ביאור:אסתר ד ד

אסתר ד ד: "ותבואינה [וַתָּבוֹאנָה] נַעֲרוֹת אֶסְתֵּר וְסָרִיסֶיהָ, וַיַּגִּידוּ לָהּ; וַתִּתְחַלְחַל הַמַּלְכָּה מְאֹד, וַתִּשְׁלַח בְּגָדִים לְהַלְבִּישׁ אֶת מָרְדֳּכַי וּלְהָסִיר שַׂקּוֹ מֵעָלָיו, וְלֹא קִבֵּל."

תרגום ויקיטקסט: בינתיים, אסתר המלכה היתה בהרמון הנשים ולא ידעה שום דבר על הגזירה, עד שנערות אסתר וסריסיה באו ואמרו לה, שמרדכי זועק ברחוב העיר ועומד לפני השער בלבוש שק; אז המלכה הבינה שקרה דבר נורא, התחלחלה (רעדה מפחד) מאד, ושלחה שליחים עם בגדים להלביש את מרדכי ולהסיר שקו מעליו כדי שיוכל להיכנס לארמון ולדבר איתה; אבל מרדכי לא קיבל את הבגדים ולא הסכים להיכנס לארמון.


בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:אסתר ד ד.

אסתר מבינה שקרה משהו רע עריכה

הפסוק מלמדנו, שאסתר המלכה היתה מנותקת מהעולם היהודי - היא היתה ספונה בהרמון הנשים של אחשורוש, ולא שמעה שום דבר על הגזירה המאיימת להשמיד את עמה.

ותבואינה [וַתָּבוֹאנָה] נַעֲרוֹת אֶסְתֵּר וְסָרִיסֶיהָ וַיַּגִּידוּ לָהּ עריכה

הדבר הראשון שגרם לה להתעורר ולהבין שקרה משהו רע היה, כשנערותיה וסריסיה סיפרו לה על איש מוזר הזועק ברחוב ולובש שק ועומד לפני השער. אפשרי שאסתר פקדה על משרתיה לשים עין על מרדכי ולדווח על מעשיו. לפי התיאורים, הבינה אסתר שאותו איש מוזר הוא מרדכי דודה.

אבל מדוע מרדכי עצמו לא סיפר לאסתר מה קרה? הוא הרי יכל ליצור איתה קשר, כמו שעשה בפרשת בגתן ותרש (אסתר ב כב)! - שני הסברים:

1. מעמדו של מרדכי השתנה מאז שהמן עלה לגדולה (אסתר ג א) - המן התנשא בשער המלך, ומרדכי איבד את היכולת להכנס עד בית הנשים. המן קיבל תפקיד, לסגור ולשמור את הארמון, וכך בודד את המלך והמלכה ממידע חיצוני.

2. מרדכי רצה לגרום לאסתר להתחלחל ולהזדעזע, להוציא אותה מהאדישות והניתוק בהרמון הנשים, ולעורר אותה לפעול למען עמה. וכך היה:

וַתִּתְחַלְחַל הַמַּלְכָּה מְאֹד עריכה

ותתחלחל - מלשון (שמות טו יד): "חִיל אָחַז יֹשְׁבֵי פְּלָשֶׁת" (אבן עזרא): הזדעזעה ורעדה מפחד. אסתר אמנם עדיין לא ידעה על פקודת ההרג עד שמרדכי שלח לה את פתשגן כתב הדת (אסתר ד ח). אותו יום לא היה יום אבל ליהודים כמנהגם; אסתר ידעה שלמרדכי אין קרוב משפחה (הורה, אישה, ילד, אח, אחות, ...) חוץ ממנה שמותו יצדיק מנהגי אבלות.

אסתר עדיין לא ידעה מה בדיוק קרה - בהתחלה חשבה שקרה משהו רע למרדכי עצמו. היא חששה למעמדו ובריאותו של מרדכי, אשר נראה לה מדברי משרתיה, כאדם חסר בית. לכן אסתר שולחת בגדים ולא שואלת לבעיתו. מהיכן בהרמון הנשים לקחה אסתר בגדי גברים אשר יתאימו למרדכי בגודל ובמעמד, ומה נעשה בבגדים לאחר שמרדכי סרב לקבלם, המגילה לא מספרת לנו. אנו גם לא יודעים מה ידעה אסתר, אולם סביר להניח שאסתר חשבה שמפלה שכזו היא עונש מיד מלכות, הרי יהודים אחרים יעזרו למרדכי אלא אם הם מפחדים מהמלכות. אסתר במעשיה חשפה את הקשר בינה למרדכי, ולא חששה להסתכן בעזרה לבן משפחתה אפילו אם המלכות הענישה אותו. לפחות, אסתר ידעה שמרדכי חי, ולכן לבטח שהוא לא הכעיס את המלך.

וְלֹא קִבֵּל עריכה

מרדכי לא קיבל (סירב לקחת) את הבגדים ששלחה אסתר ולהיכנס לארמון, מאותן שתי סיבות שלא סיפר לה מלכתחילה מה קרה:

1. מעמדו בארמון ירד, האוירה כעת עוינת כלפי יהודים; מרדכי כבר לא יכול להסתובב בחופשיות בארמון.

2. מרדכי רצה לזעזע את אסתר, שתבין שהמצב השתנה ותצא מהניתוק שלה בהרמון הנשים.

אמנם, כשהנערות חזרו בשלום ולא פגעו בהם שוטרי המלך, ידעה אסתר שמרדכי אינו מוענש על ידי המלכות, והוא רוצה להתאבל ורוצה שהיא תשאל על מה זה ולמה.

אסתר ומרדכי רצו לבדוק, האם שומרי השער יעשו חיפוש על בגדי משרתי המלכה. כאשר המשרתים עברו בשלום לשני הכיוונים, מרדכי העיז לתת את פתשגן כתב הדת להתך, להביא למלכה.