ביאור:אסתר ד יב
אסתר ד יב: "וַיַּגִּידוּ לְמָרְדֳּכָי אֵת דִּבְרֵי אֶסְתֵּר."
תרגום ויקיטקסט: ושליחי מרדכי סיפרו למרדכי את דברי אסתר.
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:אסתר ד יב.
מדוע נאמר 'ויגידו' ברבים?
עריכהכל הפסוקים בפרק, מלבד פסוק זה, נאמרו בלשון יחיד:
- פסוק ה: "וַתִּקְרָא אֶסְתֵּר לַהֲתָךְ מִסָּרִיסֵי הַמֶּלֶךְ ... וַתְּצַוֵּהוּ עַל מָרְדֳּכָי"
- פסוק ו: "וַיֵּצֵא הֲתָךְ אֶל מָרְדֳּכָי"
- פסוק ז: "וַיַּגֶּד לוֹ מָרְדֳּכַי אֵת כָּל אֲשֶׁר קָרָהוּ"
- פסוק ח: "וּלְהַגִּיד לָהּ, וּלְצַוּוֹת עָלֶיהָ"
- פסוק ט: "וַיָּבוֹא הֲתָךְ, וַיַּגֵּד לְאֶסְתֵּר אֵת דִּבְרֵי מָרְדֳּכָי"
- פסוק י: "וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר לַהֲתָךְ, וַתְּצַוֵּהוּ אֶל מָרְדֳּכָי"
- פסוק יב: "וַיַּגִּידוּ לְמָרְדֳּכָי, אֵת דִּבְרֵי אֶסְתֵּר".
- פסוק יג: "וַיֹּאמֶר מָרְדֳּכַי, לְהָשִׁיב אֶל אֶסְתֵּר: אַל תְּדַמִּי בְנַפְשֵׁךְ ..."
מדוע וַיַּגִּידוּ ברבים?
1. לפי התרגום, המן שם לב שהתך מעביר מסרים בין מרדכי לאסתר, והרג את התך; לכן אסתר נאלצה למצוא שליחים אחרים (ולפי התרגום, שליחים אלה היו המלאכים מיכאל וגבריאל).
2. וייתכן שהשליחים הללו היו מרגלים של מרדכי, שנועדו לוודא שהתך אכן מעביר את המסרים בצורה נכונה.
מרדכי נזהר מהתך
עריכהמהשיחה בין מרדכי והתך, אנו רואים שמרדכי הסתיר את דבריו כדי שהתך לא יבין. לדוגמא כשמרדכי אמר: "וְאַתְּ וּבֵית אָבִיךְ תֹּאבֵדוּ" (פסוק יד), התך הבין שאסתר ובית אביה יומתו, ואסתר הבינה שמרדכי, מבית אביה, הוא בסכנה כי אין לה אחים (אסתר ב ז): "וּבְמוֹת אָבִיהָ וְאִמָּהּ, לְקָחָהּ מָרְדֳּכַי לוֹ לְבַת".
כאשר התך בא, אפילו עם שומרים נוספים, קשה להאמין שהם דיברו ביחד. התך קיבל את הפקודה, הוא חייב למלאה, וכל אדם אחר תחת פיקודו ישתוק. מכאן ניתן להבין, שיותר מאחד סיפר את פקודת אסתר להתך, אבל לא ביחד ולא באותו זמן.
מרגליו של מרדכי
עריכהכתוב (אסתר ד א): "וּמָרְדֳּכַי יָדַע אֶת כָּל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה", והוא גם ידע אודות "פָּרָשַׁת הַכֶּסֶף, אֲשֶׁר אָמַר הָמָן לִשְׁקוֹל עַל גִּנְזֵי הַמֶּלֶךְ ביהודיים (בַּיְּהוּדִים) לְאַבְּדָם" (אסתר ד ז). מרדכי ידע פרטים שלא הופיעו בפתשגן כתב הדת, אלא מהשיחה הפרטית בין המלך להמן (אסתר ג ט).
בהמשך (אסתר ב כב): "וַיִּוָּדַע הַדָּבָר לְמָרְדֳּכַי, וַיַּגֵּד לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה" בענין בגתן ותרש, ולבטח זה לא היה במקרה שרק הוא שמע אותם, ולא מיהר להודיע למלך אלא חיכה שאסתר תוזמן למלך ורק אז היא דיווחה למלך.
וגם חרבונה יודע (אסתר ז ט): "הִנֵּה הָעֵץ אֲשֶׁר עָשָׂה הָמָן לְמָרְדֳּכַי אֲשֶׁר דִּבֶּר טוֹב עַל-הַמֶּלֶךְ עֹמֵד בְּבֵית הָמָן גָּבֹהַּ, חֲמִשִּׁים אַמָּה" כאשר הוא לא היה יכול לצטט את דברי זרש אלא אם מרגלים מבית המן העבירו את המידע הזה לאנשים התומכים במרדכי.
מרדכי ריגל גם על אסתר
עריכהכבר כשאסתר נלקחה לבית הנשים, מרדכי ארגן לעצמו מרגלים בבית הנשים, (אסתר ב יא): "וּבְכָל יוֹם וָיוֹם מָרְדֳּכַי מִתְהַלֵּךְ, לִפְנֵי חֲצַר בֵּית הַנָּשִׁים: לָדַעַת אֶת שְׁלוֹם אֶסְתֵּר, וּמַה יֵּעָשֶׂה בָּהּ". וככתוב הוא פעל בשתוף פעולה עם האחראי על אסתר לדעת מה יעשה בה בעתיד.
כאשר השיחה היתה מאוד חשובה, וכל מילה רומזת ומכוונת, מרדכי כנראה בקש ממרגליו בחדרה של אסתר להגיד לו מה התך אמר לאסתר ומה אסתר אומרת להתך. במידה והתך ישנה מדבריו או מדבריה, מרדכי ידע איך לדבר עם התך כדי להגן על עצמו ואסתר. לכן המגילה אומרת "וַיַּגִּידוּ" ברבים - אלו המרגלים שלו בחדר המלכה. לפי הכתוב, כנראה, התך העביר בנאמנות את דבריו ודברי אסתר, ומרדכי המשיך לתקשר איתו בלבד (ביחיד).