קטגוריה:בראשית יט א
נוסח המקרא
מהדורת הכתיב: ויבאו שני המלאכים סדמה בערב ולוט ישב בשער סדם וירא לוט ויקם לקראתם וישתחו אפים ארצה
המהדורה המנוקדת: וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים סְדֹמָה בָּעֶרֶב וְלוֹט יֹשֵׁב בְּשַׁעַר סְדֹם וַיַּרְא לוֹט וַיָּקָם לִקְרָאתָם וַיִּשְׁתַּחוּ אַפַּיִם אָרְצָה.
פרשני המקרא
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וְעָאלוּ תְּרֵין מַלְאֲכַיָּא לִסְדוֹם בְּרַמְשָׁא וְלוֹט יָתֵיב בְּתַרְעָא דִּסְדוֹם וַחֲזָא לוֹט וְקָם לְקַדָּמוּתְהוֹן וּסְגֵיד עַל אַפּוֹהִי עַל אַרְעָא׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וְאָתוּ תְּרֵין מַלְאָכַיָא לִסְדוֹם בְּרַמְשָׁא וְלוֹט יָתֵיב בְּתַרְעָא דִסְדוֹם וַחֲמָא לוֹט וְקָם לִקְדָמוּתְהוֹן מִתְרַע מַשְׁכְּנָא וּסְגִיד אַנְפּוֹי עַל אַרְעָא: |
| ירושלמי (קטעים): | וְלוֹט יָתִיב בְּפִּילֵי דִסְדוֹם וַחֲמָא יַתְהוֹן וּרְהַט וְשָׁאִיל בִּשְׁלָמְהוֹן וּסְגִיד עַל אַפּוֹי עַל אַרְעָא: |
רש"י
"בערב" - וכי כל כך שהו המלאכים מחברון לסדום אלא מלאכי רחמים היו וממתינים שמא יוכל אברהם ללמד עליהם סניגוריא
"ולוט ישב בשער סדום" - ישב כתיב אותו היום מינוהו שופט עליהם (ב"ר)
"וירא לוט וגו'" - מבית אברהם למד לחזור על האורחים
מפרשי רש"י
[ב] היו המלאכים נדמים אצלו כאנשים. פירוש ולפיכך כתב (לעיל יח, כב) "ויפנו משם האנשים" גבי אברהם, שהכתוב קרא אותם בשם "אנשים", דאין זה דברי אברהם רק דברי הכתוב, ומה שאמר דאצל לוט שכחו רע כו' רוצה לומר מפני שהיה כחו רע היה פחד המלאכים עליו, אף על גב דהיו נדמים עליו כדמות אנשים, מפני שלפי האמת שהיו מלאכים היה נופל אימה על לוט. אבל גבי אברהם שהיו מלאכים שכיחים אצלו ולא היה ירא מן המלאכים כלל, וכאשר נדמו לו כדמות אנשים - היו לגמרי אנשים בעיניו:
[ג] וכי כל כך שהו כו'. פירוש שבאו המלאכים אל אברהם בשעה ששית, דכתיב (לעיל יח, א) "כחום היום", והוא שעה ששית, והיה שעה לאכילה, שכן דרך סעודה, אם כן הלכו בסוף שעה ז', ואיך אפשר דהמתינו מסוף שעה ז' עד הערב מחברון אל סדום, דאינו רחוק כל כך:
[ד] ישב כתיב. עיין למעלה (גו"א יח, א, אות ה):
[ה] אותו היום מינהו שופט עליהם. כלומר ואפילו הכי עשו לו נבלה זאת:
[ו] מבית אברהם למד. דאם לא כן הרי רשע היה, שלקמן אמרו לו המלאכים (רש"י פסוק יז) 'אתה הרשעת עמהם ובזכות אברהם אתה ניצול', אם כן למה היה מפציר להכניס אורחים (כ"ה ברא"ם), אלא 'מבית אברהם למד', וההרגל על כל דבר שלטון, ודרך הרגילו הלך להכניס האורחים כמו שעשה אברהם:בד"ה ואצל לוט נ"ב האי דבר אחר שפירש רש"י נראה משום דלפי' הראשון קשה לאיזה תועלת בא להודיע שאצל השכינה היו כאנשים וכי לא ידעינן כבר מעלות השכינה אלא בא להודיע מעלות אברהם כו' וזו לבד אינו מספיק דאם כן לכתוב בתרוייהו אנשים וממילא אנו יודעין שמשום מעלות אברהם הוא דאם לא כן לכתוב בתרוייהו מלאכים אלא צריך לומר דאי הוי כתב בתרוייהו אנשים לא הוי ידעינן מעלות אברהם ולא היה קש' לכתוב בתרוייהו מלאכים ומשום שכינה ולא הוי אמרינן כלל שבא להודיע כולו ודוק מהרש"ל:בד"ה אותו היום כו' גמרא ול"נ דקראי קדרשי וישפוט שפוט וק"ל מהרש"ל:
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
הַמַּלְאָכִים – וּלְהַלָּן (לעיל יח,ב) קְרָאָם "אֲנָשִׁים"? כְּשֶׁהָיְתָה שְׁכִינָה עִמָּהֶם קְרָאָם "אֲנָשִׁים". דָּבָר אַחֵר: אֵצֶל אַבְרָהָם שֶׁכֹּחוֹ גָּדוֹל וְהָיוּ הַמַּלְאָכִים תְּדִירִין אֶצְלוֹ כַּאֲנָשִׁים, קְרָאָם "אֲנָשִׁים". וְאֵצֶל לוֹט קְרָאָם "מַלְאָכִים" (בראשית רבה נ,ב).
בָּעֶרֶב – וְכִי כָל כָּךְ שָׁהוּ הַמַּלְאָכִים מֵחֶבְרוֹן לִסְדוֹם? אֶלָּא מַלְאֲכֵי רַחֲמִים הָיוּ, וּמַמְתִּינִים שֶׁמָּא יוּכַל אַבְרָהָם לְלַמֵּד עֲלֵיהֶם סַנֵּיגוֹרְיָא (בראשית רבה נ,א).
וְלוֹט יֹשֵׁב בְּשַׁעַר סְדוֹם – "יָשַׁב" כְּתִיב, אוֹתוֹ הַיּוֹם מִנּוּהוּ שׁוֹפֵט עֲלֵיהֶם (בראשית רבה נ,ג).
וַיַּרְא לוֹט... – מִבֵּית אַבְרָהָם לָמַד לְחַזֵּר עַל הָאוֹרְחִים (בראשית רבה נ,ד).
אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
ויתכן לפרש על דרך הפשט מה שקראם פעם אנשים ופעם מלאכים כי כאשר משתלחים לבני אדם והם משתדלים בעניניהם יזכירם בלשון אנשים ואחר שעשו שליחותם יזכירם בלשון מלאכים כי חזרו למעלה הראשונה. ודרך האמת כבר בארתיו למעלה.
וירא לוט ויקם לקראתם. אברהם ראה אותם מרחוק כי בבקר היה כחם היום ולפיכך אמר וירץ לקראתם. אבל לוט לא ראה אותם עד שהיו קרובים אליו כי בערב באו, שנאמר סדומה בערב, ולפיכך אמר ויקם.ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
" ויקם לקראתם" פן ילינו ברחוב כמו שהיה אז המנהג בשאר הערים כשאין מכניס אורחים ויזיקו להם רשעי העיר:
" וישתחו אפים ארצה" כי היה תארם נורא בלי ספק:דון יצחק אברבנאל
• לפירוש "דון יצחק אברבנאל" על כל הפרק •
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
השאלות
(א – ט) למה האריך בספור איך באו אל בית לוט שהיה ע"י הפצרה. מה ההבדל בין חטאת סדום ובין חטאת אנשי הגבעה שהיה כמעשה זו ממש. מ"ש כי על כן באו בצל קורתי מלת על כן לא יצדק פה. מ"ש האחד בא לגור וישפט שפוט הלא לא שפט רק התחנן אליהם:
(א) "ויבאו". כבר בארתי בפ' שופטים סי' י"ט מטעם חקרי לב, ההבדל שבין בעלי הגבעה ובין אנשי סדום, שאנשי הגבעה לא היה זה אצלם לנימוס ולחק שלא יעבור זר בעירם, רק מה שלא אספו את האורח הביתה היה מפני שהיו כילים וצרי עין, ומה שרצו לבעול אותו היה מפני תאותם לבד, אבל אנשי סדום חקקו להם חוקי און והיה זה אצלם לנימוס קבוע, שמי שיחונן עני ואביון או דלתו לאדם יפתח ענוש יענש, והאורח העובר דרך ארצם יענו אותו דרך עונש כדי לכלא רגל זרים מארצם, בענין שחטאם היה מצד השכל כי חקקו להם חקים לא טובים ומשפטים בל יחיו בהם חיי המדינית, וקבלו אותם עליהם ועל זרעם כחקים טובים ומשפטים צדיקים, עד ששכלם היה במעל הזה וחוטא כזה לא ירפא לעולם, וספר פה כי בשלוח ה' מלאכיו לדקדק על שרש חטאם, "באו סדומה בערב", כי אם היו באים ביום היה להם טענה עליהם שעברו על חוקי סדום שלא ילין גר בעירם, אבל כשבאו בלילה עוברים דרך העיר לנסוע הלאה והלילה עכבם מלכת לא עברו חק כי אנוסים הם. ב] כי "לוט היה יושב בשער סדום" שהיה שופט עליהם, שהשופט היה יושב בשער העיר, ואחר שהשופט קבלם אל ביתו לא עברו חק, כי הממונה על חוקי המדינה הוא התיר להם לינה זאת. ג] שהם לא התקרבו אל לוט שיראה כאלו מבקשים שיתן להם אכסניא, רק הוא ראה אותם מרחוק "ויקם לקראתם":
אלשיך
אמנם הנה רצה הקב"ה לזכות את לוט במצות הכנסת אורחים למען הצילו. אך ראה יתברך כי אם יבאו אליו בדמות אנשים והוא יושב בשער המשפט מקום שיש אנשים אילי הארץ עם המון עם הנדונים, הלא יסתכן לוט או יקומו עליו ולא יעשה המצוה. על כן "ויבאו שני המלאכים" כלומר בדמות מלאכים. והטעם מפני שלוט יושב בשער סדום מקום המשפט מקום רואים, שלא יראו אותם כי אם לוט לבדו. וזהו "וירא לוט" לומר לוט ראה אך לא הם. והוא כמו שאמרו ז"ל (בראשית רבה מה ז) כי כל בני בית אברהם היו מכירים במלאכים שעל כן הגר הכירתם, ודרשו על זה פסוק צופיה הליכות ביתה. ורצה לזכות בגמילות חסד כי למד מאברהם, ויאמר בלבו אם אדבר בם ממקומי בשער הזקנים בפניהם הלא ישמעו שאני מזמינם ויחרדו, על כן קם מאתם "וירץ לקראתם" עד רחק מהם, עד מקום שלא ישמע קולו בדברו אתם. ואז "וישתחו ארצה":
(ב) "ויאמר הנה נא אדני", כלומר הנה נא אתם רוחניים מתייחסים אל השכינה הוא שם אדנ"י. אך כדי לזכות בגמילות חסד "סורו נא" ממציאות זה, והיו לאנשים "אל בית עבדכם" לזכותני. וזהו "ולינו" ואחר כך בקר השכם "ורחצו רגליכם" הוא הפשטת מלבוש גשמות אשר התלבשתם, הנמשל לרגל, כנודע. ואז "והשכמתם והלכתם" שלא ירגישו: או יאמר אם הייתם אנשים ממש לא הייתי יכול עשות מצות גמילות חסד, כי גם שבהיותי בבית היה אפשר להחביא אתכם אך בלכתכם בדרך עד ביתי הייתי צריך אני או שלוחי ללכת אתכם לראותכם ביתי לחנותכם. אך "הנה נא" אתם "אדני" מתייחסים לרוחניים דומים לשם שכינה, על כן לא תצטרכו לא למורה מקום ולא להוליך אתכם בדרך, כי אם "סורו נא" וכו' כי בהסרה בלבד שתסורו מפה, הנכם "אל בית עבדכם" ולא תשגו. "ולינו" ואחר כך "ורחצו רגליכם" מההתלבשות הגשמיות "והשכמתם והלכתם לדרככם", הוא לדרך המיוחד לכם הוא הרוחניות. "ויאמרו לא כי ברחוב נלין" שלא ירגישו בך:
(ג) ["ויפצר בם מאד"] ויעשו כמאמרו שבלי הליכה ומנהיג ומורה ביתו הלכו אל ביתו. וזהו "ויסורו" ועודם "אליו" סמוכים לו "ויבאו אל ביתו" כי כמו רגע נמצאו בתוך ביתו:
(ד) ובעוד עשותו מצוות גמילות חסדים לא הורגש עד אחר שעשה להם משתה ומצות אפה ויאכלו. גם לא אחר האוכל מיד כי אם "טרם ישכבו" שהוא אחר ברכת המזון וששהו אחרי אכלם עד "טרם ישכבו" וכו':
וראוי לשים לב למה נסבו על הבית ולא נכנסו תוך הבית. וגם למה אמרו לו שיוציאם ולא נכנסו הם להוציאם. אך לזה נדקדק אומר איה האנשים שהוא מיותר ולבלי צורך. אך הנה המה ידעו כי אורחים שם, או כמו שאמרו ז"ל (שם נב ז) על ידי אשתו שהלכה מבית לבית לשאול מלח לאורחים שעל כן נעשתה נציב מלח, וזהו "ומצות אפה" לשון מצות ומריבה. או שהיו שומעים קול אנשים מדברים תוך הבית, והיו נגשים אל הפתח שעדיין היה פתוח כי לא נסגר עד שיצא עליהם לוט והדלת סגר אחריו. ובעוד הפתח פתוח הביטו משם ולא היו רואים אדם כי המלאכים לא היו מתראים להם, ועל כן תחלה "נסבו על הבית" לבל יהיה למו בית מנוס מסביב:
(ה) "ויקראו" אותו בפתח כי לא היו רואים אותם, "ואמרו לו איה האנשים" כי אינם נראים לנו. לכן אתה הרואה אותם "הוציאם אלינו", ואל תירא מלהוציאם פן נמיתך על הכניסך אורחים כמשפטנו. כי הנה אין עליך אשמת דבר כי לא קראתם
אתה כי אם הם באו אליך מעצמם, וזהו אומרו "אשר באו אליך הלילה" ובחושך הלילה לא הרגשת:אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •
ילקוט שמעוני
• לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק •
ויבאו שני המלאכים סדומה בערב. כתיב: "והחיות רצוא ושוב" וגו', "רצות" אין כתיב כאן אלא רצוא, רצין לעשות שליחותו, נפטרין מאברהם בו' שעות ובאין סדומה בערב? אלא מלאכי רחמים היו, והיו ממתינים, סבורים שמא אברהם מוצא להם זכות; וכיון שלא מצא להם זכות, ויבאו שני המלאכים סדומה בערב. תני: אין מלאך אחד עושה ב' שליחות, ולא ב' מלאכים שליחות אחד, ואת אמר ב' מלאכים? אלא מיכאל אמר בשורתו ונסתלק; גבריאל נשתלח להפוך את סדום, ורפאל להציל את לוט.
ויבאו שני המלאכים סדומה. הכא את אמר מלאכים, ולהלן אומר אנשים? אלא להלן שהיתה שכינה על גביהן קראם אנשים; וכאן שנסתלקה שכינה מעל גביהן, לבשו מלאכות. אמר רבי תנחומא אמר ר' לוי: אברהם שהיה כחו יפה, נדמו לו בדמות אנשים; אבל לוט, על ידי שהיה כחו רע, נדמו לו בדמות מלאכים. אמר ר' חנינא: עד שלא עשו שליחותן קראם אנשים; משעשו שליחותן, מלאכים. אמר ר' תנחומא: לאחד שנטל הגמוניא מן המלך; עד שלא הגיע לבית אוריין שלו היה מהלך כגפן; כיון שהגיע לבית אוריין שלו, היה מהלך כקלמין. כך עד שלא עשו שליחותן קראן אנשים; כיון שעשו שליחותן קראן מלאכים.
סדומה. תני משום ר' נחמיה: כל דבר שצריך למ"ד בתחילתו תן לו ה"א בסופו; סדומה, "שעירה", "מצרימה", "חרנה". התיבון ליה, והכתיב: "ישובו רשעים לשאולה"? ר' אבא בר זבדא אמר: לביטי התחתונה שבשאול.
