קטגוריה:בראשית מ כג
ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק
* * *
וְלֹא זָכַר שַׂר הַמַּשְׁקִים אֶת יוֹסֵף וַיִּשְׁכָּחֵהוּ.
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק
* * *
וְלֹֽא־זָכַ֧ר שַֽׂר־הַמַּשְׁקִ֛ים אֶת־יוֹסֵ֖ף וַיִּשְׁכָּחֵֽהוּ׃
נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק
עזרה · תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *
וְ/לֹֽא־זָכַ֧ר שַֽׂר־הַ/מַּשְׁקִ֛ים אֶת־יוֹסֵ֖ף וַ/יִּשְׁכָּחֵֽ/הוּ׃
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק
* * *
הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה. לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
ביאורים: המפרשים עונים לשאלות • ביאור קצר על כל הפרק • ביאור מפורט על הפסוק
תרגום
| אונקלוס: | וְלָא אִדְּכַר רַב שָׁקֵי יָת יוֹסֵף וְאַנְשְׁיֵיהּ׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וּבְגִין דְשָׁבַק יוֹסֵף חִסְדָא דִלְעֵיל וְאִתְרָחִיץ בְּרַב מְזוֹגַיָא בִּבְשַר עָבִיד בְּגִין כֵּן לָא אִידְכַּר רַב מְזוֹגַיָא יַת יוֹסֵף וְאַנְשְׁיֵיהּ עַד זְמַן דִי מָטָא קִיצָא מִן קֳדָם יְיָ לְמִתְפַּרְקָא: |
| ירושלמי (קטעים): | שְׁבַק יוֹסֵף חִסְדָא דִלְעֵיל בְּחִסְדָא דִלְרַע וְחִסְדָא דְלָוֵוי יָתֵיהּ מִבַּיְיתֵיהּ דְאָבוֹי וְאִתְרְחַץ בְּרַב מְזוֹגַיָיא בִּבְשַר עָבִיד וּבְשַר טָעַם כַּסָא דְמוֹתָא וְלָא אִידְכַּר כְּתָבָא דְכָתִיב וּמְפָרַשׁ לִיט יֶהֱוֵי גַבְרָא דִי יִתְרָחִיץ בְּבִישְרָא וִישַׁוֵי בִּישְרָא רַחֲצוֹהִי וּבְרִיךְ יֶהֱוֵי גַבְרָא דִי יִתְרָחֵיץ בְּשֵׁם מֵימְרֵיהּ דַיְיָ וִיהֵי מֵימְרֵיהּ דַיְיָ רוֹחֲצָנֵיהּ. מִן בְּגִין כֵּן לָא אִדְכַּר רַב מְזוֹגַיָא יַת יוֹסֵף וְאַנְשֵׁי יָתֵיהּ עַד זְמַן דִמְטָא קִצֵיהּ לְמִתְפַּרְקָא: |
רש"י (כל הפרק)
"ולא זכר שר המשקים" - בו ביום
"וישכחהו" - לאחר מכאן מפני שתלה בו יוסף לזכרו הוזקק להיות אסור עוד שתי שנים שנאמר (תהלים מ) אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו ולא פנה אל רהבים ולא בטח על מצרים הקרוים רהב חסלת פרשת וישברשב"ם (כל הפרק)
מתוך: רשב"ם על בראשית מ (עריכה)
אבן עזרא (כל הפרק)
ולא זכר שר המשקים — לא הזכירו בפה אל פרעה. וכן: "ומשא ה' לא תזכרו עוד" (ירמיהו כג, לו); "זכר את ושתי" (אסתר ב, א).
