קטגוריה:אסתר ד יג

עריכה

אלשיך

• לפירוש "אלשיך" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •

(יג - יד) "ויאמר מרדכי להשיב אל אסתר אל תדמי בנפשך וכו'". הנה אומרו להשיב אל אסתר הוא מיותר. וכן אומרו החרש תחרישי הוא כפול. וכן אומרו רוח והצלה למה חסרה היו"ד של ריוח ונכתב רוח. ועוד אומרו ממקום אחר איזה הוא המקום אחר. ועוד היתכן שתמות היא ובית אביה וינצלו ישראל והיא בהיכלי מלך. ועוד אומרו אם לעת כזאת ולא לעת הזאת. אך הנה כתבנו כי אסתר היתה מסתפקת להשיב אמריה לו אשר אמרה כל עבדי המלך וכו' רק אמרה להתך בלבד, ואחרי כן ותצוהו אל מרדכי ילך לו ולא יגיד לו רק יראה מה בפיו ולבבו לעשות אם תסתכן ואם תחדל, אלא שלא חסרו לו מגידי אמריה לו ויגידו למרדכי את דברי אסתר, ועל כן בא מרדכי בדברים קשים כגידים, ולא כאסתר שלא החליטה להשיב אמריה אל מרדכי כי אם שלבל יקפיד מרדכי באמור אליו כל עבדי המלך וכו' שיורה שממאנת במצותו, והניח הדבר אל התך אם יאמר אם יחדל או ישנה לטוב ויתקן איזה קושיא להמתיק הענין בלשון ערומים. אך מרדכי גם שהשיב בקושי לא חש אם תקפיד, ולא הניח הדבר אל ציר אמונים מרפא אם ירפא וישנה מפני כבודה, רק "להשיב את אסתר" הדברים בדמותן וצלמן. ואמר הנה אשר הייתי מטמין ברמז הנני מגלה בשפה ברורה, והוא כי הלא באומרו ויגד לו את כל אשר קרהו אמרנו שרמז לה כי מאשר קרהו עם אליהו היה [יודע כי] הגזרה כליה ושהיתה על ידי המן שהזמינם לסעודה ושמשה רבינו ע"ה מבקש רחמים משם, שעל כן ילך לצוות עליה, כלומר על הנוגע אליה תבא אל המלך לבקש מלפניו על עמה, פן תהיה הצלתם על ידי אחר וישאר עון בית שאול עליו ועל זרעו על כי על ידו באו ישראל עד שערי מות, שעל כן תלך ותסתכן גם היא לגאלם לכפר בעדו. והנה גם שאפשר שהיא בחכמתה הבינה בדברים, עם כל זה להיות הדבר ברמז אמר עתה מרדכי כי מה שראוי להשיב את אסתר הוא בבירור למען יעשה בה רושם בעצם, וזהו אומרו "אל תדמי בנפשך" כלומר שלהיות נפשך צדקת להמלט וכו', כי דעי איפה "כי אם החרש תחרישי בעת הזאת" ותמתין עד יקראך המלך, הנה בין כך ובין כך "ריוח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר" הוא ממשה רבינו ע"ה ממקום כבודו אשר בגן עדן, והוא מה שכתבנו מרבותינו ז"ל (אסתר רבה ז יח) שהודיע אליהו למרדכי מאמר משה שאמר לו שיתפלל משה משם ומרדכי מכאן ותהיה תפלתם נשמעת. ובזה יאמר אם החרש תחרישי את, אך לא משה, והיא ידעה זה כמו שכתבנו, שזהו ויגד לו מרדכי את כל אשר קרהו שהוא כל אשר קרהו עם אליהו להגיד לה, וזהו אומרו אם החרש את בלבד תחרישי אך יש זולתך שלא יחריש הוא משה, באופן שריוח והצלה יעמוד ליהודים מקום אחר שהוא ממשה מגן עדן שהוא לא ימתין עד יקראך המלך, ונמצאת ההצלה באה ולא בא מצדתך, וזהו שמלת רוח חסרה יו"ד לרמוז כי הריוח שיבא ממקום הוא ממי שאינו גוף כי אם רוח. ובהיותך בלתי מסתכנת על ההצלה נמצא עון שאול שגרם כל הרעה הזאת בלתי מתכפר, ועל כן את ובית אביך שמבית שאול שגרם הרעה תאבדו, על כן הסתכני לכפר על בית אביך, הביטי וראי איך דברי אמת שאם לא כן מאין ולאין בהיות כל ישראל עבדים בגלות את עלית למלוכה, אך מי יודע אם לעת כזאת לתקן אשמת שאול הגעת למלכות שתתקן דבר מלך כמוך. והנה מהראוי יאמר לעת הזאת ולא לעת כזאת, ויתכן יאמר לעת כמו זאת שהוא למה שנגזר לעת שלשה עשר לאדר שהיא כעת זאת שהיא שלשה עשר לניסן הגעת למלכות:

