קטגוריה:בראשית לט יב
נוסח המקרא
ותתפשהו בבגדו לאמר שכבה עמי ויעזב בגדו בידה וינס ויצא החוצה
וַתִּתְפְּשֵׂהוּ בְּבִגְדוֹ לֵאמֹר שִׁכְבָה עִמִּי וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ בְּיָדָהּ וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה.
וַתִּתְפְּשֵׂ֧הוּ בְּבִגְד֛וֹ לֵאמֹ֖ר שִׁכְבָ֣ה עִמִּ֑י וַיַּעֲזֹ֤ב בִּגְדוֹ֙ בְּיָדָ֔הּ וַיָּ֖נׇס וַיֵּצֵ֥א הַחֽוּצָה׃
וַ/תִּתְפְּשֵׂ֧/הוּ בְּ/בִגְד֛/וֹ לֵ/אמֹ֖ר שִׁכְבָ֣/ה עִמִּ֑/י וַ/יַּעֲזֹ֤ב בִּגְד/וֹ֙ בְּ/יָדָ֔/הּ וַ/יָּ֖נָס וַ/יֵּצֵ֥א הַ/חֽוּצָ/ה׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
תרגום
אונקלוס (תאג'): | וַאֲחַדְתֵּיהּ בִּלְבָשֵׁיהּ לְמֵימַר שְׁכוֹב עִמִּי וְשַׁבְקֵיהּ לִלְבָשֵׁיהּ בִּידַהּ וַעֲרַק וּנְפַק לְשׁוּקָא׃ |
ירושלמי (יונתן): | וְאַחַדְתֵּיהּ בִּלְבוּשֵׁיהּ לְמֵימַר שְׁכוּב עִמִי וְשַׁבְקֵיהּ לִלְבוּשֵׁיהּ בִּידָהּ וְאָפַק לְשׁוּקָא: |
רמב"ן
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
וינס ויצא החוצה. יצא לחוץ כדי שתתיאש ממנו ולא תתבענו. או אולי מפני שרצה הצדיק לכבוש את יצרו נתחכם למצוא דרך ויצא החוצה להתקרר מפני שנתחממו לו כחות הגוף.
ובמדרש וינס ויצא החוצה. אמר לו הקב"ה אתה נסת היום, הים ינוס מפני ארונך, שנאמר (תהלים קיד) הים ראה וינוס מה ראה ארונו של יוסף.ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
כלי יקר
• לפירוש "כלי יקר" על כל הפרק •
אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •
ילקוט שמעוני
• לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק •
ותתפשהו בבגדו לאמר שכבה עמי. באותה שעה נראה לו דמות דיוקנו של אביו, אמרה לו: יוסף, עתידין אחיך שיכתבו על אבני אפוד ואתה עמהם; רצונך שימחה שמך מביניהם ותקרא "ורועה זונות יאבד הון"? מיד "ותשב באיתן קשתו ויפוזו זרועי ידיו", נעץ צפרניו בקרקע. "מידי אביר יעקב משם רועה אבן ישראל", משם זכה ונקרא אבן ישראל, שנאמר: "רועה ישראל האזינה נוהג כצאן יוסף". אמרו: ראוי היה יוסף לצאת ממנו י"ב שבטים כדרך שיצא מאביו, שנאמר: "אלה תולדות יעקב יוסף" וכו', ואף על פי כן יצאו מבנימין אחיו, וכולן נקראו על שמו, שנאמר: "ובני בנימן" וגו'. בלע, שנבלע בין האומות. בכר, שהיה בכור לאמו. אשבל, ששבאו אל. גרא, שגר באכסניות. נעמן, שהיה נעים ביותר. אחי וראש, שהיה אחי וראשי. מופים וחופים, הוא לא ראה בחופתי ואני לא ראיתי בחופתו. וארד, שירד לבין האומות:
ותתפשהו בבגדו וגו' וינס ויצא החוצה. קפץ בזכות אבות, כמא דאת אמר: "ויוצא אותו החוצה". שמעון איש קטרון אומר: בזכות עצמותיו של יוסף קרע הים לפני ישראל, שנאמר: "הים ראה וינוס", בזכות וינס ויצא החוצה.- פרשנות מודרנית:
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית לט יב.