וישכחהו — בלב:
חסלת פרשת וישב
מלבי"ם (כל הפרק)
(כג)"ולא זכר שר המשקים". במדרש כל היום היה מתנה תנאים ומלאך בא והופכן, קושר קשרים ומלאך בא ומתירן, א"ל הקב"ה את שכחו ואני לא אשכחהו, הה"ד ולא זכר שר המשקים, ד"א שר המשקים שכחך ואני לא אשכחך, כבר הבדלתי (ישעיה סימן י"ז) בין "שכח" ובין "לא זכר", שלא זכר מורה על פעולת הזכירה ע"י איזה פעל, וידוע שהפעלים ישמשו לפעמים על הויית הפעל ולפעמים על קיום הפעל, כמו יהי רקיע הויית הפעל, כל אשר יעשה האלהים הוא יהיה לעולם קיום הפעל, ובפי' הראשון מפרש ולא זכר על קיום הפעל שלא נתקיים בזכרונו ע"י ה' שא"ל את שכחו, ר"ל שצוה שיצא מזכרונו כדי שאני לא אשכחהו, שעי"כ נתארך עד שחלם פרעה ועלה לגדולה, ובפי' הב' מפרש ולא זכר על התחלת הזכירה שלא רצה לזכרו כלל. ובמד' ששכחו יען שבטח יוסף עליו והראה לו ה' כי כל האדם כוזב, ועז"א ולא זכר שר המשקים, דייק שם שר המשקים שמיותר להורות אבל הקב"ה זכרו:
הערות
והנה בס' העקדה האריך בזה בענין החלומות ופתרונם, ותמצית דבריו כי פותרי חלומות פותרים בענינים החלקיים, וצריכים לדעת עניני החולם ופרטיו, למשל תכונת האיש מזגו וטבעו ועסקיו ובני ביתו והזמן וחברת האנשים שמתחבר עמהם וכדומה, אבל פתרוני יוסף ודניאל שהיו ברה"ק שמשיג הענינים הכוללים ויורד מן הכולל אל המיוחד ומן הסבה עד סוף המסובבים, ולכן לא היה צריך גם אל הגדת החלום כי ידעו מצד שרשו למעלה וסבתו, ובזה תבין מ"ש במד' והנה גפן לפני אלו ישראל, ובגפן שלשה שריגים זה משה ואהרן ומרים, ר"ל שאחר שהכיר שהוא ענין כולל מבואר שלא היה דבר נוגע לשרים המיוחדים האלה בלבד רק לענין כולל, וגם זה רמזו בהחלום, ר"ל שהצלת שר המשקים ותלית שר האופים גרם גדולת יוסף, וגדולת יוסף היה סבה לשירד יעקב למצרים וזה היה סבה לשעבוד והשעבוד היה סבה לגאולה ע"י שלשה רועים, וזה רמז במ"ש ובגפן שלשה שריגים, ר"ל שזה יגרום שר המשקים, וזה רמז לו במ"ש כי אם זכרתני אתך שזה אחרית החלום ותכליתו, כי יוסף שהכיר את הכולל ידע סוף המסובבים. וכן יתר הדרושים שדרשו חז"ל בפרק גיד הנשה על פתרון חלום שר המשקים מיוסדים על קוטב זה, שר"ל שכל אלה הדברים מסובבים מחלומו, כי גם גאולת מצרים לא היה התכלית האחרון, רק התחלה לארבע גליות וגאולות עד הגאולה האחדונה באחרית הימים, וזה רמזו בחלום שר האופים שלשת סלי חורי ג' מלכיות כמ"ש במד', ור"ל שע"י שנתלה ונתגדל יוסף נסתובב כל הנ"ל, ובאשר ראה יוסף שהמסובבים הטובים נרמזו בחלום שר המשקים והמסובבים הרעים בחלום שר האופים, אמר אתה בשרתני בשורה רעה וכו' כמ"ש במדרש:
כלי יקר (כל הפרק)
"ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו". כי עבירה גוררת עבירה, בראשונה אע"פ שעלה יוסף בזכרונו מ"מ לא זכרו בפני פרעה לטובה, וזה גרם לו שלסוף שכחו לגמרי ואפילו בזכרונו לא עלה, ועל אלו שתי עבירות אמר את חטאי אני מזכיר היום, היינו שני חטאים אלו מה שחטא ליוסף ולפרעה. ורז"ל אמרו (בר"ר פט.ג) שיוסף חטא בזה שתלה בטחונו בשר המשקים, ואמר ב"פ לשון זכירה כ"א זכרתני וגו' והזכרתני וגו' וכנגדם נענש בכפל השכחה, ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו.
