קטגוריה:דניאל ה כ

"לְהָזִיד" מלשון זדון. מזימה בכוונה, עם כוונה רעה, לפעמים מתוך רשע, נבלות, ותענוג מסבל של אחרים. (ראו: וַיָּזֶד)

אלוהים השתמש בממלכת אשור להעניש את ממלכת ישראל. ממלכת אשור הכתה בממלכת ישראל בצורה חריפה מידי, כאשר היא פזרה אותם בגלות והביאה עמים אחרים לארצם. פתרון כזה לא התאים לאלוהים לעשות לממלכת יהודה, ולכן אלוהים העניק למלך בבל כוח ושליטה כדי לכבוש את ממלכת אשור, ואז ככלי בידי אלוהים להעניש את ממלכת יהודה כדברי הנביאים:

ישעיהו:

• "כִּי כָשְׁלָה יְרוּשָׁלִַם וִיהוּדָה נָפָל: כִּי לְשׁוֹנָם וּמַעַלְלֵיהֶם אֶל יְהוָה, לַמְרוֹת עֵנֵי כְבוֹדוֹ" (ישעיהו ג ח).
• "עַל כֵּן חָרָה אַף יְהוָה בְּעַמּוֹ וַיֵּט יָדוֹ עָלָיו וַיַּכֵּהוּ, וַיִּרְגְּזוּ הֶהָרִים, וַתְּהִי נִבְלָתָם כַּסּוּחָה בְּקֶרֶב חוּצוֹת; בְּכָל זֹאת לֹא שָׁב אַפּוֹ וְעוֹד יָדוֹ נְטוּיָה" (ישעיהו ה כה).

ירמיהו:

• "מִצָּפוֹן תִּפָּתַח הָרָעָה, עַל כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ. ... וְדִבַּרְתִּי מִשְׁפָּטַי אוֹתָם, עַל כָּל רָעָתָם אֲשֶׁר עֲזָבוּנִי, וַיְקַטְּרוּ לֵאלֹהִים אֲחֵרִים וַיִּשְׁתַּחֲווּ לְמַעֲשֵׂי יְדֵיהֶם." (ירמיהו א יד-טו)
• "כֹּה אָמַר יְהוָה, הִנֵּה עַם בָּא מֵאֶרֶץ צָפוֹן; וְגוֹי גָּדוֹל יֵעוֹר מִיַּרְכְּתֵי אָרֶץ. קֶשֶׁת וְכִידוֹן יַחֲזִיקוּ, אַכְזָרִי הוּא וְלֹא יְרַחֵמוּ, קוֹלָם כַּיָּם יֶהֱמֶה, וְעַל סוּסִים יִרְכָּבוּ; עָרוּךְ כְּאִישׁ לַמִּלְחָמָה, עָלַיִךְ בַּת צִיּוֹן. (ירמיהו ו כב-כג).
• "הִנְנִי אֵלֶיךָ זָדוֹן, נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה צְבָאוֹת: כִּי בָּא יוֹמְךָ עֵת פְּקַדְתִּיךָ. וְכָשַׁל זָדוֹן וְנָפַל וְאֵין לוֹ מֵקִים; וְהִצַּתִּי אֵשׁ בְּעָרָיו וְאָכְלָה כָּל סְבִיבֹתָיו" (ירמיהו נ לא-לב). ירמיהו מסביר - עשיתם זדון, ועכשו תקבלו זדון.

נבוכדנצר השני כבש את ממלכת אשור, ואחר כך יצא למלחמה במצרים. הוא כבש את יהודה, הרס את המקדש, הגלה אותם לבבל אולם הוא לא הביא זרים לארצם, ולא פיזר אותם ברחבי ממלכתו אלא החזיק את היהודים בבל.
אולם בהמשך מלך בבל לא הבין את תפקידו - לבבו רם כאילו שבכוחו הוא הצליח, ורוחו חזקה לעשות דברי זדון. לכן הגיע הזמן להפסיק את שלטונו ולהעניש אותו.

מלכי בבל בתקופה הנאו-בבלית הקימו את האמפריה הבבלית המפורסמת אולם לשלשלת היו צרות רבות והיא נכחדה במהירות.

בלשצר, בנו של נבונאיד, היה עוצר בזמן שאביו התנהג בצורה משונה ויצא לתימא כדי להיות נזיר. לסיפור הזה מתיחס דניאל באומרו: "וּמִבְּנֵי אָדָם גֹּרַשׁ, וְלִבּוֹ עִם הַחַיָּה שִׁוָּה, וְעִם עֲרוֹדִים מְדוֹרוֹ, עֵשֶׂב כִּשְׁוָרִים יַאֲכִילוּהוּ, וּמִטַּל הַשָּׂמִים גּוּפוֹ יִטָּבֵל" (ביאור:דניאל ה כא).