קטגוריה:שמואל א יז ט

תרגום יונתן (כל הפרק)

ראו: תאור עוצמתו של גוליית

אִם יוּכַל לְהִלָּחֵם אִתִּי וְהִכָּנִי וְהָיִינוּ לָכֶם לַעֲבָדִים

לְהִלָּחֵם אִתִּי וְהִכָּנִי

גוליית הופיע במלוא הדרו והזמין אחד מישראל להלחם איתו.

הוא כאילו הגדיר את המלחמה כמוגבלת לחנית וכידון.

אולם למעשה בדבריו אין הגבלה - כל מלחמה וכל מכה מותרת.

וְהִכָּנִי

"וְהִכָּנִי" לא מחייב מוות. נצחון במאבק, או מכה, ממנה היריב אינו קם עד ספירה מסוימת מספק את הנצחון.
כאשר אחד הצדדים חובט בקרקע או נמצא על גבו השופט מכריז על נצחון. כיוון שגוליית הופיע עם נשק ומגן, סביר שהמלחמה תגרום לפצעים לפני שאחד הצדדים יכנע או ימות.

וְהָיִינוּ לָכֶם לַעֲבָדִים

לא מדובר על עבדים העובדים בשדות או בבית כחיית עבודה.
הפלישתים הציעו לבני ישראל לוותר על מלכם, להפך לאזרחים פלישתים, ולשלם מס לסרני הפלישתים.
בהמשך דוד, בברחו משאול, עם צבאו בקש להצטרף לפלישתים, ככתוב: "אֵין לִי טוֹב כִּי הִמָּלֵט אִמָּלֵט אֶל אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים" (שמואל א כז א), והתיחסו עליו יפה.

אולם ההצעה כוללת לוותר על אלוהים, על ברכתו לאברהם, יצחק ויעקב, לוותר על תרבותם וחוקי משה.
הפלישתים אמרו להם להפר את בריתם עם אלוהים ולחדול מלשמור על אלוהים כי אלוהים לא שומר עליהם.

גוליית הסיט אל בני ישראל לעזוב את אדוני. העונש על הסטה לעבוד אלוהים אחרים הוא מוות בסקילה, ככתוב: "וּסְקַלְתּוֹ בָאֲבָנִים וָמֵת: כִּי בִקֵּשׁ לְהַדִּיחֲךָ מֵעַל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ" (דברים יג יא). החוק הדריך את דוד איך להלחם בגוליית, במיוחד שהוא היה מאומן בקלע.