ירושלמי בבא מציעא ב



הלכה א משנהעריכה

אילו מציאות שלו ואילו שחיי להכריז אילו מציאות שלו מצא פירות מפוזרין מעות מפוזרות כריכות ברשות הרבים ועיגולי דבילה וככרות של נחתום מחרוזות של דגים וחתיכות של בשר וגיזי צמר הבאות ממדינתן ואניצי פשתן ולשונות של ארגמן הרי אילו שלו

הלכה א גמראעריכה

מניין לייאוש בעלין מן התורה רבי יוחנן בשם ר"ש בן יהוצדק כן תעשה לחמורו וגו את שאבוד לו ומצוי לך את חייב להכריז ואת שאינו אבוד לו ומצוי לך אין את חייב להכריז יצא ייאוש בעלים שאבוד ממנו ומכל אדם תני מצא כריכות בר"ה אינו חייב להכריז ברשות היחיד חייב להכריז אלומות בין ברשות הרבים בין ברשות היחיד חייב להכריז עיגולי דבילה הדא דתימא באילון עיגולייא רברביא ברם באילין זעירייא דאתיין מבצרה חייב להכריז משום סימני מקום חתיכות של בשר ובתוכן כבד אחת או כוליה אחת חייב להכריז מחרוזות של דגים ובתוכן ירק אחד או לכיס אחד חייב להכריז


הלכה ב משנהעריכה

רבי יהודה אומר כל דבר שיש בו שינוי חייב להכריז כיצד מצא עיגול ובתוכו חרס ככר ובתוכו מעות ר שמעון בן אלעזר אומר כל כלי אנפוריא אינו חייב להכריז

הלכה ב גמראעריכה

תני במשוקע בו הכא את מר במשוקע בו וכא את מר בנתון בו דרך הינוח הן דתימר במשוקע בו ברשות הרבי והן דתימר בנתון בו דרך הינוח ברשות היחיד ואפי ברשות הרבים בנתון בו דרך הינוח אני אומר דרך נפילה נפלה עליו רבי שמעון בן אלעזר אומר כלי אנפוריא אינו חייב להכריז אמרה ר יוחנן ותני לה ואילו הן כגון בדי מחטין וצינוריות ומחרוזות של קרדומות אמוריה דרב יצחק בר טבליי אשכח עזיל כריך במקטורה אתא גבי רבי יצחק ואורי ליה כהדא דרבי שמעון בן אלעזר דמתניתן אמוריה דר יוחנן אשכח עזיל כריך במקטורה אתא לגבי רבי יוחנן א"ל הן אשכחתיניה בסימטא בפלטיא די בעי מיפתרינה כהדא דר שמעון בן אלעזר דמתניתן


הלכה ג משנהעריכה

ואילו חייב להכריז מצא פירות בכלי או כלי כמות שהוא מעות בכיס או כיס כמות שהוא ציבורי פירות וציבורי מעות שלשה מטביעות זה על גבי זה כריכות ברשות היחיד וככרות של בעל הבית וגיזי צמר הלקוחות מבית האומן כדי יין וכדי שמן חייב להכריז

הלכה ג גמראעריכה

רב יהודה אומר שלשה מטביעות של שלשה מלכים אמר רבי לעזר ואפילו שלשתן של מלך אחד ועשויין גודלין של שלשה מלכים ועשויין שלשה גודלין או אפילו שלשתן של מלך אחד ועשויין גודלין <כדי יין וכדי שמן חייב להכריז> א"ר יוחנן אין הוה כגון אהן מצובה אין חייב להכריז מהו כגון אהן מצובה כגון אהן קרפיפא של שלשה בני אדם מכיון דלא ידע למאן מחזרה אין חייב להכריז אמר רבי יוסי את שמע מינה בר נש הוה מהלך חורי רבי חלפתא נפל מינייהו חד דינר מכיון דלא ידע למאן מחזרה אינו חייב להכריז שמעון בר ווה הוה מהלך חורי ר לעזר נפל מיניה דינר אושטיה ליה שמעון בר ווה א"ל כבר נתייאשתי מיניה אמרי לא איתכוין ר לעזר אלא לזכוייה לרבי שמעון בר ווה בגין דהוה אינש מסכן


