונה במתחם הנחלאות, ואולי המילה הראשונה בפסוק, "וַתֵּשֶׁב", סייעה בבחירת פסוק זה. ישנה טענה כי דווקא מילים אלו נבחרו לשם השכונה, שכן מספר הבתים שהיו בה בתחילה הוא 53, כמניין אב"ן בגימטריה. גם הרב שטיינזלץ זצ"ל עיברת את שמו בהשראת פסוק זה, לשם הרב עדין אבן ישראל.
- יתכן שפסוק לב, "מִקְנֵה הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ מֵאֵת בְּנֵי חֵת", איננו המשך דבריו של יעקב, אלא הערה נפרדת. אם כן, מעניין לציין שלמרות שיעקב אהב את רחל מלאה, המילה האחרונה שאמר לפני מותו היא "לאה".
