רי"ף על הש"ס/בבא מציעא/דף יז עמוד א

הלכות רב אלפס

גמ' תניא מצא טלית באסטרטיא קרדום באסטרטיא פרה רצה בין הכרמים הרי זו אבדה טלית בצד גדר קרדום בצד גדר פרה רועה בין הכרמים אין זו אבדה ג' ימים זה אחר זה הרי זו אבדה ראה מים שוטפים ובאים ה"ז גודר בפניהם:

אמר רבא (דברים כג) לכל אבדת אחיך לרבות אבדת קרקע:

החזירה וברחה החזירה וברחה וכו'.

ואימא השב חדא זימנא תשיבם תרי זימני אמר רבא השב אפילו מאה פעמים משמע תשיבם אין לי אלא לביתו לגינתו ולחורבתו מנין ת"ל תשיבם מכל מקום והיכא דאהדרה לדוכתא דמינטרא לא צריך דעת בעלים דאמר מר הכל צריכין דעת בעלים חוץ מהשבת אבדה לבעלים שהרי ריבתה תורה השבות הרבה דברים כב שלח תשלח שלח אפילו מאה פעמים תשלח אין לי אלא לדבר הרשות לדבר מצוה מנין ת"ל תשלח שמות כג מכל מקום עזוב תעזוב אין לי אלא בעליו עמו אין בעליו עמו מנין תלמוד לומר תעזוב מכל מקום דברים כב הקם תקים אין לי אלא בעליו עמו אין בעליו עמו מנין ת"ל תקים מ"מ במדבר לח מות יומת אין לי אלא במיתה הכתובה בו מנין שאם אי אתה יכול להמיתו במיתה הכתובה בו שאתה רשאי להמיתו בכל מיתה שאתה יכול ת"ל יומת מ"מ וכן הכה תכה דברים כד השב תשיב אין לי אלא שמשכנו ברשות בית דין משכנו שלא ברשות בית דין מנין תלמוד לומר תשיב מכל מקום וכן שמות כג חבול תחבול אין לי אלא שמשכנו ברשות משכנו שלא ברשות מנין תלמוד לומר תחבול מכל מקום והני תרי קראי למה לי חד לכסות יום וחד לכסות לילה דברים טו פתוח תפתח אין לי אלא לעניי עירך לעניי עיר אחרת מנין ת"ל תפתח מכל מקום שם נתון תתן אין לי אלא מתנה מרובה מתנה מועטת מנין ת"ל תתן מ"מ שם הענק תעניק אין לי אלא שנתברך הבית בגללו לא נתברך הבית בגללו מנין ת"ל תעניק מ"מ שם והעבט תעביטנו אין לי אלא שאין לו ואינו רוצה להתפרנס יש לו ואינו רוצה להתפרנס מנין ת"ל תעביטנו מ"מ זו דברי רבי יהודה אבל חכמים אומרים יש לו ואינו רוצה להתפרנס אין נזקקין לו ומה אני מקיים תעביטנו דברה תורה בלשון בני אדם ויקרא יט הוכח תוכיח אין לי אלא הרב לתלמיד תלמיד לרב מנין תלמוד לומר תוכיח מ"מ.

גרסינן בפרק במה בהמה יוצאה (שבת נד:) כל שאפשר לו למחות באנשי ביתו ולא מיחה נתפס על אנשי ביתו על אנשי עירו ולא מיחה נתפס על אנשי עירו בכל העולם כולו ולא מיחה נתפס על כל העולם כלו אמר רב פפא והני דבי ריש גלותא מיתפסי אכולי עלמא.

גרסינן בערכין (דף טז:) ת"ר ויקרא יט לא תשנא את אחיך בלבבך יכול לא תכנו ולא תסטרנו ולא תקללנו תלמוד לומר בלבבך בשנאה שבלב הכתוב מדבר ומנין לרואה דבר מגונה בחבירו שחייב להוכיחו תלמוד לומר הוכח תוכיח הוכיחו ולא קיבל מנין שיחזור ויוכיחו תלמוד לומר תוכיח יכול אפילו פניו משתנין תלמוד לומר שם לא תשא עליו חטא תניא א"ר טרפון תמיה אני אם יש בדור הזה שמקבל תוכחה אם אמר לו טול קיסם מבין שיניך אומר לו טול קורה מבין עיניך אמר רבי אלעזר בן עזריה תמיה אני אם יש בדור הזה שיכול להוכיח אמר רבי עקיבא תמיה אני אם יש בדור הזה שיודע להוכיח אמר רבי יוחנן בן נורי מעיד אני עלי שמים וארץ שהרבה פעמים לקה עקיבא בן יוסף על ידי שהייתי קובל עליו לפני רבן גמליאל ברבי וכל שכן שהוסיף בי אהבה לקיים מה שנאמר (משלי ה) אל תוכח לץ פן ישנאך הוכח לחכם ויאהבך.

גרסינן בפרק שני דייני גזירות (כתובות קה:) אמר אביי האי צורבא דרבנן דרחמי ליה בני מאתיה לאו משום דמעלי אלא משום דלא מוכח להו במילי דשמיא.