וַתִּתְפְּשֵׂהוּ בְּבִגְדוֹ
נמאס לאשת פוטיפר לחכות. היא כבר כעסה מאוד. היא תפסה (תפס/תפש זה אותו הדבר) אותו ולא נתנה לו לברוח. ואז היא פקדה בפרוש: "שִׁכְבָה עִמִּי". כמובן זאת היתה יכולה להיות גם בקשה עדינה בתחנונים - "שִׁכְבָה עִמִּי". אולם עצם החזקת הבגד, ואחר כך הבגד נשאר בידה מראה שהיא היתה אגרסיבית כאשר היא תפסה את הבגד. אשת פוטיפר הפסיקה להיות עדינה ורק בקשה שהוא יהיה איתה, או ישכב אצלה (ביאור:בראשית לט י).
אשת פוטיפר לא תפסה את ידו או כתפו אלא רק את בגדו. היא נתנה לו כבוד מסוים. עד עכשו היא רק קיימה הצקה מינית לעובד, אולם 'הנגיעה' בבגדו שינתה את המצב, ומבחינת החוק היא עשתה תקיפה מינית.
אולם, מהתנהגותה, ניתן לראות את חולשתה. בדיבורים ובקשות במשך זמן ארוך יוסף סרב והתעלם ממנה. הנה עכשו שיש הזדמנות, שאין איש בבית, יוסף ממשיך להתעסק בעבודתו ומתעלם ממנה. היא היתה כבר מיואשת ולא רצתה לבזבז את ההזדמנות. לא ברור אם היא רצתה ילד ממנו או רק תענוג, אבל היא חשבה שאחרי פעם אחת יהיה לה קל יותר בעתיד, הן הוא היה צעיר כאשר הוא הגיע לביתם ולבטח לא ידע אישה עד אז.
וַתִּתְפְּשֵׂהוּ בְּבִגְדוֹ לֵאמֹר שִׁכְבָה עִמִּי
"לֵאמֹר" - היא תפסה בבגד, כאמירה, שכב עמי. היא לא אמרה את זה במילים, אחרת היה כתוב: 'ותתפשהו בבגדו ותאמר שכבה עמי'.
למעשה יוסף לא ידע מה היא רצתה. ייתכן שאפילו היא לא ידעה מה היא עושה ומה יקרה.
ייתכן שאם יוסף היה מדבר ומרגיע אותה, ייתכן שמלטף בראשה, היה היתה נרגעת ועוזבת את בגדו, והוא לא היה צריך לעזוב את בגדו ולגרום לסיבוך הזה.
יוסף התחיל להתפשט ולהוריד את בגדו. אם אשת פוטיפר היתה נרתעת, עוזבת את הבגד ומתרחקת, אז יוסף היה יודע שאין לה כוונה לשכב איתו והיה מפסיק להתפשט. אולם אשת פוטיפר המשיכה להחזיק את הבגד בידה, ולא נרתעה או התרחקה. לכן אפשר להסיק שהיא רצתה לראות אותו ערום ולהמשיך במשחק.
וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ בְּיָדָהּ וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה
- יוסף לא רצה בשום פנים ואופן לתת לה את מבוקשה. הוא הותקף והוא ברח. הוא לא יכול לדעת אם יש לה סכין מוסתר ואם הוא יסרב הוא יומת.
- יוסף לא ניסה לדבר ולהרגיע אותה. הזמן לדיבורים עבר. היא לא מוכנה לותר.
- לא נאמר שיוסף ניסה לברוח והבגד נפל ממנו. נאמר שהוא 'עזב' בצורה פעילה את הבגד בידה.
- נאמר שיוסף "וַיָּבֹא הַבַּיְתָה לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתּוֹ" (ביאור:בראשית לט יא), כלומר ביתו שלו נמצא מחוץ לבית פוטיפר, ולכן כדי לקחת בגד חדש הוא היה צריך לצאת החוצה.
- ייתכן שיוסף רצה שאנשי הבית יראו שהוא נס החוצה ויאמינו שהוא לא התקיף אותה.
