מ"ג אסתר ד יג


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויאמר מרדכי להשיב אל אסתר אל תדמי בנפשך להמלט בית המלך מכל היהודים

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיֹּאמֶר מָרְדֳּכַי לְהָשִׁיב אֶל אֶסְתֵּר אַל תְּדַמִּי בְנַפְשֵׁךְ לְהִמָּלֵט בֵּית הַמֶּלֶךְ מִכָּל הַיְּהוּדִים.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיֹּ֥אמֶר מׇרְדֳּכַ֖י לְהָשִׁ֣יב אֶל־אֶסְתֵּ֑ר אַל־תְּדַמִּ֣י בְנַפְשֵׁ֔ךְ לְהִמָּלֵ֥ט בֵּית־הַמֶּ֖לֶךְ מִכׇּל־הַיְּהוּדִֽים׃

תרגום

תרגום אחד (כל הפרק)

ואמר מרדכי למיכאל ולגבריאל לאתבא לות אסתר כדנא תמרום לה לא תחשבי בנפשייכי למהך לאישתיזבא בבית מלכא מן כל יהודאי:

תרגום שני (כל הפרק)(כל הפסוק)

ואמר מרדכי לאתבא לאסתר דילמא תדמין בנפשיך ותימרין דאנא אורמנית למלכותא למהוי מלכתא ודילמא תחשבין בלבך ותימרין לית אנא צריכנא רחמין למבעי על דבית ישראל. דאין ריגלא דחד מן יהודאי מתנפקא לא תחשבין בנפשיך דאנת משתיזבא מן בית מלכא מן כל יהודאי. מאימת שאול אבוי דאבוך גרם להון לישראל ית בישתא הדא דאם קיים מידעם דאמר ליה שמואל נבייא לא נפק עלנא המן רשיעא מזרעיה דבית עמלק. לא נפק עלנא בר המדתא הדין ולא זבין יתנא בעשרא אלפין ככרין דכסף מן ידוי דמלכא אחשורוש ולא מסר קדשא בריך הוא ית ישראל ביד תרין רשיעין. דמן שירויא לא אתא עליהון על דבית ישראל אלא עמלק אבא דאבוי דהמן רשיעא ואגח קרבא עם יהושע בר נון ברפידים ובצלותא דצלי משה רבנא איתמחי דכרנא דבית עמלק. ברם קומי ובעי רחמין מן קדם אבוך דבשמיא על עמא דבית ישראל דמן דעבד דינא בקדמאי הוא יעבד דינא מן בתראי.

מן מאן הוא תקיף המן רשיעא או מן מאן הוא אתקיים גזירתא מן עמלק אבא אבוי דאתא עליהון על דבית ישראל וטרד יתיה קדשא בריך הוא.

ממן הוא תקיף מן תלתין וחד מלכין הוא תקיף דאתון עליהון על דבית ישראל ונפק עליהון יהושע בר נון במילתא דשמיא וקטל יתהון.

ממאן הוא תקיף מן סיסרא הוא תקיף. דאתא עליהון על דבית ישראל בתשע מאה ארתכין דפרזלא ואחר עליהון על דבית ישראל גובין דמיא במדעם דלא יטבלון ולא יזלון נשיהון לות בעליהון ולא יפדון ולא יסגון בעלמא מסר יתיה קדשא בריך הוא ביד איתתא וקטלת יתיה.

מן מאן הוא תקיף מן ברי גבראתא הוא תקיף דאתו ואגחו קרבא עם דבית ישראל ואתימסרו ביד דוד וביד עבדוי וקטלו יתהון.

ברם לא תמנעין פומך מן צלו ושפוותך מלמבעי רחמין דבזכות אבהתנא אשתיזבו ישראל מן קטלא. ומאן דעבד ניסין לישראל בכל עידן ועידן הוא ימסור ית שונאנא בידנא ונעבד ביה כרעות נפשנא.

ברם לא תדמין בנפשיך דאת מתשתיזבא בית מלכא מכל יהודאי אלא אידכרי דאיתיך מן בנוי דשאול מלכא דישראל דאיתאמר למלכא דישראל למשיציא ית דכרניהון דבית עמלק מתחות שמיא וחס על אגג מלכיהון דעמלק ואותיב יתיה עמיה וביה בליליא איתעברת איתתיה מיניה וקם המן מן זרעיתיה ובעא למזבן כולהון יהודאי ולמעקר יתהון. ועל דחס אבוך על אגג מלכיהון הות ליה לתקלא.

וכד קם פרעה על דבית ישראל בארעא דמצרים ושעביד יתהון אייתי קדשא בריך הוא מחתא על מצראי שניין דא מן דא ואפיק לדבית ישראל בריש גלי. וקמו מצראי ורדפו בתריהון וכד חזו ישראל ית מצראי צליין קדם אבוהון דבשמיא ופרק יתהון ובזע ימא קדמיהון ואעבר יתהון ביבישתא וארתכוי דפרעה וחילותיה טבע בימא. ואת ובית אבוך קומו להון לדבית ישראל.

ותוב דאתכנשו על דבית ישראל עממיא לנחלא דארנונא הוא קודשא בריך הוא דרמז לטוריא וחפו טוריא חד לחד וחפין לעממיא ודבית ישראל עברו במישרא מלעיל וכל דאית בכרכיא איתקטלו קדמיהון. אלא את ודבית אבוך קומו להון לישראל.

ותוב כד אתא סיסרא ורדף בתריהון בתשע מאה רתיכין דפרזלא כוכביא מן שמיא נחתו ועבדו קרבא עם סיסרא. רב הוא רוחצניהון דבית ישראל ותקיף פורקניהון.

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"אל תדמי בנפשך" - אל תחשבי כמו (במדבר לג) והיה כאשר דמיתי אל תדמי בנפשך אל תהי סבורה להמלט ביום ההריגה בבית המלך שאין את רוצה לסכן עצמך עכשיו על הספק לבא אל המלך שלא ברשות

רש"י מנוקד ומעוצב (כל הפרק)(כל הפסוק)

אַל תְּדַמִּי בְנַפְשֵׁךְ – "אַל תַּחְשְׁבִי", כְּמוֹ (במדבר לג,נו): "וְהָיָה כַּאֲשֶׁר דִּמִּיתִי". "אַל תְּדַמִּי בְנַפְשֵׁךְ": "אַל תְּהִי סְבוּרָה לְהִמָּלֵט בְּיוֹם הַהֲרֵגָה בְּבֵית הַמֶּלֶךְ, שֶׁאֵין אַתְּ רוֹצָה לְסַכֵּן אֶת עַצְמֵךְ עַכְשָׁיו עַל הַסָּפֵק לָבֹא אֶל הַמֶּלֶךְ שֶׁלֹּא בִרְשׁוּת."

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

השאלות:

בנפשך מיותר :

אל תדמי, הודיע לה בשליחות הזה כמה פנות יקרות :

א. כל שאנו רואים דבר היוצא מן הרגילות והטבע צריכים אנו לשית על לב כי ה' עשהו להיות זה אמצעי אצלו לאיזה תכלית השגחיי, וסיבה לאיזה מסובב, ועפ"ז אחר שהצלחת אסתר שתעלה משפל מצבה אל בית המלכות הוא רחוק מן הענין הרגיל, בהכרח היה בדבר ה' לאיזו תכלית, ואחר שראינו שאז קרה לישראל הצרה הכוללת, מבואר כי הזמינה ה' לרפאות על ידה שבר עמו,

ב. לכל צרה הבאה על ישראל יש עת מוגבל וזמן ויום הכסה מוכן לתשועה ע"י ההכנות והסיבות שהכין לישועה, ואם לא יוושעו ע"י סיבה אחת, בהכרח יעמיד להם ה' סיבה אחרת להצלתם כי לא יטוש ה' את עמו,

ג. כל דבר שאין מציאותו בעבור עצמו רק בעבור דבר אחר, מציאותו וקיומו תלוי בדבר ההוא אשר בעבורו הוא נמצא, כמשל הבונה גינת החורף לגדל נטעים וצמחים שיתנו פריים בחורף כבקיץ, הנה לא יהיה מציאות הבנין ההוא רק בעבור הגידול של החורף, ואם יסכים בדעתו שיניח לגדל הצמחים האלה בקיץ, אז ממילא יהרוס את הבנין, כי בקיץ יש סיבות אחרות המועילים אל הגידול ע"י חום השמש והאויר וא"צ לתנור וחמום אשיי, ע"פ זאת חיוה לאסתר דעת, כי אחר שכל מציאותה במעלה הזו להיות בבית מלכות, אינה בעבור עצמה רק בעבור הצלת היהודים, ובע"כ הזמין ה' גם סיבות אחרות רחוקות שבאם תפשע אסתר ותחשוך מלהציל עם ה' יצילם ע"י הסיבות האחרות, ממילא צריך לה לחשוב כי מציאותה בגדולה וכבוד הוא רק בעבור שיהיה על ידה ההצלה בעת ההיא המוגבל שהיא עתה, ואם תעבור העת ההיא ולא תתאזר חיל להציל, בין כך יגיעו הסיבות האחרות, כי לא יעזוב ה' נחלתו ביד אשה אחת שיש לה בחירה לטוב ורע, ובהכרח יש עוד סיבות ואז לא יצטרך לך אחר שכבר הגיעה הישועה ממקום אחר, וזהו שאמר אל תדמי בנפשך להמלט בית המלך, ור"ל אל תחשבי כי מה שאת בית המלך הוא דבר התלוי בנפשך ושמציאת גדולתך היא בשביל עצמך, לא בשביל היהודים והצלתם, עד שתחשבי שאת היא העיקר והצלת היהודים יימשך ממך במקרה, כי נהפוך הוא, שהעיקר הוא הצלת היהודים ומן הצלתם נמשך גדולתך כמ"ש בהקדמה א', ועל זה אמר בנפשך :

אלשיך (כל הפרק)(כל הפסוק)

(יג - יד) "ויאמר מרדכי להשיב אל אסתר אל תדמי בנפשך וכו'". הנה אומרו להשיב אל אסתר הוא מיותר. וכן אומרו החרש תחרישי הוא כפול. וכן אומרו רוח והצלה למה חסרה היו"ד של ריוח ונכתב רוח. ועוד אומרו ממקום אחר איזה הוא המקום אחר. ועוד היתכן שתמות היא ובית אביה וינצלו ישראל והיא בהיכלי מלך. ועוד אומרו אם לעת כזאת ולא לעת הזאת. אך הנה כתבנו כי אסתר היתה מסתפקת להשיב אמריה לו אשר אמרה כל עבדי המלך וכו' רק אמרה להתך בלבד, ואחרי כן ותצוהו אל מרדכי ילך לו ולא יגיד לו רק יראה מה בפיו ולבבו לעשות אם תסתכן ואם תחדל, אלא שלא חסרו לו מגידי אמריה לו ויגידו למרדכי את דברי אסתר, ועל כן בא מרדכי בדברים קשים כגידים, ולא כאסתר שלא החליטה להשיב אמריה אל מרדכי כי אם שלבל יקפיד מרדכי באמור אליו כל עבדי המלך וכו' שיורה שממאנת במצותו, והניח הדבר אל התך אם יאמר אם יחדל או ישנה לטוב ויתקן איזה קושיא להמתיק הענין בלשון ערומים. אך מרדכי גם שהשיב בקושי לא חש אם תקפיד, ולא הניח הדבר אל ציר אמונים מרפא אם ירפא וישנה מפני כבודה, רק "להשיב את אסתר" הדברים בדמותן וצלמן. ואמר הנה אשר הייתי מטמין ברמז הנני מגלה בשפה ברורה, והוא כי הלא באומרו ויגד לו את כל אשר קרהו אמרנו שרמז לה כי מאשר קרהו עם אליהו היה [יודע כי] הגזרה כליה ושהיתה על ידי המן שהזמינם לסעודה ושמשה רבינו ע"ה מבקש רחמים משם, שעל כן ילך לצוות עליה, כלומר על הנוגע אליה תבא אל המלך לבקש מלפניו על עמה, פן תהיה הצלתם על ידי אחר וישאר עון בית שאול עליו ועל זרעו על כי על ידו באו ישראל עד שערי מות, שעל כן תלך ותסתכן גם היא לגאלם לכפר בעדו. והנה גם שאפשר שהיא בחכמתה הבינה בדברים, עם כל זה להיות הדבר ברמז אמר עתה מרדכי כי מה שראוי להשיב את אסתר הוא בבירור למען יעשה בה רושם בעצם, וזהו אומרו "אל תדמי בנפשך" כלומר שלהיות נפשך צדקת להמלט וכו', כי דעי איפה "כי אם החרש תחרישי בעת הזאת" ותמתין עד יקראך המלך, הנה בין כך ובין כך "ריוח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר" הוא ממשה רבינו ע"ה ממקום כבודו אשר בגן עדן, והוא מה שכתבנו מרבותינו ז"ל (אסתר רבה ז יח) שהודיע אליהו למרדכי מאמר משה שאמר לו שיתפלל משה משם ומרדכי מכאן ותהיה תפלתם נשמעת. ובזה יאמר אם החרש תחרישי את, אך לא משה, והיא ידעה זה כמו שכתבנו, שזהו ויגד לו מרדכי את כל אשר קרהו שהוא כל אשר קרהו עם אליהו להגיד לה, וזהו אומרו אם החרש את בלבד תחרישי אך יש זולתך שלא יחריש הוא משה, באופן שריוח והצלה יעמוד ליהודים מקום אחר שהוא ממשה מגן עדן שהוא לא ימתין עד יקראך המלך, ונמצאת ההצלה באה ולא בא מצדתך, וזהו שמלת רוח חסרה יו"ד לרמוז כי הריוח שיבא ממקום הוא ממי שאינו גוף כי אם רוח. ובהיותך בלתי מסתכנת על ההצלה נמצא עון שאול שגרם כל הרעה הזאת בלתי מתכפר, ועל כן את ובית אביך שמבית שאול שגרם הרעה תאבדו, על כן הסתכני לכפר על בית אביך, הביטי וראי איך דברי אמת שאם לא כן מאין ולאין בהיות כל ישראל עבדים בגלות את עלית למלוכה, אך מי יודע אם לעת כזאת לתקן אשמת שאול הגעת למלכות שתתקן דבר מלך כמוך. והנה מהראוי יאמר לעת הזאת ולא לעת כזאת, ויתכן יאמר לעת כמו זאת שהוא למה שנגזר לעת שלשה עשר לאדר שהיא כעת זאת שהיא שלשה עשר לניסן הגעת למלכות:
עוד יתכן באומרו להשיב את אסתר עם היות ידוע שלהשיב לה היה הדבר, והוא כי אמר דברים קשים אל תדמי וכו' ואת ובית אביך תאבדו על כן לבל יראה השליח כאשם באומרו למלכה הדברים ההם, או ימאן להיות שליח בדבר הרע הזה, או ישנה, על כן מה עשה התחכם לומר דברים כאילו פי מרדכי מדבר לנוכח אתה, לבל תשית לב היא אל השליח רק הוא המדבר אשר עליו לא תקפיד, והוא כדרך לשון בני אדם על כיוצא בשליחות זה שאם ידבר אל אסתר פה אל פה יאמר אליה אל תדמי וכו' כי אם החרש תחריש וכו' ואת ובית אביך תאבדו וכו' הגעת למלכות אך בדברו אל השליח ידבר עליה שלא לנוכח כמדבר על אשר איננו פה, ויאמר אמרו לה שאל תדמה בנפשה להמלט וכו' כי אם החרש תחריש וכו' והיא ובית אביה יאבדו ומי יודע אם לעת כזאת הגיעה למלכות, והשליח באמור אליה שליחותו ידבר בה לומר כה אמר מרדכי שאל תדמי בנפשך וכו', אך הוא לא דבר כה רק פיו המדבר אליה פנים אל פנים ואומר לה אל תדמי וכו' כי אם החרש תחרישי וכו' למען שים באזני השליח הדברים עצמם אשר ידבר אליה והוא שאמר דברים להשיב אותם בעצמם לה, מה שאין כן אם היה אומר לשליח לאמר שאל תדמה בנפשה כו' והשליח יאמר שאמר אל תדמי בנפשך שאינו משיב הדברים עצמן, שהוא לומר לה ראי שכל כך הקפיד שלא אשנה כי הלשון שהיה לי לומר שהוא לנכח אל תדמי בנפשך וכו' הוא ששם בפי ולא אמר אמור לאסתר שאל תדמה בנפשה וכו', ובזה לא יאשם השליח על דברו לנכח הדברים הקשים ההם, וזהו להשיב את אסתר שאמר דברים מיוחדים להשיב את אסתר בלי שנוי ותמורה כאשר יצאו מפיו, ולא שאמר לו לומר לה שאל תדמה בנפשה להמלט וכו' שישנה השליח אחר כך ויאמר כמדבר לנוכח אמר לי שאל תדמה בנפשך וכו':
עוד יתכן באומרו להשיב את אסתר לומר שהשליח לא ישיב אמרים אלה בפני אשר אתה בבית כי הם דברי קושי, רק את אסתר לבדה וזהו להשיב את אסתר:
עוד יתכן אומרו להשיב את אסתר כלומר שלא שת לבו בתשובתו זאת אל בחינת היותה מלכה כי אם להשיב את אסתר משוללת מלכות, שעל כן דעת שפתיו ברור מללו דברים קשים כגידים:
ואשר כפל באומרו החרש תחרישי, זולת מה שכתבנו למעלה, יאמר, כי אם החרש עתה מדבר אל המלך, גם תחריש באבודך שתאלם ולא תוכל להמלט:
או רמז לה אם החרש עתה מדבר אל המלך גם תחרישי כשתקרא אל המלך כי כבר יהיה הדבר מתוקן כי ריוח והצלה יעמוד וכו' ולא יהיה על ידך ותאשמי:
(טו) ותאמר אסתר להשיב אל מרדכי וכו'. אמר להשיב אל מרדכי והוא כי הנה בכל עניניה - כאשר יבא בס"ד - כיוונה שלא יורגש כי היא מחזרת אחר תקונים להציל את ישראל, כי אדרבה היא היתה מראה עצמה כאוהבת את המן לבל יבטחו בה ויתרפו מן התשובה, על כן אמרה להשיב אל מרדכי כלומר לו לבדו ולא להשמיע לאשר אתו:


מדרש רבה (כל הפסוק)

אסתר רבה ד יג

<< · מ"ג אסתר · ד · יג · >>