ביאור:בראשית מט
בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י
בראשית פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ (מהדורות נוספות של בראשית מט)
א וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶל בָּנָיו, וַיֹּאמֶר: "הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם אֵת אֲשֶׁר יִקְרָא אֶתְכֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים בעתיד הרחוק (לאחר יציאת מצרים). ב הִקָּבְצוּ וְשִׁמְעוּ בְּנֵי יַעֲקֹב, וְשִׁמְעוּ אֶל יִשְׂרָאֵל אֲבִיכֶם.
| פסיפס המתאר את סמלי השבטים, קיר בית כנסת בגבעת מרדכי |
ג
רְאוּבֵן בְּכֹרִי אַתָּה, כֹּחִי וְרֵאשִׁית אוֹנִי ראשית כוחי, נולדת מביאתי הראשונה, ולכן ראוי אתה לזכויות יתר של הבכור - יֶתֶר שְׂאֵת התנשאות על האחרים וְיֶתֶר עָז עזות, גבורה.
ד
פַּחַז כַּמַּיִם פוחז וקל דעת, נמהר כמו מים אַל תּוֹתַר לא יהיה לו יתרון על שאר בני (ואכן הבכורה נילקחה ממנו וניתנה ליוסף - דברי הימים א ה א) כִּי עָלִיתָ מִשְׁכְּבֵי אָבִיךָ, אָז חִלַּלְתָּ יְצוּעִי על מיטתי המוצעת עָלָה עם בלהה (לעיל לה,כב). {פ}
ה
שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אַחִים, כְּלֵי חָמָס מְכֵרֹתֵיהֶם ניכסיהם.
ו
בְּסֹדָם בהתחברות איתם אַל תָּבֹא נַפְשִׁי, בִּקְהָלָם אַל תֵּחַד אל יתאחד כְּבֹדִי כלומר, אני, כִּי בְאַפָּם בכעסם, וללא הערכת הסיכון להם ולכל המשפחה הָרְגוּ אִישׁ את אנשי שכם (לד, כו) וּבִרְצֹנָם עִקְּרוּ שׁוֹר את חומת העיר שכם.
ז
אָרוּר אַפָּם כעסם (אבל הם עצמם לא ארורים) כִּי עָז וְעֶבְרָתָם וכעסם כִּי קָשָׁתָה, אֲחַלְּקֵם בְּיַעֲקֹב בשטחי עם ישראל - (הלויים היו מפוזרים בכל חלקי הארץ ב-48 ערים, ולגבי שמעון ראה יהושע יט, ט) וַאֲפִיצֵם בְּיִשְׂרָאֵל. {פ}
ח
יְהוּדָה אַתָּה יוֹדוּךָ יהללוך אַחֶיךָ, יָדְךָ בְּעֹרֶף מכה בעורף, כיון שהוא יפנה לך עורף ואתה תרדוף אחריו אֹיְבֶיךָ, יִשְׁתַּחֲוּוּ לְךָ בְּנֵי אָבִיךָ.
ט
גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה, מִטֶּרֶף בְּנִי עָלִיתָ מלטרוף, מלהרוג את יוסף התחמקת (לז, כו). כָּרַע רָבַץ כְּאַרְיֵה וּכְלָבִיא שם נרדף לאריה - מִי יְקִימֶנּוּ מי יכול להקים ממקומו אריה שרוצה לשכב??
י
לֹא יָסוּר שֵׁבֶט שרביט, סמל המלכות מִיהוּדָה, וּמְחֹקֵק (ומחזיק) בשרביט מִבֵּין רַגְלָיו מצאצאיו, עַד כִּי יָבֹא שִׁילֹה שלום, באחרית הימים וְלוֹ יִקְּהַת ישתעבדו עַמִּים.