- יוסף התחיל להתפשט, אשת פוטיפר חשבה שהיא ניצחה והוא מסכים, והיא חכתה בסבלנות. יוסף הוציא את הידים מהשרוולים והיה חופשי מאחיזתה. ברגע זה הוא נס, בלי לפגוע או להזיק לאשת פוטיפר שהחזיקה את הבגד החופשי בידה.
- כאשר יוסף עמד ערום לפניה, היא ראתה שהוא לא מתרגש לקראתה. הוא הראה לה שאין לו זיקפה. היא החזיקה וכאילו אמרה, והוא הראה וכאילו אמר. כאשר יוסף ברח החוצה, גם אנשי הארמון ראו שאיבר המין שלו לא היה זקוף וגם הם יעידו, במקרה הצורך, שהוא לא התכוון לאנוס אף אחת.
אולם בהופעתו בחוץ, ללא בגדו, יוסף יצר בעיה שאין לא פתרון: או שהוא התקיף אותה וברח כאשר היא צעקה, או שהיא התקיפה אותו והוא נס. עכשו אי אפשר היה להסתיר שקרה כאן משהו. אשת פוטיפר היתה חייבת להסביר למה יוסף יצא מהבית ללא בגדים כאשר היא, היחידה, היתה בבית.
כמובן, החיים והכבוד שלה גברו על האהבה שלה - היא פחדה שפוטיפר יהרוג אותה, והיתה חייבת להכין תוכנית הגנה. למעשה התוכנית שלה היתה להציל את עצמה וגם את יוסף.
וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ
נאמר "וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ" - כלומר, ייתכן שיוסף עצמו פתח את החגורה, הוריד את הבגד מעל כתפיו ונתן לה. היא חשבה שהיא ניצחה והוא מתפשט, וכאשר הוא היה חופשי ממנה, הוא ברח.
- אם הוא היה בורח כאשר היא מחזיקה את הבגד היא היתה יכולה ליפול ולהיפצע. אז יוסף היה נכנס לצרות ענקיות. כך לא היתה לה הוכחה שבאמת נגעו בה.
- יוסף לא נגע בה או ניסה להסיר את ידיה. הוא פשוט הוריד את בגדו ועזב אותו. אם היא מחזיקה שתחזיק, אם לא אז שהבגד יפול על הרצפה, וכך הוא נמנע שהיא תתפוס אותו בגופו והוא יצטרך לגעת בה כדי להסיר את האחיזה.
- יוסף היה מנוסה בהשרדות. אחיו כבר הפשיטו ממנו את כותונת הפסים שלו (ביאור:בראשית לז כג), ובכל זאת הוא נשאר בחיים ללא מאבק ופגיעות. יוסף ידע וזכר שהבגד לא עושה את האדם. ונכונות לעמוד על טוהר הלב תציל אותו מצרות.
למה אלוהים עשה את זה?
יוסף התרגל למקום עבודתו. הוא חשב שזה גורלו. ייתכן שהוא יתחתן עם אסנת בת פוטי-פרע (פוטיפר) הצעירה, ייתכן שפוטיפר יאמץ אותו כבן לנהל ולרשת את ביתו. ייתכן שאחיו יבואו להשתחוות לו כאשר הוא יהיה שר הטבחים הבא.
אולם לאלוהים היו תוכניות גדולות יותר. פוטיפר גמר את תפקידו. יוסף יודע מצרית, יודע את תרבות מצרים, וניהל בית ושדה. עכשו הוא צריך לגדול. יוסף חייב לעזוב את פוטיפר, מגינו, וללמוד דברים נוספים כדי להשלים את משימתו. הוא גם חייב להאמין באדוני שפעמים הציל אותו מאסון מוחלט: עבדות ומאסר.
וגם, התורה כתובה כדי ללמד אותנו מה יקרה - הן נאמר: "מי הוא החכם? הרואה את הנולד." - ואיך תראה את הנולד? תראה מה קרה למישהו אחר במקרה דומה. אם יוסף היה מצליח להמנע ממנה בעזרת שומר, אנחנו לא הינו לומדים מה לעשות במקרה דומה.
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • ספריא • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "בראשית לט יב"
קטגוריה זו מכילה את 13 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 13 דפים.