קטגוריה:אסתר ד יב

תרגום

תרגום אחד (כל הפרק)

​

וַיַּגִּידוּ

התך מתקשר בין אסתר למרדכי

מדוע נאמר 'ויגידו' ברבים?

(ביאור:אסתר ד ה) "וַתִּקְרָא אֶסְתֵּר לַהֲתָךְ מִסָּרִיסֵי הַמֶּלֶךְ ... וַתְּצַוֵּהוּ, עַל מָרְדֳּכָי"
(ביאור:אסתר ד ו) "וַיֵּצֵא הֲתָךְ, אֶל מָרְדֳּכָי"
(ביאור:אסתר ד ז) "וַיַּגֶּד לוֹ מָרְדֳּכַי, אֵת כָּל אֲשֶׁר קָרָהוּ"
(ביאור:אסתר ד ח) "וּלְהַגִּיד לָהּ; וּלְצַוּוֹת עָלֶיהָ"
(ביאור:אסתר ד ט) "וַיָּבוֹא, הֲתָךְ; וַיַּגֵּד לְאֶסְתֵּר, אֵת דִּבְרֵי מָרְדֳּכָי"
(ביאור:אסתר ד י) "וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר לַהֲתָךְ, וַתְּצַוֵּהוּ אֶל מָרְדֳּכָי"
משלב זה והלאה התך לא מוזכר, אבל זה כאילו מובן שהוא ממשיך את תפקידו ומעביר ביניהם את הודעותיהם.
(אסתר ד יב) "וַיַּגִּידוּ לְמָרְדֳּכָי, אֵת דִּבְרֵי אֶסְתֵּר"
(ביאור:אסתר ד יג) "וַיֹּאמֶר מָרְדֳּכַי, לְהָשִׁיב אֶל אֶסְתֵּר: אַל תְּדַמִּי בְנַפְשֵׁךְ ..."

בכל המקרים, למעט פסוקנו, השיחה היא ביחיד.
כמובן כל הבעיה יכולה להיות שגיאה בכתיבת המגילה, ולא חסרות שגיאות ברורות: "צֹרֵר היהודיים (הַיְּהוּדִים)" (ביאור:אסתר ח א), "הַמֶּלֶךְ אחשרש (אֲחַשְׁוֵרֹשׁ)" (ביאור:אסתר י א).

אולם במקרה שלנו השאלה נשארת: מדוע וַיַּגִּידוּ ברבים?

מרדכי נזהר מהתך

מהשיחה בין מרדכי והתך, אנו רואים שמרדכי הסתיר את דבריו כדי שהתך לא יבין. לדוגמא כשמרדכי אמר: "וְאַתְּ וּבֵית אָבִיךְ תֹּאבֵדוּ" (ביאור:אסתר ד יד) התך הבין שאסתר ובית אביה יומתו, ואסתר הבינה שמרדכי, מבית אביה, הוא בסכנה כי אין לה אחים "וּבְמוֹת אָבִיהָ וְאִמָּהּ, לְקָחָהּ מָרְדֳּכַי לוֹ לְבַת" (ביאור:אסתר ב ז).

כאשר התך בא, אפילו עם שומרים נוספים, קשה להאמין שהם דיברו ביחד. התך קיבל את הפקודה הוא חייב למלאה, וכל אדם אחר תחת פיקודו ישתוק. מכאן ניתן להבין שיותר מאחד סיפר את פקודת אסתר להתך, אבל לא ביחד ולא באותו זמן.

מרגליו של מרדכי

כידוע כתוב "וּמָרְדֳּכַי, יָדַע אֶת כָּל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה" (ביאור:אסתר ד א), והוא גם ידע אודות "פָּרָשַׁת הַכֶּסֶף, אֲשֶׁר אָמַר הָמָן לִשְׁקוֹל עַל גִּנְזֵי הַמֶּלֶךְ ביהודיים (בַּיְּהוּדִים) לְאַבְּדָם" (אסתר ד ז). מרדכי ידע פרטים שלא הופיעו בפתשגן כתב הדת, אלא מהשיחה הפרטית בין המלך להמן (ביאור:אסתר ג ט).

בהמשך "וַיִּוָּדַע הַדָּבָר לְמָרְדֳּכַי, וַיַּגֵּד לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה" (ביאור:אסתר ב כב) בענין בגתן ותרש, ולבטח זה לא היה במקרה שרק הוא שמע אותם, ולא מיהר להודיע למלך אלא חיכה שאסתר תוזמן למלך ורק אז היא דיווחה למלך.

וגם חרבונה יודע "הִנֵּה הָעֵץ אֲשֶׁר עָשָׂה הָמָן לְמָרְדֳּכַי אֲשֶׁר דִּבֶּר טוֹב עַל-הַמֶּלֶךְ עֹמֵד בְּבֵית הָמָן גָּבֹהַּ, חֲמִשִּׁים אַמָּה" (ביאור:אסתר ז ט) כאשר הוא לא היה יכול לצטט את דברי זרש אלא אם מרגלים מבית המן העבירו את המידע הזה לאנשים התומכים במרדכי.

מרדכי ריגל גם על אסתר

כבר כשאסתר נלקחה לבית הנשים מרדכי ארגן לעצמו מרגלים בבית הנשים "וּבְכָל יוֹם וָיוֹם מָרְדֳּכַי מִתְהַלֵּךְ, לִפְנֵי חֲצַר בֵּית הַנָּשִׁים: לָדַעַת אֶת שְׁלוֹם אֶסְתֵּר, וּמַה יֵּעָשֶׂה בָּהּ" (ביאור:אסתר ב יא). וככתוב הוא פעל בשתוף פעולה עם האחראי על אסתר לדעת מה יעשה בה בעתיד.

כאשר השיחה היתה מאוד חשובה, וכל מילה רומזת ומכוונת, מרדכי כנראה בקש ממרגליו בחדרה של אסתר להגיד לו מה התך אמר לאסתר ומה אסתר אומרת להתך. במידה והתך ישנה מדבריו או מדבריה, מרדכי ידע איך לדבר עם התך כדי להגן על עצמו ואסתר. לכן המגילה אומרת "וַיַּגִּידוּ" ברבים, אלו המרגלים שלו בחדר המלכה. לפי הכתוב, כנראה, התך העביר בנאמנות את דבריו ודברי אסתר, ומרדכי המשיך לתקשר איתו בלבד (ביחיד).