<< · מ"ג משלי · א · ח · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
שמע בני מוסר אביך ואל תטש תורת אמך

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
שְׁמַע בְּנִי מוּסַר אָבִיךָ וְאַל תִּטֹּשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
שְׁמַ֣ע בְּ֭נִי מוּסַ֣ר אָבִ֑יךָ
  וְאַל־תִּ֝טֹּ֗שׁ תּוֹרַ֥ת אִמֶּֽךָ׃


רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"שמע בני מוסר אביך" - מה שנתן הקב"ה למשה בכתב ועל פה. "אמך" - אומתך, כנסת ישראל, כמו: "מה אמך לְבִיָּא" (יחזקאל יט, ב). והם דברי סופרים, שחדשו והוסיפו ועשו סייגים לתורה.

אבן עזרא

לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

(משלי א ח): "שמע בני מוסר... תורת אמך" - כי האשה חכמה מורה הדרך הישרה לבנה, כבת שבע, שהיא יסרה (משלי לא א): "למואל". ומלת "אַל" לשון פיוס מן המענה, ומהם (משלי ל לא): "אלקום עמו", (משלי יב כח): "אל מות".

רלב"ג

לפירוש "רלב"ג" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"שמע בני". הנה המוסר הראשון שיקח הוא מוסר האב והאם כי הם ייסרו אותו וינהיגוהו בקטנותו ואח"כ יתישר ללקיחת המוסר מדברי התורה ולזה ענשה התורה העונש הנפלא לבן סורר ומור' מפני שלא ישמע בקול אביו ובקול אמו ולזה הזהיר זה החכם ואמר שמע בני מוסר אביך ואל תעזוב ההנהגה שתנהיגך אמך בה כי אלו המוסרים שתקנה תחלה מהם הם כמו תכשיטים לך להסיר ממך לכלוך המדות הפחותות או קרא מוסר אב ותורת אם התורה והנה קרא הש"י הלא הוא אביך קנך והאם הוא השכל הפועל אשר באמצעיתו הגיעה הנבואה והמשילו אל הנקבה ביחס אל הש"י כי הוא שיקבל הכח ממנו והש"י הוא הפועל השלימות לו כטעם אמרו בעטרה שעטרה לו אמו לזאת הסבה קראוהו ז"ל מטטרון שהוא אם בלשון רומי:  

מצודות

לפירוש "מצודות" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת דוד

"שמע" - קבל מוסר מאביך, כי בוודאי חפץ הוא בתקנתך.

"תורת אמך" - מה שאמך מלמדתך. 

מצודת ציון

"תטוש" - ענין עזיבה, כמו (שמואל א יב): "כי לא יטוש ה' את עמו".

"תורת" - ענין למוד והוראה.

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"שמע", ע"ז משיב אליהם ומראה כי יש יסודות לחקי החכמה, והתחלות מושכלות אשר יתקבלו בהכרח אל שכל כל אדם, אמר, " אתה בני שמע מוסר אביך" שבאר אח"ז, שהמוסר הראשון שייסר איש את בנו הוא דבר שא"א להטיל בו שום ספק כלל, והוא ברור כדבר המושג בחוש, ומזה יברר שכלל המוסר הוא דבר הנוסד ומושכל בשכל האדם והוא דעת ברור שאין בו ספק כלל, ובזה" אל תטוש" את" התורה" שתלמד אותך" אמך", או ר"ל תורת הכנסיה בכללה שהיא האם הכוללת, אל תטוש, כי יש לה יסוד במוסר ובדעת:  

נחמיאש

לפירוש "נחמיאש" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך — משפטו: שמע בני מוסר אביך ואמך, ואל תטוש תורתם. וכמוהו "את כספך לא תתן לו בנשך ובמרבית לא תתן אכלך" (ויקרא כה לז), שמשמע: את כספך ואת אכלך לא תתן לו בנשך, ובמרבית לא תתן אכלך [וכספך]. והמוסר זו אזהרה, והתורה זו מצוות עשה. והקדים המוסר, כמה דאת אמר: "אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים" (תהלים א א), וכתיב בתריה "כי אם בתורת ה' חפצו".

ובמדרש: שמע בני מוסר אביך זו תורה שבכתב, ואל תטוש תורת אמך זו תורה שבעל פה, על דרך "יש אם למסורת" (סנהדרין ד א). וכינה תורה שבעל פה ב"תורת אמך", להזהיר שלא יסתפק בה, כמו שאין אדם מסתפק באמו שילדתו, ואפילו על התקנות ועל הגזירות ועל הסייגות שעושים חכמי ישראל הוא אומר. וכן מצינו בפרק מקום שנהגו (פסחים ג ב). שאל ר' יוחנן לבני בישן: כבר קבילו עלייהו אבהתי כן, וכתיב: שמע בני מוסר אביך וגו', כדאיתא בויקרא רבה (שמות רבה פרשה ל).

<< · מ"ג משלי · א · ח · >>