יא
אֹסְרִי קושר לַגֶּפֶן עִירֹה את העָיִר (חמור צעיר) שלו, וְלַשֹּׂרֵקָה סוג משובח של גפן בְּנִי אֲתֹנוֹ את בן האתון. כִּבֵּס בַּיַּיִן לְבֻשׁוֹ את בגדיו (בגלל הכמות הגדולה של יין שהוא יתברך בה, הוא יוכל כביכול לכבס את בגדיו ביין) וּבְדַם עֲנָבִים סוּתֹה לכבס את כסותו.
יב
חַכְלִילִי אדמימות עֵינַיִם מִיָּיִן מרוב שתיית יין, וּלְבֶן שִׁנַּיִם מֵחָלָב. {פ}
יג
זְבוּלֻן לְחוֹף יַמִּים יִשְׁכֹּן, וְהוּא לְחוֹף אֳנִיֹּת באיזור נמל, וְיַרְכָתוֹ עַל וקצה גבולו יהיה על יד צִידֹן. {פ}
יד
יִשָּׂשכָר חֲמֹר גָּרֶם חמור חזק, רֹבֵץ בֵּין הַמִּשְׁפְּתָיִם גדרות הצאן.
טו
וַיַּרְא מְנֻחָה את נחלתו כִּי טוֹב וְאֶת הָאָרֶץ כִּי נָעֵמָה, וַיֵּט שִׁכְמוֹ לִסְבֹּל סחב משאות וַיְהִי לְמַס עֹבֵד הגויים שנשארו בנחלתו יעבדו את אדמותיו ויעלו אליו מיסים. {ס}
טז דָּן יָדִין עַמּוֹ יהיה שופט לעמו, כְּאַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל ממושלי ישראל, השופטים או המלכים. יז יְהִי דָן נָחָשׁ עֲלֵי דֶרֶךְ, שְׁפִיפֹן נחש ארסי עֲלֵי אֹרַח, הַנֹּשֵׁךְ עִקְּבֵי סוּס וַיִּפֹּל רֹכְבוֹ אָחוֹר.
יח
לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי יְהוָה. {ס}
יט
גָּד גְּדוּד על ידי קבוצת לוחמיו יְגוּדֶנּוּ יתקיף את האויב, וְהוּא יָגֻד עָקֵב יתקיף את האויב מאחור. {ס}
כ
מֵאָשֵׁר מנחלתו של שבט אשר שְׁמֵנָה משובחת לַחְמוֹ, וְהוּא יִתֵּן מַעֲדַנֵּי מֶלֶךְ. {ס}
כא
נַפְתָּלִי אַיָּלָה שְׁלֻחָה, הַנֹּתֵן אִמְרֵי שָׁפֶר דברים יפים. {ס}
כב
בֵּן פֹּרָת שתיל פורה של גפן יוֹסֵף, בֵּן פֹּרָת עֲלֵי עָיִן על מעין מים, בָּנוֹת ענפים דקים צָעֲדָה עֲלֵי שׁוּר צעדו, הלכו על המים.
כג
וַיְמָרֲרֻהוּ וָרֹבּוּ וְיִירוּ חיצים, וַיִּשְׂטְמֻהוּ וישנאוהו בַּעֲלֵי חִצִּים.
כד
וַתֵּשֶׁב בְּאֵיתָן ביציבות קַשְׁתּוֹ, וַיָּפֹזּוּ יזוזו מהר זְרֹעֵי יָדָיו, מִידֵי בזכות אֲבִיר גיבור, אלוהי יַעֲקֹב, מִשָּׁם מהשמים רֹעֶה משגיח עליו אֶבֶן יִשְׂרָאֵל צור ישראל, מי שמגן על ישראל.
כה
מֵאֵל אָבִיךָ וְיַעְזְרֶךָּ וְאֵת ומאת שַׁדַּי וִיבָרְכֶךָּ, בִּרְכֹת שָׁמַיִם גשמים מֵעָל, בִּרְכֹת תְּהוֹם מי מעיין רֹבֶצֶת תָּחַת, בִּרְכֹת שָׁדַיִם וָרָחַם הרבה חלב להרבה תינוקות.
