קטגוריה:אסתר ד יב
נוסח המקרא
ויגידו למרדכי את דברי אסתר
וַיַּגִּידוּ לְמָרְדֳּכָי אֵת דִּבְרֵי אֶסְתֵּר.
וַיַּגִּ֣ידוּ לְמׇרְדֳּכָ֔י אֵ֖ת דִּבְרֵ֥י אֶסְתֵּֽר׃
וַ/יַּגִּ֣ידוּ לְ/מָרְדֳּכָ֔י אֵ֖ת דִּבְרֵ֥י אֶסְתֵּֽר׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
תרגום
תרגום אסתר (כל הפרק)
תרגום שני (כל הפרק)
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
- ויגידו מי הם המגידים, ודברי חז"ל ידועים :
אלשיך
מדרש רבה
"וַיִּשְׁלַח סְפָרִים אֶל כָּל מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ" אמר רב הונא אחשורוש דעת סרוחה היתה לו מנהג שבעולם אדם מבקש לאכול עדשים ואשתו מבקשת לאכול אפונים יכול הוא לכופה לא מה דהיא בעיא היא עבדה אמר ר' פנחס ולא עוד אלא שנעשה שחוק בעולם בנוהג שבעולם מדיי נושא פרסית והיא מדברת בלשון מדיי פרסי נושא מדיית והיא מדברת בלשון פרסי אבל הקב"ה דבר עם ישראל בלשון שלמדו הדא הוא דכתיב (שמות כ, ב): "אנכי ה' אלהיך" לשון יחנך אמר רבי נתן דבית גוברין ארבע לשונות נאין הן שישתמש בהן עולם לעז לזמר פרסי לאלייה עברי לדיבור רומים לקרב ויש אומרים אף אשורית לכתב עברית יש לה דיבור ואין לה כתב אשורית יש לה כתב ואין לה דיבור בחרו להם כתב אשורית ולשון עברית בורגני אחד אמר בררו להון לשון רומי מלשון יוני ר' יהודה בר' סימון אמר גנאי הוא לה שחותמת שאינה שלה ורב חנין בר אדא אמר אף על פי כן (דניאל ז, יט): "וטפרה די נחש" אינה חותמת אלא בלשונה א"ר שמואל בר נחמן מכאן אדם צריך לשנות את פרשיותיו אילו לא שנה לנו משה את התורה מהיכן אנו יודעין (דברים יד, ז): "השסועה" ואילו לא שנה לנו דניאל את החלום מהיכן אנו יודעין "וטפרה די נחש".
פרק ד/פסוק יב
ויגידו למרדכי את דברי אסתר (אסתר ד, יב) ולא כתיב ויגד כי לא היה התך ויראה לומר כי דבר זה פעם שלישי היה שהלך התך בשליחות אסתר ולא רצה לילך בפעם שלישי שלא יהיו רואים כי הוא הולך תמיד ובא מן אסתר למרדכי יחשוב המן כי יש להמן דברים עם אסתר על המן לעשות לו דבר נגד המלך ומי יודע מה יעשה המן כדי להפיל אותו ולכך בפעם שלישי שע"י שלשה יהיה כאן רבוי בשליחות מרדכי לאסתר לכך לא הלך התך ויגידו לה אחרים אבל לא התך וכתיב (שם) ויגידו למרדכי, כי לא סמכה אסתר להגיד לאחד כי באולי לא ילך להגיד למרדכי וא"כ לא יודע אבל כשהם יותר מאחד אם לא ילך זה להגיד ילך אחר להגיד לו ולפיכך כתיב (שם) ויגידו לשון רבים כיון שלא היה כאן שליח מיוחד כתב ויגידו לשון רבים כלומר ויגידו בני אדם והיינו אחד מן המגידים כי כאשר אין מיוחד אמר ויגידו.
