מ"ג אסתר ד יב
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויגידו למרדכי את דברי אסתר
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיַּגִּידוּ לְמָרְדֳּכָי אֵת דִּבְרֵי אֶסְתֵּר.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיַּגִּ֣ידוּ לְמׇרְדֳּכָ֔י אֵ֖ת דִּבְרֵ֥י אֶסְתֵּֽר׃
תרגום
תרגום אסתר (כל הפרק)
תרגום שני (כל הפרק)
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
- ויגידו מי הם המגידים, ודברי חז"ל ידועים :
אלשיך
מדרש רבה
"וַיִּשְׁלַח סְפָרִים אֶל כָּל מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ" אמר רב הונא אחשורוש דעת סרוחה היתה לו מנהג שבעולם אדם מבקש לאכול עדשים ואשתו מבקשת לאכול אפונים יכול הוא לכופה לא מה דהיא בעיא היא עבדה אמר ר' פנחס ולא עוד אלא שנעשה שחוק בעולם בנוהג שבעולם מדיי נושא פרסית והיא מדברת בלשון מדיי פרסי נושא מדיית והיא מדברת בלשון פרסי אבל הקב"ה דבר עם ישראל בלשון שלמדו הדא הוא דכתיב (שמות כ, ב): "אנכי ה' אלהיך" לשון יחנך אמר רבי נתן דבית גוברין ארבע לשונות נאין הן שישתמש בהן עולם לעז לזמר פרסי לאלייה עברי לדיבור רומים לקרב ויש אומרים אף אשורית לכתב עברית יש לה דיבור ואין לה כתב אשורית יש לה כתב ואין לה דיבור בחרו להם כתב אשורית ולשון עברית בורגני אחד אמר בררו להון לשון רומי מלשון יוני ר' יהודה בר' סימון אמר גנאי הוא לה שחותמת שאינה שלה ורב חנין בר אדא אמר אף על פי כן (דניאל ז, יט): "וטפרה די נחש" אינה חותמת אלא בלשונה א"ר שמואל בר נחמן מכאן אדם צריך לשנות את פרשיותיו אילו לא שנה לנו משה את התורה מהיכן אנו יודעין (דברים יד, ז): "השסועה" ואילו לא שנה לנו דניאל את החלום מהיכן אנו יודעין "וטפרה די נחש".
אור חדש
פרק ד/פסוק יב
ויגידו למרדכי את דברי אסתר (אסתר ד, יב) ולא כתיב ויגד כי לא היה התך ויראה לומר כי דבר זה פעם שלישי היה שהלך התך בשליחות אסתר ולא רצה לילך בפעם שלישי שלא יהיו רואים כי הוא הולך תמיד ובא מן אסתר למרדכי יחשוב המן כי יש להמן דברים עם אסתר על המן לעשות לו דבר נגד המלך ומי יודע מה יעשה המן כדי להפיל אותו ולכך בפעם שלישי שע"י שלשה יהיה כאן רבוי בשליחות מרדכי לאסתר לכך לא הלך התך ויגידו לה אחרים אבל לא התך וכתיב (שם) ויגידו למרדכי, כי לא סמכה אסתר להגיד לאחד כי באולי לא ילך להגיד למרדכי וא"כ לא יודע אבל כשהם יותר מאחד אם לא ילך זה להגיד ילך אחר להגיד לו ולפיכך כתיב (שם) ויגידו לשון רבים כיון שלא היה כאן שליח מיוחד כתב ויגידו לשון רבים כלומר ויגידו בני אדם והיינו אחד מן המגידים כי כאשר אין מיוחד אמר ויגידו.
ובגמרא (מגילה דף טו.) אמר ויגידו לו דברי אסתר ואלו התך איהו לא אזל לגביה א"ר אבא בר כהנא מכאן שאין משיבין על הקלקלה ע"כ, ולפי הנראה קשה דכיון שמצינו שאסתר לא היה רוצה לגלות הדברים כי אם להתך איך היה רשאי התך לגלות לאחר כי האומר דבר לחבירו אסור לגלות לאחר ואם כן איך היה רשאי לעשות זה וצ"ל כי מרדכי נתן לו רשות להגיד לאחר כי לא רצה להשיב על דברי קלקלה ואפשר לפרש לפי דעת הגמרא בודאי התך היה פי' ויגידו אחד מן המגידים ודבר זה מצאנו בכמה מקומות שאומר לשון רבים ור"ל אחד מהם רק שהוקשה בגמרא דלמה לא תלי' ביה כמו לפני זה וקאמר משום דאין משיבין על הקלקלה ולכך הכתוב לא תלי' ביה מפני שגנאי הוא לו והאמת שהתך הגיד זה ופירושו א' מן המגידים.
ובמדרש (ילקוט שמעוני אסתר סי' תתרנו) ויגידו למרדכי את דבר אסתר (שם) ואלו איהו לא אזיל א"ר אבא בר כהנא מכאן שאין משיבין על הקלקלה ויש אומרים כשראה המן להתך נכנס ויוצא הרגו שאינו נזכר עוד אמר הקב"ה הואיל והרגו תהא משמשת ברוח הקודש והפירוש השני הוא קרוב אל מה שאמרנו שעשה זה התך שלא רצה ללכת מיראת המן אלא שהוקשה לבעל המדרש הרי אמרינן התך זה דניאל ע"כ וא"כ בודאי לא היה דניאל ירא מן המן כאשר הוא אדם ולכך אמר שהרגו לגמרי ומ"מ לא קשיא לפי' אשר אמרנו דודאי גם לנערותיה אסתר היתה ג"כ מגלה כמו שהיתה מגלה להתך ואל"כ לא היתה משלחת בגדים להלביש את מרדכי ע"י נערותיה כי אינם חכמים לשאול ולהשיב כמו התך ולכך שלחה את התך ולכך בפעם השלישי שלא היתה שולחת אותו רק לומר לו כל עבדי המלך וגו' אפשר לשלוח ע"י נערותיה.