הלכה ד משנהעריכה

מצא אחר הגפה או אחר הגדר גוזלות מקושרין או בשבילין שבשדות הרי זה לא יגע בהן מצא כלי באשפות אם מכוסה לא יגע בו ואם מגולה נוטל ומכריז מצא בגל או בכותל ישן הרי אילו שלו מצא בכותל חדש מחציו ולחוץ שלו מחציו ולפנים של בעל הבית אם היה משכירו לאחרים אפילו מצא בתוך הבית הרי אילו שלו

הלכה ד גמראעריכה

רב יהודה אמר ובלבד גוזלות מקושרין בכנפיהן ר בא בר זבדא אשכח חמר מכסי בחפיסה ונסתיה אזל שאל לרב א"ל לא עבדת טבור א"ל חזריה א"ל לא דנימא אתא מריה בעי ליה ולא אשכחיה ואיתייאש מיניה תני מצא באשפה חייב להכריז שדרך האשפה להיטלטל מצא בגל ובכותל ישן הרי אילו שלו שאני אומר של אמוריים היו תני מצא בין פסים לפסים מן האגף ולפנים כלפנים מן האגף ולחוץ כלחוץ אם היה מפולש לפנים אפילו מחציו לחוץ הרי אילו של בעל הבית אם היה מפולש לחוץ אפילו מחציו ולפנים הרי אילו של מוצאיהן היה משכירן לאחרים אפילו מצא בתוך הבית הרי אילו שלו א"ר ירמיה בפונדק איתפלגון אבל בחצר כל עמא מודו שחייב להכריז א"ר יוסי בחצר איתפלגון אבל בפונדק כל עמא מודו שהוא של מוצאו


הלכה ה משנהעריכה

מצא בחנות הרי אילו שלו, בין התיבה לחנוני הרי הוא של חנוני, לפני השולחני הרי הוא שלו, בין הכסא ולשולחני הרי הוא של שולחני. לקח פירות מחבירו או ששולח לו חבירו פירות ומצא בתוכו מעות הרי אילו שלו, ואם היו צרורין נוטל ומכריז. אף השמלה היתה בכלל כל אילו ולמה יצאת להקיש אליה אלא מה השמלה מיוחדת שיש בה סימנין ויש לה תובעין אף כל דבר שיש לו סימנין ויש לו תובעין חייב להכריז.

הלכה ה גמראעריכה

אמר רבי לעזר כיני מתניתא על גבי כסא שלו ע"ג תיבה שלו.

שמעון בן שטח הוה עסיק בהדא כיתנא, אמרין ליה תלמידוי ר' ארפי מינך ואנן זבנין לך חדא חמר ולית את לעי סוגין ואזלון זבנון ליה חדא חמר מחד סירקאי ותלי ביה חדא מרגלי, אתון לגביה אמרין ליה מן כדון לית את צריך לעי תובן, אמר לון למה, אמרין ליה זבנינן לך חד חמר מחד סירקיי ותלי ביה חדא מרגלי, אמר לון וידע בה מרה, אמרין ליה לא, א"ל לון איזל חזר, לא כן אמר רב הונא ביבי בר גוזלון בשם רב התיבון קומי רבי אפילו כמאן דמר גזילו של עכו"ם אסור כל עמא מודיי שאבידתו מותרת, מה אתון סברין שמעון בן שטח ברברין הוה בעי הוה שמעון בן שטח משמע בריך אלההון דיהודאי מאגר כל הדין עלמא ויידא אמרה דא.

רבי חנינה משתעי הדין עובדא, רבנין סבייא זבנין חד כרי דחיטין מאילין דאיסרטוס ואשכחון ביה חדא צררא דדינרי וחזרוניה להון אמרין בריך אלההון יהודאי. אבא אושעיה איש טורייא אמרה אהין להן לי אהן מהו חשוב עלי אית לי טבין מיניה אית לי סוגין מיניה א"ל אורייתא גזרת דנחזור אמר בריך אלההון דיהודאי.