ובגמרא (מגילה דף טו.) אמר ויגידו לו דברי אסתר ואלו התך איהו לא אזל לגביה א"ר אבא בר כהנא מכאן שאין משיבין על הקלקלה ע"כ, ולפי הנראה קשה דכיון שמצינו שאסתר לא היה רוצה לגלות הדברים כי אם להתך איך היה רשאי התך לגלות לאחר כי האומר דבר לחבירו אסור לגלות לאחר ואם כן איך היה רשאי לעשות זה וצ"ל כי מרדכי נתן לו רשות להגיד לאחר כי לא רצה להשיב על דברי קלקלה ואפשר לפרש לפי דעת הגמרא בודאי התך היה פי' ויגידו אחד מן המגידים ודבר זה מצאנו בכמה מקומות שאומר לשון רבים ור"ל אחד מהם רק שהוקשה בגמרא דלמה לא תלי' ביה כמו לפני זה וקאמר משום דאין משיבין על הקלקלה ולכך הכתוב לא תלי' ביה מפני שגנאי הוא לו והאמת שהתך הגיד זה ופירושו א' מן המגידים.
ובמדרש (ילקוט שמעוני אסתר סי' תתרנו) ויגידו למרדכי את דבר אסתר (שם) ואלו איהו לא אזיל א"ר אבא בר כהנא מכאן שאין משיבין על הקלקלה ויש אומרים כשראה המן להתך נכנס ויוצא הרגו שאינו נזכר עוד אמר הקב"ה הואיל והרגו תהא משמשת ברוח הקודש והפירוש השני הוא קרוב אל מה שאמרנו שעשה זה התך שלא רצה ללכת מיראת המן אלא שהוקשה לבעל המדרש הרי אמרינן התך זה דניאל ע"כ וא"כ בודאי לא היה דניאל ירא מן המן כאשר הוא אדם ולכך אמר שהרגו לגמרי ומ"מ לא קשיא לפי' אשר אמרנו דודאי גם לנערותיה אסתר היתה ג"כ מגלה כמו שהיתה מגלה להתך ואל"כ לא היתה משלחת בגדים להלביש את מרדכי ע"י נערותיה כי אינם חכמים לשאול ולהשיב כמו התך ולכך שלחה את התך ולכך בפעם השלישי שלא היתה שולחת אותו רק לומר לו כל עבדי המלך וגו' אפשר לשלוח ע"י נערותיה.
- פרשנות מודרנית:
תרגום ויקיטקסט: ושליחי מרדכי סיפרו למרדכי את דברי אסתר.
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:אסתר ד יב.
מדוע נאמר 'ויגידו' ברבים?
כל הפסוקים בפרק, מלבד פסוק זה, נאמרו בלשון יחיד:
- פסוק ה: "וַתִּקְרָא אֶסְתֵּר לַהֲתָךְ מִסָּרִיסֵי הַמֶּלֶךְ ... וַתְּצַוֵּהוּ עַל מָרְדֳּכָי"
- פסוק ו: "וַיֵּצֵא הֲתָךְ אֶל מָרְדֳּכָי"
- פסוק ז: "וַיַּגֶּד לוֹ מָרְדֳּכַי אֵת כָּל אֲשֶׁר קָרָהוּ"
- פסוק ח: "וּלְהַגִּיד לָהּ, וּלְצַוּוֹת עָלֶיהָ"
- פסוק ט: "וַיָּבוֹא הֲתָךְ, וַיַּגֵּד לְאֶסְתֵּר אֵת דִּבְרֵי מָרְדֳּכָי"
- פסוק י: "וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר לַהֲתָךְ, וַתְּצַוֵּהוּ אֶל מָרְדֳּכָי"
- פסוק יב: "וַיַּגִּידוּ לְמָרְדֳּכָי, אֵת דִּבְרֵי אֶסְתֵּר".
- פסוק יג: "וַיֹּאמֶר מָרְדֳּכַי, לְהָשִׁיב אֶל אֶסְתֵּר: אַל תְּדַמִּי בְנַפְשֵׁךְ ..."
מדוע וַיַּגִּידוּ ברבים?
1. לפי התרגום, המן שם לב שהתך מעביר מסרים בין מרדכי לאסתר, והרג את התך; לכן אסתר נאלצה למצוא שליחים אחרים (ולפי התרגום, שליחים אלה היו המלאכים מיכאל וגבריאל).
