ביאור:בראשית מד
בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י
בראשית פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ (מהדורות נוספות)
א וַיְצַו אֶת אֲשֶׁר עַל בֵּיתוֹ לֵאמֹר: "מַלֵּא אֶת אַמְתְּחֹת הָאֲנָשִׁים אֹכֶל, כַּאֲשֶׁר יוּכְלוּן שְׂאֵת, וְשִׂים כֶּסֶף אִישׁ בְּפִי אַמְתַּחְתּוֹ. ב וְאֶת גְּבִיעִי, גְּבִיעַ הַכֶּסֶף, תָּשִׂים בְּפִי אַמְתַּחַת הַקָּטֹן, וְאֵת כֶּסֶף שִׁבְרוֹ", וַיַּעַשׂ כִּדְבַר יוֹסֵף אֲשֶׁר דִּבֵּר.
| האחים מגלים את גביע הכסף באמתחת בינימין. אלכסנדר איבנוב, 1833 |
ג הַבֹּקֶר אוֹר זרחה השמש, וְהָאֲנָשִׁים שֻׁלְּחוּ, הֵמָּה וַחֲמֹרֵיהֶם. ד הֵם יָצְאוּ אֶת הָעִיר, לֹא הִרְחִיקוּ, וְיוֹסֵף אָמַר לַאֲשֶׁר עַל בֵּיתוֹ: "קוּם רְדֹף אַחֲרֵי הָאֲנָשִׁים, וְהִשַּׂגְתָּם, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם: לָמָּה שִׁלַּמְתֶּם רָעָה תַּחַת טוֹבָה? ה הֲלוֹא זֶה הגביע הזה אֲשֶׁר יִשְׁתֶּה אֲדֹנִי בּוֹ, וְהוּא נַחֵשׁ יְנַחֵשׁ בּוֹ עושה קסמים באמצעותו, לדעת דברים נסתרים - הֲרֵעֹתֶם אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם". ו וַיַּשִּׂגֵם, וַיְדַבֵּר אֲלֵהֶם אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה. ז וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו: "לָמָּה יְדַבֵּר אֲדֹנִי כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה? חָלִילָה לַעֲבָדֶיךָ מֵעֲשׂוֹת כַּדָּבָר הַזֶּה! ח הֵן כֶּסֶף אֲשֶׁר מָצָאנוּ בְּפִי אַמְתְּחֹתֵינוּ, הֱשִׁיבֹנוּ אֵלֶיךָ מֵאֶרֶץ כְּנָעַן, וְאֵיךְ ולכן אין זה עולה על הדעת ש נִגְנֹב מִבֵּית אֲדֹנֶיךָ כֶּסֶף אוֹ זָהָב. ט אֲשֶׁר יִמָּצֵא אִתּוֹ אצלו הגביע מֵעֲבָדֶיךָ וָמֵת, וְגַם אֲנַחְנוּ נִהְיֶה לַאדֹנִי לַעֲבָדִים". י וַיֹּאמֶר: "גַּם עַתָּה כְדִבְרֵיכֶם כֶּן הוּא כך אמנם היה צריך להיות הדין, אך אני אקל עליכם: אֲשֶׁר יִמָּצֵא אִתּוֹ יִהְיֶה לִּי עָבֶד וְאַתֶּם תִּהְיוּ נְקִיִּם". יא וַיְמַהֲרוּ וַיּוֹרִדוּ אִישׁ אֶת אַמְתַּחְתּוֹ אָרְצָה, וַיִּפְתְּחוּ אִישׁ אַמְתַּחְתּוֹ. יב וַיְחַפֵּשׂ, בַּגָּדוֹל הֵחֵל וּבַקָּטֹן כִּלָּה לפי סדר הולדתם (בדומה ל"הַבְּכֹר כִּבְכֹרָתוֹ וְהַצָּעִיר כִּצְעִרָתוֹ" מהפרק הקודם) כי אם היה ניגש להתחיל מבנימין, היה זה מעורר חשד שהוא יודע איפה הגביע, ואולי הוא הושתל שם, וַיִּמָּצֵא הַגָּבִיעַ בְּאַמְתַּחַת בִּנְיָמִן. יג וַיִּקְרְעוּ שִׂמְלֹתָם, וַיַּעֲמֹס אִישׁ עַל חֲמֹרוֹ וַיָּשֻׁבוּ הָעִירָה.