בערב. בא ערבה של סדום ושקעה שמשה ונתחתם גזר דינה. אמר ר' לוי: אין הקב"ה דן את אומות העולם אלא בלילה, בשעה שהם ישנים מן העבירות; ואינו דן את ישראל אלא ביום, בשעה שהן עוסקים במצוות. הדא הוא דכתיב: "והוא ישפוט תבל בצדק" וגו'.
ולוט יושב בשער סדום. "ישב" כתיב, אותו היום מנו אותו ארכי הדיינין. חמשה ראשי דיינין היו בסדום: קץ שקר, רב שקר, רב נבל, ורב מסטירין, וקלפנד. ולוט היה ארכי הדיינין שבכולן. בשעה שהיה אומר להן דברים שהן ערבים להן, היו אומרים לו: "גש הלאה", סק לעיל; וכשהיה אומר להם דברים שאין ערבים להן, היו אומרים לו: "האחד בא לגור" וגו'. זה שאמר הכתוב: "הולך את חכמים יחכם ורועה כסילים ירוע". "הולך את חכמים", למה הוא דומה? לאדם שהוא נכנס לבית המרקחים; אף על פי שלא לקח ולא נתן, ריח טוב לקח. "ורועה כסילים", למה הוא דומה? לנכנס לבית הבורסקי; אף על פי שלא לקח ולא נתן, ריח רע לקח. כך לוט, כשהיה מהלך עם אברהם אבינו, למד מדרכיו. אברהם אבינו עשה לו בית חוץ לחרן, וכל מי שהיה נכנס ויצא היה מקבלו, מאכילו ומשקהו ואומר: אלקי אברהם אחד הוא בעולם. וכשבא לוט לסדום, כך היה עושה; וכיון שהכריזו: כל מי שהוא מחזיק יד בפת לחם ישרף, היה מתירא מעשות יומם ועשה לילה, שנאמר: ויבאו שני המלאכים סדומה בערב. וכשם שהחזיק ידם, כך החזיקו בידו וגו', ואמר להם: אל תביטו אחריכם, שהרי ירדה השכינה וכו'. עדית אשתו של לוט נכמרו רחמיה על בנותיה הנשואות בסדום והביטה אחריה לראות אם הולכות הן אחריה אם לא, וראתה אחריה השכינה ונעשית נציב מלח:רבי עובדיה מברטנורא
• לפירוש "רבי עובדיה מברטנורא" על כל הפרק •
ולוט יושב בשער ישב כתיב אותו היום מינוהו שופט על השופטים. קשה מנא ליה י"ל דנפקא ליה מדכתיב בשער ושער לשון בית דין כד"א אל זקני העיר השערה והיותו שופט על השופט נפקא ליה מדכתיב אחר כן וישפוט שפוט דמשמע ישפט השופטים: וירא לוט מבית אברהם למד וכו'. קשה מנא ליה י"ל מדכתיב וירא שלא הוצרך לכתוב אלא ולוט יושב בשער סדום והנה שלשה אנשים וכו'. וכתב וירא להשמיענו שהמקום שכתוב בו וירא למד לרוץ לקראתם והיינו מבית אברהם דכתיב ביה וירא וירץ לקראתם וכדפרישנא לעיל כדאמר רש"י שלא להטריחו באורחים שהיה דרכו לקדם ולרוץ לקראתם על אם הדרך:
ראו גם
ויקי על הפסוק
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית יט א.
וַיָּבֹאוּ
שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים
אלוהים שולח שני עדים לבדוק את רשעת סדום – למרות ששלושה מלאכים באו לאברהם, רק שנים המשיכו משם לסדום. זהו המקור לפסיקה שהגיעה לאחר מכן: "לֹא יָקוםּ עֵד אֶחָד בְּאִישׁ לְכָל עון ולְּכָל חַטָּאת בְּכָל חֵטְא אֲשֶׁר יֶחֱטָא; עַל פִּי שְׁנֵי עֵדִים אוֹ עַל פִּי שְׁלֹשָׁה עֵדִים יָקוםּ דָּבָר" (דברים יט טו). שני עדים זה לרוב מספיק. שלושה עדים זה יותר טוב, אבל יותר לא נדרש. בית המשפט יבחר את שלושת העדים הטובים ביותר. עם זאת, לאלוהים הספיקו שני עדים.
