פתיחת התפריט הראשי

ביאור:אסתר ד יז

אסתר ד יז: "וַיַּעֲבֹר מָרְדֳּכָי וַיַּעַשׂ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוְּתָה עָלָיו אֶסְתֵּר."



בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:אסתר ד יז.


וַיַּעַשׂעריכה

ויעש מרדכי, אבל לא נאמר שהיהודים עשו את פקודת מרדכי יותר ממה שהם עשו קודם (ביאור:אסתר ד ג). רק לאחר פקודת ההגנה העצמית, ולאחר שהיהודים ראו את מרדכי "בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת תְּכֵלֶת וָחוּר, וַעֲטֶרֶת זָהָב גְּדוֹלָה" (ביאור:אסתר ח טו) הם פעלו באיחוד ובשמחה "לַיְּהוּדִים, הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה, וְשָׂשֹׂן, וִיקָר" (ביאור:אסתר ח יז).

בכל אופן, מרדכי לבטח צם על אסתר, וכך הוא לא הלך למקומו בשער המלך, והיה פטור מלכבד או להכעיס את המן.

צִוְּתָה עָלָיו אֶסְתֵּרעריכה

משלב זה והלאה "מרדכי הוא 'הסוכן' של אסתר, ולא 'המפעיל' שלה. ואמנם, בסיומה של המגילה מופיעה פעולתם של אסתר ומרדכי בלשון נקבה "ותכתוב אסתר... ומרדכי" (ביאור:אסתר ט יג).1

וַיַּעַשׂ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוְּתָה עָלָיו אֶסְתֵּרעריכה

מה ציותה אסתר?

לֵךְ כְּנוֹס אֶת כָּל הַיְּהוּדִים הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשָׁן וְצוּמוּ עָלַי וְאַל תֹּאכְלוּ וְאַל תִּשְׁתּוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים לַיְלָה וָיוֹם גַּם אֲנִי וְנַעֲרֹתַי אָצוּם כֵּן וּבְכֵן אָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר לֹא כַדָּת וְכַאֲשֶׁר אָבַדְתִּי אָבָדְתִּי.
-- אסתר ד, טז

אסתר המשיכה בשיחה עם מרדכי בלשון סגי נהור (בהפוך) כך שהתך לא יבין במה מדובר:

  • "לֵךְ כְּנוֹס אֶת כָּל הַיְּהוּדִים הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשָׁן וְצוּמוּ עָלַי" - והרי היהודים כבר מתאבלים "אֵבֶל גָּדוֹל לַיְּהוּדִים, וְצוֹם וּבְכִי וּמִסְפֵּד" (ביאור:אסתר ד ג) לכן אין צורך לעשות את זה.
  • "וְצוּמוּ עָלַי" - עלי, כלומר שהיהודים הצמים לא יצמו על האסון שלהם, אלא יתפללו למלכה אסתר העומדת לההרג. אולם הרי מרדכי פקד "אֵין אֶסְתֵּר, מַגֶּדֶת מוֹלַדְתָּהּ וְאֶת-עַמָּהּ" (ביאור:אסתר ב כ) גם אחרי המלכתה, ושמר בסוד את עמה של אסתר. כדי שהיהודים יצומו למענה היהודים חייבים לדעת שהמלכה היא יהודיה והסוד יתגלה ברבים. צעד שכזה אין ספק שמרדכי לא היה עושה. כוונת אסתר היתה להודיע להתך, ששמע ממרדכי שאסתר יהודיה, שכולם כבר יודעים את זה ואין זה סוד, ולכן אין טעם לגלות למלך או להמן.
  • "וְאַל תֹּאכְלוּ וְאַל תִּשְׁתּוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים לַיְלָה וָיוֹם" - קשה להאמין שפקודה כזו ניתנת לביצוע. לא לשתות שלשה ימים זה בלתי אפשרי, לכן אולי אסתר מתכונת לא לשתות יין ולא לשמוח בחגיגות נצחון, הן כתוב במגילה "וְהַמֶּלֶךְ וְהָמָן יָשְׁבוּ לִשְׁתּוֹת" (ביאור:אסתר ג טו) וברור שמדובר בשתית יין, למרות שיין אינו מוזכר בפסוק ובהקשר. בהמשך אסתר מזמינה את המלך והמן "בְּמִשְׁתֵּה הַיַּיִן" (ביאור:אסתר ה ו), ויתכן שהיא רומזת למרדכי את תוכניתה.
  • "וּבְכֵן אָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר לֹא כַדָּת" - התך הבין שהמלכה תלך למלך עוד שלושה ימים. מרדכי הבין שעליו לארגן שהמלך ישב על כסאו בבית מלכותו ולא יהיה עסוק. לא היה מפתיע אם במקרה נערי המלך משרתיו הקריאו למלך אודות בחירת אסתר למלכה, בזמן המיועד להופעתה.
  • "וְכַאֲשֶׁר אָבַדְתִּי אָבָדְתִּי" - התך הבין שאסתר מוכנה למות. מרדכי הבין שאסתר מבטיחה ללכת למלך, ושהיא מודעת שפתרון הבעיה שהציג לה מרדכי הוא בשימוש הכפול במילה "לְאַבְּדָם" (ביאור:אסתר ד ז): בהצעת המן ובכתב פתשגן כתב הדת.
  • מרדכי (וכל בר דעת) ידע שהסכנה למלכה היא נמוכה מאוד, אם המלך יושב על כסאו, ולכן ציווה עליה לעשות זאת (ביאור:אסתר ד ח), למרות שבטוח שהוא ידע אודות החוק שכולם יודעים. אסתר חששה שהיהודים יחגגו במשתה ושתיה לכבוד הצלתם ביד המלכה וזהותה תתגלה. לכן המלכה אסרה לחגוג ודרשה להמשיך באבל. בנוסף אסתר דרשה שמרדכי יארגן שהמלך ישב על כסאו, בדיוק עוד שלושה ימים מרגע זה, ויהיה מוכן להופעתה.
  • כבר ראינו במגילה שנאמר "וַיַּעַשׂ הַמֶּלֶךְ, כִּדְבַר מְמוּכָן" (ביאור:אסתר א כא), ולא כן, הן המלך לא הכריז על תחרות בחירת המלכה עד שנעריו הציעו הצעה פשוטה יותר (ביאור:אסתר ב ב). כך גם כאן, מרדכי לא עשה מה שהתך חשב, אלא מה שאסתר באמת התכוונה.
  • מרדכי לא ענה. השיחה הושלמה ואין מה להוסיף - כי כל המוסיף גורע. מרדכי לא היה יכול לענות "הבנתי" כי אז התך היה חושד שיש משהו נסתר בדברי אסתר ומרדכי, הן הכל היה ברור לו.



הערה 1: אחיטוב רונן, מגילת ושתי, בית מקרא, עמוד 255, 1999.