יד
וַיָּבֹא יְהוּדָה וְאֶחָיו בֵּיתָה יוֹסֵף, וְהוּא עוֹדֶנּוּ שָׁם, וַיִּפְּלוּ לְפָנָיו אָרְצָה.
טו
וַיֹּאמֶר לָהֶם יוֹסֵף: "מָה הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם? הֲלוֹא יְדַעְתֶּם כִּי נַחֵשׁ יְנַחֵשׁ אִישׁ אֲשֶׁר כָּמֹנִי אנשים חשובים וחכמים נחשבו פעם לבעלי כוחות על-טבעיים".
טז
וַיֹּאמֶר יְהוּדָה: "מַה נֹּאמַר לַאדֹנִי? מַה נְּדַבֵּר וּמַה נִּצְטַדָּק? הָאֱלֹהִים מָצָא אֶת עֲוֹן עֲבָדֶיךָ. הִנֶּנּוּ עֲבָדִים לַאדֹנִי, גַּם אֲנַחְנוּ, גַּם אֲשֶׁר נִמְצָא הַגָּבִיעַ בְּיָדוֹ".
יז
וַיֹּאמֶר: "חָלִילָה לִּי מֵעֲשׂוֹת זֹאת. הָאִישׁ אֲשֶׁר נִמְצָא הַגָּבִיעַ בְּיָדוֹ - הוּא יִהְיֶה לִּי עָבֶד, וְאַתֶּם עֲלוּ לְשָׁלוֹם אֶל אֲבִיכֶם". {ס}
|
פרשת ויגש
|
יח וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה שהתחייב ליעקב שהוא יחזיר את בינימין (לעיל מג, ח) וַיֹּאמֶר: "בִּי בבקשה אֲדֹנִי! יְדַבֶּר נָא עַבְדְּךָ דָבָר בְּאָזְנֵי אֲדֹנִי, וְאַל יִחַר אַפְּךָ בְּעַבְדֶּךָ, כִּי כָמוֹךָ כְּפַרְעֹה. יט אֲדֹנִי שָׁאַל אֶת עֲבָדָיו לֵאמֹר: 'הֲיֵשׁ לָכֶם אָב אוֹ אָח'? כ וַנֹּאמֶר אֶל אֲדֹנִי: 'יֶשׁ לָנוּ אָב זָקֵן וְיֶלֶד זְקֻנִים קָטָן, וְאָחִיו מֵת, וַיִּוָּתֵר הוּא לְבַדּוֹ לְאִמּוֹ, וְאָבִיו אֲהֵבוֹ'. כא וַתֹּאמֶר אֶל עֲבָדֶיךָ: 'הוֹרִדֻהוּ אֵלָי וְאָשִׂימָה עֵינִי עָלָיו אשגיח עליו, אטפל בו'. כב וַנֹּאמֶר אֶל אֲדֹנִי: 'לֹא יוּכַל הַנַּעַר לַעֲזֹב אֶת אָבִיו, וְעָזַב אֶת אָבִיו וָמֵת אביו'. כג וַתֹּאמֶר אֶל עֲבָדֶיךָ: 'אִם לֹא יֵרֵד אֲחִיכֶם הַקָּטֹן אִתְּכֶם, לֹא תֹסִפוּן לִרְאוֹת פָּנָי'. כד וַיְהִי כִּי עָלִינוּ אֶל עַבְדְּךָ אָבִי, וַנַּגֶּד לוֹ, אֵת דִּבְרֵי אֲדֹנִי. כה וַיֹּאמֶר אָבִינוּ: 'שֻׁבוּ שִׁבְרוּ לָנוּ מְעַט אֹכֶל'. כו