ר' שמואל בר סוסרטיי סלק לרומי, אובדת מלכתא דילנית דידה ואשכחיה, אפקת כרוז במדינתא מאן דמחזר לה בגו שלשים יומין יסב אכן ואכן, בתר שלשים יומין איתרים רישיה, לא חזריה גו שלשים יומין, בתר שלשים יומין חזריה, אמרה ליה לא היית במדינתא, אמר לה אין, אמרה ליה ולא שמעת קלא דכרוזא, אמר לה אין, אמרה ליה ומה מר, אמר לה מאן דמחזר לה גו שלשים יומין יסב אכן ואכן בתר שלשים יומין יתרים רישיה, אמרה ליה ולמה לא חזרתוניה גו שלשים יומין, אמר לה דלא תימרון בגין דחלתיך עבדית אלא בגין דחלתיה דרחמנא, אמרה לי בריך אלהון דיהודאי.

אלכסנדרוס מקדון סליק גבי מלכא קצייא, חמא ליה דהב סגין כסף סגין, א"ל לא דהבך ולא כספך אנא צריך לא אתית אלא מיחמי פרוכסין דידכון היך אתון יהבין היך אתון דיינין, עד דו עסוק עימיה אתא בר נש חד דאין עם חבריה דזבן חדא חלקא וחספתה ואשכחון בה סימא דדינרי, אהן דזבין הוה מר קיקילתא זבנית סימא לא זבנית, אהן דזבין הוה מר קיקילת וכל דאית בה זבינית, עד דאינון עסיקין דין עם דין אמר מלכא לחד מינייהו אית לך בר דכר, א"ל אין, אמר לחבריה אית לך ברת נוקבה, א"ל אין, אמר לון אסבון דין לדין וסימא יהוי לתרויהון, שרי גחיך, אמר ליה למה את גחיך לא דנית טבאות, א"ל אילו הוה הדין דינא גבכון היך הויתון דנין, א"ל קטלין דין ודין וסימא עלת למלכא, א"ל כל הכי אתון רחמין דהב סוגי, עבד ליה אריסטון אפיק קומיי קופד דדהב תרנגולין דדהב, א"ל דהב אנא אכיל, א"ל תיפח רוחיה דההוא גברא דהב לית אתון אכלין ולמה אתון רחמין דהב סוגין, א"ל דנחא עליכון שמשא, א"ל אין, נחית עליכון מיטרא, א"ל אין, א"ל דילמא אית גביכון בעיר דקיק, א"ל אין, תיפח רוחיה דההוא גברא לית אתון חיין אלא בזכות בעירא דקיקא דכתיב אדם ובהמה תושיע ה'.


הלכה ו משנהעריכה

עד אימתי חייב להכריז עד כדי שידעו בו שכנים דברי ר"מ, רבי יהודה אומר שלשה רגלים ואחר רגל האחרון שבעת ימים כדי שילך לביתו שלשה ויחזור שלשה ויכריז יום א'.

הלכה ו גמראעריכה

תני, בראשונה היו מכריזין שלשה רגלים ואחר רגל האחרון שבעת ימים כדי שילך שלשה ויחזור שלשה ויכריז יום אחד, משחרב בית המקדש התקינו שיהו מכריזין שלשה ימים, מן הסכנה ואילך התקינו שיהא מודיע לקרוביו ולשכיניו ודייו.


הלכה ז משנהעריכה

אמר את האבידה ולא אמר את סימניה הרי זה לא יתן, הרמאי אע"פ שאמר את סימניה הרי זה לא יתן לו שנאמר עד דרוש אחיך אותו עד שתדרוש את אחיך אם רמאי הוא ואם אינו רמאי.

הלכה ז גמראעריכה

איזהו רמאי, עבד גרמיה מחזר מציאן ועבד חדא רבה וטבא, היך הוא עביד רבה וטבא חמי ליה בירייתא מחזר מציאן ומפקידין גביה והוא נסיב כולא ואזיל ליה, ואית דמרין אזיל לכנישתא ושמע סימנין ואזל לכנישתא חורי ואמר סימנא ונסב ליה.


