מהרש"ל על הש"ס/שבת/פרק כד

‏‏

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

דף קנג עמוד א

עריכה

גמ' במתני' מתיר החבלים כו' רבנן למיהב כיסיה כו'. כצ"ל.

דף קנג עמוד ב

עריכה

גמ' שוטה וקטן והתורם את כו' רמונים ואגוזים והיא מקיאה כו' ועל זדונו סקילה מכלל כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה ואליבא צ"ל אליבא כו':

בד"ה וכבוד מלכים כו' להסתיר לכבוד כו'. נ"ב פי' אין להסתיר דברי תורה בעבור כבוד אדם עשיר אפי' מלך:

בד"ה בו ביום כו' אם יש שם נכרי אותו יום כו' כצ"ל:

בד"ה ורחמנא כו' סתם מלאכה העשויה ע"י כו' כצ"ל:

בד"ה כל שבגופו כו' ולא שריוה גבי כיס כצ"ל ואח"כ מה"ד מונחת לו על כו':

בד"ה חדא כו' וגו' עד דעביד כו' לא קא עביד מעשה אלא כו' כצ"ל והד"א:

דף קנד עמוד א

עריכה

רש"י בד"ה מי קתני כו' על שגגתו חטאת חייבים על זדונו סקילה הא דבר כו' ומאי נינהו דחייבים על זדונו סקילה כו' כצ"ל:

בד"ה ואמרי לה כו' דאבוה דר' מרי איסור כו' במס' יבמות היא כו' בפורסי כצ"ל:

תוס' בד"ה וא"ל כו' ופי' הוא שנכתב כו' כצ"ל:

בד"ה בלאו נמי כו' מאל יצא בהדי תחומים דבמלקות כו'. נ"ב פי' לר' חייא דסבר בעירובין לוקין דבר תורה על תחומין מאל יצא איש וגו' אפ"ה אין לוקין על הוצאה:

בא"ד דכל סתם הוצאה דשבת כו' כצ"ל:

בא"ד בקרא דויכלא העם מהביא כו'. נ"ב פי' ונקראת מלאכה דכתיב ברישא דקרא איש ואשה אל יעשו עוד מלאכה כדאיתא בריש הזורק:

בא"ד ותירוץ ראשון כו' כצ"ל:


דף קנד עמוד ב

עריכה

גמ' ומתיר החבלים כו' כצ"ל ואח"כ שם בגואזא פרסכנא כו' כל אילו שינטל האילן כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה מאי את כו' לבדה הס"ד:

בד"ה שליף כו' ומוקצה הוא ואפי' לכהנים לא חזו נמחק:

בד"ה מאי לאו כו' בצד החמור הס"ד:

בד"ה א"נ בלכתא כעין שעושין כו' כצ"ל. ונ"ב עיין לעיל בסוף הזורק:

בא"ד בפנימי ושוב אינו יוצא כו' כצ"ל:

בד"ה שתים בידי כו' אם כולן נקבעות באילן כו' כצ"ל:

בד"ה אמאי עולין לה ביו"ט הרי כו' הד"א:

בד"ה ה"ג כו' סוף סוף אמאי עולין לה ביו"ט אלא התם בגוזא פרסכנא דאילן גופא דופן כו' כצ"ל:

בד"ה מאי לאו הא כו' כ"ע סברי אסור להשתמש באילן כצ"ל והס"ד ואח"כ מה"ד אמר אביי כו':

בא"ד דס"ל לר"ש בן אלעזר צדדין כו' כצ"ל. ונ"ב נ"ל. בא"ד אלא צידי צדדין שהגזע צדדין והקנים הנתונים בנקבים צידי צדדים ובצידי צדדים פליגי. נ"ב כן הוא בס"א אבל בפנים הוא עיקר:


דף קנה עמוד א

עריכה

גמ' בכלכלה דחוקה עסקינן כו' לא לינח כרעיה כו' כצ"ל:

שם אבל לא את הזרדין כצ"ל וכן בכל העמוד וכן ברש"י קא סבר מטרח באוכלא כו' אבל לא הזרדין לפספס אלא כו' אמר רב יהודה חרובין לדקה נמי שווי אוכלא כו' כצ"ל:

שם דמתיר בחרובין לדקה כו'. נ"ב פי' וסבר דחרובין לדקה מטרח באוכלא הוא:

רש"י בד"ה למטה מי כו' בר"ה אבל כו' הד"א:

בד"ה האי דרגא כו' סולם שעולין בו כו' כצ"ל:

בד"ה פקיעי כו' שבלים שאוגדים כו' כצ"ל:

בד"ה מפספסין כו' ואינה מריחה ריחה כו' כצ"ל:

בד"ה את הכפין כו' וכן זירין כצ"ל:

בד"ה הן הן כו' פקיעין תרי שאינן כו' ראשים כצ"ל והס"ד ואח"כ מה"ד כפין תלת קשורין ג' אגודים והס"ד:

בד"ה מטרח כו' קודם תקון זה טרחינן כו' כצ"ל:

בד"ה ומפספסין כו' אלא להתיר ג' אוגדיהן כו' כצ"ל:

בד"ה בדקה צ"ל לדקה וצ"ל קודם ד"ה לגסה:

בד"ה אי אמרת שמע ר' יהודה כו' כצ"ל:

בד"ה ר' יהודה כו' באוכלא הוא ושרי כו' לאוכלא הוא והוי ליה כו' כצ"ל:

בד"ה והא מדקתני רישא בין דקה בין גסה שמע מינה כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה אמר רב פפא כו' נסמוך ארישא כו'. נ"ב פי' על הקרבן ביו"ט:

בא"ד כל דלהדי גבי כו'. נ"ב כמו ראש:

בד"ה והלכתא כו' ואביי אמר בצדדין כו'. נ"ב פי' ומאן דשרי בצידי צדדים שרי אף בצדדים ופסק להקל באיסורי דרבנן ודו"ק:

בא"ד לא פליגי דאסור ובצידי כו' כצ"ל:

בד"ה רב יהודה אמר הן הן פקיעים כו' והכי קאמר מתירין כו' אוכלא וצריך לפרש כו' כצ"ל:


דף קנה עמוד ב

עריכה

גמ' דשדי ליה קמיה אלא דיוני שובך כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה אטענה כורא כו' לבד שאר משאות כצ"ל:

בד"ה דספיה צ"ל דספי:

בד"ה אלא יוני שובך וכו' בתמיה ואמאי כו' כצ"ל:

בד"ה אין מזונותיו כו' בדברא הס"ד:

בד"ה כמה תשהה במעי הכלב כו' הד"א:

בד"ה ומאכילה כו' בליעתה עכ"ל כצ"ל:

בד"ה קלי קמח כו' שנתייבשה כשהיא קליות כו' כצ"ל:


דף קנו עמוד א

עריכה

גמ' אמר רב חסדא יד על יד כו' כצ"ל. ונ"ב פי' מעט מעט אלפסי:

שם דקא גביל וספי ליה לתוריה. נ"ב פי' בהלעטה אבל לא ע"י המראה וק"ל:

שם ודלא לקיט בלישניה מהלקטין ליה כו' כצ"ל. ונ"ב פירוש אבל לא מספין ליה וקמ"ל דמהלקטין ליה דלא תימא מאחר שיכול לינק מאמו לא הוה מטרחינן ליה אפי' לכלקיט אי נמי קמ"ל אפי' בעגל קטן שלא למד כו' כמו שפי' רש"י אפ"ה מהלקטין וזהו חידוש שלא נאמר במשנה ודו"ק:

שם אמר רב יהודה מנערו לכלי כו' אמר רב מנשיא חד כו' מאי ולא חדא ביה אילימא כו' כצ"ל:

שם כולו לבישו כו'. נ"ב ומ"מ יהא ראש או לכשרים או לפועלי און וק"ל:

שם מאי טעם דאיברו ביה אור וחושך נמחק:

שם ימות על דאחילו כו' וקדישא רבא יתקרי דבכוכב חמה יהא כו' אי גנבא אי טבחא אי מוהלא כו' מזל מחכים מזל מעשיר ואף רב סבר אין מזל כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה ר' יוסי בר יהודה הוא דאמר עד שיגבל כו' כצ"ל והשאר נמחק:

בד"ה מהו לפרק לתת כו' כצ"ל:

בד"ה חדא כו' בשבת וכן תרתי כו' הד"א:

בד"ה אמרי קמיה כו' קדם רבי על הנך כו' הד"א:

בד"ה דאיברו ביה עשבים כו' לישנא אחרינא דלא כתיב כו' כצ"ל:

בד"ה נהיר צ"ל ונהיר:

בד"ה סביל מרעין כלבנה זו שמתנוונה והולכת כצ"ל:

בד"ה ובשבתאי כו' צ"ל דבשבתאי מזל כוכב ששמו שבתאי:

בד"ה בטלין כמו לא ישבותו הס"ד:

בד"ה וצדקן במצות כו' דקרי ליה מצוה לשון אגדה כצ"ל. ונ"ב כדלקמן מצוה עבדת כו' והוא צדקה:

בד"ה מזל מחכים לפי המזל היא החכמה כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה מהו לפרק פי' בקונטרס לפרק מלפני בהמה כו' כצ"ל:


דף קנו עמוד ב

עריכה

גמ' קם אבלט שדייה לטוניה אשכח כו' קא מכסיף כו' מטאי לגביה כו' דשקילי מיניה כו' אמר עולא הלכה כר"י ואף רב סבר כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה דקאי צדק כו' שלך הס"ד:

בד"ה במערב שהוא מקום מצונן כו' כצ"ל:

בד"ה במזרחו שהוא מקום חום כצ"ל:

בד"ה מרמינן כו' פת לסל לכל כו' כצ"ל:

בד"ה אנא כו' ואשים בסל כצ"ל:

אחר ד"ה כלדאי צ"ל ד"ה דצתא תחבתא:

בד"ה למכבנתא אישפינגלי"ז בלע"ז נושקא כו' כצ"ל:

בד"ה דסטנאי צ"ל רסטנאי ונ"ב פי' חלק סעודה שלי:

תוס' בד"ה ר' יהודה כו' שלא היתה ראויה חיה לאדם ותירץ ר"י כו' כצ"ל:

בא"ד דאפי' הוי מוכן לאדם לגמרי שלא היה כו'. נ"ב פי' וכגון שהיה חולה בין השמשות וק"ל:

בד"ה תרגמה כו' ומודה היה ר' שמעון בבעלי חיים כו'. נ"ב פי' ומוקי מתני' דהכא במסוכנת והא הכא דוקא קדשים תניא הא דחולין שריא ומשני דההיא מתני' דהתם נמי במסוכנת איירי:

בד"ה והא א"ר יוחנן כו' לכלבים בלא שחיטה כו' לטלטל נבילה בשבת כו' כצ"ל:


דף קנז עמוד א

עריכה

גמ' אין מבקעין עצים מן הקורות ולא כו' ההוא כר' יוסי בר יהודה כצ"ל. ונ"ב פי' מסיים בה דברי ר' יוסי בר יהודה וכן פירש רש"י לעיל בסוף חבית גבי בבן חכינאי מתני לה ע"ש:

שם הטבלא כולה ומנערה ואמר רב נחמן אנא כו' כצ"ל:

בפיסקא שפקקו את המאור כו' בין שני בתים וטומאה היתה שם וגיגית כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה אין מבקעין סואר של הקורות כו'. נ"ב הקורות הסדורות על הארץ לבנין סואר שמם כדלעיל בסוף המוציא:

בד"ה מדבריות שרועות באפר תמיד הס"ד:

בד"ה ונשאלין לחכם הס"ד:

בד"ה שהן לצורך שלא יאכלו היום כו' כצ"ל:

בד"ה ומודדין את המקוה במדה שיהא שם עמוק ג' אמות כו' כצ"ל:

בד"ה ואת המטלית לידע אם יש בה שלש על שלש כו' כצ"ל:

בד"ה בטפיח פך של חרס הס"ד והשאר נמחק עד סה"ד:

בד"ה איבעיא להו כו' לצורך השבת בין שלא לצורך שבת דגבי הפרת כו' כצ"ל:

בד"ה ב"ד חכם הס"ד ואח"כ מה"ד ה"ג לשון אחר איבעיא להו לצורך כו' לא שרינן בשבת כצ"ל והד"א:

בד"ה כל היום כו' אפי' שלא לצורך שבת זו נמי שאם לא יפר עכשיו לא יפר עוד כצ"ל והס"ד ואח"כ מה"ד לצורך שבת אלמא כו':

בד"ה כשלא היה כו' קאמר או אפי' כו' הד"א:

בד"ה הילקט כו' בין ב' בתים גיגית כו' כצ"ל והד"א:

תוס' בד"ה אין משקין כו' בבמה מדליקין נמחק וצ"ל בכירה:

בד"ה לבד ממוקצה כו' בפ"ק בסופו נמחק וצ"ל בפ' כירה:

בד"ה והלכתא כו' הלכתא הכי דאמר בפ' נערה המאורסה אין הלכה כו' כצ"ל:

בד"ה הלקטי קטנה כו' והמת בבית מה שבבית כנגד הארובה כו' היה מת שלם שהרי כו' ואם היה פותח טפח הבית אחר כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה הילקט קטנה כו' הגיגית כנגד הסדק ולפני מות המת פקקו כו' מוטל באהל שאין לו מקום לצאת דרך מעלה וחור שבין כו' כצ"ל והד"א:

בד"ה וקשרו מקידה כו' אהילות שנינו חילוק בארובה שבתוך הבית כו' ומקצתה בתוך הבית בין יש כו' כצ"ל: