מ"ג אסתר ד יג
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויאמר מרדכי להשיב אל אסתר אל תדמי בנפשך להמלט בית המלך מכל היהודים
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיֹּאמֶר מָרְדֳּכַי לְהָשִׁיב אֶל אֶסְתֵּר אַל תְּדַמִּי בְנַפְשֵׁךְ לְהִמָּלֵט בֵּית הַמֶּלֶךְ מִכָּל הַיְּהוּדִים.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיֹּ֥אמֶר מׇרְדֳּכַ֖י לְהָשִׁ֣יב אֶל־אֶסְתֵּ֑ר אַל־תְּדַמִּ֣י בְנַפְשֵׁ֔ךְ לְהִמָּלֵ֥ט בֵּית־הַמֶּ֖לֶךְ מִכׇּל־הַיְּהוּדִֽים׃
תרגום
תרגום אסתר (כל הפרק)
תרגום שני (כל הפרק)
מן מאן הוא תקיף המן רשיעא או מן מאן הוא אתקיים גזירתא מן עמלק אבא אבוי דאתא עליהון על דבית ישראל וטרד יתיה קדשא בריך הוא.
ממן הוא תקיף מן תלתין וחד מלכין הוא תקיף דאתון עליהון על דבית ישראל ונפק עליהון יהושע בר נון במילתא דשמיא וקטל יתהון.
ממאן הוא תקיף מן סיסרא הוא תקיף. דאתא עליהון על דבית ישראל בתשע מאה ארתכין דפרזלא ואחר עליהון על דבית ישראל גובין דמיא במדעם דלא יטבלון ולא יזלון נשיהון לות בעליהון ולא יפדון ולא יסגון בעלמא מסר יתיה קדשא בריך הוא ביד איתתא וקטלת יתיה.
מן מאן הוא תקיף מן ברי גבראתא הוא תקיף דאתו ואגחו קרבא עם דבית ישראל ואתימסרו ביד דוד וביד עבדוי וקטלו יתהון.
ברם לא תמנעין פומך מן צלו ושפוותך מלמבעי רחמין דבזכות אבהתנא אשתיזבו ישראל מן קטלא. ומאן דעבד ניסין לישראל בכל עידן ועידן הוא ימסור ית שונאנא בידנא ונעבד ביה כרעות נפשנא.
ברם לא תדמין בנפשיך דאת מתשתיזבא בית מלכא מכל יהודאי אלא אידכרי דאיתיך מן בנוי דשאול מלכא דישראל דאיתאמר למלכא דישראל למשיציא ית דכרניהון דבית עמלק מתחות שמיא וחס על אגג מלכיהון דעמלק ואותיב יתיה עמיה וביה בליליא איתעברת איתתיה מיניה וקם המן מן זרעיתיה ובעא למזבן כולהון יהודאי ולמעקר יתהון. ועל דחס אבוך על אגג מלכיהון הות ליה לתקלא.
וכד קם פרעה על דבית ישראל בארעא דמצרים ושעביד יתהון אייתי קדשא בריך הוא מחתא על מצראי שניין דא מן דא ואפיק לדבית ישראל בריש גלי. וקמו מצראי ורדפו בתריהון וכד חזו ישראל ית מצראי צליין קדם אבוהון דבשמיא ופרק יתהון ובזע ימא קדמיהון ואעבר יתהון ביבישתא וארתכוי דפרעה וחילותיה טבע בימא. ואת ובית אבוך קומו להון לדבית ישראל.
ותוב דאתכנשו על דבית ישראל עממיא לנחלא דארנונא הוא קודשא בריך הוא דרמז לטוריא וחפו טוריא חד לחד וחפין לעממיא ודבית ישראל עברו במישרא מלעיל וכל דאית בכרכיא איתקטלו קדמיהון. אלא את ודבית אבוך קומו להון לישראל.