ועל זה הרמז נוכל לומר, כי בזמן שאמר יוסף אם זכרתני והוא לשון תנאי כאילו אמר אם זכרתני יש תקוה, ואם לא אבדה התקוה, נמצא ששני תיבות אלו כוללים עיקר העון, על כן כנגדם יצא בת קול ואמר תשכח, כי תשכח עולה למספר אם זכרתני, ועל כן ניתן הדין שיהיה אסור עוד שתי שנים כי ימות השנה שס"ה ימים, ב"פ שס"ה עולה תש"ל כמספר תשכח, ועל כן הדין נותן שיהיה אסור עוד שנתים ימים, כי מקץ שנתים ימים מורה שהיו שנים שלמים מיום אל יום כדי למלאות מספר תשכח, ועוד שני ימים הנוספים כנגד שני תיבות אלו שאמר והזכרתני והוצאתני, וזה יותר מחוור ממה שאמרו קצתם ששתי שנים אלו כנגד שתי תיבות אלו, וקשה למה דווקא שנים ולא חדשים או ימים, ולהנחתינו יהיו באמת שני ימים כנגדם, ויתבאר זה עוד בסמוך פר' מקץ בעז"ה.אור החיים (כל הפרק)
ולא זכר שר המשקים וגו'. פי' הגם שלא שכחו בתחלה לא זכר שמו כאשר צוה עליו יוסף דכתיב (י"ד) זכרתני:
ועוד מודיע הכתוב ששכחו גם מלבו. והכוונה בזה כי לצד שהחליט שלא לזוכרו נשכח מלבו כי אם היה בלבו ובדעתו צד אחד לזוכרו באמצעות זה היה קצת נזכר אלא לצד החלט הדבר נשכח ממנו (מלבו). ואולי ירמוז עוד וישכחהו שהיה משכיחו מלבו ומדעתו עת עלות על זכרונו עד עת קץ שפקד ה' את יוסף ויזכרהו, ואולי שירמוז באומרו וישכחהו על זה הדרך וישכח הוא אבל הקדוש ברוך הוא לא שכחו ויזכרהו לטובה ויהי מקץ וגו' ואז שר המשקים זכר אותו בעל כרחו:
חסלת פרשת וישבבעל הטורים (כל הפרק)
ולא זכר. ג' במסורה הכא ואידך ולא זכר יואש המלך את החסד. ולא זכר הדום רגליו. ששר המשקים היה כפוי טובה ולא זכר הטובה שעשה לו יוסף וכן היה יואש כפוי טובה ולא זכר הטובה שעשה לו יהוידע הכהן והרג לזכריה בנו ועל זה נהרגו כמה נפשות מישראל שהיה דמו תוסס עד שנחרב הבית וזהו ולא זכר הדום רגליו ביום אפו:
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית מ כג.
וְלֹא זָכַר שַׂר הַמַּשְׁקִים אֶת יוֹסֵף
הצהרה חריפה ולא מדויקת אפילו שהעורך כותב את זה פעמים: לא זכר ושכח.
יוסף אמר: "כַּאֲשֶׁר יִיטַב לָךְ, וְעָשִׂיתָ נָּא עִמָּדִי, חָסֶד; וְהִזְכַּרְתַּנִי, אֶל פַּרְעֹה" (בראשית מ יד). המילה "יִיטַב" היא לא רק כאשר תראה שצדקתי ולא הרגו אותך, אלא כאשר "יִיטַב" בעייניך לפעול למעני.
אין ספק ששר המשקים שרק ניצל ממות, וראה את שר האופים מומת, לא היה במצב לבלבל לפרעה את המוח אודות עבד בבית הסוהר, שאולי במקרה ניחש ששר המשקים יחיה.
אנו רואים ששר המשקים זכר את יוסף, ובזמן המתאים, בחיל וחרדה, הוא אומר: "אֶת חֲטָאַי, אֲנִי מַזְכִּיר הַיּוֹם" אודות הזמן שהוא היה בבית הסוהר כי פרעה כעס עליו, ומנסה לעזור לפרעה למצוא מרגוע לפחדיו בחלומותיו: "וְשָׁם אִתָּנוּ נַעַר עִבְרִי, עֶבֶד לְשַׂר הַטַּבָּחִים" (בראשית מא יב)
עורך התורה מעליב את שר המשקים. אולי מטרתו היא להגביר את המתח הספרותי, כדי שהשומעים יהיו מרותקים בפחד מה יקרה ליוסף. אם שר המשקים היה פועל לפני הזמן, ופרעה היה משחרר את יוסף, ויוסף היה נעלם, כל תוכניתו של אלוהים היתה מתקלקלת. לכן שר המשקים היה חייב לחכות שפרעה יחלום חלום מפחיד, וזה יהיה האות לשר המשקים להביא את יוסף לפני פרעה, ולהשבע שיוסף הוא פותר החלומות הטוב ביותר במצרים.
