קטגוריה:בראשית מו כט
נוסח המקרא
ויאסר יוסף מרכבתו ויעל לקראת ישראל אביו גשנה וירא אליו ויפל על צואריו ויבך על צואריו עוד
וַיֶּאְסֹר יוֹסֵף מֶרְכַּבְתּוֹ וַיַּעַל לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל אָבִיו גֹּשְׁנָה וַיֵּרָא אֵלָיו וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָיו וַיֵּבְךְּ עַל צַוָּארָיו עוֹד.
וַיֶּאְסֹ֤ר יוֹסֵף֙ מֶרְכַּבְתּ֔וֹ וַיַּ֛עַל לִקְרַֽאת־יִשְׂרָאֵ֥ל אָבִ֖יו גֹּ֑שְׁנָה וַיֵּרָ֣א אֵלָ֗יו וַיִּפֹּל֙ עַל־צַוָּארָ֔יו וַיֵּ֥בְךְּ עַל־צַוָּארָ֖יו עֽוֹד׃
וַ/יֶּאְסֹ֤ר יוֹסֵף֙ מֶרְכַּבְתּ֔/וֹ וַ/יַּ֛עַל לִ/קְרַֽאת־יִשְׂרָאֵ֥ל אָבִ֖י/ו גֹּ֑שְׁנָ/ה וַ/יֵּרָ֣א אֵלָ֗י/ו וַ/יִּפֹּל֙ עַל־צַוָּארָ֔י/ו וַ/יֵּ֥בְךְּ עַל־צַוָּארָ֖י/ו עֽוֹד׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וְטַקֵּיס יוֹסֵף רְתִכּוֹהִי וּסְלֵיק לְקַדָּמוּת יִשְׂרָאֵל אֲבוּהִי לְגֹשֶׁן וְאִתַּחְזֵי לֵיהּ וּנְפַל עַל צַוְרֵיהּ וּבְכָא עַל צַוְרֵיהּ עוֹד׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וְטַקֵיס יוֹסֵף אַרְתִּיכֵיהּ וְסַלִיק לִקְדָמוּת יִשְרָאֵל אָבוּי לְגשֶׁן וְקָדָם דְאִשְׁתְּמוֹדְעֵיהּ אָבוֹי סְגַד לֵיהּ וְאִתְחַיֵיב לְמִיהֱוֵי שְׁנוֹי קְטִיעַן וּתְהָא וְאִתְחַמֵי לֵיהּ וּרְכִן עַל פְּרִיקַת צַוְורֵיהּ וּבְכָא עַל צַוְורֵיהּ תּוּב עַל דִסְגַד לֵיהּ: |
רש"י
"וירא אליו" - יוסף נראה אל אביו
"ויבך על צואריו עוד" - לשון הרבות בכיה וכן (איוב לד) כי לא על איש ישים עוד לשון רבוי הוא אינו שם עליו עילות נוספות על חטאיו אף כאן הרבה והוסיף בבכי יותר על הרגיל אבל יעקב לא נפל על צוארי יוסף ולא נשקו ואמרו רבותינו שהיה קורא את שמע
[ט] יוסף נראה אל אביו. הקשה הרמב"ן שאם כן למה צריך למכתב "וירא אליו" שידוע שיתראו פנים אל פנים אל אביו, ונראה שאין זה קשיא, שהכתוב מגיד שיוסף קבל פני אביו כדרך להקביל פני אביו, וזהו לשון "וירא" שהוא נראה אל אביו לקבל פניו דרך כבוד, לפיכך כתב "וירא אליו", כמו שכתב לקמן (רש"י מז, ז) "ויברך יעקב את פרעה" - 'והוא שאילת שלום כדרך כל הנראים למלכות לפרקים', הכי נמי נראה לו כדרך הבן שמקבל פני אביו ונותן לו שלום. ומה שהקשה שאיך יתכן לומר שיוסף יפול על צואריו, שאין דרך כבוד ליפול על צואר אביו, והיה לו להשתחוות אל אביו, אין זה קשיא כלל, כי היה יוסף נכבד שהיה מלך במצרים, והיה בוכה מפני כבוד אביו, [ו] היה כבוד גדול לאביו ולא פחיתות. ומה שלא השתחוה לו - גם כן אין זה קשיא, לפי שאחר שהבכיה כבוד לאביו משום אהבתו - לא יתכן השתחויה, שהבכיה מתעורר עם בואו אל אביו מיד:
[י] ואמרו רבותינו ז"ל שהיה קורא קריאת שמע. והקשו למה יוסף לא קרא קריאת שמע כיון ששעת קריאת שמע היה, שדוחק לומר שהקדים או שאחר כי זריזין מקדימין (פסחים דף ד.), ושעה אחת לכלם, ועוד מנא לן שקרא קריאת שמע - שמא התפלל, ויש לתרץ כי יוסף קרא קריאת שמע, וקיימא לן כרבי יהודה (ברכות דף יג.) שבאמצע הפרק מפסיק לשאול מפני היראה, והיינו יראת אביו, ולפיכך היה מפסיק בקריאת שמע, אבל יעקב לא היה מפסיק וקרא קריאת שמע. אמנם יש לדעת ענין קריאת שמע שהיה קורא ובזה יתורץ מה שלא היה קורא יוסף קריאת שמע, לפי שכאשר בא יעקב וראה את יוסף בנו מלך, בא בלבו אהבתו ויראתו של הקב"ה איך מדותיו הם טובות ושלימות, ומשלם שכר טוב ליראיו. וזהו מדת החסידים אשר יקרה להם טוב מתדבקים אל הקב"ה על הטובות והאמת שעשה עמהם. וזהו קריאת שמע שבו נזכר ייחוד מלכות שמים (דברים ו', ד') ואהבתו (שם שם ה). וראוי היה לקרות קריאת שמע כאשר בא אליו יוסף אחר הצער הגדול אשר היה לו בעבורו, ועתה ראה אותו מלך, היה אוהב את הקב"ה אשר עושה לו זה, וקבל מלכותו ואהבתו ויראתו, וזהו נכון למבין:
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
וַיֵּרָא אֵלָיו – יוֹסֵף נִרְאָה אֶל אָבִיו.
וַיֵּבְךְּ עַל צַוָּארָיו עוֹד – לְשׁוֹן הַרְבּוֹת בְּכִיָּה. וְכֵן: "כִּי לֹא עַל אִישׁ יָשִׂים עוֹד" (איוב לד,כג), לְשׁוֹן רִבּוּי הוּא, אֵינוֹ שָׂם עָלָיו עִלּוֹת נוֹסָפוֹת עַל חַטָּאָיו; אַף כָּאן, הִרְבָּה וְהוֹסִיף בִּבְכִי יוֹתֵר עַל הָרָגִיל. אֲבָל יַעֲקֹב לֹא נָפַל עַל צַוְּארֵי יוֹסֵף וְלֹא נְשָׁקוֹ (ראו דרך ארץ זוטא א); וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ שֶׁהָיָה קוֹרֵא אֶת שְׁמַע.
רשב"ם
אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
רמב"ן
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
זו אהבת זולתו, ובאשר בעת ההיא ראוי שנתעורר בלב יעקב אהבה עצומה ליוסף אשר התאבל עליו ימים רבים, קרא אז ק"ש ורשפי אש שלהבת אהבת ה' גבר בלבו על אהבת יוסף עד שלא פנה אליו כלל, אחר שמסר נפשו במחשבתו במסירת נפש על אהבת ה', כמ"ש ר"ע כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה ואהבת את ה' מתי יבא לידי ואקיימהו, ע"כ אמר אמותה הפעם שמשתוקק למות הפעם באהבת ה' על קדוש שמו, שאין לו עוד בעוה"ז כלום, "אחרי ראותי את פניך כי עודך חי", ואתה תהיה במקומי על תבל ארצה, ואני
אשוב אל מקומי בשמים:רבי עובדיה מברטנורא
• לפירוש "רבי עובדיה מברטנורא" על כל הפרק •
- פרשנות מודרנית:
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית מו כט.
וַיֶּאְסֹר יוֹסֵף מֶרְכַּבְתּוֹ וַיַּעַל לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל אָבִיו גֹּשְׁנָה
רש"י מסביר ש"וַיֶּאְסֹר יוֹסֵף מֶרְכַּבְתּוֹ" רומז שיוסף עצמו מיהר לאסור את מרכבתו כדי לצאת במהירות לקראת אביו שהגיע לגושן.
זה יפה, אבל כבר עבר זמן רב שיהודה יצא ממנו, חזר למחנה של יעקב, וכל העם התקדם לאט והגיעו לגושן. כך שסביר יותר שיוסף חיכה עד שמרגליו הודיעו לו שאביו הגיע לגושן ובנה מחנה, ורק אז יוסף פקד לאסור את מרכבת המשנה לפרעה ויצא בכבוד מלכים לפגוש את אביו.
- יוסף לבטח לבש את "בִּגְדֵי שֵׁשׁ", "רְבִד הַזָּהָב עַל צַוָּארוֹ", "בְּמִרְכֶּבֶת הַמִּשְׁנֶה אֲשֶׁר" לפרעה, ו"יִּקְרְאוּ לְפָנָיו, אַבְרֵךְ"
יוסף בא בכבוד מלכים אדיר כדי שכל המשפחה תראה אותו. גם המצרים ראו אותו ונתנו כבוד למשפחתו של יוסף.