וַנֹּאמֶר: 'לֹא נוּכַל לָרֶדֶת. אִם יֵשׁ אָחִינוּ הַקָּטֹן אִתָּנוּ - וְיָרַדְנוּ. כִּי לֹא נוּכַל לִרְאוֹת פְּנֵי הָאִישׁ יוסף וְאָחִינוּ הַקָּטֹן אֵינֶנּוּ אִתָּנוּ'. כז וַיֹּאמֶר עַבְדְּךָ אָבִי אֵלֵינוּ: 'אַתֶּם יְדַעְתֶּם כִּי שְׁנַיִם יָלְדָה לִּי אִשְׁתִּי. כח וַיֵּצֵא הָאֶחָד מֵאִתִּי וָאֹמַר `אַךְ טָרֹף טֹרָף`, וְלֹא רְאִיתִיו עַד הֵנָּה. כט וּלְקַחְתֶּם ואם תיקחו גַּם אֶת זֶה מֵעִם פָּנַי וְקָרָהוּ אָסוֹן, וְהוֹרַדְתֶּם אֶת שֵׂיבָתִי בְּרָעָה שְׁאֹלָה'. ל וְעַתָּה כְּבֹאִי אֶל עַבְדְּךָ אָבִי, וְהַנַּעַר אֵינֶנּוּ אִתָּנוּ, וְנַפְשׁוֹ ובגלל שנפשו של יעקב קְשׁוּרָה בְנַפְשׁוֹ של בנימין, לא וְהָיָה כִּרְאוֹתוֹ כִּי אֵין הַנַּעַר - וָמֵת. וְהוֹרִידוּ עֲבָדֶיךָ אֶת שֵׂיבַת עַבְדְּךָ אָבִינוּ בְּיָגוֹן שְׁאֹלָה. לב כִּי ודווקא אני מדבר אליך כי עַבְדְּךָ עָרַב אֶת הַנַּעַר מֵעִם אָבִי לֵאמֹר: 'אִם לֹא אֲבִיאֶנּוּ אֵלֶיךָ וְחָטָאתִי לְאָבִי כָּל הַיָּמִים'. לג וְעַתָּה יֵשֶׁב נָא עַבְדְּךָ תַּחַת הַנַּעַר במקום בינימין עֶבֶד לַאדֹנִי, וְהַנַּעַר יַעַל עִם אֶחָיו. לד כִּי אֵיךְ אֶעֱלֶה אֶל אָבִי וְהַנַּעַר אֵינֶנּוּ אִתִּי? פֶּן אֶרְאֶה בָרָע אֲשֶׁר יִמְצָא אֶת אָבִי".
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
הערות
- מדוע יוסף התעלל באחיו? למה האשים אותם בריגול ושלח אותם להביא את בינימין?
- לפי הרמב"ן היה זה כדי לקיים את חלומותיו ("וַיִּזְכֹּר יוֹסֵף אֵת הַחֲלֹמוֹת אֲשֶׁר חָלַם לָהֶם, וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם: מְרַגְּלִים אַתֶּם" - לעיל מב, ט). יוסף נוכח לראות שבחלומות יש ממש (לאחר התגשמות חלומות שר האופים ושר המשקים, וכן חלום פרעה שהלך והתגשם) ולכן גילגל את הדברים כך שגם בינימין יגיע וכל האחים ישתחוו לו.