בָּעֶרֶב
המלאכים באו בערב כי אלוהים ידע שרשעת סדום תבוא לידי ביטוי בשעות הערב ובלילה. לא היה צורך לבדוק את אנשי סדום במשך היום ולאפשר לסדום לפגוע המלאכים בצורה קלה או לבקש סליחה.
וְלוֹט יֹשֵׁב בְּשַׁעַר סְדֹם
בשער העיר יושבים שופטים, כפי שנאמר על לוט: "ויַֹּאמְרו הָּאֶחָד בָּא לָגורּ ויִַּשְׁפֹּט שָׁפוֹט" (בראשית יט ט). אולם ישנן עוד דוגמאות רבות נוספות: "וְהִשְׁכִּים, אַבְשָׁלוֹם, וְעָמַד עַל יַד דֶּרֶךְ הַשָּׁעַר" (שמואל ב טו ב), "ובֹּעַז עָלָה הַשַּׁעַר, ויֵַּשֶׁב שָׁם" (רות ד א), "ומָּרְדֳּכַי, יֹשֵׁב בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ" (אסתר ב יט).
וַיַּרְא לוֹט
לוט ראה את המלאכים ונבהל. עם ערב כשסגרו את שער העיר נערכה בדיקה אודות מי מהזרים נשאר בעיר "ויְַהִי הַשַּׁעַר לִסְגּוֹר, בַּחֹשֶׁךְ וְהָאֲנָשִׁים יָצָאו"ּ (יהושע ב ה). בערב כל הזרים יצאו את סדום כדי לא להיפגע מאנשי העיר, אך הנה באו שני זרים. זה היה מבחן עבור לוט – האם הוא צדיק ויכול להוכיח את צדיקותו או חוטא ורשע.
המלאכים לא באו לסדום כל אחד לחוד, אלא ביחד בכוונה ובידיעה. הם לא באו כאילו במקרה ובהיחבא. המלאכים לא נראו כמו אנשים חולים וחלשים הזקוקים לעזרה. הם באו בגלוי, ולמעשה הם הזמינו את לוט ואת העיר להציג את אופיים.
וַיָּקָם לִקְרָאתָם וַיִּשְׁתַּחוּ אַפַּיִם אָרְצָה
לוט נתן למלאכים כבוד מלכים. זה מעלה את השאלה מה ראה לוט באנשים? הכתוב לא עונה על השאלה, אולם הופעתם החצופה עם ערב הרשימה את לוט והוא ידע שצרות עומדות לבוא עליהם, ולכן כפתיחה להפצרותיו הוא העניק לזרים כבוד מלכות או כבוד אלים. המן גם דרש כבוד כזה ממרדכי שישב בשער המלך, אך לא קיבל. לוט למעשה הכריז כניעה ונאמנות לזרים. שאר שופטי העיר לא העניקו כבוד כזה לזרים, אולם העניין לא דווח למלך סדום, והמלך לא כעס על לוט על שהעניק לזרים כבוד ללא הסבר.
לוט נתן למלאכים כבוד גדול יותר מהכבוד שאברהם נתן להם, ככתוב: "ויַַּרְא, ויַָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל, ויִַּשְׁתַּחו, אָרְצָה"(ביאור:בראשית יח ב). עצם הופעתם המפתיעה, ועמידתם לפניו, הרשימה את אברהם. אברהם לא היה שופט, אולם היה לו שומרים ומשרתים, ולכן הוא הופתע לגלות את המלאכים ניצבים עליו. אברהם הבין שהדבר מעיד על עוצמתם של הזרים. עם זאת, אברהם רק השתחווה "אָרְצָה", אבל לא "אַפַּיִם אָרְצָה" כלוט.
לוט ידע שהאנשים יסבלו צרות והיה מוכן לסכן את עצמו למענם. כך לוט עבר את השלב הראשון בבחינה.
- דף מקראות גדולות על הפסוק
- ביאור מקראות גדולות על הפסוק
- ביאור מפורט של הפסוק
- דפים באתר ויקיטקסט המקשרים לפסוק
ויקי על הפרק
באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria • שיתופתא
דפים בקטגוריה "בראשית יט א"
קטגוריה זו מכילה את 12 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 12 דפים.