ותוב כד אתא סיסרא ורדף בתריהון בתשע מאה רתיכין דפרזלא כוכביא מן שמיא נחתו ועבדו קרבא עם סיסרא. רב הוא רוחצניהון דבית ישראל ותקיף פורקניהון.רש"י
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
- בנפשך מיותר :
אל תדמי, הודיע לה בשליחות הזה כמה פנות יקרות :
א. כל שאנו רואים דבר היוצא מן הרגילות והטבע צריכים אנו לשית על לב כי ה' עשהו להיות זה אמצעי אצלו לאיזה תכלית השגחיי, וסיבה לאיזה מסובב, ועפ"ז אחר שהצלחת אסתר שתעלה משפל מצבה אל בית המלכות הוא רחוק מן הענין הרגיל, בהכרח היה בדבר ה' לאיזו תכלית, ואחר שראינו שאז קרה לישראל הצרה הכוללת, מבואר כי הזמינה ה' לרפאות על ידה שבר עמו,
ב. לכל צרה הבאה על ישראל יש עת מוגבל וזמן ויום הכסה מוכן לתשועה ע"י ההכנות והסיבות שהכין לישועה, ואם לא יוושעו ע"י סיבה אחת, בהכרח יעמיד להם ה' סיבה אחרת להצלתם כי לא יטוש ה' את עמו,
ג. כל דבר שאין מציאותו בעבור עצמו רק בעבור דבר אחר, מציאותו וקיומו תלוי בדבר ההוא אשר בעבורו הוא נמצא, כמשל הבונה גינת החורף לגדל נטעים וצמחים שיתנו פריים בחורף כבקיץ, הנה לא יהיה מציאות הבנין ההוא רק בעבור הגידול של החורף, ואם יסכים בדעתו שיניח לגדל הצמחים האלה בקיץ, אז ממילא יהרוס את הבנין, כי בקיץ יש סיבות אחרות המועילים אל הגידול ע"י חום השמש והאויר וא"צ לתנור וחמום אשיי, ע"פ זאת חיוה לאסתר דעת, כי אחר שכל מציאותה במעלה הזו להיות בבית מלכות, אינה בעבור עצמה רק בעבור הצלת היהודים, ובע"כ הזמין ה' גם סיבות אחרות רחוקות שבאם תפשע אסתר ותחשוך מלהציל עם ה' יצילם ע"י הסיבות האחרות, ממילא צריך לה לחשוב כי מציאותה בגדולה וכבוד הוא רק בעבור שיהיה על ידה ההצלה בעת ההיא המוגבל שהיא עתה, ואם תעבור העת ההיא ולא תתאזר חיל להציל, בין כך יגיעו הסיבות האחרות, כי לא יעזוב ה' נחלתו ביד אשה אחת שיש לה בחירה לטוב ורע, ובהכרח יש עוד סיבות ואז לא יצטרך לך אחר שכבר הגיעה הישועה ממקום אחר, וזהו שאמר אל תדמי בנפשך להמלט בית המלך, ור"ל אל תחשבי כי מה שאת בית המלך הוא דבר התלוי בנפשך ושמציאת גדולתך היא בשביל עצמך, לא בשביל היהודים והצלתם, עד שתחשבי שאת היא העיקר והצלת היהודים יימשך ממך במקרה, כי נהפוך הוא, שהעיקר הוא הצלת היהודים ומן הצלתם נמשך גדולתך כמ"ש בהקדמה א', ועל זה אמר בנפשך :אלשיך
עוד יתכן באומרו להשיב את אסתר עם היות ידוע שלהשיב לה היה הדבר, והוא כי אמר דברים קשים אל תדמי וכו' ואת ובית אביך תאבדו על כן לבל יראה השליח כאשם באומרו למלכה הדברים ההם, או ימאן להיות שליח בדבר הרע הזה, או ישנה, על כן מה עשה התחכם לומר דברים כאילו פי מרדכי מדבר לנוכח אתה, לבל תשית לב היא אל השליח רק הוא המדבר אשר עליו לא תקפיד, והוא כדרך לשון בני אדם על כיוצא בשליחות זה שאם ידבר אל אסתר פה אל פה יאמר אליה אל תדמי וכו' כי אם החרש תחריש וכו' ואת ובית אביך תאבדו וכו' הגעת למלכות אך בדברו אל השליח ידבר עליה שלא לנוכח כמדבר על אשר איננו פה, ויאמר אמרו לה שאל תדמה בנפשה להמלט וכו' כי אם החרש תחריש וכו' והיא ובית אביה יאבדו ומי יודע אם לעת כזאת הגיעה למלכות, והשליח באמור אליה שליחותו ידבר בה לומר כה אמר מרדכי שאל תדמי בנפשך וכו', אך הוא לא דבר כה רק פיו המדבר אליה פנים אל פנים ואומר לה אל תדמי וכו' כי אם החרש תחרישי וכו' למען שים באזני השליח הדברים עצמם אשר ידבר אליה והוא שאמר דברים להשיב אותם בעצמם לה, מה שאין כן אם היה אומר לשליח לאמר שאל תדמה בנפשה כו' והשליח יאמר שאמר אל תדמי בנפשך שאינו משיב הדברים עצמן, שהוא לומר לה ראי שכל כך הקפיד שלא אשנה כי הלשון שהיה לי לומר שהוא לנכח אל תדמי בנפשך וכו' הוא ששם בפי ולא אמר אמור לאסתר שאל תדמה בנפשה וכו', ובזה לא יאשם השליח על דברו לנכח הדברים הקשים ההם, וזהו להשיב את אסתר שאמר דברים מיוחדים להשיב את אסתר בלי שנוי ותמורה כאשר יצאו מפיו, ולא שאמר לו לומר לה שאל תדמה בנפשה להמלט וכו' שישנה השליח אחר כך ויאמר כמדבר לנוכח אמר לי שאל תדמה בנפשך וכו':
עוד יתכן באומרו להשיב את אסתר לומר שהשליח לא ישיב אמרים אלה בפני אשר אתה בבית כי הם דברי קושי, רק את אסתר לבדה וזהו להשיב את אסתר:
עוד יתכן אומרו להשיב את אסתר כלומר שלא שת לבו בתשובתו זאת אל בחינת היותה מלכה כי אם להשיב את אסתר משוללת מלכות, שעל כן דעת שפתיו ברור מללו דברים קשים כגידים:
ואשר כפל באומרו החרש תחרישי, זולת מה שכתבנו למעלה, יאמר, כי אם החרש עתה מדבר אל המלך, גם תחריש באבודך שתאלם ולא תוכל להמלט:
או רמז לה אם החרש עתה מדבר אל המלך גם תחרישי כשתקרא אל המלך כי כבר יהיה הדבר מתוקן כי ריוח והצלה יעמוד וכו' ולא יהיה על ידך ותאשמי:
(טו) ותאמר אסתר להשיב אל מרדכי וכו'. אמר להשיב אל מרדכי והוא כי הנה בכל עניניה - כאשר יבא בס"ד - כיוונה שלא יורגש כי היא מחזרת אחר תקונים להציל את ישראל, כי אדרבה היא היתה מראה עצמה כאוהבת את המן לבל יבטחו בה ויתרפו מן התשובה, על כן אמרה להשיב אל מרדכי כלומר לו לבדו ולא להשמיע לאשר אתו:
מדרש רבה
אור חדש
פרק ד/פסוק יג
ויאמר מרדכי להשיב (אסתר ד, יג) וגו' ויש שואלין וכי מרדכי היה חושד אסתר (ספר אור חדש עמוד קנג) שלא תהיה מוסר נפשה על עמה כאשר תראה הצרה כ"כ ונראה כי כאשר ראה מרדכי כאשר אסתר לא קבלה מיד עליה לבא לפני המלך והוצרך מרדכי לחזור ולהשיב לה אמר בודאי אסתר סומכת על זה כיון שיש זמן הרבה מן י"ג ניסן עד אדר בתוך זה הזמן תבא לפני המלך כדת ואינה צריכה לעבור דת המלך שכל אשר לא נקרא אל המלך דתו להמית ובשביל זה השיבה אסתר כי כך דת המלך ולמה אלך לפני המלך שלא כדת ועל זה אמר להשיב לאסתר ולא הל"ל רק לאמר לאסתר ולמה אמר להשיב לאסתר כי הוא תשובה ניצחת ולא שאני אומר לה רק שיש לחוש לזה ובאולי שלא תוכל להמלט בית המלך כי דבר זה אין לדעת בבירור שלא תמלט בית המלך רק כי דברים אלו תשובה ניצחת ובודאי הוא כך כי מאחר שהגזירה הוא על כלל ישראל א"כ הגזירה עליה גם כן איך תמלט היא מן הגזירה הזאת שהיא עליה גם כן ובודאי כח הכלל יותר מן היחיד ואם הכלל אינו ניצול איך תוכל היא להמלט בשביל שהיא בבית המלך הרי עליה גזירה גם כן ואין בית המלך מצילה מן זה כי אדרבא כאשר היא בבית המלך היא יחידה ואין כח היחיד כמו כח הכלל ודבר זה תשובה ניצחת, ומה שהיא אומרת כי עדיין יש זמן לבוא לפני המלך על זה אמר (שם) אל תדמי בנפשך וגו' כלומר בשביל שאתה מדמה כך לכך את מלמד זכות זה שיש זמן עדיין לבוא אל המלך וזה בשביל שמחשבתך כי אין הדברים מגיעים לך אבל אם אתה אינה תדמה כך ותדע כי גם אתה בסכנה כמו שהוא האמת אז לא תלמוד זכות הזה לסמוך על דבר זה כי באולי לא תוכל לבא באותה שעה לפני המלך לכך אין לסמוך על זה כלל וכל שעה יש לך לראות אם אפשר לך לעשות הצלה ומ"ש בית המלך ר"ל כי ק"ו הוא כי אם אחשורוש רוצה לכלות הרחוקים ממנו מפני שנאתו אל ישראל הקרובים אשר הם בביתו כל שכן שלא יהיה רוצה בהם אחשורוש ולכך לא תוכל להמלט בית המלך שאין אדם דר עם נחש בכפיפה ודבר זה הוא דומה אל א' שהוא רודף אחר אחד להמיתו ונמלט הנרדף אל בית הרודף וכן אתה וכי בזה אתה מציל עצמך כאשר אתה בבית הרודף גם כאשר אתה בבית המלך אתה יחיד ואין היחיד כוחו כמו הכלל כמו שאמרנו ולפי אשר פרשנו כי ההצלחה יותר קרובה כאשר אפשר שתהיה נהפך עליו מיד כי לכך לא רצה מרדכי שיהיה זמן לדבר זה ג"כ הוא נכון