2. וייתכן שהשליחים הללו היו מרגלים של מרדכי, שנועדו לוודא שהתך אכן מעביר את המסרים בצורה נכונה.
מרדכי נזהר מהתך
מהשיחה בין מרדכי והתך, אנו רואים שמרדכי הסתיר את דבריו כדי שהתך לא יבין. לדוגמא כשמרדכי אמר: "וְאַתְּ וּבֵית אָבִיךְ תֹּאבֵדוּ" (פסוק יד), התך הבין שאסתר ובית אביה יומתו, ואסתר הבינה שמרדכי, מבית אביה, הוא בסכנה כי אין לה אחים (אסתר ב ז): "וּבְמוֹת אָבִיהָ וְאִמָּהּ, לְקָחָהּ מָרְדֳּכַי לוֹ לְבַת".
כאשר התך בא, אפילו עם שומרים נוספים, קשה להאמין שהם דיברו ביחד. התך קיבל את הפקודה, הוא חייב למלאה, וכל אדם אחר תחת פיקודו ישתוק. מכאן ניתן להבין, שיותר מאחד סיפר את פקודת אסתר להתך, אבל לא ביחד ולא באותו זמן.
מרגליו של מרדכי
כתוב (אסתר ד א): "וּמָרְדֳּכַי יָדַע אֶת כָּל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה", והוא גם ידע אודות "פָּרָשַׁת הַכֶּסֶף, אֲשֶׁר אָמַר הָמָן לִשְׁקוֹל עַל גִּנְזֵי הַמֶּלֶךְ ביהודיים (בַּיְּהוּדִים) לְאַבְּדָם" (אסתר ד ז). מרדכי ידע פרטים שלא הופיעו בפתשגן כתב הדת, אלא מהשיחה הפרטית בין המלך להמן (אסתר ג ט).
בהמשך (אסתר ב כב): "וַיִּוָּדַע הַדָּבָר לְמָרְדֳּכַי, וַיַּגֵּד לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה" בענין בגתן ותרש, ולבטח זה לא היה במקרה שרק הוא שמע אותם, ולא מיהר להודיע למלך אלא חיכה שאסתר תוזמן למלך ורק אז היא דיווחה למלך.
וגם חרבונה יודע (אסתר ז ט): "הִנֵּה הָעֵץ אֲשֶׁר עָשָׂה הָמָן לְמָרְדֳּכַי אֲשֶׁר דִּבֶּר טוֹב עַל-הַמֶּלֶךְ עֹמֵד בְּבֵית הָמָן גָּבֹהַּ, חֲמִשִּׁים אַמָּה" כאשר הוא לא היה יכול לצטט את דברי זרש אלא אם מרגלים מבית המן העבירו את המידע הזה לאנשים התומכים במרדכי.
מרדכי ריגל גם על אסתר
כבר כשאסתר נלקחה לבית הנשים, מרדכי ארגן לעצמו מרגלים בבית הנשים, (אסתר ב יא): "וּבְכָל יוֹם וָיוֹם מָרְדֳּכַי מִתְהַלֵּךְ, לִפְנֵי חֲצַר בֵּית הַנָּשִׁים: לָדַעַת אֶת שְׁלוֹם אֶסְתֵּר, וּמַה יֵּעָשֶׂה בָּהּ". וככתוב הוא פעל בשתוף פעולה עם האחראי על אסתר לדעת מה יעשה בה בעתיד.
כאשר השיחה היתה מאוד חשובה, וכל מילה רומזת ומכוונת, מרדכי כנראה בקש ממרגליו בחדרה של אסתר להגיד לו מה התך אמר לאסתר ומה אסתר אומרת להתך. במידה והתך ישנה מדבריו או מדבריה, מרדכי ידע איך לדבר עם התך כדי להגן על עצמו ואסתר. לכן המגילה אומרת "וַיַּגִּידוּ" ברבים - אלו המרגלים שלו בחדר המלכה. לפי הכתוב, כנראה, התך העביר בנאמנות את דבריו ודברי אסתר, ומרדכי המשיך לתקשר איתו בלבד (ביחיד).
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • Sefaria • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "אסתר ד יב"
קטגוריה זו מכילה את 3 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 3 דפים.