מערכת השיפוט המצרית
יוסף, נער מארץ העברים, שידע את חוקי חמורבי מביא דוגמא למערכת השיפוט הנחשלת של מצרים.
- יוסף הובא ונמכר כעבד, לשר-הטבחים, הוא ראש המשטרה והצבא של מצרים, ללא תעודה או שטר או הוכחה שהוא עבד.
- לא ניתן ליוסף זכות לערער ולטעון לפני בית משפט שהוא איש חופשי, השייך לבית אביו. (חוקי חמורבי מספר 282)
- יוסף נזרק לבית-הסוהר ללא משפט, בלי הזכות להביא עדים. (חוקי חמורבי מספר 13)
- שר המשקים ושר האופים נזרקו לבית הסוהר ללא משפט, ופרעה חרץ את דינם ללא עיעור מסודר.
כל זה לא היה נהוג בארץ העברים מעבר לנהר, ככתוב בחוקי חמורבי
אנו רואים שמשה שגדל בבית פרעה, ככתוב: "וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד, וַתְּבִאֵהוּ לְבַת פַּרְעֹה, וַיְהִי לָהּ, לְבֵן" (שמות ב י), בשרירות ליבו, וללא משפט וסמכות "וַיַּךְ, אֶת הַמִּצְרִי, וַיִּטְמְנֵהוּ, בַּחוֹל" (שמות ב יב). אנו רואים מדינה שאין בה חוק כתוב ובתי משפט מסודרים. [1] לא נמצאו ספרים או קבצים של חוקים במצרים העתיקה.[2] חושבים שהשופטים המצרים הייו המלכים והשרים, נכבדי העם בעלי הקרקעות, וקציני צבא. השיפוט נעשה לפי ההגיון ולפי תקדימים ידועים.[3]
ולכן משה, שפעל כפי שהיה נהוג במצרים, לא הנהיג בתי משפט לבני ישראל במדבר עד שיתרו אמר לו:
- כתוב ספר חוקים - "וְהִזְהַרְתָּה אֶתְהֶם, אֶת הַחֻקִּים וְאֶת הַתּוֹרֹת; וְהוֹדַעְתָּ לָהֶם, אֶת הַדֶּרֶךְ יֵלְכוּ בָהּ, וְאֶת הַמַּעֲשֶׂה, אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן" (שמות יח כ)
- מנה שופטים - "וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל הָעָם אַנְשֵׁי חַיִל יִרְאֵי אֱלֹהִים, אַנְשֵׁי אֱמֶת שֹׂנְאֵי בָצַע, וְשַׂמְתָּ עֲלֵהֶם ... וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם" (שמות יח כב)
וַיִּשְׁכָּחֵהוּ
אין ספק ששר המשקים לא היה יכול להביא את יוסף העברי, החושב שארץ מצרים היא 'בּוֹר' (ביאור:בראשית מ טו) חסר חוק ותרבות, לפני פרעה. הנער המלומד הזה היה יכול להעליב את פרעה ולגרום לו לאסון. אולם בהמשך רואים שההפך קרה: יוסף התנהג כראוי ובעדינות לימד והדריך את פרעה איך לנהל מדינה.
הוא גם פחד לומר: "אֶת חֲטָאַי, אֲנִי מַזְכִּיר הַיּוֹם" (ביאור:בראשית מא ט), כדי לא להזכיר למלך שהוא ושר האופים חטאו שווה, והמלך יגיד: "אוי, באמת, גם אותך רציתי לתלות."
לבטח שר המשקים לא שכח, אבל הוא חיכה שפרעה יחלום חלום קשה ואז תהיה הזדמנות. אפילו אם יוסף לא היה מבקש, שר המשקים היה מספר לפרעה אודות העבד העברי הפותר חלומות בבית פוטיפר, ברגע הזה. חוץ מזה נאמר שיוסף בקש, אבל שר המשקים לא הבטיח לעשות דבר כי שר האופים התחיל לדבר, וגם אחר כך שר המשקים לא הבטיח דבר.
הערות שוליים
הרשימה המלאה של דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לפסוק זה
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria • שיתופתא
דפים בקטגוריה "בראשית מ כג"
קטגוריה זו מכילה את 4 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 4 דפים.