כו
בִּרְכֹת אָבִיךָ שאני מברך אותך כעת גָּבְרוּ הן מרובות עַל בִּרְכֹת הוֹרַי עַד תַּאֲוַת עד הקצה של גִּבְעֹת עוֹלָם, תִּהְיֶין כל הברכות האלו יהיו לְרֹאשׁ יוֹסֵף וּלְקָדְקֹד לראש, לבכיר נְזִיר זה שיהיה הנזר על ראשו מבין כל אֶחָיו. {פ}
כז בִּנְיָמִין זְאֵב כמו זאב יִטְרָף, בַּבֹּקֶר יֹאכַל עַד ביזה, וְלָעֶרֶב יְחַלֵּק שָׁלָל".
כח כָּל אֵלֶּה שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, שְׁנֵים עָשָׂר, וְזֹאת אֲשֶׁר דִּבֶּר לָהֶם אֲבִיהֶם וַיְבָרֶךְ אוֹתָם, אִישׁ אֲשֶׁר כְּבִרְכָתוֹ כברכה הראויה לו בֵּרַךְ אֹתָם.
כט וַיְצַו אוֹתָם וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם: "אֲנִי נֶאֱסָף אֶל עַמִּי, קִבְרוּ אֹתִי אֶל אֲבֹתָי, אֶל הַמְּעָרָה אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה עֶפְרוֹן הַחִתִּי. ל בַּמְּעָרָה אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר עַל פְּנֵי מַמְרֵא בְּאֶרֶץ כְּנָעַן, אֲשֶׁר קָנָה לעיל פרק כג אַבְרָהָם אֶת הַשָּׂדֶה מֵאֵת עֶפְרֹן הַחִתִּי לַאֲחֻזַּת קָבֶר. לא שָׁמָּה קָבְרוּ אֶת אַבְרָהָם וְאֵת שָׂרָה אִשְׁתּוֹ, שָׁמָּה קָבְרוּ אֶת יִצְחָק וְאֵת רִבְקָה אִשְׁתּוֹ, וְשָׁמָּה קָבַרְתִּי אֶת לֵאָה. לב מִקְנֵה קניין הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ מֵאֵת בְּנֵי חֵת". לג וַיְכַל יַעֲקֹב לְצַוֹּת אֶת בָּנָיו, וַיֶּאֱסֹף רַגְלָיו אֶל הַמִּטָּה, וַיִּגְוַע וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו.
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
הערות
- מודגש ששבט דן הוא "כְּאַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל" (טו), אולי כדי להבהיר שלמרות שהוא מבני השפחות אין הוא ואחיו נחשבים פחות מהבנים שנולדו מרחל ולאה.
- שבט יוסף נתברך ב"בִּרְכֹת שָׁדַיִם וָרָחַם" וכן בברכת משה (דברים לג, יז) "וְהֵם רִבְבוֹת אֶפְרַיִם וְהֵם אַלְפֵי מְנַשֶּׁה" בורך בפריה ורביה. ואכן שבט מנשה גדל מ- 32,200 בשנה השניה ליציאה ממצריים ל-52,700 בערבות מואב. לכן גם ביהושע יז, יד מתלוננים מנשה ואפריים שהם נחלו שטח קטן מדי למרות ש"וַאֲנִי עַם רָב".
- "אֶבֶן יִשְׂרָאֵל" (פסוק כד) - מכאן בא שמה של השכונה הירושלמית "אבן ישראל", הראשונה במתחם הנחלאות, ואולי המילה הראשונה בפסוק, "וַתֵּשֶׁב", סייעה בבחירת פסוק זה. יש טענה כי דווקא מילים אלו נבחרו לשם השכונה, שכן מספר הבתים שהיו בה בתחילה הוא 53, כמניין אב"ן בגימטריה. גם הרב שטיינזלץ עיברת את שמו בהשראת פסוק זה, וכיום הוא נקרא הרב עדין אבן ישראל.