הלכה ח משנהעריכה

כל דבר שהוא עושה ואוכל יעשה ויאכל, ודבר שאינו עושה ואוכל ימכור שנאמר והשבותו לו ראה היאך תשיבנו לו, מה יהא בדמים רבי טרפון אומר ישתמש בהן לפיכך אם אבדו חייב באחריותן, רבי עקיבה אומר לא ישתמש בהן לפיכך אם אבדו אינו חייב באחריותן.

הלכה ח גמראעריכה

תני שלא יאכל עגל לעגלים וסייח לסייחין ותרנגול לתרנגולין. עובדא הוה בחד בר נש דאשכח חמשה עגלין והוה מזבין ומוכלינון עד דקמון על חד.

רב יהודה בשם רב הלכה כרבי טרפון בדבר שיש בו סימן, רבי בא ורב יהודה בשם רב מעשה היה והודה רבי כרבי טרפון בדבר שיש בו סימן.

רב יהודה אמר תלמידי חכמים אין צריך ליתן סימן.

אמר רב הונא הכל מודין שאם היה צרור מעות לא יגע בהן, יהודה ברבי עאל לכנישתא שבק סנדלוי ואזלין אמר אילו לא אזלית לכנישתא לא אזלון סנדליי, רבי יוסי היה יתיב מתני ועל מיתא מן דקם לא אמר ליה כלום ומן דיתיב ליה לא א"ל כלום,


הלכה ט משנהעריכה

מצא ספרים קורא בהן אחת לשלשים יום, ואם אינו יודע לקרות גוללן, אבל לא ילמד בהן בתחילה ולא יקרא אחר עמו. מצא כסות מנערה אחת לשלשים יום ושוטחה לצורכה אבל לא לכבודו. כלי כסף וכלי נחושת משתמש בהן לצורכן אבל לא לשוחקן. כלי זהב וכלי זכוכית לא יגע בהן עד שיבוא אליהו. מצא שק או קופה אם אין דרכו ליטול הרי זה לא יטול.

הלכה ט גמראעריכה

תני מצא ספרים קורא בהן אחת לשלשים יום, אם אינו יודע לקרות גוללן, ולא יקרא פרשה וישנה ולא יקרא פרשה ויתרגם ולא יפתח בו יותר משלשה דפין ולא יקרו בו שלשה בכרך אחד, במה דברים אמורים בחדשים אבל בישנים שנים עשר חדש. כלי כסף משתמש בהן בצונין אבל לא בחמין מפני שמשחירן, כלי נחושת משתמש בהן בחמין אבל לא על ידי האור מפני שמפחיתן, מגריפות וקרדומות משתמש בהן ברך אבל לא בקשה, מגריפה מקבל בה את הטיט ומדיחה ומניחה במקומה, קורדום מבקע בו עצים אבל לא צינים ועצי זית. כשם שאת אומר במוצא כך אתה אומר במפקיד. והמפקיד כסות אצל חבירו מנערה אחת לשלשים יום, ואם היתה מרובה גובה שכרו ממנה.


הלכה י משנהעריכה

אי זו היא אבידה, מצא חמור ופרה רועין בדרך אין זו אבידה, חמור וכליו הפוכין ופרה רצה בין הכרמים הרי זה אבידה, החזירה וברחה החזירה וברחה אפילו ארבעה וחמשה פעמים חייב שנאמר השב תשיבם, היה בטל מן הסלע לא יאמר לו תן לי סלע אלא נותן לו שכרו כפועל בטל, אם יש שם ב"ד מתנה עמו בפני ב"ד, אין שם לפני מי יתנה שלו קודם. מצאה ברפת אינו חייב בה, ברשות הרבים חייב בה, היתה בין הקברות אל יטמא לו, אם אמר לו אביו היטמא או שאמר לו אל תחזיר הרי זה לא ישמע לו. פירק וטען פירק וטען אפילו ארבעה וחמשה פעמים חייב שנאמר עזוב תעזוב, הלך וישב לו אמר לו הואיל עליך מצוה אם רציתה לפרוק פרוק פטור שנאמר עמו, היה חולה או זקן חייב. מצוה מן התורה לפרוק אבל לא לטעון ר"ש אומר אף לטעון ר' יוסי הגלילי אומר אם היה עליו יותר ממשואו אין זקוק לו שנאמר תחת משאו משאוי שהוא יכול לעמוד בו.

