שלשה ספרי דקדוק/ספר הנקוד (ראב"ע)

ספר הנקוד

שחבר ר׳ יהודה נ"ע בר דוד נ"נ הנקרא יחיי, והוא הנקרא אבוזכריא, והוא חיוג, והוא אלפסי, מנוחת נפשו בצרור החיים הנצחיים אמן.

בשם אלה עולם, יחל עבדו וישלם. דע האל ידריכך בדרך הישרה, כי הקמץ הגדול והקמץ הקטן לא ימצאו לעולם כי אם על אות נח שוכן היה נראה במכתב אם לא, ולא ימצאו לעולם עם אותיות הנח כי אם עם האל"ף והה"א, כמו בָּרָא, כי הבי"ת קמץ גדול בעבור השוכן הנח הנעלם שהוא בינו ובין הרי"ש. גם [הרי"ש] קמוץ גדול בעבור השוכן הנראה במכתב והוא האל"ף. וכמוהו יָצָא וקָרָה ורָאָה ועָשָׂה. וקמץ קטן כמו יֵרֵד, כי היו"ד קמץ, וכמוהו יֵצֵא, מאף (?) [צ"ל מֵאֵן] וחֵרֵף. ואותיות הנח בלשון הקדש ארבעה והם אהו"י, אע״פ שהה"א לא ינוח כי אם באחרית השם או הפועל. ופתח גדול וקטן ימצאו ברוב על שוכן נראה במבטא ואיננו נעלם, כמו אָמַר, כי האל"ף קמוץ כמו שזכרתי, והמ"ם פתוח בעבור נפלו על שוכן איננו נעלם והוא רי"ש. וכמוהו שָׁמַר ועָמַד ונָתַן והדומה להם. ופתח קטן כמו אֶקְרָא, כי האל"ף פתוח בעבור נפלו על שוכן נראה במבטא והוא קו"ף. וכמוהו אֶדּוֹם, האל"ף פתוח בעבור השוכן שהוא מבולע בדל"ת, ועל כן נדגש, כי כל נדגש הוא מקום שני אותיות. וכמהו אֶשָּׁא, אֶזְרוֹע, אקרוח [אֶפְרוֹחַ], מֶרְכָּבָה, מַמְלָכָה, הסתכל אלה וכמו [נ"א: ובחון] אותם תמצאם כמו שזכרתי. ויורה על כל מה שזכרתי, שהקמץ הגדול והקמץ הקטן ימצאו על אות נח נעלם ופתח גדול וקטן על שוכן איננו נעלם, היות הפועל העובר משלשה אותיות על משקל פָּעַל, אם היה בסופו שלם ולא יהי בסופו אחד מאותיות הנח, יהא מקום העי"ן ממנו וכל מה שיגזר ממנו פתח גדול לעולם, למען נופל על שוכן נראה במבטא שאיננו נעלם. כמו אָמַר, אָמַרְתִּי, אָמַרְנוּ ואָמַרְנוּ, אָמְרָה ואֲמַרְתֶּם ואָמַרְתָּ, מקום העי"ן מזה הפועל העובר פתח גדול והוא המ"ם, בעבור השוכן הנראה במבטא והוא הרי"ש. וכמהו שָׁמַר, שָׁמַרְתָּ, שָׁמַרְנוּ וכל מה שיגזר מהם. ואם היה הפועל העובר בסופו מהפועלים שאינם שלמים, ישוב עי"ן הפועל קמוץ גדול בעבור הסבה שזכרתי, שלא ימצא לעולם כי אם עם אות נח נעלם. [כמו בָּרָא ו]כל מה שהוא מגזרתו, כמו וּבָרָאתָה ובָּרָאנוּ ובְּרָאתֶם. וכמוהו יָצָא וקָרָא. ועוד יורה על כל מה שזכרתי, השם שיש בסופה ה"א שהוא סימן הנקבה, כמו עֵדָה, הדלי"ת קמוץ עבור נפלו על אות נח נעלם. ואם סמכתו תחליף הה"א ותשים מקומו ת"ו ויפתח הדל"ת בפתח גדול בעבור נפלו על שוקט איננו נעלם, כמו עֲדַת דְּבוֹרִים (שופטים יד ח). וכמהו עֵצָה, שֵׁנָה, תּוֹרָה, חֻקָּה. ואם לא יסמכו אין שם נראה במכתב, יהי באות שהוא קודם ה"א סימן הנקיבה קמוץ גדול. ובעת יסמכו אל שם נראה ישוב פתח גדול בעבור נפלו על שוכן איננו נעלם. וכן כל שם משלשה אותיות או ארבעה או חמשה או יותר ובסופו ה"א הנקיבה, וכן משפטם. ואם יטעון טוען ויאמר שיש בין המ"ם והרי"ש במלת אָמַר, שָׁכַן שוכן נח והנה הוא נקוד בפתח? התשובה יחשוב הקורא שהוא כן בעבור המשך המ"ם עם הטעם. ואם יסתכל בהתחבר הפועל עם מלות אחרות תסור זאת המחשבה, הלא תראה כי נָתַן־יְיָ תְּשׁוּעָה לַאֲרָם (מ"ב ה א), כָּמַהּ־לְךָ בְשָׂרִי (תהלים סג ב עי"ש), וְאָמַר־לִי (ישעיהו לח טו), ואָמַר־לְךָ, יסור הטעם בהתחבר המלות ולא יראה בו שוכן נח נעלם. ואם העמדת הדבור ופסקת ואינו מתחבר אז יראה השוכן הנח ויהיה קמץ. וידוע כי ההעמדה וסוף הדבור הלא באתנח וסוף פסוק, כמו וַייָ פָּקַד אֶת שָׂרָה כַּאֲשֶׁר אָמָ֑ר (בראשית כא א). חזר קמץ בעבור השוכן הנח. וכמהו וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים לֹא עָמָ֑ד (תהלים א א) ורבים כמוהם. ואולם הקמץ לא יסור בעבור חבור הטעמים או חבור המלות כמו יקרה לפתח, כמו עָשָׁן שהעי"ן קמוץ בעבור השוכן הנח שיש בינו ובין השי"ן, וכמו זָהָב ודָּבָר ושָׁלָל ובָּקָר ואָבָק ובָּרָד ועָפָר ואָשָׁם, ועוד יָשָׁר וחָכָם ורָשָׁע וחָדָשׁ וחָרָשׁ וחָלָל. ואלה כלם שמות לא פעלים, ובעבור זה נמצאו שני השוכנים הנחים בהם. ואם עשינו מאחד מהם פעל עבר, יסור השוכן הנח השני שהוא בין עי"ן הפועל והלמ"ד, וזה בחבור המלות – וְהַר סִינַי עָשַׁן כֻּלּוֹ (שמות יט יח), וְשָׁלַל שְׁלָלָהּ וּבָזַז בִּזָּהּ (יחזקאל כט יט), הלמ"ד פתוח בעבור היותו פעל עבר. וכמוהו אָשָׁם הוּא אָשֹׁם אָשַׁם לַייָ (ויקרא ה יט), הראשון קמץ בעבור היותו שם, והשני פתח בעבור היותו פעל עובר. וכמוהו [וּבָרַד] בְּרֶדֶת הַיָּעַר (ישעיהו לב יט), הרי"ש פתוח כדי שיבדל מן בָּרָד כָּבֵד מְאֹד (שמות ט יח). וכמוהו וְלִבִּי חָלַל בְּקִרְבִּי (תהלים קט כב), הלמ"ד פתוח בעבור היותו פעל עבר, ויבדל מן כִּי יִמָּצֵא חָלָל (דברים כא א). וכמוהו וּנְתַתִּיהָ לַאֲשֶׁר יָשַׁר בְּעֵינָי (ירמיהו כז ה), כדי שיהיה הפרש בינו ובין צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא (דברים לב ד). וכמוהם רבים. ודע כי עָשָׁן וחביריו ישנו בנינם אם יסמכו, יסור השוכן הנח שיש בין העי"ן והלמ"ד וישוב מקום העי"ן פתח גדול, כמו עֲשַׁן הָעִיר (יהושע ח כ), כי השי"ן פתוח בעבור הנו"ן שהוא שוקט ואיננו נעלם. וכמוהו דְבַר הַמֶּלֶךְ (ש"א כא ט), זְּהַב אוֹפִיר (דה"א כט ד), וּזְהַב הָאָרֶץ הַהִוא (בראשית ב יב). וכמוהו חֲלַל חֶרֶב (במדבר יט טז), אֲבַק רַגְלָיו (נחום א ג), עֲפַר שֹׁמְרוֹן (מ"א כ י), יְשַׁר דָּרֶךְ (משלי כט כז), וכמוהם רבים. ואעפ"י שיחשוב הקורא שיש בו שוכן בעבור המשך הטעם, אם יפול הטעם ותחסרנה [נ"א: ותתחברנה] המלות יפלו השוכנים כמו שזכרתי.