- רבי יצחק עראמה סובר שמטרת יוסף היתה לבחון את אחיו, לבדוק אם הם מתחרטים על מכירתו. כדי לוודא שחזרו בתשובה הוא מעמיד אותם במצב דומה לזה שהיה בעבר: אחיהם הקטן, בנו של רחל, הקרוב במיוחד לאביו - הפעם בינימין - גורם לבעיה בכך שגנב את הגביע. הם יכולים למסור אותו לעבדות במצרים ולחזור בשלום הביתה ("אֲשֶׁר יִמָּצֵא אִתּוֹ יִהְיֶה לִּי עָבֶד"). אך האחים עומדים בנסיון ואומרים: "וְעַתָּה יֵשֶׁב נָא עַבְדְּךָ תַּחַת הַנַּעַר עֶבֶד לַאדֹנִי". (כל מה שארע בשני הפרקים הקודמים, כגון "חֵי פַרְעֹה אִם תֵּצְאוּ מִזֶּה, כִּי אִם בְּבוֹא אֲחִיכֶם הַקָּטֹן הֵנָּה", היה כדי להביא את בינימין למצרים ולבצע את המבחן שבפרקינו). הספורנו מוסיף שגם ההעדפה "וַתֵּרֶב מַשְׂאַת בִּנְיָמִן" (בסוף הפרק הקודם) היתה כדי לגרום קנאה, כפי שגרמה כתונת הפסים.
- האברבנאל מסביר שיוסף רצה להביא את האחים למצבים שיעוררו אותם לחזור בתשובה ולהתחרט על שעשו לו. הסיטואציה שנוצרה כאן, כאשר בינימין כמעט ונלקח לעבד במצרים (והם צריכים לחזור ליעקב בלעדיו) נועדה לגרום להם לתחושה של דז'ה וו למה שאירע לפני 20 שנה. נחמה ליבוביץ' מראה שכבר בפרק מב (כאשר שמעון נשאר זמנית במצרים) עלה הדבר בידי יוסף: "אֲחִיכֶם אֶחָד יֵאָסֵר בְּבֵית מִשְׁמַרְכֶם, וְאַתֶּם לְכוּ ... [ומיד לאחר מכן] וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו: אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל אָחִינוּ".
- "וְשִׂים כֶּסֶף אִישׁ בְּפִי אַמְתַּחְתּוֹ" - מדוע? הרי היה מספיק להטמין את הגביע? יש מפרשים שהיה זה כדי שהאחים ידעו שבינימין לא באמת גנב (אלא שמי שהכניס את כספם לשקים, גם הכניס את הגביע לשק של בינימין). אם הם היו חושבים שהוא אכן גנב את הגביע - אולי היה זה בצדק למסור אותו לעבד כעונש.
- "...וְנַפְשׁוֹ קְשׁוּרָה בְנַפְשׁוֹ, וְהָיָה כִּרְאוֹתוֹ כִּי אֵין הַנַּעַר - וָמֵת" - סופו של פסוק ל ותחילת פסוק לא. לפי כל המפרשים שני הפסוקים מתחברים למשפט אחד: בגלל שנפשו של יעקב קשורה בנפשו של בנימין, לאחר שיראה שחזרנו בלי בינימין הוא ימות מצער. אך למרבה הפלא, בפסוק ל מסתיימת עליית "ראשון", וזאת גם באמצע הנאום של יהודה. על כך מעיר אשר וסרטיל בפירושו "ברכת אשר" על התורה: "סיום 'ראשון' כאן, באמצע הנאום הדרמטי של יהודה, יותר מתמוה".
- בנאומו של יהודה (מפסוק יח ואילך) יש דברי חנופה רבים, כפי שמודגש במילים החוזרות פעמים רבות: 7 פעמים "אֲדֹנִי" ו-13 פעמים עַבְדְּךָ\עֲבָדָיו\עֲבָדֶיךָ וכו'.
- פסוק יח, "וַיִּגַּ֨שׁ אֵלָ֜יו יְהוּדָ֗ה", מוטעם ב"קדמא ואזלא, רביעי" ובתרגום לעברית: התקדם והלך הרביעי (יהודה הרביעי בבנים). (הגר"א)