עוד יתכן באומרו להשיב את אסתר עם היות ידוע שלהשיב לה היה הדבר, והוא כי אמר דברים קשים אל תדמי וכו' ואת ובית אביך תאבדו על כן לבל יראה השליח כאשם באומרו למלכה הדברים ההם, או ימאן להיות שליח בדבר הרע הזה, או ישנה, על כן מה עשה התחכם לומר דברים כאילו פי מרדכי מדבר לנוכח אתה, לבל תשית לב היא אל השליח רק הוא המדבר אשר עליו לא תקפיד, והוא כדרך לשון בני אדם על כיוצא בשליחות זה שאם ידבר אל אסתר פה אל פה יאמר אליה אל תדמי וכו' כי אם החרש תחריש וכו' ואת ובית אביך תאבדו וכו' הגעת למלכות אך בדברו אל השליח ידבר עליה שלא לנוכח כמדבר על אשר איננו פה, ויאמר אמרו לה שאל תדמה בנפשה להמלט וכו' כי אם החרש תחריש וכו' והיא ובית אביה יאבדו ומי יודע אם לעת כזאת הגיעה למלכות, והשליח באמור אליה שליחותו ידבר בה לומר כה אמר מרדכי שאל תדמי בנפשך וכו', אך הוא לא דבר כה רק פיו המדבר אליה פנים אל פנים ואומר לה אל תדמי וכו' כי אם החרש תחרישי וכו' למען שים באזני השליח הדברים עצמם אשר ידבר אליה והוא שאמר דברים להשיב אותם בעצמם לה, מה שאין כן אם היה אומר לשליח לאמר שאל תדמה בנפשה כו' והשליח יאמר שאמר אל תדמי בנפשך שאינו משיב הדברים עצמן, שהוא לומר לה ראי שכל כך הקפיד שלא אשנה כי הלשון שהיה לי לומר שהוא לנכח אל תדמי בנפשך וכו' הוא ששם בפי ולא אמר אמור לאסתר שאל תדמה בנפשה וכו', ובזה לא יאשם השליח על דברו לנכח הדברים הקשים ההם, וזהו להשיב את אסתר שאמר דברים מיוחדים להשיב את אסתר בלי שנוי ותמורה כאשר יצאו מפיו, ולא שאמר לו לומר לה שאל תדמה בנפשה להמלט וכו' שישנה השליח אחר כך ויאמר כמדבר לנוכח אמר לי שאל תדמה בנפשך וכו':
עוד יתכן באומרו להשיב את אסתר לומר שהשליח לא ישיב אמרים אלה בפני אשר אתה בבית כי הם דברי קושי, רק את אסתר לבדה וזהו להשיב את אסתר:
עוד יתכן אומרו להשיב את אסתר כלומר שלא שת לבו בתשובתו זאת אל בחינת היותה מלכה כי אם להשיב את אסתר משוללת מלכות, שעל כן דעת שפתיו ברור מללו דברים קשים כגידים:
ואשר כפל באומרו החרש תחרישי, זולת מה שכתבנו למעלה, יאמר, כי אם החרש עתה מדבר אל המלך, גם תחריש באבודך שתאלם ולא תוכל להמלט:
או רמז לה אם החרש עתה מדבר אל המלך גם תחרישי כשתקרא אל המלך כי כבר יהיה הדבר מתוקן כי ריוח והצלה יעמוד וכו' ולא יהיה על ידך ותאשמי:
(טו) ותאמר אסתר להשיב אל מרדכי וכו'. אמר להשיב אל מרדכי והוא כי הנה בכל עניניה - כאשר יבא בס"ד - כיוונה שלא יורגש כי היא מחזרת אחר תקונים להציל את ישראל, כי אדרבה היא היתה מראה עצמה כאוהבת את המן לבל יבטחו בה ויתרפו מן התשובה, על כן אמרה להשיב אל מרדכי כלומר לו לבדו ולא להשמיע לאשר אתו:

אסתר רבה ד יג 

אור חדש

פרק ד/פסוק יג

ויאמר מרדכי להשיב (אסתר ד, יג) וגו' ויש שואלין וכי מרדכי היה חושד אסתר (ספר אור חדש עמוד קנג) שלא תהיה מוסר נפשה על עמה כאשר תראה הצרה כ"כ ונראה כי כאשר ראה מרדכי כאשר אסתר לא קבלה מיד עליה לבא לפני המלך והוצרך מרדכי לחזור ולהשיב לה אמר בודאי אסתר סומכת על זה כיון שיש זמן הרבה מן י"ג ניסן עד אדר בתוך זה הזמן תבא לפני המלך כדת ואינה צריכה לעבור דת המלך שכל אשר לא נקרא אל המלך דתו להמית ובשביל זה השיבה אסתר כי כך דת המלך ולמה אלך לפני המלך שלא כדת ועל זה אמר להשיב לאסתר ולא הל"ל רק לאמר לאסתר ולמה אמר להשיב לאסתר כי הוא תשובה ניצחת ולא שאני אומר לה רק שיש לחוש לזה ובאולי שלא תוכל להמלט בית המלך כי דבר זה אין לדעת בבירור שלא תמלט בית המלך רק כי דברים אלו תשובה ניצחת ובודאי הוא כך כי מאחר שהגזירה הוא על כלל ישראל א"כ הגזירה עליה גם כן איך תמלט היא מן הגזירה הזאת שהיא עליה גם כן ובודאי כח הכלל יותר מן היחיד ואם הכלל אינו ניצול איך תוכל היא להמלט בשביל שהיא בבית המלך הרי עליה גזירה גם כן ואין בית המלך מצילה מן זה כי אדרבא כאשר היא בבית המלך היא יחידה ואין כח היחיד כמו כח הכלל ודבר זה תשובה ניצחת, ומה שהיא אומרת כי עדיין יש זמן לבוא לפני המלך על זה אמר (שם) אל תדמי בנפשך וגו' כלומר בשביל שאתה מדמה כך לכך את מלמד זכות זה שיש זמן עדיין לבוא אל המלך וזה בשביל שמחשבתך כי אין הדברים מגיעים לך אבל אם אתה אינה תדמה כך ותדע כי גם אתה בסכנה כמו שהוא האמת אז לא תלמוד זכות הזה לסמוך על דבר זה כי באולי לא תוכל לבא באותה שעה לפני המלך לכך אין לסמוך על זה כלל וכל שעה יש לך לראות אם אפשר לך לעשות הצלה ומ"ש בית המלך ר"ל כי ק"ו הוא כי אם אחשורוש רוצה לכלות הרחוקים ממנו מפני שנאתו אל ישראל הקרובים אשר הם בביתו כל שכן שלא יהיה רוצה בהם אחשורוש ולכך לא תוכל להמלט בית המלך שאין אדם דר עם נחש בכפיפה ודבר זה הוא דומה אל א' שהוא רודף אחר אחד להמיתו ונמלט הנרדף אל בית הרודף וכן אתה וכי בזה אתה מציל עצמך כאשר אתה בבית הרודף גם כאשר אתה בבית המלך אתה יחיד ואין היחיד כוחו כמו הכלל כמו שאמרנו ולפי אשר פרשנו כי ההצלחה יותר קרובה כאשר אפשר שתהיה נהפך עליו מיד כי לכך לא רצה מרדכי שיהיה זמן לדבר זה ג"כ הוא נכון