וזה שער אחר

דע כי ימצא פתח גדול וקטן עם שוכן נח נעלם, והם שערים מעטים, כי הדברים [נ"א: הרבים] הם כמו שזכרתי. ועתה אזכור גם אותם השערים כדי שיהיו נודעים ושמורים. דע כי ימצאו עם שוכן נעלם בפעלים ובשמות ובשמות הפעלים עם אות מאותיות אחה"ע, כמו שַׁעַר, כי השי"ן והעי"ן פתוחים, ונפתח העי"ן בעבור הסבה שזכרתי, כי אין בינו ובין הרי"ש שוכן נח נעלם. ואולם השי"ן הוא בדרך השערים המעטים, וזה יקרא מלעיל. ופתרון מלת [צ"ל: מלעיל], נפילת השוכן השני והעמדת הראשון. ודע כי כל שם או שם פועל שהם על שלשה אותיות יפול לעולם השוכן השני שהוא בין עי"ן השם והלמ"ד, ויעמוד הראשון שהוא בין פ"א השם והעי"ן, היה כתוב או איננו כתוב, הוא הנקרא מלעיל. כמו שַׁעַר ונַעַר וחֹדֶשׁ וקֹדֶשׁ ואֶרֶץ ושֶׁלֶג ותֹּאַר ואֹרַח. כי בין השי"ן והעי"ן במלת שַׁעַר שוכן נעלם איננו נראה במכתב, כמו שיש בין החי"ת והדל"ת במלת חֹדֶשׁ שוכן נח נעלם והוא הו"ו. ואין בין העי"ן והרי"ש במלת שַׁעַר שוכן נח נעלם או נראה לא במכתב ולא במבטא, כמו כן אין בין הדל"ת והשי"ן במלת חֹדֶשׁ שוכן נח. וזה פירוש מלעיל. ופירוש מלרע, שכל שם או שם הפועל שהוא משלשה אותיות יעמוד בו השוכן הנח בין פ"א השם והעי"ן וגם יעמוד בו שוכן שני בין עי"ן השם והלמ"ד, והוא הנקרא מלרע. והוא בקמץ גדול, כמו עָשָׁן ושָׁלָל ובָּקָר וחביריו. וכל שם או שם הפועל ובאמצעותו אחד מאותיות אחה"ע יהיה מלעיל ויהיה פ"א השם או פ"א [נ"א: שם] הפעל בפתח, כמו שַׁעַר ונַעַר ובַּעַר וכַּעַס ופַּעַם ונַעַל ורַעַד ולַעַג ומחג [נ"א: ומַחַץ] [שַׁחַק], ונַעַל ושַׁחַל נַחַל רַהַב [נ"א: רַחַב], ופַּחַת, ופַּחַד ורַהַב ושַׁחַר ושַׁחַת ולַהַב. ונמצא מזה השער שש מלות שש או שבע שהם מלרע, והם נָהָר, זָהָב, קָהָל, מָחָר, רָעָב, אַחַר, אַחַת. ואולם נָהָר וקָהָל וזָהָב ומָחָר ורָעָב ידמו כלם למלת עָשָׁן וחביריו, והם בקמצין. ואולם אַחַר ואַחַת ואֶחָד אינם כמו עָשָׁן וחבריו ולא כמו שַׁעַר וחבריו, בעבור היותם פתחין ומלרע. ודע כי שַׁעַר וחבריו לא ישתנה בנינם אם יסמכו כהשתנות בנין עָשָׁן וחבירו, כמו שַׁעַר עִירוֹ (בראשית כג י), נַעַר שָׁאוּל (ש"ב ט ט), לַהַב הַמִּזְבֵּחַ (שופטים יג כ), נַחַל מִצְרַיִם (יהושע טו ד) וכן כלם. ולא יתכן לומר שְׁעַר העיר ולא נְעַר שאול ולא נְחַל מצרים.

שער אחר

דע אם יהיה מאלה השמות ושמות הפעלים שהם עי"ן וה"א וחי"ת פעל עבר, ישוב מקום הפ"א קמוץ ומקום העי"ן פתח, ויהיה הפועל שעבר מזה השער כמו הפועל שעבר מן עָשָׁן וחביריו. ובא מלעיל בעבור שהשניה מלעיל, כמו מָעַל מַעַל בַּחֵרֶם (יהושע כב כ), המ"ם הראשון קמוץ ואינו [צ"ל: ועי"נו] פתח גדול כמנהגם בעבור היותו פועל עבר, והשני פתוח המ"ם והעי"ן בעבור היותו שם הפועל. וכמו וּפָחַד וְרָהַב לְבָבֵךְ (ישעיהו ס ה עי"ש), פ"ה פָחַד קמוץ כדי שיבדיל מן פַּחַד וָפַחַת (ישעיהו כד יז), ורי"ש רחב [צ"ל: רָהַב] קמוץ בעבור ההפרש שיש בינו ובין רַהַב וּבָבֶל (תהלים פז ד), והחי"ת והה"א פתוחים כמו שהם בשם הפועל. וכמוהו כִּי כְּמוֹ שָׁעַר בְּנַפְשׁוֹ [כֶּן] הוּא (משלי כג ז), השי"ן קמוץ עד שיבדל מן שַׁעַר עִירוֹ (בראשית כג י). ובא מלעיל בעבור מלה זעירא (?) שאחריו. וכן עשן עשן [אָשֹׁם אָשַׁם (ויקרא ה יט)], וכמוהו רָחַב פִּי עַל אוֹיְבַי (ש"א ב א), כדי שיבדל מן רַחַב לֹא מוּצָק תַּחְתֶּיהָ (איוב לו טז), וכמוהו לָחַץ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (שופטים ד ג), כדי שיבדל מן לֶחֶם צָר וּמַיִם לָחַץ (ישעיהו ל כ). וכמהו וּמַחַץ מַכָּתוֹ יִרְפָּא (ישעיהו ל כו), כדי שיבדל מן מָחַץ רָהַב (איוב כו יב) שהוא המ"ם קמוץ. וכמהו וְנָחַל יְיָ אֶת יְהוּדָה (זכריה ב טז), הנו"ן קמץ שיבדל מן נַחַל מִצְרַיִם (יהושע טו ד). וכמוהו אֲשֶׁר זָעַם יְיָ (מלאכי א ד), כדי שיבדיל מן זַעַם וְצָרָה (תהלים עח מט). וכמוהו וְנָעַל הַדֶּלֶת אַחֲרֶיהָ (ש"ב יג יח), כדי שיבדל מן חֲלוּץ הַנָּעַל (דברים כה י). וכמוהו עוֹרִי שָׁחַר מֵעָלָי (איוב ל ל), כדי שיבדל מן וּכְמוֹ הַשַּׁחַר עָלָה (בראשית יט טו). ועל זה מנהג זה השער.

זה שער השם שהוא מלעיל על משקל פֶּעֶל

דע כי מה שיהיה על משקל פֶּעֶל מהשמות ושמות הפעלים, יהי מקום הפ"א והעי"ן פתח קטן לעולם. כמו אֶרֶץ, הרי"ש פתוח, והוא הדרך הנכון, בעבור נפלו על שוכן שאיננו נעלם והוא הצד"י. ונפתח האל"ף כי יש בינו ובין הרי"ש שוכן נח נעלם. וכמהו גֶּשֶׁם, מֶלֶךְ, זֶרֶם ושֶׁמֶשׁ ואֶדֶר וחֶרֶם והֶבֶל, שֶׁפֶךְ וטֶרֶף ויֶקֶב ושֶׁמֶן וכֶּרֶם ולֶחֶם ושֶׁלֶג וגֶּפֶן ודֶּרֶךְ, וחֶסֶר ופֶּסֶל וקֶרֶץ וצֶמֶר ורֶשֶׁת ופֶּרֶשׁ ורֶפֶשׁ ושֶׁקֶר וחֶרֶשׁ לֵאמֹר (יהושע ב א), תֶּבֶל עָשׂוּ (ויקרא כ יב). מקום הפ"א באלה כלם פתח קטן. ונמצאו מעטים על מנהג הלשון, כמו שֵׁבֶט מלעיל השי"ן קמץ קטן, וכך ראוי. וכמהו חֵלֶף, עסער [עשר] [צ"ל: סֵפֶר] ומעטים אחרים, כן מצאנו אותם.

שער אחר

דע כי מה שיבא בהתחבר המלות לא יבא כן במקום ההפסקה, וסימנה אתנח או סוף פסוק. כל מה שיהיה תחתיו אתנח או סוף פסוק לא יתחבר רק יפסק. ופעמים יעמודו ויפסקו בזקף קטן, ואינם כי אם מעטים. וכלל הדבר, כי כל מה שיבא פתח בחבור המלות ישוב קמץ במקום ההפסקה. והפ"א לבדו ישוב קמוץ, וישאר העי"ן כמו שהיה – אֶ֥רֶץ אֶ֖רֶץ אָ֑רֶץ (ירמיהו כב כט), הנה השלישי מעמד באתנח, ובעבור זה האל"ף בקמץ גדול אחר היותו פתוח בפתח קטן. וכמוהו תַּחְתָּו לֵאמֹר לְמִי אָ֑רֶץ (ש"ב ג יב). וכמוהו סֹלּוּ סֹלּוּ פַּנּוּ דָרֶךְ (ישעיהו נז יד). וכמוהו יִתְעַלֶּם שָֽׁלֶג (איוב ו טז). וכמוהו יִפְרְצֵנִי פֶ֭רֶץ עַל פְּנֵי פָ֑רֶץ (איוב טז יד), האחד פתח קטן והשני קמוץ גדול. וכמהו יֵלֶךְ דָּ֑בֶר (חבקוק ג ה). ומנהג זה השער כלו שיהיה עם האות הנח [צ"ל: האתנח] וסוף הפסוק קמוץ (חטף) חוץ ממעטים.

שער אחר ממנו

דע כי אֶרֶץ וחביריו לא ישתנה בנינם [משקלם] אם יסמכנו אדם אל שם נראה, כמו אֶרֶץ מִצְרַיִם (בראשית מא יט), פתח כאשר היה קדם שנסמך ולא נשתנה. וכמוהו שֶׁלֶג לְבָנוֹן (ירמיהו יח יד), שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה (שמות כט ז), זֶרֶם קִיר (ישעיהו כה ד) והדומה להם. ונמצאת מלה אחת מזה השער שהיא משתנה בסמיכה, והיא הֶבֶל, בעבור הֲבֵל הֲבָלִים (קהלת א ב). ושמור אותה כי אין לה דומה כי אם חֶדֶר בְּחֶדֶר לְהֵחָבֵא (דה"ב יח כד) שהוא וּבַחֲדַר מִשְׁכָּבְךָ (שמות ז כח), ויתכן שיש שם עוד אחר. [אמר אברהם המתרגם: כמוהם מְסַפֵּחַ חֲמָתְךָ (חבקוק ב טו), וּסְגֹר דְּלָתְךָ (ישעיהו כו כ), שבאו סמוכים כמו עָשָׁן וחבריו, והם בתחלה מלעיל: חֶמֶת ודֶּלֶת.] אשוב לענין הספר. יתכן שיאמר מי שירצה שהם בשני בנינים, כמו שמצאנו כָל פֶּטֶר שֶׁגֶר בְּהֵמָה (שמות יג יב) ושְׁגַר אֲלָפֶיךָ (דברים ז יג). ודע כי חֵרֵף עֹשֵׂהוּ (משלי יד לא), מֵאֵן בִּלְעָם (במדבר כב יד), בֵּאֵר אֶת הַתּוֹרָה (דברים א ה), וְשֵׁרֵת אֶת אֶחָיו (במדבר ח כו), אינם כמו אֶרֶץ וחביריו, בעבור היותם פעלים עוברים, והם קמצים הפ"א והעי"ן לענין הפתרון. ודע כי מֵכִין תֵּבֵל בְּחָכְמָתוֹ (ירמיהו י יב) הת"ו והבי"ת קמוצים להפריש בינו ובין תֶּבֶל עָשׂוּ (ויקרא כ יב). וכמו וּבֹצֵעַ בֵּרֵךְ (תהלים י ג) להפריש בינו ובין כִּי לִי תִּכְרַע כָּל בֶּרֶךְ (ישעיהו מה כג), וכמוהו לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ (ויקרא יט יד) להפריש בינו ובין חֶרֶשׁ לֵאמֹר (יהושע ב א). ולא יחשוב חושב כי יָרֵךְ וכָּתֵף וגָּזֵל וגָּדֵר על משקל אֶרֶץ וחבריו בעבור היותם מלעיל, כי לא בא האחד מאלה הארבעה שמות בפתח קטן כי אם נסמכו, כמו יֶרֶךְ הַמִּזְבֵּחַ (ויקרא א יא), יֶרֶךְ יַעֲקֹב (בראשית לב כו), כֶּתֶף הַבַּיִת (מ"א ו ח), וְגֶדֶר אֲבָנָיו (משלי כד לא), גֵזֶל מִשְׁפָּט (קהלת ה ז), גָּזַל גֵּזֶל אָח (יחזקאל יח יח). ואם לא יסמכו יהיו יָרֵךְ וְכָתֵף (יחזקאל כד ד), וְגָדֵר מִזֶּה (במדבר כב כד), אוֹ בְגָזֵל (ויקרא ה כא), מקום הפ"א קמוץ גדול ומקום העי"ן פתח [צ"ל: קמץ] קטן בעבור היותם מלרע. ודע כי אָוֶן ותָּוֶךְ ועָוֶל שהם מלעיל והאל"ף והתי"ו והעי"ן קמוצים והו"וין פתוחין פתח קטן, ישתנה בנינם בסמיכה, תאמר מן עָוֶל – בְּעֶוֶל רְכֻלָּתְךָ (יחזקאל כח יח), והנה הוא בסמיכתם דומה למלת יֶרֶךְ וחביריו. ואם נסמך אָוֶן ותָּוֶךְ, יאמר אוֹנֵךְ (ירמיהו ד יד) ותוֹךְ הַיָּם (שמות יד טז). ושמור אלה השלשה ואין להם רביעי.

שער אחר

אם בא על משקל אֶרֶץ שם או שם הפועל, ויהיה השלישי מאותיותיו עי"ן או ה"א או חי"ת, ישוב מקום העי"ן שיהיה בפתח קטן אל פתח גדול, ולא יסור מהיותו מלעיל, והוא על משקל אֶרֶץ חוץ מפתיחת עי"נו בפתח גדול. וראש השם פתוח בפתח קטן כמו שהיה. כמו זֶרֶע, הזי"ן פתח קטן והרי"ש פתח גדול והוא מלעיל, וכמוהו נֶגַע, נֶטַע, רֶגַע, בֶּקַע, רֶשַׁע, בֶּצַע, שֶׁבַע, פֶּתַע, פֶּתַח, שֵׁמַע, צֶמַח, קֶמַח, רֶקַח, פֶּרַח, רֶוַח, רֶצַח, קֶרַח. ואם ישובו הראשונים מאלה השמות קמוצים בקמץ גדול, לא יהיה כי אם באתנח וסוף פסוק, כמו זֹרֵעַ זָ֑רַע (בראשית א כט), בְצִלְצְלֵי שָׁ֑מַע (תהלים קנ ה), מְקוֹם הַצֶּדֶק שָׁמָּה הָרָֽשַׁע (קהלת ג טז), וכמוהו וְעָשָׂה קָצִיר כְּמוֹ נָֽטַע (איוב יד ט), כלם מלעיל. כי אלו לא היה באתנח וסוף פסוק היו רֶשַׁע ונֶטַע וזֶרַע ושֶׁמַע. ואם היו האותיות הראשונים קמוצים בלא אתנח וסוף פסוק, דע שהם פעלים עוברים, כמו וְהָיָה אִם זָרַע יִשְׂרָאֵל (שופטים ו ג), וְיַעֲקֹב שָׁמַע (בראשית לד ה), נָטַע כֶּרֶם (דברים כ ו). אלה פעלים עוברים והם כלם מלרע.

וזה שער השם שהוא מלעיל על משקל פֹּעל

כל שם או שם פועל משלשה אותיות על משקל פֹּעל שיפול השוכן השני ויעמוד הראשון, הוא מלעיל, ומקום העי"ן לעולם מאותו השם או שם הפועל פתח קטן. וכן ראוי להיות, כי אין בין העי"ן והלמ"ד שוכן נח נעלם. כמו חֹדֶשׁ, הדלי"ת פתח קטן בעבור נפלו על שוכן איננו נח נעלם, והוא השי"ן. ואולם השוכן הנח הנעלם הראשון הוא עומד שהוא בין החי"ת והדל"ת והוא הו"ו, ופעמים לא ימצא כתוב והוא יקרא מלעיל. וכמוהו קֹדֶשׁ, שֹׁרֶשׁ, אֹמֶר, עֹרֶף, תֹּקֶף, חֹמֶר, כֹּפֶר, בֹּקֶר, חֹשֶׁךְ, אֹזֶן, גֹּרֶן אֹכֶל, עֹשֶׁר. מקום העי"ן באלה השמות בפתח קטן וכמוהם רבים. ואם בא על זה המשקל שם או שם הפועל, השני מאותיותיו או השלישי עי"ן [או ה"א] או חי"ת או אל"ף, יהיה מקום העי"ן פתח גדול ויעמוד מלעיל כמו שהיה, כמו תֹּאַר, מֹעַל, מֹהַר, טֹהַר, צֹהַר, זֹהַר, בֹּהַק, שֹׁהַם, נֹעַם, בֹּעַז, גֹּאַל [נ"א: גֹּעַל], צועל [צ"ל: צֹעַן], שֹׁחַד, רֹחַב, טֹפַח, נֹחַם. ואלה השמות כלם מלעיל ומקום העי"ן בפתח גדול בעבור נפלו על שוכן איננו נעלם. ולא נמצא שם על זה המשקל שיהיה האות השני או האות השלישי אחד מאח[ה]"ע ומקום העי"ן בפתח קטן, חוץ מן שנים ואין להם שלישי, והם בֹּהֶן, אֹהֶל. ואולם השמות ושמות הפעלים שהוא השלישי מאותיותיו אחד מן אחה"ע כמו אֹרַח ונוגע [צ"ל: ונֹגַהּ] וחביריו כלם על [מנהג, לא נמצא על] משקלם שהוא בפתח קטן, וזה ברור.

שער אחר ממנו

דע כי תֹּאַר וחביריו מלעיל במו חֹדֶשׁ וחביריו. ואם יבוא על משקל פּוֹעָל שם שלא יהיה השני מאותיותיו או השלישי אחד מאח[ה]"ע אכן יהיה משאר האותיות לא יהיה על משקל אחר, ויהיה מין אחר בעבור היותו מלרע ומקום עי"ן השם קמץ גדול וחיבורו וסמיכתו אינם על מנהג המשקל הראשון, כמו אוֹצָר, חוֹתָם, שׁוֹפָר, גּוֹזָל, עוֹלָם, מוֹרָג, גּוֹרָל, דּוֹתָן. מקום העי"ן באלה השמות בקמץ גדול, ובין העי"ן והלמ"ד שוכן נח נעלם מהמכתב. ולא נמצא אחד מהם מלעיל. וכן נמצאו שלשה על משקל אוֹצָר, והאות השלישי מאותיות הגרון, ולא בא על משקל אֹרַח וחבריו והם קמוצים, והם תּוֹתָח, קוֹבָע ושופר, ואין להם רביעי.

שער אחר ממנו

אם יסמוך חֹדֶשׁ וחביריו גם אֹרַח וחביריו אל שם נראה, ישארו על מתכונתם ולא ישתנה בנינם, כמו חֹדֶשׁ יָמִים (בראשית כט יד), שֹׁרֶשׁ יִשַׁי (ישעיהו יא י), קֹדֶשׁ ליי [צ"ל: יְיָ] (ויקרא יט ח), רֹבַע הַקַּב (מ"ב ו כה), נֹכַח פְּנֵי אֹהֶל מוֹעֵד (במדבר יט ד) וכמוהם רבים. ואם יסמך אל שם מכונה יסור השוכן הנעלם אשר בשבילו נקרא מלעיל והוא הו"ו, ונשאר קיבוצו על ראשו, כדי שיהיה הקיבוץ מורה על הו"ו הנופל, וזה בלשוננו קמץ חטף. ומנהגו שלא יפול על שוכן נעלם לעולם, ואשר מנהגו שיפול על שוכן נעלם הוא הקמץ הקטן והגדול. וזה שאמרתי יתברר בחֹדֶשׁ ואֹרַח והדומה להם, כמו חָדְשׁוֹ, שנפל השוכן הנעלם שיהיה במלת [חֹדֶשׁ] והוא הו"ו, וקובץ עתה החי"ת ושוכן ונח הדלי"ת. וכמוהו אָמְרִי, אָמְרוֹ, גָּרְנִי, גָּרְנוֹ, חָשְׁכִּי, תָּקְעוֹ, אָזְנִי, שָׁרְשׁוֹ, אָרְחִי, טָרְחִי, טָרְחָם, קָדְשָׁם, חָרְשָׁם, טָרְחֲכֶם, קָדְשְׁכֶם, חָדְשְׁכֶם, אָזְנֵיכֶם, גָּרְנְךָ, קָדְשְׁךָ, רָחְבּוֹ, אָרְכּוֹ, גָּבְהָם. נפל מאלו כלם והשוכן [צ"ל: השוכן] הנעלם שהוא הו"ו הקובץ [צ"ל וקובץ] פ"א השם ונח העי"ן.

שער אחר ממנו

דע כי סמיכות תֹּאַר וחביריו [אל שם] נראה לא תשנה בנינם. ואם יסמך אל שם מכונה יהיה הראשון קמוץ גדול ויפול הו"ו ויהיה הקבוץ על השני שהוא עי"ן השם, לא ינוח כמנהג חֹדֶשׁ ואֹרַח וחבריו. כמו תָּאֳרוֹ, נפל הו"ו שהיה בין התי"ו והאל"ף במלה תֹּאַר קודם שיסמך, וקובץ השני והוא האל"ף כדי שיורה הקבוץ על הו"ו, ולא נח השני כמנהג חֹדֶשׁ ואֹרַח וחביריהם. והראשון יהיה בקמץ גדול. וכמוהו זָהֳרוֹ, פָּעֳלוֹ, טָהֳרוֹ, טָהֳרָם, אָהֳלוֹ, כי אֹהֶל כמו תֹּאַר ולא נשתנה ממנו כי אם בין פתח גדול וקטן והמה קרובים. ותואר [נ"א: ותאמר] תָּאֳרָים, תָּאֳרוֹ, פָּעֳלְךָ, אָהֳלִי, אָהֳלְךָ, וכל הנגזר כמוהם הם. ולא יתכן לאמור פָּעְלוֹ, אָהְלוֹ, בנוח העי"ן והה"א, כי אלה אותיות אחה"ע לעולם יתנועעו במקום שהיה ראוי לנוח. חוץ אם בא אחריו אות דגוש מן בג"ד כפ"ת, אז לא יפול הו"ו שהוא השוכן הנעלם, כי אם הפלתו לא תוכל להניע אחד מאחה"ע, כי אם תשים קיבוץ על האחד כדי שלא יראה שם הפועל כפועל הסמוך. ואם יטעון טוען ויאמר והנה רָחְבּוֹ ממשקל תֹּאַר? התשובה שיכולנו להניח החי"ת עם דגשות קמץ גדול [נ"א: עם דגשות הבי"ת].

שער שמות הנקוד לענינם

הראשון קמץ גדול, קמץ קטן, פתח גדול, פתח קטן, שוא, דגוש, רפא, טרח֖א, אר֥יך, אתנחת֑א, שופר קטן, שופ֣ר קלקל, מק֤יף, פשט֙, זקף קט֔ן, זקף גד֕ול, זרקא֘, שרי֒, דרג֧א, תב֛יר, שלש֓לת, רחיי [נ"א: דחי], תרס֨א, ת֠לישא, קדמ֨א, אזל֜א, גר֨יש [אולי צ"ל: אזלא־גר֜יש], שני גריש֞ין, פזר קט֡ן, פזר גד֟ול, ירח בן יומ֢ו, לגרמין׀ (בלי סימן בכ"י), פסקן, סגול֒, סמוך־במאריך (בלי סימן בכ"י), [יתיב, רביע]. אלה הם שמותם, ואלה סימנם: אוי"ה, בג"ד כפ"ת, סימן, כמ"ך במ"ף סימן, אהח"ע, אָא אֵי אִי אוֹ אי היעטי"ם נח"ץ חז"ם. ועתה אחל לבאר ענינם ואומר מה ענין פשט ומאריך ומקיף. כמו וַיִּקְרָ֨א אֱלֹהִ֤ים׀ לָאוֹר֙ י֔וֹם (בראשית א ה), וכמוהו וְהָאָ֗רֶץ הָיְתָ֥ה תֹ֙הוּ֙ (בראשית א ב). ולמה היה במלת הָיְתָ֥ה מאריך ולא היה מקיף, ולמה במלת אֱלֹהִ֤ים מקף ולא מאריך. ואומר כי היה במלת הָיְתָ֥ה מאריך בעבור היות הפשט בתחלת אותיות תֹ֙הוּ֙. על כן היה תחת הָיְתָ֥ה מאריך. והיה במלת אֱלֹהִ֤ים מקף בעבור היות הטעם באות השני והוא לאור. וכן אם היה הטעם באות השלישי או הרביעי או החמישי יהיה לעולם מקף תחת המלה שהיה בתחלה [ר"ל לפני הפשט]. ועתה אבאר ענין דרגא ומאריך. ואומר אם היה תביר באות השלישי או הרביעי או החמישי יהיה באלה [צ"ל: במלה] הראשנה דרגא, ואם היה התביר באות הראשון או השני תהיה המלה במאריך, כמו וַיִּתֵּ֥ן אֹתָ֛ם (בראשית א יז) והראשון כמו וַיִּקְרָ֧א הָֽאָדָ֛ם (בראשית ג כ). ועתה אבאר ענין השופר מלמעלה ומלמטה, ואומר לאיזה ענין חזר הטעם מלמטה במלת אֵ֣לֶּה תוֹלְד֧וֹת הַשָּׁמַ֛יִם (בראשית ב ד) ולמה לא היה למעלה, בעבור היות הטעם בתחלת המלה באות הראשון. ואם היה בשני או בשלישי או ברביעי לעולם יהיה מלמעלה, כמו וַיִּבְרָ֨א אֱלֹהִ֤ים׀ אֶת־הָֽאָדָם֙ (בראשית א כז) וכמו וַיָּבֹאוּ שְׁנֵ֨י הַמַּלְאָכִ֤ים סְדֹ֙מָה֙ (בראשית יט א).

ואחל לבאר ענין סמוך במאריך ושופר, כמו כִּֽי־אִם־כֹּ֤ה תַעֲשׂוּ֙ לָהֶ֔ם (דברים ז ה) וכמו כי אין לי (?) [צ"ל: כִּ֣י אֵ֥ין ל֛וֹ (דברים יב יב)], למה בכי הראשון מאריך ובשני שופר. ואומר כי הטעמים עומדים על מתכונתם, ואם אחריו יהיה הטעם באות הראשון יהיה שופר, ואם בשני או בשלישי יהיה סמיך מאריך. ואומר ענין שופר מלמטה ושופר מלמעלה במלה אחת, כמו וְהָ֣אָדָ֔ם (בראשית ד א) וכמו עַל־שֹׂ֣נְאֵ֔ינוּ (שמות א י). ולמה היה במלת וְהָ֣אָדָ֔ם שופר מלמטה ובשונאינו פשט. אם היה הטעם באות השני או השלישי יהיה שופר מלמטה, ואם היה באות הראשון יהיה מלמעלה. (?)

ועתה אחל לענין במ"ף כמו וּבְחֹרֵב הִקְצַפְתֶּם (דברים ט ח), וּמִשְׁנֶה כֶּסֶף (בראשית מג טו), וּפֶתַח אֹהֶל מוֹעֵד (ויקרא ח לה). ואומר אם היה קודם אחד מן במ"ף ו"ו תהיה נקודה בתוך הו"ו, ועם שאר האותיות יהיה תחת הו"ו שוא כמו וְגָר זְאֵב (ישעיהו יא ו). וחוץ אם היה אחר הו"ו שוא ואעפ"י שיהיה האות אינו מן במ"ף יהיה בו"ו שורק והיא הנקודה, כמו וּנְתַתִּיו לַייָ (ש"א א יא), בעבור היות הנו"ן בשוא.

ואחל לענין אוי"ה בג"ד כפ"ת ואומר שאם יבא אחד מן אוי"ה ואחריו אחד מן כפ"ת לעולם יהיה רפים חוץ מאלה הנזכרים עד יבא ויורה צדק. והם אֲדַרְגָּזְרַיָּא… דְּתָבְרַיָּא תִּפְתָּיֵא (דניאל ג ב), וְשַׂמְתִּי כַּדְכֹד (ישעיהו נד יב), וְנִלְאֵיתִי כַּלְכֵל (ירמיהו כ ט), יִדְּמוּ כָּאָבֶן (שמות טו טז), מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ (שמות טו יא), עַם זוּ גָּאָלְתָּ (שמות טו יג), (די חכמת) [וְחָכְמָה] כְּחָכְמַת אֱלָהִין (דניאל ה יא). ודייתי מרחוק: גָּאַלְתָּ בִּזְרוֹעַ עַמֶּךָ (תהלים עז טז), וּמִשְׁנֶה כֶּסֶף (בראשית מג טו). וענין מרחוק, היות הטעם באות הראשון או השני חוץ מאחד שהוא דגוש והוא וַעֲבָדֶיךָ בָּאוּ (בראשית מב י). וכל מפיק דגוש, כמו בְּצִדָּהּ תָּשִׂים (בראשית ו טז), חוץ מאחד: אֲדֹנָי בָם סִינַי בַּקֹּדֶשׁ (תהלים סח יח). ועוד אם יתחברו שני אותיות דומות בשוא, הראשון [בדגש], כמו וַתִּתְפְּשֵׂהוּ בְּבִגְדוֹ (בראשית לט יב), וַיְהִי בְּבוֹאָם (ש"א טז ו). ואם התחברו בקימוץ [במלך] יהיה רפא, כמו וְהוּא אִשָּׁה בִבְתוּלֶיהָ יִקָּח (ויקרא כא יג).

ועתה אחל לבאר עניני הגעיא, והוא על חמשה דרכים: אה אֵי אִי אוֹ אוּ. כמו שְֽׁלֵמִים הֵם אִתָּנוּ (בראשית לד כא) זה אֵי; מֵאִתְּךָ תְֽהִלָּתִי (תהלים כב כו) זה אִי; שְֽׂאוּ נֵס (ישעיהו יג ב) זה אוּ; יִרְאַת יְיָ טְֽהוֹרָה (תהלים יט, י עי"ש) זה אוֹ; בְּֽהֵיכַל קָדְשׁוֹ (תהלים יא ד) זה אֵי. ואומר כי הגעיא לא ישתנה ענינו כי אם בארבע אותיות, והם אחה"ע. אם היה האות שיש בו הגעיא אחריו אל"ף תקרא הגעיה כאשר תחת האלף, אם היה אִי תהיה קריאת הגעיא אִי, ואם היה אַה תהיה קריאתה אַה. ועוד אם היה הגעיא באות והאות שאחריו חי"ת או ה"א או עי"ן, יהיה דרך קריאת הגעיא בדרך הנקוד שיש תחת הה"א או תחת העי"ן, כמו יְהִי שְׁמוֹ לְֽעוֹלָם (תהלים עב יז), בעבור אוֹ שלעוֹלָם היה קריאת הגעיא אוֹ. ועל זה המנהג הם כלם.

ועתה אחל לענין שופר נשאוי ושופר קלקל. ואומר אם היה השופר באות הראשון מהמלה יהיה קלקל, כמו חֶ֣רֶשׁ לֵאמֹ֔ר (יהושע ב א), וכן תַּ֣חַת שֻׁלְחָנִ֔י (שופטים א ז), עֶ֣בֶד יְיָ֔ (יהושע א טו), ולא יהיה לעולם אחריו כי אם זקף, ויהיה קלקל. ואולם אם היה אתנח יהיה שופר נשאוי, כמו וַיָּמָת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן עֶ֣בֶד יְיָ֑ (יהושע כד כט). וכן אם היה השופר באות השני או השלישי או הרביעי והוא זקף או אתנח יהיה נשואי, כמו בְּמֵאָ֣ה קְשִׂיטָ֑ה (יהושע כד לב). וכן אָמַ֣ר יְיָ֑ (שמות יא ד). ואומר מה ענין פזר גדול ופזר קטן, ואומר כל מה שהוא סמוך לירח בן יומו יקרא פזר גדול, כמו אַלְפַּ֪יִם בָּֽאַמָּ֟ה (במדבר לה ה), וכמו יְנַעֵ֪ר הָֽאֱלֹהִ֟ים (נחמיה ה יג) והדומה להם. ומה שיהיה קודם ממנו שופר מיושב יהיה פזר קטן, כמו אֵ֣לֶּה הַנְּחָלֹ֡ת (יהושע יט נא), וְשֹׁטְרִ֣ים׀ (ושופטים) [וְשֹׁפְטָ֡יו] (יהושע ח לג).

שער טעמי המקרא ומשרתיהם

[הטעמים יתחלקו] למיניהם על שני חלקים. האחד טעמי כ"א ספרים, והשני טעמי שלשה ספרים, והם תהלים ואיוב ומשלי. ועתה אחל לבאר טעם כ"א ספרים ומשרתיהם, ואומר כי יתחלק לשלשה חלקים: ידיעה והעמדה ועלוי. וחלקי הידיעה שלשה, והם פזר ותלישא וטרסא. ומיני ההעמדה שלשה, והם יתיב וזקף ואתנח. ומיני העלוי ששה, והם זרקא ולגרמיה ורביעי ותביר וטפחא וסליק שהוא סוף פסוק. והנה י"ב טעמים לכ"א ספרים. ולאלה הי"ב טעמים שמונה משרתים, ואלה שמותם בלשון אנשי טבריא. שופר ותלישא זעירא ותלישא רבא ושופר הפוך ואזלא ומארכא ושלשלת ודחויה. ובאור טעמי השלשה הספרים הנשארים, שגם הם יתחלקו לשלשה חלקים, ומספרם שמונה טעמים ולהם שמונה משרתים. ומיני הידיעה פזר וזרקא. ומן העלוי אחד והוא הרביעי. ומיני ההעמדה חמשה: לגרמי ויתיב ואתנח וטפחא וסליק שהוא סוף פסוק. ואלה הם שמונה טעמים, ואלה משרתיהם: שופר ותלישא רבא ותלישא זעירא ושופר הפוך ושופר נחת ודחויה ומארכא ושלשלת וצנור. והם עשרה משרתים לשמונה טעמים, וכלם שמונה עשר. והפזר יהיה במקרא שנים זה אחר זה, כמו וַֽיְמַהֲר֡וּ וַיַּשְׁכִּ֡ימוּ (יהושע ח יד); ושלשה כמו בְּנֵי הֵימָ֡ן בֻּקִּיָּ֡הוּ מַתַּנְיָ֡הוּ (דה"א כה ד); ויהיה ארבעה, כמו וּשְׁבַנְיָ֡הוּ וְיֽוֹשָׁפָ֡ט וּנְתַנְאֵ֡ל וַעֲמָשַׂ֡י (דה"א טו כד); ויהיה חמשה, כמו וְֽאֶחָ֡יו שְֽׁמַעְיָ֡ה וַעֲזַרְאֵ֡ל מִֽלֲלַ֡י גִּֽלֲלַ֡י (נחמיה יב לו); וששה או ז׳ לא ימצאו, אכן ימצאו שמנה, כמו וְעִמָּהֶם אֲחֵיהֶם הַמִּשְׁנִים זְכַרְיָ֡הוּ בֵּ֡ן וְיַֽעֲזִיאֵ֡ל וּשְׁמִֽירָמ֡וֹת וִיחִיאֵ֣ל׀ וְעֻנִּ֡י אֱלִיאָ֡ב וּבְנָיָ֡הוּ וּמַֽעֲשֵׂיָ֡הוּ (דה"א טו יח). ואשר יהיה שלשה זה אחר זה לא יותר הוא הזקף והזרקא והזקף גדול, כמו עֶ֕רֶב וִֽידַעְתֶּ֕ם (שמות טז ו), אלה שנים וכמוהם רבים. והשלשה זה אחר זה זקף קטון כמו כְּבֹאֲךָ֣ בָבֶ֔ל וְֽרָאִ֔יתָ וְֽקָרָ֔אתָ (ירמיהו נא סא) והדומה לו, ולא ימצא יותר על שלשה. והזרקא ימצא שנים זה אחר זה, כמו כֹּה־אָמַ֣ר יְיָ֘ לִמְשִׁיחוֹ֘ לְכוֹרֶשׁ (ישעיהו מה א) והדומה לו. ויהיה שלשה והוא אחד בכל המקרא: יַ֜עַן אֲשֶׁר־שָׁלַ֣חְתָּ מַלְאָכִים֘ לִדְרֹשׁ֘ בְּבַ֣עַל זְבוּב֘ (מ"ב א טז). ואשר לא יהיה כי אם שנים זה אחר זה הם ארבעה, והם יתיב ולגרמי ותביר ותלשא. ויתיב כמו מִפְּנֵי֙ תְּנוּפַת֙ (ישעיהו יט טז), וְאַתָּה֙ לֹא־בָ֙אתָ֙ (ש"א יג יא) והדומה להם. והתביר כמו בְּעֵ֥ת תֵּ֛ת (ש"א יח יט), זֶ֛ה הֶ֛בֶל (קהלת ד ח עי"ש), לָרֶ֛דֶת אֶל־כֶּ֛רֶם (מ"א כא טז) והדומה להם. והתלשא הוא אחד בכל המקרא, כמו בֹּ֣א הֵ֠נָּה וְאֶשְׁלְחָה֩ אֹתְךָ֙ אֶל־הַמֶּ֜לֶךְ (ש"ב יד לב). והמסמנין שמו הפרש בצורות, שכל מה שהוא טעם שמוהו לשמאל הספר ולימין הקורא, ואם הוא משרת שמוהו על ימין הספר ולשמאל הקורא. המשרת כמו וַיֹּאמֶר אֶלְיָקִים בֶּן־חִ֠לְקִיָּהוּ וְשֶׁבְנָה וְיוֹאָח אֶל רַבְשָׁקֵה דַּבֶּר נָא אֶל עֲבָדֶיךָ אֲרָמִית כִּי שֹׁמְעִים אֲנָחְנוּ (מ"ב יח כו). והטעם הוא כמו וְאֵיךְ תָּשִׁיב אֵ֠ת פְּנֵי פַחַת אַחַד עַבְדֵי אֲדֹנִי הַקְּטַנִּים (שם פסוק כד). ולגרמי כמו וַיִּמַח אֶֽת־כָּל־הַיְק֣וּם׀ אֲשֶׁ֣ר׀ עַל־פְּנֵ֣י (בראשית ז כג), מַדּ֣וּעַ׀ עָבַ֣רְתָּ׀ לְהִלָּחֵ֣ם (שופטים יב א), תָּב֣וֹא׀ אֶל־אֶ֣רֶץ׀ מְשׁוֹבֶ֣בֶת (יחזקאל לח ח) והדומה להם. והשופר ההפוך אשר הוא מוכרת אין לו מספר עם הטעמים. ואולם הגעיא איננו מן הטעמים ולא מן המשרתים, ואולם הוא הפך המקף, כי המקף יחבר המלה והגעיא תופיש [נ"א: פורש] המלות, כמו אֶת־דַּֽרְכֵ֨י עַמִּי (ירמיהו יב טז), הַֽנְחַ֥ת יְיָ (יואל ד יא), הַֽשְׁחִ֥ית הַכֹּל (ישעיהו סה ח) והדומה להם. וב׳ פסוקים במקרא מהם י"א טעמים, האחד יחסר ממנו פזר והשני יחסר ממנו הזרקא, ואלה הם: וַיֹּאמְר֨וּ אֵלָ֜יו אִ֣ישׁ׀ עָלָ֣ה לִקְרָאתֵ֗נוּ וַיֹּ֣אמֶר אֵלֵינוּ֘ לְכ֣וּ שׁוּבוּ֘ אֶל־הַמֶּ֣לֶךְ אֲשֶׁר־שָׁלַ֣ח אֶתְכֶם֒ וְדִבַּרְתֶּ֣ם אֵלָ֗יו כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְיָ֔ הַֽמִבְּלִ֤י אֵין־אֱלֹהִים֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל אַתָּ֣ה שֹׁלֵ֔חַ לִדְרֹ֕שׁ בְּבַ֥עַל זְב֖וּב אֱלֹהֵ֣י עֶקְר֑וֹן לָ֠כֵן הַמִּטָּ֞ה אֲשֶׁר־עָלִ֥יתָ שָּׁ֛ם לֹֽא־תֵרֵ֥ד מִמֶּ֖נָּה כִּֽי־מ֥וֹת תָּמֽוּת: (מ"ב א ו) וזה חסר פזר. וחסר הזרקא הוא וְֽיָצְא֞וּ יֹשְׁבֵ֣י׀ עָרֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וּבִעֲר֡וּ וְ֠הִשִּׂיקוּ בְּנֶ֨שֶׁק וּמָגֵ֤ן וְצִנָּה֙ בְּקֶ֣שֶׁת וּבְחִצִּ֔ים וּבְמַקֵּ֥ל יָ֖ד וּבְרֹ֑מַח וּבִעֲר֥וּ בָהֶ֛ם אֵ֖שׁ שֶׁ֥בַע שָׁנִֽים: (יחזקאל לט ט). עד הנה הגיענו לבאר טעמי המקרא.

שער השוא הנע והנח

עתה אחל לבאר דרכי השוא, כי הם נעלמים מדעת בני אדם. דע כי השוא על שני דרכים: נח ונע. דע כי כל שוא שהוא באחרית המלה לעולם הוא נח, כמו בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ (בראשית א א), כי ת"ו בְּרֵאשִׁית ומ"ם וצד"י נחים. ולא הוצרכו המנקדים לשום שוא תחתיהן, כי לא יעלה במחשבת איש שיתנועעו. הלא תראה כי אֵלַיִךְ ועָלַיִךְ, ישימו תחת הכ"ף, בעבור שלא יתדמו למלת הזכרים. וכן תחת אָמַרְתְּ ושָׁמַעַתְּ שהם לשון נקיבה, שלא יתדמו למלת אָמַרְתָּ ושָׁמַעְתָּ הזכרים. ודע כי כל שוא כי יהיה זה אחר זה באמצע המלה, הראשון יהיה נוח והשני נע, כמו וַיִּשְׁמְרוּ (תהלים נט א), וַיִּשְׁמְעוּ (בראשית ג ח), וַיִּשְׁבְּתוּ (שמות טז ל), מַרְכְּבוֹת (שמות טו ד), מִשְׁבְּצוֹת (שמות כח יא) והדומה להם. ואלה והדומים להם זכרנו אותם. ועתה אחל לבאר כי המקומות שיתנועע השוא בנוע אחד משבעה מלכים הם חמשה, והמקומות שיתנועע בהם בפתח שבעה, יהיה כללם שנים עשר. ועתה אחל לבאר המקום הראשון. אם היה שוא באות הראשון מהמלה יתנועע בפתח, כמו בְּרֵאשִׁית, גְּדוֹלִים, קְדוֹשִׁים והדומה להם. והמקום השני, אם היה באמצע המלה ולפניו שוא אחר, יתנועע השני בפתח, כמו וַיִּקְרְבוּ (בראשית מז כט), וַיִּשְׁמְרוּ (תהלים נט א), תִּתְקְפֵהוּ (איוב יד כ), יָשְׁבְּקָשָׁה (דה"א כה ד), דַּרְכְּמֹנִים (נחמיה ז סט). והשלישי, אם האות שהוא בשוא יהיה דגוש יפתח, כמו יִתְיַצְּבוּ (תהלים ב ב), יִתְהַלְּכוּ (ש"א ב ל), הִתְקַדְּשׁוּ (במדבר יא יח), הַֽמְמַלְּטִ֤ים (ש"ב יט ו), הַמְדַבְּרִים (שמות ו כז) והדומה להם. והרביעי, אם היו שני אותיות נחברים יפתח השוא, כמו וַיִּתְגֹּדְדוּ (מ"א יח כח), וַיְעֹלְלֻהוּ (שופטים כ מה), וְיִהְיוּ נֹדְדִים (הושע ט יז), דָּלְלוּ וְחָרְבוּ (ישעיהו יט ו), וַיִּתְרֹצְצוּ (בראשית כה כב) והדומה להם. ואם היה שבור לא יתנועע כן, כמו כי רִנְנַת רְשָׁעִים (איוב כ ה), וְשָׁדְדוּ אֶת בְּנֵי קֶדֶם (ירמיהו מט כח). והחמישי, שיהיה השוא בין הטעם ומשרתו, כמו נָ֣ס וְנִמְלָ֔טָה (ירמיהו מח יט), אִ֥מֲר֣וֹת יְיָ (תהלים יב ז) והדומה להם. והששי, אם יהיה האות שהוא אחרי השוא דגוש עליו טעם יפתח השוא, כמו אֵֽלֲכָה־לִּ֤י (ירמיהו ה ה), נֵ֥לֲכָה לָּֽנוּ (ש"א כו יא), נִ֣ירֲשָׁה לָּ֑נוּ (תהלים פג יג). ובשביל זה יהיה הזי"ן לְשֵׁיזָבוּתַ֑נָא (דניאל ג יז) פתוח כי הוא מזה השער, ודִּ֥י יְשֵֽׁיזְבִנְכ֖וֹן (דניאל ג טו) לא יפתח כי אינו מזה השער. והשביעי, אם יהיה האות השוא מ"ם, ושאחריו דגוש עליו טעם, כמו הַֽמְשַׁלֵּ֣חַ מַעְיָנִים (תהלים קד י), הַֽמְכַסֶּ֬ה שָׁמַיִם (תהלים קמז ח). ואם סר הטעם מן האות השני לאשר אחריו לא יפתח, כמו וְהֵם הַלְוִיִּם הַֽמְעַשְּׂרִ֔ים (נחמיה י לח), הַֽמְהַלְּכִ֖ים תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ (קהלת ד טו). הלא תראה כי הַֽמְבַשֵּׂ֜ר (ש"א ד יז) יפתח והַֽ֝מְבַשְּׂר֗וֹת (תהלים סח יב) לא יפתח. ומה שיצא מאלה השבעה הנזכרים לא יפתח, כמו שָׁמַעְתִּי, תֵּלְכוּ ודומיהם, חוץ ממעטים: בְּשִֽׁקֲתוֹת הַמָּיִם (בראשית ל לח), תִּֽקְפַת לַהֲזָדָה (דניאל ה כ). וכל בָּרֲכוּ עליו טעם, חוץ מן בָּֽרְכוּ־נָ֖א (ליי) [אֶת יְיָ] (דה"א כט כ). וענין הטעם שיגיע השוא לא בפתח לבדו, כי אם באחד משבעה מלכים; שאם היה אחר השוא אחד מאותיות אחה"ע והשוא נע, יתנועע בצורת האות לעולם: נְחֹשֶׁת, קְהָת, בְּעַב הֶעָנָן (שמות יט ט), בְּעַד הַחַלּוֹן (בראשית כו ח), לְעֶבֶד נִמְכַּר יוֹסֵף (תהלים קה יז), בְּחֶרֶב עָלֶיהָ מִסָּבִיב (יחזקאל כח כג), בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן (בראשית נ י), כְּחֵיל תְּמוּרָתוֹ (איוב כ יח), שְׂאִי סָבִיב (ישעיהו מט יח), אַךְ לֹא בְעִי (איוב ל כד), ורְאוּ בַגּוֹיִם (חבקוק א ה), שְׂאוּ נֵס (ישעיהו יג ב). ידמה בשוא לנוע האות באזני השומעים. וכן בְּהֹנוֹת יְדֵיהֶם (שופטים א ז), וְאִם רַע בְּעֵינֵיכֶם (יהושע כד טו), כִּי רְחוֹקָה הִיא מִצִּידוֹן (שופטים יח כח) וכמוהם רבים. וכאשר אמרתי על עניני השוא ההוא בראשית המלה, אומר על תנועתה בשאר המקומות, שאם היה בשוא לפניו, כמו וַיִּשְׁמְעוּ (בראשית ג ח), וַיִּצְבְּאוּ (במדבר לא ז), אל [צ"ל: אז] יתנועע והאות דגוש, כמו תְּדַכְּאוּ עַמִּי (ישעיהו ג טו), וַיְשַׁלְּחוּ אֶת רִבְקָה (בראשית כד נט), מִתְנַבְּאִים בַּמַּחֲנֶה (במדבר יא כז). ואלה יתנועעו בנוע ז' מלכים. ואולם שתי סבות אחרות (אינם) מהפכות אותו לפתח לעולם: האחד שני אותיות זה אחר זה, אם היה אחד אחה"ע יפתח השוא, כמו תַּחְתָּו שָׁחֲחוּ (איוב ט יג), וְשֵׁם אֲחוֹתָם (דה"א ד ג), יִמְחֲאוּ כָף (ישעיהו נה יב) והדומה להם. והאחד שיהיה השוא עם אות מ"ם דגוש, אז לא יהיה כנוֹע הפתח, כמו הַמְהַלֵּךְ (תהלים קד ג). וזהו כמו שורש כי אין תולדתו (כי אם) פתח. ואחר שהשלמתי לבאר צורת השוא אשלם ענין קריאת השוא. דע כי כל שוא שיהיה אחריו יו"ד והוא נע, לעולם יתנועע כמו חירק, ואיננו חושש מה שיש אחריו אחד מהשבעה מלכים. ועתה אבאר מן החלם שהוא כמו בְּיוֹם הַקְרִיבוֹ אֶת זִבְחוֹ (ויקרא ז טז), ומן קמץ: בְּיָד חֲזָקָה (שמות ג יט), ומן הפתח: וְיַעַשׂ הַבָּא אֵלָיו כִּרְצוֹנוֹ (דניאל יא טז), ומן הסגול כמו לְיֶשֶׁבְאָב (דה"א כד יג), ומן הצרי: בְּיֵין חֶלְבּוֹן (יחזקאל כז יח), ומן החרק: וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף (בראשית לז ג), ומן השורק כמו וְיוּכַל בֶּן שֶׁלֶמְיָהוּ (ירמיהו לח א). והשוא בכל אלה יתנועע כמו החיריק, שהוא התולדות היו"ד בעבור היו"ד שאחריו.

תוספות מספר אחר שער הנע והנח

האות הנע – שיתנועע באחד מז' מלכים, והם אלה אָא ושמו קמץ, אַא שמו פתח, אֶי שמו סגול, אֵי שמו צרי, אִי חריק, אוֹ שמו חולם, אוּ שמו שורק, והשוכן מה שלא יהיה נקוד באחד מן ז׳ מלכים. ודע כי העבריים לא יתחילו בשוכן נח ולא יעמדו על נע, ולא ימצאו שוכן או שוכנים מתחברים כי אם אחרי תנועה. כי כל שוא שיהיה בראש המלה או השם הוא נע, ותנועתו על פנים רבים. יש מה שהוא נע בנוע האות שאחריו אם היה אחד מאותיות אהח"ע, שאם היה בפתח יקרא השוא [כמו פתח], כמו יְאַבֶּד הוֹן (משלי כט ג), כי קריאת היו"ד בפתח בעבור היות האל"ף שאחריו בפתח. ואם בשורק יקראו גם כן, כמו קְחוּ מוּסָרִי (משלי ח י); ואם בשבר גם הוא נשבר – קְחִי רֵחַיִם (ישעיהו מז ב); ואם בצרי כמו תְּאֵנָה, יהיה נוע הת"ו בנוע צרי בעבור היות האל"ף שהוא אחריו בצרי. וזה הכלל: שוא נע יהיה אחריו אחד מן אחה"ע, יתנועע כתנועתו בכל תנועת המלכים, חוץ מהקמץ, כי כבד על הלשון שיתנועע השוא בקמצות והונע בפתח, כמו קְעָרָה, גְּעָרָה, דְּאָגָה, לְהָבִים פְּחָדִים. ויש אומרים שוא שיתנועע בחרק אם היה אחריו יו"ד נע, ואיננו חושש באיזה תנועה יתנועע היו"ד, לעולם יהיה השוא שבור, כמו בְּיָד חֲזָקָה (שמות ג יט), בְּיַד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן (במדבר לג א), וְיֵדְעוּ (תהלים פג יט), שיתנועע השוא בשבר. ויש שבא שתנועתו בפתח והם רבים, אם לא יהי אחריו אחד מהארבעה אותיות שזכרתי, כמו קְעָרָה, בְּרָכָה, קְלָלָה, רְשָׁעִים, שְׁמוֹנִים, השוא לעולם בפתח. חוץ מלשון רבים משער שהוא על משקל חֹדֶשׁ, כמו קֹדֶשׁ – קֳדָשִׁים; חֹדֶשׁ – חֳדָשִׁים; אֹנִי – אֳנִיּוֹת; חֹלִי – חֳלָיִּים. וימצאו מעטים הפך זה, כמו לַבְּקָרִים אַצְמִית (תהלים קא ח). ובנגוע [צ"ל ובנוע] הגעיא שיהיה עם השוא שהוא בתחלה על זה המנהג יורה על כל מה שזכרתי, כמו בְּֽהֹנוֹת יְדֵיהֶם (שופטים א ז), וְאִם רַע בְּֽעֵינֵיכֶם (יהושע כד טו), וְֽהִצִּגַנִי לִמְשֹׁל עַמִּים (איוב יז ו) והדומה להם. ודע כי העבריים לא יחברו בין שני שוכנים שאינם נעלמים כי אם במקום העמדה והפסק, כמו וַיִּפֹּל עַל צַוְּארֵי בִנְיָמִן אָחִיו וַיֵּ֑בְךְּ (בראשית מה יד). ואם יתחבר שוא עם שוא באמצע הדבורים יתנועע השני במקרא: יִשְׁמְעוּ, יִשְׁמְרוּ, כי השי"ן שוכן והמ"ם נע. ותנועת המ"ם במלת [יִשְׁמְרוּ בפתח, ותנועת המ"ם במלת יִשְׁמְעוּ] בקבוץ בעבור העי"ן שבא אחריו. וכן יִרְמְיָהוּ, יֶחְדְּיָהוּ (דה"א כד כ), הרי"ש והחי"ת שוכנים, והמ"ם והדלי"ת מתנועעים בשבר בעבור היו"ד שהוא אחריהם. וכן וַיֵּבְךְּ עֲלֵהֶם (בראשית מה טו), וַיֵּבְךְּ עַל צַוָּארָיו (בראשית מו כט), אַל תּוֹסְףְּ עַל דְּבָרָיו (משלי ל ו), יַפְתְּ אֱלֹהִים לְיֶפֶת (בראשית ט כז), וְיֹלַדְתְּ בֵּן (בראשית טז יא), עַד לֹא שַׂמְתְּ אֵלֶּה (ישעיהו מז ז), וַיִּפְתְּ בַּסֵּתֶר לִבִּי (איוב לא כז), וַיִּשְׁבְּ יִשְׁמָעֵאל (ירמיהו מא י), אַל יֵשְׂטְ אֶל דְּרָכֶיהָ לִבֶּךָ (משלי ז כה), וְאָמַרְתְּ בִּלְבָבֵךְ (ישעיהו מט כא). אלה כלם מתנועעים בעבור היותם בתוך הזכורים [צ"ל: הדבורים]. ובאחרונה ישכנו שניהם, כמו וַיִּשָּׂא אֶת קֹלוֹ וַיֵּֽבְךְּ (בראשית כט יא) והדומה לו.

תוספות מספר אחר

דע כי כל נקוד בשלוש נקודות אחריו דגוש, כמו אָנֹכִי אֶעֶרְבֶנּוּ (בראשית מג ט), תחת הבי"ת פתח קטן, והוא ללשון יחיד איננו נמצא, ובעבור זה נדגש. ואם היה בשתי נקודות והוא לשון רבים יהיה רפא, כמו כִּי הִקְשָׁה פַרְעֹה לְשַׁלְּחֵנוּ (שמות יג טו), וַיְשַׁלְּחֵנוּ יְיָ לְשַׁחֲתָהּ (בראשית יט יג), וכן מנהג כל זה השער. ודע כי האתנחתא לא יהיה עמה שופר לעולם, כמו אֲשֶׁר חָזָה. וכל מ"ם שיכנס על אחהע"ר לעולם יהיה בשתי נקודות, כמו מֵאֵשׁ (ירמיהו ו כט), מֵאָשֵׁר (בראשית מט כ), מֵאִישׁ (בראשית ב כג), מֵחֵלֶב (ש"א טו כב), מקרב [צ"ל: מֵחֶרֶב (שמות יח ד)], מֵחַלֵּק (יהושע יט נא), מֵהֶם, מֵהֲמוֹנָם, מֵהֲמֵהֶם (יחזקאל ז, יא עי"ש), מֵרָע (ישעיהו נט טו), מֵרָעָה (ש"א כה לט), מֵעָוֶל (יחזקאל יח ח), מֵעַל (בראשית א ז), מֵעֵץ (בראשית ג כב). ומהם נקודים בנקודה אחת, כמו מִרְדֹף (ש"א כג כח), מִחוּט (בראשית יד כג), מִרָגְזְךָ, מִחוּץ (בראשית יט טז). ודע כי השופר שאחריו הרביעי לא יעלה ולא תהיה לו תנועה (?) – כִּ֣י ב֗וֹ בָּחַר (דברים יח ה), וּבַיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֗י (שמות לא טו), שִׁבְעַ֣ת יָמִ֗ים (שמות כט ל) והדומים להם.

נשלם ספר הניקוד שחבר ר' יהודה הנקרא חיוג ז"ל, עם התוספות שהוסיף ר' משה נ״ע, ואשר תרגמו הרב ר' אברהם בן מאיר לעזרא נ"נ מלשון ערבי ללשון הקדש. בנל"ך ואע"י.