פתיחת התפריט הראשי

אסתר ד ז: "וַיַּגֶּד לוֹ מָרְדֳּכַי אֵת כָּל אֲשֶׁר קָרָהוּ וְאֵת פָּרָשַׁת הַכֶּסֶף אֲשֶׁר אָמַר הָמָן לִשְׁקוֹל עַל גִּנְזֵי הַמֶּלֶךְ ביהודיים [בַּיְּהוּדִים] לְאַבְּדָם."



בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:אסתר ד ז.


מרדכי מודיע לאסתרעריכה

סיפרו של מרדכיעריכה

לאחר אישור פקודת המיסים שנכנסה לתוקף מיד ופרסום פקודת ההרג, מרדכי חשש שהמן ינצל את פקודת המיסים לקבל את אישור המלך להורגו מיד כנציג ומנהיג העם שאינו משלם מיסים (אפילו ללא הזכרת שמו), ולא יחכה אחד-עשר חודשים ליום ההריגה. לכן, מרדכי פעל במהירות. הוא התאבל כדי למשוך את תשומת-ליבה של אסתר, כדי להעביר לה בדחיפות את החדשות. אסתר הראתה דאגה למרדכי.

וַיַּגֶּד לוֹ מָרְדֳּכַי אֵת כָּל אֲשֶׁר קָרָהוּעריכה

"וּמָרְדֳּכַי יָדַע אֶת כָּל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה" (ביאור:אסתר ד א) וכאן הכתוב מספר שמרדכי אמר לאסתר את כל אשר קרהו. בהשך מרדכי בפרוש חוזר על דברי המן בצורה לא מדויקת, ואסתר לא מגיבה על כל אשר קרהו, לכן ניתן לחשוב שהוא לא סיפר לה את ענין סרובו להשתחוות להמן, כי התך היה עלול לדוח למלך על הסכסוך וזלזול בכבוד פקודת המלך. אולם אסתר מזמינה את המלך והמן בלבד למשתה, מכאן שמרדכי סיפר לה על עליתו של המן להיות "הקרוב" למלך (ביאור:אסתר א יד), ועל מנהגו החדש של המלך לשבת במשתה יין עם המן (ביאור:אסתר ג טו).

וְאֵת פָּרָשַׁת הַכֶּסֶף, אֲשֶׁר אָמַר הָמָן לִשְׁקוֹל עַל גִּנְזֵי הַמֶּלֶךְ ביהודיים (בַּיְּהוּדִים) לְאַבְּדָםעריכה

מרדכי העביר לאסתר את פתשגן כתב-הדת (ביאור:אסתר ד ח) וגם דיווח לה על הצעת המן בעניין "פרשת הכסף, אשר אמר המן לשקול על גנזי המלך ביהודים לאבדם" (אסתר ד ז), וזאת למרות שבשיחה לא הוזכרו היהודים והמן לא הציע לשלם ישירות למלך סכום מוגזם.

מרדכי אמר שהמן הציע לתת כסף למלך, אבל הוא לא אמר שהמלך קיבל או הסכים לקבל. מרדכי היה מדויק מאוד, אולם הרושם היה שהמלך לקח את הכסף כשוחד ולכן אישר את פקודת ההרג.

עם-זאת, הוא השמיט פרטים כדי להדגיש רק את הנקודות החשובות. מרדכי צפה את פחדה של אסתר להסתכן בהגשת עזרה לעמה, ורצה שהיא תדאג, בנוסף לעמה, גם לנפשה שלה, כאילו שהמן הציע שוחד והמלך קיבלהו ואישר לפגוע ביהודים. מרדכי בחר להציג את המצב בצורה זו גם כדי למנוע מהתך להבין שהיה ניגוד בין אישור המלך ופקודת המן. עצם העובדה שמרדכי, שלא היה שותף לשיחה, ידע אודות הכסף (שלא נכתב בפתשגן כתב-הדת), וציטט את המילים המיוחדות "לאבדם" ו"לשקול" שבהם השתמש המן, מראה שאמנם היו לו מרגלים בחדר המלך והוא ידע הכל.


מקורותעריכה

נלקח מ- מגילת ההיפוכים. אילן סנדובסקי, אופיר בכורים, יהוד מונוסון, 2013