ובפרק הבא על יבמתו (יבמות סה:) אמרינן א"ר אלעא משום ר' יהודה בר"ש כשם שמצוה על אדם לומר דבר הנשמע כך מצוה על אדם שלא לומר דבר שאינו נשמע ר' אבא אומר חובה שנאמר אל תוכח לץ פן ישנאך:

(ערכין טז:) עד היכן תוכחה רב אמר עד הכאה ושמואל אמר עד קללה ורבי יוחנן אמר עד נזיפה כתנאי ר' אליעזר אומר עד הכאה ורבי יהושע אומר עד קללה בן עזאי אומר עד נזיפה אמר ר' יוחנן ושלשתן מקרא אחד דרשו שנאמר ש"א כ ויחר אף שאול ביהונתן ויאמר לו בן נעות המרדות וכתיב ויטל שאול את החנית עליו להכותו מאן דאמר עד נזיפה דכתיב ויחר אף שאול ביהונתן ומאן דאמר עד קללה דכתיב שם לבשתך ולבושת ערות אמך ומ"ד עד הכאה דכתיב ויטל שאול את החנית להכותו ומ"ד עד נזיפה הא כתיב הכאה וקללה שאני התם אגב חביבותא יתירתא דהויא ליה ליהונתן בדוד מסר נפשיה טפי.

עד היכן לא ישנה אדם מאכסנאי שלו רב אמר עד הכאה ושמואל אמר עד שיפשילו כליו לאחוריו וכל כך למה דאמר מר אכסנאי פוגם ונפגם.

(ערכין טז:) אמר רב יהודה אמר רב מנין שלא ישנה אדם מאכסניא שלו מן התורה שנאמר (בראשית יג) אל המקום אשר היה שם אהלה בתחלה ר' יוסי בר' חנינא אמר מהכא שם וילך למסעיו מאי בינייהו איכא בינייהו אכסניא דאקראי:

(דף לא:) היה בטל מן הסלע וכו' לא יאמר לו תן לי סלע אלא נותן לו שכרו כפועל תנא כפועל בטל והא לאו בטל הוא

נימוקי יוסף

גמ' תניא מצא טלית:

איסטרטיא. דרך כבושה לרבים:

ג' ימים. מפרש בגמרא לפני עלות השחר גם לאחר שחשכה דאילו ביממא ממש אפילו ימים טובא מאי איריא שלשה ואילו בליליא ממש אפילו חדא שעתא נמי :

שוטפין ובאין. לשדה חבירו:

לגנתו מנין. דהוי השבה ופטור:

לא צריך דעת בעלים. לומר לו שמור פרתך שהחזרתיה לגינתך שמצאתיה אובדת:

הכל צריכין. גנב וגזלן שהשיבו צריכין להודיע [לבעלים] ואם לא הודיעו ומתה או נגנבה חייבים באחריותה דכיון שידע שאבדה ולא ידע שהושבה לא נזהר בה [לשומרה] ולא האכילה:

שלח. גבי שלוח הקן ואנן תנן (חולין דף קמא.) שלחה וחזרה שלחה וחזרה אפילו ד' וה' פעמים:

לדבר מצוה. היה צריך לטהר בה את המצורע מנין שאסור באם על הבנים דאילו לדבר הרשות כגון לאכילתו היינו תקח לך:

עזוב תעזוב. פריקה:

הקם תקים. טעינה:

במיתה הכתובה בו. דהיינו בסייף כגון שהיה בספינה ובורח ואתה יכול לזרוק בו חץ או לטבעו:

הכה תכה. בעיר הנדחת:

ברשות ב"ד. שצעק עליו בב"ד ושלחו שלוחם לתפוש מטלטלין דקרא דהשבת העבוט עליה כתיב דכתיב לעיל מיניה בחוץ תעמוד והאיש ואמרינן לקמן בפרק המקבל (דף קיג:) בשליח ב"ד הכתוב מדבר:

שלא ברשות ב"ד מנין. דצריך השבה:

אין לי אלא ברשות. סתם חבלה היא ברשות דלא חציף איניש ליכנס לביתו ליטול מטלטלין שלא ברשות:

חד לכסות יום. בפרק המקבל (דף קיד:) מפרש להו לקראי הכי:

מתנה מועטת. אם אי אפשר לך ליתן מתנה מרובה:

נתברך הבית. דהכי כתיב קרא אשר ברכך ה' וגו':

יש לו ואינו רוצה להתפרנס. בפרק מציאת האשה מפרש לה בכתובות [דף סז:]:

תוכיח מ"מ. ואע"ג דהתם בערכין (דף טז:) דרשינן ליה דאפי' בעבירה אחת חוזר ומוכיחו אפילו מאה פעמים דהוכח אתא לעבירות חלוקות אפילו הכי דרשינן ליה נמי לתלמיד לרב דכולהו שמעת מינה דתוכיח לכל אדם ובכל ענין כך העלו המפרשים זכרונם לברכה:

היה בטל מן הסלע וכו' והא לאו בטל הוא. שהרי טורח בהשבה וכבר פירשתי במתני' דאע"פ דאם היה יושב בטל חייב להחזיר בחנם מ"מ השתא שהוא בטל מן הסלע אינו חייב להחזיר בחנם דשלו קודם אלא שנותנין לו כשיעור שירצה פועל ליטול ולהתרפות ממלאכתו ולישב בטל אבל השתא דלאו בטל הוא אכתי שלו קודם:

פירושים בדפוס וילנא שחסרים עדיין בוויקיטקסט