- יוסף רצה שהחלום השני יתקיים לכבודו - הנה אביו משתחווה לו.
וַיֵּרָא אֵלָיו וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָיו וַיֵּבְךְּ עַל צַוָּארָיו עוֹד
יעקב "שָׁמַר אֶת" החלום: "וְהִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְאַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים, מִשְׁתַּחֲוִים לִי", ואת הסברו שלו ליוסף בגערה: "הֲבוֹא נָבוֹא, אֲנִי וְאִמְּךָ וְאַחֶיךָ, לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְךָ אָרְצָה"? (ביאור:בראשית לז י), ולכן יעקב התעקש לא לתת כבוד מלכים לבנו יוסף, ולא השתחווה לו, אלא דרש כבוד הורים מבנו.
יעקב לא התביש לתת כבוד לעשו, ככתוב: "וַיִּשְׁתַּחוּ אַרְצָה שֶׁבַע פְּעָמִים" (ביאור:בראשית לג ג). אולם לבנו יוסף, עד שהוא ביקש שיוסף ישבע לו ויקבור אותו במערת המכפלה, הוא לא השתחווה בפומבי.
- יוסף הבין את חוסר הכבוד שאביו מעניק לו ולפרעה, אבל מחל לו ולא התעקש לכופף אותו בכוח ולקלקל את הפגישה החשובה.
- יוסף זכר שאביו שלח אותו לבד לשאול לשלום אחיו בשכם, ולא חיפש אותו ברחבי העולם במשך 22 שנים. יוסף רצה לראות אם יעקב מרגיש רגשי אשמה ומצפון לא נקי, וינסה לכפר על מעשיו בהשתחוות.
- יוסף הבין שחלום הנבואה השני לא התקיים עדיין. אביו לא השתחווה לו. אולם יוסף חשב שהחלום השני צופה לו מלכות על המצרים, כי לבטח הוא הבין שהשמש והירח והכוכבים הם אלי מצרים. לכן יוסף קרא לבנו מנשה, כדי שבנו ימלוך אחריו על מצרים ועל משפחתו.
וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָיו וַיֵּבְךְּ
זה היה המנהג לפגישה משפחתית: חיבוק, נשיקה ובכי.
- כך פגש יעקב את רחל: "וַיִּשַּׁק יַעֲקֹב לְרָחֵל; וַיִּשָּׂא אֶת קֹלוֹ וַיֵּבְךְּ" (ביאור:בראשית כט יא)
- כך נפגשו יעקב ועשו: "וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָו וַיִּשָּׁקֵהוּ וַיִּבְכּוּ" (ביאור:בראשית לג ד)
- כך נפגש יוסף עם בנימין: "וַיִּפֹּל עַל צַוְּארֵי בִנְיָמִן אָחִיו וַיֵּבְךְּ" (ביאור:בראשית מה יד)
- כך פגש יוסף את אחיו: "וַיְנַשֵּׁק לְכָל אֶחָיו וַיֵּבְךְּ עֲלֵהֶם" (ביאור:בראשית מה טו)
יעקב לא בכה. ייתכן שהוא כבר בכה מספיק על יוסף במשך כל השנים (ביאור:בראשית לז לד).
מרוב התרגשות בסוף יעקב שכח לשאול את יוסף איך זה קרה שיוסף הגיע למצרים, ואיך הוא איבד את כותנת הפסים שלו. בסוף ימיו יעקב לא קילל את בניו אשר מכרו את יוסף לעבדות, מכאן ניתן להבין שיעקב לא ידע זאת.
סרב להשתחוות
רש"י מסביר שיעקב קרא את השמע, בזמן שיוסף חיבק ונישק אותו.
לא ברור אם כך עשה יעקב, אבל בכל מקרה, ברגע שהיה צפוי שיעקב ישתחווה למשנה למלך שבא לקראתו על מרכבת המלך, יעקב סרב להשתחוות לבנו, וסרב לקיים את חלום הנבואה השני של יוסף (ביאור:בראשית לז י). יעקב סרב להעניק ליוסף שלטון עליו, וגם סרב להשתחוות לתרבות מצרים.
יוסף מחל על כבודו, ולא התעקש שיעקב יכבד אותו, ויודה שהחלום השני התקיים. למעשה, בחייו, יעקב לא השתחווה ליוסף. מזה אנו לומדים שחלום הנבואה השני של יוסף היה חלום נבואת יציאת מצרים, שבו כל אלי מצרים השתחוו לאלוהי ישראל, ולא שיעקב ואימו ישתחוו לו.
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • Sefaria • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "בראשית מו כט"
קטגוריה זו מכילה את 7 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 7 דפים.