הלכה י גמראעריכה

בכל אתר את מר מצות עשה קודמת למצות לא תעשה וכא את אמר אין מצות עשה קודמת למצות לא תעשה, שנייא היא שהוא ואביו חייבין בכבוד המקום.

תני רובץ ולא רבצן, וחזר תני פורק עמו אפילו מאה פעמים ביום, הן דתימר רובץ ולא רבצן בההוא דמפיל גרמיה והן דתימר פורק עמו אפילו מאה פעמים בההוא דאניס.

כי תפגע יכול פגיעה ממש ת"ל כי תראה אי כי תראה יכול אפילו רחוק מאה מיל תלמוד לומר כי תפגע הא כיצד שיערו חכמים אחד משבעה ומחצה במיל וזהו ריס.

עזוב תעזוב זו פריקה הקם תקים זו טעינה, רבי שמעון בן יוחי אומר כשם שפורקו מן התורה כך טוענו מן התורה.

חמור ישראל ומשאוי של עכו"ם דברי הכל פורק וטוען, חמור עכו"ם ומשאוי של ישראל כדברי חכמים לא פורק ולא טוען כדברי ר' שמעון פורק ולא טוען.


דף ט עמוד בעריכה

מתניתין אבידתו ואבידת אביו שלו קודמת, אבידתו ואבידת רבו שלו קודמת, אבידת אביו ואבידת רבו של רבו קודמת לשל אביו שאביו הביאו לחיי העה"ז ורבו שלימדו חכמה הביאו לחיי העה"ב, אם היה אביו שקול כנגד רבו אבידת אביו קודמת, היה אביו ורבו נושאין משאוי מניח את של רבו ואח"כ מניח את של אביו, היה אביו ורבו בבית השבי פודה את רבו ואח"כ פודה את אביו, אבל אם היה אביו תלמיד חכם פודה את אביו ואחר כך פודה את רבו:

גמרא תני אי זהו רבו שלימדו חכמה כל שפתח לו תחילה דברי ר' מאיר, רבי יודן אומר כל שרוב תלמודו ממנו, רבי יוסי אומר כל שהאיר עיניו במשנתו. רב כרבי מאיר ורבי יוחנן כרבי יודה שמואל כר' יוסי. רב כרבי מאיר, חד בר נש פתח פומיה דרב ושמע דדמך ובזע עלוי. ר' יוחנן כרבי יודה, רבי יוחנן הוה סליק מטיבריה לציפורי חמא חד בר נש

דף י עמוד אעריכה

נחת מן תמן א"ל מה קלא במדינתא. א"ל חד רבן דמך וכל עמא פריין מיטפלא ביה. ידע ר' יוחנן דהוא רבי חנינא. שלח ואייתי מאנין טבין דשובתא ובזעון. ולא כן תני כל קרע שאינו של בהלה אינו קרע. רבי יוחנן בעה מיעבד דרבה ומוקריתיה. ולא ידעין אין משום דהוא רביה אין משום שמועות הרעות. מילתיה דרבי חייה בר ווא בציפורי חמא כל עמא פריי א"ל למה כולי עלמא פריי. א"ל רבי יוחנן יתיב דריש בבי מדרשא דרבי בנייה וכל עמא פריי מישמעיניה. אמר בריך רחמנא דחמי לי פורין עד דאנא בחיים. ובאגדתא פשטית ליה חוץ ממשלי וקהלת. הדא אמרה כל תלמיד ותלמיד. שמואל כר' יוסי אמר חד בר נש אסבר לשמואל בשני מפתיחות אחד יורד לאמת בית השיחי ואחד פותח כיון. שהיה מוריד ידו עד שיחיו היה פותח כיון ושמע דדמך ובזע עלוי: